ים של שלמה על חולין קלב

ביצים כו' ונראה דס"ל לר"ת מאחר שחילק בין טעם כעיקר לכזית בכדי אכילת פרס א"כ ס"ל אכל כזית וכזית מיחייב בכדי אכילת פרס כדברי הרא"ש ולא נהירא כלל כדפירש ועוד שהרי התו' דס"ל כר"ת כתבו להדיא פרק ג' מינים דכזית בכדי אכילת פרס חייב היינו כשאכל כ"כ הרבה עד שיאכל כזית איסור אבל אכל כזי' לחוד מן התערובת אינו חייב אלא משום היתר מצטרף לאיסור כגון לר"א בתערובות שאור דמרבה מכל שאור לתערובות כה"ג משום היתר מצטרף לאיסור אלמא היכא דלא ק"ל היתר מצטרף לאיסור כגון גבי חולין אינו חייב אלא עד שיאכל כזית ממש וכמו שפירש רש"י והרמב"ם ועוד שהרי הראב"ד כתב נמי כר"ת דטעם כעיקר מן התורה ומכל מקום פירש דכזית בכדי אכילת פרס היינו שאכל כזית איסור ואז הוא לוקה ולא כדברי הרא"ש גם הסמ"ג כתב בהלכות נזיר וז"ל תניא בירושלמי דנזיר כזית יין שנפל לקדירה ואכל ממנה כזית פטור עד שיאכל את כולה פירש בכדי אכילת פרס ולמד משם שאין אומרי' בנזיר היתר מצטרף לאיסור שאם כן מכיון שאכל כזית ממנה יהא לוקה ע"כ וא"כ בשאר חולין דלכ"ע אין היתר מצטרף לאיסור אפילו אמרינן טעם כעיקר אינו לוקה על אכילת כזית לחוד דהיינו דלא כדברי הרא"ש והקארו ומה שהביא ראייה מעיסת האורז דאם אכל כזית ממנה יוצא ידי חובתו אין זו ראייה מאחר דטע' כעיקר דאורייתא לענין איסר ה"ה לענין היתר אמרינן טעם כעיקר דאורייתא ואזלינן בתר טעמא והוי כעיסת מצה ולא בענין כזית בכדי א"פ אלא דוקא לענין מלקות לחוד' דהכי גמירי לה. חתיכה של נבילה שנפלה לתוך חתיכות של היתר אז העצמות של איסור מצטרפין להיתר לבטל בשר הנבילה בס' ודוקא העצמות אבל המוח שבעצמות האיסור מצטרף עם האיסור וכל זה דוקא כשנפלה לקדיר' בעוד' חיה אבל אם נתבשלה תחילה החתיכה של נבילה אפי' בלבדה ואח"כ נפלה לקדירת היתר אז העצמות שבה מצטרפות לאיסור כו' עכ"ל י"ד והוא מדברי הרא"ש וכ"פ הרשב"א ז"ל

מז דין דבר שאין בריה ולא חה"ל בטל ברוב בדבר יבש במין במינו ואפילו איסור דרבנן ליכא ומדינא מותר לאכול אפילו שלשתן כאחת לאדם אחד אחר שנתבטל אלא שראוי להחמיר שלא לאכול אלא לשני ב"א וא"צ להשליך אחת ולבשלם בקדירה אחת אסור מדינא אף אחר שנתבטל ואם בישל נאסר ומ"מ מותר להרבות עליו כדי שיעור ס' ולבטלן כדי לבשלה לכתחילה ומין במינו שנתבטל אוסר עד ס' ובארנו דכל האיסור' בין מין במינו ביבש שנתבטל ברוב או מין במינו בדבר לח ביתר מס' אם אח"כ נתוסף עליו איסור של מינו ונתרבה האיסור מצא מין את מינו ומצטרף עם הראשון ואסור' והא דיבש ביבש בטל ברוב היינו במין במינו אבל מין בשא"מ אפי' יבש ביבש צריך ס'

פסק כתב הרא"ש דף קס"ט ע"ד כל דבר שאינו בריה ולא חה"ל בטל ברוב בדבר יבש ואפי' איסור דרבנן ליכא כדמשמע הכא ויראה שמותר לאכלו כאחד ולא דמי להא דאמרינן בפ' התערוב' תניא רי"א רמוני בדן אוסרין בכ"ש כיצד נפל א' מהן לריבויי' ומריבויי' לריבויי אסור רשב"י או' משו' ר"ש לרבוי' אסור כלומר לריבויי' הראשון הוא דמודינא לך דאסור אבל מריבוייא לשלש ומג' למקום אחר מות' ולקמן בסימן נ"ה אפרש ופר"י דלהכי נקט מג' למקום אחר להשמיע שיש חילוק בין השלש למקום אחר שהג' אסור לאוכלן כאחד אבל מה שנפל מן הג' בתערובת מותר לאכלן כא' אלמא דמצינו היכא שנפל מן הריבויי לג' שמותר בתערובת ואפ"ה אסור לאכול לאדם א' בבת אחת ולק"מ דהתם דתערוב' השני מותר משום ס"ס דאמרינן איתיה לאסורא בתערובת הראשון ואי אמרת נמי נפל לתערובת השני כל חד וחד כי אכיל ליה אמרינן התירא קאכיל אבל אי אכיל שלשתן כא' קאכיל חדא מהתערובות הראשון והוי חדא ספיקא אבל חד בתרי בדבר יבש אפילו מדרבנן בטל דלא משום ספיקא שרי ליה דאפי' אי אכיל ליה חדא חדא ליכא אלא חדא ספיקא וספיקא דאוריי' לחומרא אלא משום דגזירת הכתוב הוא דכתיב אחרי רבי' להטות הילכך כל חד בתרי בטיל ונהפך איסור להיות היתר ומות' לאכלן אפילו כולו כא' ומדרבנן החמירו במין במינו היכא שנתבשל יחד קודם שנודע תערובותו ולא נקרא עליו עדיין שם היתר להצריכו ס' אע"ג דלא יהיב טעמא גזירה אטו מין בשא"מ אבל מין ומינו בדבר יבש ונודע תערובותו נעשה היתר גמור ואפילו מדרבנן לא אצטרכי' ס' דאף אם נתבשל לא יהיב טעמא וגם נמי לא דמי לטבע' ע"ז שנתערבה באלף טבעות ונפלה אחת מהן לים הגדול הותרו כולן כא' ופר"י דאסור ליהנות מן כולן כא' וכן איברי תמימות שנתערבו באיברי ב"מ דקאמר ר"א אם קרב ראש אח' יקריבו כל הראשים וקאמר ר"א לא התירו ר"א אלא ב' ב' אבל א' לא ופר"י דגם כולן כא' אסור להקריבן דהתם ע"י תערובות נאסרו כולן אלא מקילין לתלות האיסור באותו שפי' וכולי האי לא מקילין להתיר כולן כאחת ולא שרינן להו אלא ע"י ס"ס דאמרינן דילמא דאיסורא נפל ואת"ל דלא נפל לאיסור' כיון דלא אכיל כולן כאחת אמרינן הנשאר הוא האיסור אבל דבר יבש חד בתרי הוא בטיל לאו משום ספיקא מותר אלא דגזירת הכתוב הוא הלכך מותר גם לא לשתמיט תלמודא בשום דוכתא לאשמועינן בחתיכ' שאינה ר"ל ולאכול חדא חדא כי היכי דאשמועינן ברמוני בדן ובכוס של ע"ז אלא בכל דוכתא ה"נ ובזבחי' פריך ולבטלו ברובא ולשון בטל משמע היתר גמור כאיסור הבטל בס' או בק' הלכך נראה דאם בישל שלשתן כאחת או בשלן עם חתיכות אחרות הכל מותר ולא אמרינן נהי דכל זמן שהוא יבש בטל ברוב מ"מ כשבשלו נפלט טעמו ואוס' דלא מצינו דבר המות' לאכלו שיהא צירו אסור ואיפכ' חזינן מצינו דגים טמאים צירן מותר מן התור' אבל איך יתכן שהדב' המות' יאסר בפליטתו כו' ואע"פ שמותר לאכול שלשתן כאחת וגם אם נתבשלו אינן אסורות ומיהו אם נתוסף עליו איסור עד שנתרבה על ההית' מצא מין את מינו וניער וכן הדין בכל האיסורין שנתבטלו ל"ת מין בשא"מ ניתר בס' ואח"כ נתוסף איסור שמצרף עם הראשון לאסור שהרי נצטרף יחד טעם האיסורין ונתן טעם בהיתר וגם מין במינו בדבר לח ניתר' בס' מצטרף שאחרון עם הראשון ואע"ג דלא יהיב טעמא כי חכמים גזרו מין במינו אטו מין במינו בשא"מ אלא אפ' מין במינו בדב' יבש שנתבטל ברוב היתר אפי' מדרבנן ואח"כ נתוסף האיסור מצא מין את מינו וניער ועיקר דין זה לקמן בסי' נ"ו קצרתי קצת דבריו ואע"פ שהן דברים של טעם מ"מ ל"כ בעיני להקל ולבשלם מאחר דאסרו חכמי' מין במינו נגד ס' ואע"ג דלא יהיב טעמא משום גזירה מין בשא"מ א"כ מ"ט היכא דנתבטל מקודם דשרי מדאורייתא ס"ס בכלל גזירה דמין בשא"מ הוא אכן לאכלן כולן כאחת נר' בעיני דשרי כדברי הרא"ש מאחר שנתבטל ברוב ושרי אפילו מדרבנן אלא שהרשב"א אוסר לאכלן כאחת וז"ל בת"ה על היתר ביטול יבש ביבש חד בב' מסתבר' דטעמ' דמילתא משום דבדברי' הנבללי' שא"א להפריד החתיכות ולאכול כל חתיכה בפני עצמה צריך ס' שבפחות משיעור זה האיסור נטעם ונרגש בכל ואפי' מין במינו שאין טעם האיסור נרגש בו מ"מ כיון שכנגדו בשא"מ נרגש החמירו ואסרו מדבריהם אבל יבש ביבש שהוא יוכל לאכול כל חתיכה וחתיכה בפני עצמה אוכל ושאוכל אחרונה שבכולן אני אומר אותו שכבר נאכל היה האיסור וזו של היתר היא ולפי' אוכל כל אח' ואח' בפני עצמה ואינו חושש דכיון דיש שם כדי שיעור ביטול מדאורייתא ואפשר לומר בכל אחד שמא עכשיו אינו אוכל האיסור הקילו בו אף מדבריהם שלא להצריכו ס' ודווקא לאכול כל א' בפני עצמה אבל לבשלן יחד אסור שהרי חז' האיסור להתערב עם ההיתר והרי הוא כשאר האיסורים הנבללים ומיהו אפשר שאם בישל מקצת לצד אחד ומקצת לצד א' שהכל מותר ומן הטעם שכ' שבשעה שאוכל אלו שנתבשלו אני אומר עכשיו איני טועם האיסור שאיסור שמא בתוך האחרי' הוא שנשאר וכן בשעה שחוזר ואוכל את השאר אני אומר שמא איסור כבר נאכל ואלו כולן היתר הם אבל לערב הכל ולאכול אסור עכ"ל והיה נרא' לומר שאם אסר לאכלן כא' א"כ שם איסור עליו ואסור להרבות עליו כדי לבטלן בס' ואין מבטלין איסור לכתחילה אלא שהר"ן כ' שמותר לכתחילה לבטלן בס' ולבשלן לכתחילה ומשום מבטל איסור לכתחילה ליכא כיון שכל א' בפ"ע שרי אין כאן איסור עכ"ל וכל זה לפי הרשב"א אבל לענין הלכה נראה בעיני עיקר כדעת הרא"ש דמאחר שנתבטל שרי לגמרי אלא שאסור לבשל בקדירה א' אבל בשתי קדרו' שרי לבשלם ומותר לאוכלן כא' אבל מ"מ כ' בסמ"ג דיש להחמיר שלא לאכול לאדם אחד כלל כ"א לב' ב"א וכ' מהרא"י ע"ז בשערים שלו דה"ה שלא לבשלם בקדירה אחת כו' ולפי מ"ש אין צ"ל ה"ה כו' אלא מדינא אסור לבשלם בקדירה אחת ואם בשל נאסר כמ"ש אבל לאכלם לאד' אחד שרי מדינא לכ"ע לאכול חדא חדא אלא שבסמ"ג כ' להחמיר וכ' מהרא"י ז"ל ויראה דנוכל לומר אע"ג דק"ל דא"צ להשליך א' אלא גבי תרומה מפני גזל השבט כדלקמן כמו שהוכיחו רבותינו מן הירו' דוקא להשליך לעכו"ם או לתת לכלב ל"צ אבל להאכיל לב' בני אדם יש להחמיר דליכא פסידא כולי האי והא דאמ' לעיל מהר"ם נתן אח' לעכו"ם ולא רצה לסמוך על ביטול ברוב אפשר דמשום שהיה ת"ח וצדיק והיה נראה דרך גנאי שיזדמן שום אכילת איסור לפיהו כדפי' התו' אההיא דהשתא בהמתן של צדיקי' כו' וכיון שרצה מהר"ם להחמיר ולהסיר אחת ולתלות ולומר שהוא האסור והשאר כולם היתר ולא נתן אותה חתיכ' לישראל א' שהיה נראה כמאכילו איסור לא רצה לסמוך נמי אשריות' דאכילת שני ב"א דמ"מ היה בספק כמו אידך ויראה דמ"מ הסומך על דברי הרמב"ם ואשר"י לאוכלי' כאחד לאד' א' לא הפסיד ונראה בעיני מ"ש ולא רצה לסמוך נמי אשריותא דאכילת שני ב"א כו'