ים של שלמה על חולין קלד

רבנן ברייתא נשמ' חשיבה חטא לא חשיבה והרי גיד ואבר מן החי דלא ברייתא נשמה הן וחשיבי בריה וי"ל דלרבנן דלדברי ר"ש קאמרי לדידן אפי' הוי חיט' נשמה לא מקרי בריה דהא כתיב לא תאכל טבל ולא כתיב לא תאכל חטה דהוה משמע דאשלימו' של חיטה קפי' קרא כמו בהכי דמקרי' ברי' ודמו למפר' אלא לדידך דחשבת ליה בריה אלמא לית לך טעמ' דמפ' מ"מ לא דמי לנמלה דהתם איכא נשמ' והכא ליכא נשמה וכת' עוד וי"א דאף מדרבנן בעי דבר שבא מברייתא נשמה וגיד ואמ"ה מדב' שיש נשמה ע"כ והוא דעת הרשב"א והר"ן וכת' עוד הרא"ש והא דאמרינן דבריה לא בטלה ה"מ כשהוא שלם אבל נתרסק או נחתך ממנו קצת תו לא איקרי בריה ובטל ברוב כדאמר במסכת מכות ריסק ט' נמלים וא' חי והשלים לכזית לוקה שש אלמא כשהן מרוסקין לא איקרי בריה ובעי כזית ואמרי' נמי במסכת מעילה לוקה על אכילת שרצים בכזית כשאינן שלימי' והא דתנן האיברים אין להם שיעור אע"פ שאין בהן כזית ההיא לענין טומאה קאמרינן אבל אכילת' בכזית כדאי' בירוש' והלא אמ"ה בבהמה טהורה מטמא בכ"ש ואכילת' בכזית וכן נמצא בתשוב' לרי"ף נמצא מכל הרמשים בקדירה בין שנפל לחמין בין שנפל לצונן אם נפסק מאותו שרץ שיעורין בס' כשאר איסורין שבתורה וכ' מהרא"י בשערים וז"ל וי"א דאם רוב הדג טמא שלם לגמרי רק שנפל ממנו קצת ע"י בישול כמו שרגיל הוא להתפרר ודאי חשוב בריה וכי האי סבר משמע קצת פ' כ"מ באשר"י גבי ההוא דירו' דאם אכל פריר' א' של ענב או רימון דחשיב בריה אבל אם נפר' ממנו קצת מגופו ושדרותו וכ"ש ראשו ואפי' רובו שלם יש לסמוך אשאר דיעות שכתבו להתיר מהרא"י ז"ל:

ונשאל גאון על עכבר שנפל לשמן של בה"כ ואו' אם השרץ נימוח בשמן משערינן ליה בס' בשמן רותח ומותר באכילה ואצ"ל להדלקה ואם צונן הוא מעבירו במסננ' ושרי אפי' באכילה ולא בעי ס' ולגבי נרות של ב"ה אם הוא מאוס אסור בהדלקה משום שנאמ' הקריבוהו נא לפחתך וה"ה לכל נרות של מצוה וכת' הר"ן וז"ל מכלל דס"ל להגאון כי היכא דאמרי' בפ"ב דע"ז דעכברא בשיכרא והלא אשבוחי משבח ה"נ בשמן אבל הרמב"ם ז"ל כ' בפט"ו מהלכו' מ"א דלא משבח אלא בשיכרא ובחלא אבל ביין ושמן מפגים פגים ושרי וכ"ד חכמי הצרפתים ז"ל ע"כ וכ"כ הא"ז עכבר שנפל לגו חלא או שיכרא או שאר משקי' ולא ממרט משלי' לחוץ והמשקה בס' ואם נפל ליין וכן חלב ובשר של נבילה שנפלו ליין א"צ ס' דהוי נ"ט לפגם שביין ודאי פגמי ע"כ ובדבש בודאי לכ"ע פוג' כאשר כ' הסמ"ג מפי דעת התו' לענין דברים שנתערבו בדבש וכאשר פסק המרדכי בפ' א"מ אבל בחלב ושאר משקין צ"ע כי לדברי הר"ן כל שאר משקים חוץ משיכרא וחלא ס"ל פוגמין ומדברי הרמב"ם אינה משמע כן שהרי כתב שאם נפל ליין ושמן שרי שאלו צריכין להיות מבושמים משמע דשאר משקים אסירי ע"כ נכון להחמיר ולאסור כל המשקין חוץ מיין ושמן ודבש מחותך גם מדברי הרא"ש יראה דעכבר אפי' נפל בשומן אווזא שמשבח שכתב בתשוב' על העכבר בשומן אוזא ולא ממרט אך שערותי' נפל אם ידו' שלא שפכו עליו שומן רותח אם הוא רך שהעכבר מתנוע' ממקו' למקום אז הכל אסור כיון ששהא בתוכו דכבוש הרי הוא כמבושל ואם קשה אז יטלו סביב העכבר כדי נטילה דהיינו שיעור אצבע והשאר מותר (אם יש בשומן ס' לבטל העכבר) ע"כ ודוחק לומר שחולק על דברי הרמב"ם וס"ל בכל המשקין אמרי' שמא אשבח שהרי הטור הביא דברי הרמב"ם שביין ושומן פוגם לפסק הלכה בלי חולק עליו אלא בע"כ צריכין לחלק בין הני משקין לשאר המשקין וכו' חיישינן דשמא אשבח משבח חוץ מג' משקין שהזכרתי

מט דין עכבר שנפל לשכר או לחומץ אם נפל לתוכו צונן והסירו שלם אם לא שהא בתוכו מע"ל מות' אבל אם היו רותחין או אפי' צונן ושהו בתוכו מע"ל היו כבוש וחשוב כמבושל ואפי' הסירו שלם צריך ס' כנגדו לבטל טעמו ואם נתחתך בתוכו לחתיכות קטנות ויכול לסננו בענין שלא ישאר ממנו כלום טעמו בטל בס' בלב' שיסנן במסננת של בגד ואם נימוח בתוכו לגמרי בטל בס' ואם נחתך בענין שלא יוכל לבררו הכל אסור ודין נמלי' וזבובים ויתושין וכל הדומה להן אין להתיר בלא בפחות מס'

פסק כת' הטי"ד עכב' שנפל לשכ' או לחומץ חשו חכמים שמא משביח השכר והחומץ לפיכ' אם נופל לתוכו צונן והסירו שלם לא שהא בתוכו יום שלם מע"ל מותר אבל אם היו רותחין או אפילו צוננין ושהא בתוכו מע"ל חשוב כמבושל אפי' הסירו שלם צריך ס' כנגדו לבטל טעמו שפלט ואם נתחתך בתוכו לחתיכות דקות ויכול לסננו במסננ' בענין שלא ישאר ממש בתוכו כלום טעמו בטל בס' וכ' המר' ובלבד במסננת של בגד שלא יעבור מן העכבר כלום ע"כ וא' נימוח בתוכו לגמרי בטל בס' ואם נתחתך בענין שלא יכול לבררו הכל אסור והטעם מאחר ששרץ בכעדשה חיישינן שאל יבא לפיו דבר שאינו מעורב שהו' בכעדשה וחייב עליו ואפי' פחות מכעדשה מ"מ חצי שיעור אסור מ"ה ואין היתר אלא בנימוח לגמרי וכ' עוד בשם הרשב"א דברים המאוסים שנפש' של אדם קצה בהם בנמלים ובזבובים ויתושין שב"א בדלין מהן למאוסן אפי' נתערבו בתבשי' ונמחה גופן לתוכו אם ההיתר רבה עליו מותרין ומ"מ כל שאיפשר לבדוק ולהעביר במסננת בודק ומסנן ע"כ וכ"פ הר"ן דכל מה שנפשו של אדם קץ מהן ובדיל ממנו למיאוס ודומה לעכבר ובעכבר ס"ל דפוג' כל המשקין חוץ משכר וחומ' וכבר כ' שאין להקל בזה אפי' באותו ג' משקין שבודאי פוגם מ"מ נ"ל שלא להקל שלא ידעינן איזה שרץ פוגם ע"כ אין לנו אלא עכבר והדומה לו מן שרץ השורץ אבל זבובים ויתושים מנין לנו שפוגמין שהן מין שרץ העוף ואינו מאס כ"כ ותדע שהרי כל האחרונים הזכירו דין זבוב בקדיר' כו' שאוסר עד ס' ותימא לי שהרי הטור נמי הזכיר דין זבוב בסי' ק"ז ואף שכ' המר' להדיא בשם הרוקח דאע"ג דעכברא בשיכרא אשבוחי משבח זבוב אין נ"ט והרי כעץ בעלמא מ"מ לא נהגינן כן אלא ק"ל כמהרר"י טר"יישי"ן בתראי הוי שכ' שהזבוב אוסר עד ס' וכן מצאתי בתו' בשם מהרר"ש קבלה שלא נהגינן כמו המר' ומ"ה אין להתיר כל היתושי' וזבובים והדומה להם בפחות מס'

נ דין דק"ל כל דבר שדרכו למכו' לפעמים במנין אפי' אינו דרכו למכור לעולם במנין מ"מ חשיב ולא בטיל אפי' באלף וביצ' נמי לא בטיל אפילו באלף וקורקבן טריפה נמי לא בטיל אבן כרכשתא טריפה בטילה

פיסקא וכן חתיכה של נבילה כו' ואמאי ותבטל ברוב' הניחא למ"ד כל שדרכו למנות שנינו אלא למ"ד את שדרכו למנות שנינו מא"ל חה"ל לפני האורחין שאני עיי' בהרא"ש דבכל דוכתא משמע דחה"ל לא בטלה וכ"ד כל המחברים וכ"פ הרמב"ם ולענין הלכה אי ק"ל כמ"ד כל שדרכו למנות שנינו או כמ"ד את שדרכו למנות שנינו צריכין אנו לדקדק משמעתתה דרפ"ק דביצה דמסקי' לשם האי תנא תנא דליטרא קציעו' הוא דא' כל דבר שבמנין אפילו בדרבנן לא בטיל וכ"ש בדאורייתא דתנן ליטרא קציעות שדרסה ע"פ עגיל וא"י באיזה עגול דרסה ע"פ חביות וא"י באיזה חביות דרסה ע"פ כוורת וא"י באיזה כוורת דרסה רי" או' ר"א אומר רואין את העליונות כאלו הן פרודות והתחתונית מעלות את העליונות ר"י אומר אם יש שם ק' פומין יעלו ואם לאו הפומין אסורין והשוליים מותרין ר"א אומר אם יש שם ק' פומין יעלו וא"ל הפומין אסורין והשוליים מותרין ר"י אומר אפי' יש שם ג' מאות פומין לא יעלו דרסה בעיגול וא"י באיזה מקום עגול דרסה או בצפונה או בדרומה ד"ה יעלו א"כ האי תנא דלעיל דס"ל דביצה ספק טריפה אפי' באלף לא בטיל משום שהיא בכלל כל שדרכו למנות ר"י ואליבא דר' יהושע היא דס"ל פי עגול כל שדרכו למנות אינה בטילה ע"כ הסוגיא וכ' בסמ"ג שבס"ת פסק כי האי תנא דליטרא דקציעו' ומ"ה כתב בס"ת ביצה שנמצא בתוך התרנגול' שנתנבלה בשחיטה אסור מדרבנן ואם נתערבה בשאר ביצים אינה בטילה ברוב כמו ליטרא קציעות דריש ביצה דהוי דרבנן ואפי' באלף לא בטיל אבל ריב"א אומר שהלכה כר"י האומר בפרק הערל ובפרק התערובות את שדרכו למנות שנינו שאינו בטל כלומר אין דבר חשוב שבמנין אלא דבר המיוחד למנין לעולם ולא דבר שפעמים מונין אותו ופעמים אין מונין אותו וביצים פעמים מוכרים סל מלא באומד ומתוך כך היתיר קורקבן של תרנגולת נבילה שנתערבה בקורקבון כשרין ואומר שבטל ברוב לפי שאין זה דבר שבמנין ור"מ פסק שאין הלכה לא כר"י ולא כר"ל כי שניהם אליבא דר"מ נחלקו בתחילת מס' ביצה אלא הלכה כחכמים שחולקין עליו ואומרים שאף דבר שדרכו למנות בטל וז' דברים הן בלבד שאינן בטילין אגוזי פרך כו' ע"כ ולא הכריע כאחד מהן והטור כתב אות' ג' מחלוקות ולא הכריע ולכאורה דעת המחוורת היא דעת הרמב"ם שפסק כחכמים שכן הלכה כמותם בכ"מ א"ל היכא דאיתמר להדיא דלא כוותיהו ודעת ס"ת נמי יש ליישב שפסק כהאי תנא דליטרא דקציעי' לאו משום דאוקמינן להאי ברייתא דפ' כירה אחת ביצה שנולדה בשבת כו' דלעיל כוותיה דהא האי סוגיא אליבא דרב יוסף ור"י הוא דמוקמינן הכי ולרבה דאמר משום הכנה והכנה דרבה דאורייתא והכי ק"ל ל"צ לאוקומי בהכי אלא דס"ל דנהי דבשאר דוכתין הלכה כחכמים הכא דאשכח דפליגי בזה נמי פלוגתא אחריתי ר"מ ור"י בפלוגתא דר"א ור"י בליטרא קציעות וק"ל בכל דוכתא הלכה כר"י לגבי ר"מ והלכה כר"י לגבי ר"א גם חכמים דהכא אינן כשאר החכמי' שהרי פליגי נמי עם ר"ע דס"ל ז' דברים ובזה הלכת' כוותייהו אבל לא כנגד שאר התנאים אבל ר"יצבא שפסק כר"י צריך