ים של שלמה על חולין קלא

ושרי אלא שהטור תפס לחומרא כדברי ר"ת אבל הר"ן הכריע להקל כדברי רש"י וז"ל אבל ר"ת ז"ל כ' דטעם כעיקר דאורייתא כדמוכח סוגיא דפסחים וכי קאמרינן הכא בסוגיא לא נצרכה אלא לטעם כעיקר דבקדשי' אסור משמע הא בחולין שרי ה"מ במין במינו דומיא דזרוע בשלה דמין במינו לא הוה טעם כעיקר דאורייתא אלא בקדשים לחוד כו' דאע"ג דטעם כעיקר דאורייתא אין לוקין עליו דאי לרבנן דגמרי לה מק"ו דנזי' דאין איסורו איסור לעולם וכדאיתא בפ' א"ע אין לוקין עליו דאין עונשין מן הדין ולר"ע נמי דגמר לה מבנין אב דגיעולי גוים אין לוקין עליו דהא לית בהו אלא עשה ולא מחוורתא דאם טעם כעיקר דאורייתא ודאי לוקין עליו דכיון דבעיקר גופיה איכא לאו בגילוי מילתא בעלמא סגי דטעם כעיקר ממילא לוקין על הטעם כשם שלוקין על העיקר דכי אזהריה רחמנא מנבילה גופיה ומטעמיה אזהר ודכוותיה אמרי' בגוזז ועובד בבכור פסולי המוקדשין דלקי ואע"ג דלית בהו לאו דהא נפקא לן מתזבח ואכלת חלב בשר ולא גיזה ועבודה דטעמיה דמילת' דכיון דבמוקדשים גופייהו כתיב לאו ומוכיחין מדכתיב תזבח ואכלת דאף בכור פסולי מוקדשים אסור ממילא אמרינן דבכלל לאו דלא תעבוד לא תגוז הוא והכא דכוותיה ולפיכך נראין דברי רש"י ז"ל ועיק' ע"כ והנה העתיק התו' ולא העתיק כל צרכו הלא עיקר תירוצו של ר"ת דאיירי התם במין במינו ומ"ה טעמו ולא ממשו הוא דאין לוקין עליו אבל בשאינו מינו לוקין עליו או אפי' איירי בשאינו מינו אסו' מדאוריי' ומ"מ לענין מלקות הוא דאין לוקין פחות מכזית בכדי א"פ דהכי גמירי דכל האיסורין הלכה למשה מסיני וכמ"ש רש"י לעיל בר"פ וזו היא עיקר וכ"כ הראב"ד באיסור משהו דתלתא גווני איכא האח' נ"ט בעיקר ויש בו כזית בכדי א"פ ואכל כזית מן האיסור ולוקה השני כשיש בו טעם כגון אחד במ' או בנ' שאין בו כזית בכדי א"פ מדאורייתא הוא אסור ואין לוקין עליו הג' כשיש חצי זית היתר וחצי זית איסור ויהבי טעמא אהדדי נקרא היתר מצטרף לאיסור ואינו אלא בקדשים ולא גמרינן חולין מיניה ומה שהקשה הרשב"א בחידושיו דלא יתכן לפרש טעמו וממשו היינו כזית בכדי א"פ דהא אביי הוא דאמר בפר' כ"ה ש"מ טעמו ולא ממשו דאורייתא כו' ואיהו גופי' בפ' א"ע מסיק וכזית בכדי א"פ דאורייתא בתמיה ר"ל למלקות אלמא דס"ל דכזית בכדי א"פ הוא בכלל טעמו ולא ממשו דאין לוקין עליו ונר' דלק"מ דבודאי אביי דס"ל מתחילה דכזית בכדי א"פ לאו דאורייתא א"כ הוה בכלל טעמו ולא ממשו ואין לוקין עליו ובסוף שהשיב לו רב דימי אין כזית בכדי א"פ דאורייתא הוא וקבלי' מיניה א"כ הוא בכלל טעמו וממשו דלוקין עליו אבל מ"מ נראה דפירש"י עיקר דפי' ר"ת דחוק הוא מאוד דבתחילת סוגיא אמר דילפי' מזרוע בשלה דבטלה למר בס' ולמר בק' והשתא איירי בע"א וכלל לא איירי בביטול טעמא בק' או בס' ואפי' בביטול רוב ליתא אלא נאמר בכל ענין היתר הכתוב אפי' מקצת הזרוע עם האיל חוץ לרוטב כו' ומי הגיד לו זה ועיקר התירוץ חסר מן הספר בפרט מאחר דעד השתא לא איירי בהכי ועוד מי הגיד לו זאת שאם מקצת הזרוע עם האיל חוץ לרוטב שיקר' זה טעם כעיקר ממש דשמא חשבינן כאילו הכל ברוטב ומסייע כל ההיתר לבטל את האיסו' בפרט למ"ד מבשל והדר חתיך ליה דא"כ מחוברין יחד וכה"ג נראה דכ"ע מודה בזה מאחר שמונחים ברוטב אלא שמקצתו חוץ לרוטב דאין קפידא בזה אלא הכל מסייע לבטל האיסור ועוד ל"ל לרבא למימר דבקדשים אסור טפי מאביי דאמר לא נצרכה אלא למין במינו כו' ולא הזכיר דבקדשים אסור אע"ג דמיירי בקדשים אלא מ"ה קאמר רבא דבקדשי' אסור משום דס"ל דבחולין שרי מדאורייתא וס"ל דכל הני קראי אסמכתא הוא ולא מיליף נינהו ומ"ה דחי נמי לאביי דלא נילף מבשר וחלב ואף דהכי דמין במינו איירי ומהיכא שמעינן דשלא במינו שרי בחולין ואינו אסור אלא בקדשי' י"ל מאחר דאביי הוא דמוקי ליה למין במינו כו' ורבא מוקי ליה טעם כעיקר משמע דפליג אאביי ולא נחית לחלק כלל בין מין במינו בין בשאינו מינו אלא לעולם טעם כעיקר אסור בקדשים ובחולין שרי וכל מה שהקשה ר"ת להוכי' דטעם כעיקר דאורייתא אפי' בחולין כבר כ' דאינן ראיות לסתור דברי רש"י גם מה שהקשה על פירש"י דטעם כ"ש אינו אוסר בקדשים גם זו לא מצאתי להדיא אלא במין במינו דוקא אבל שלא במינו לעולם במשהו ואפי' במין במינו שמצא ר"ת דבטל ברוב אפי' בקדשים בפיגול ונותר וטמא שבללן זה בזה כו' וכן שתי מנחות שנתערבו כו' כל אלו איירי בתערובת דעלמא אבל בנ"ט כגון בישול דומי' דזרוע בשלה וחטאת דכתיב כל אשר בבשר' יקדש דמיירי בבליעה וכה"ג לא מצינו להדיא שבטל ברוב גבי קדשים ואע"פ שכ' הסמ"ג בענין זרוע בשלה ואין לחלק בין התערובות ההוא לדבר שיש בו רוטב שהרי קמח בקמח הוא ומתערב יפה ולכך חולק שם ר"י ואומר שאינו בטל אע"פ שאינו אומר כן כי אם בדבר לח שהרי במס' שבת פ' נוטל מודה ר"י שתרומו' חיטין עולה בק"א ע"כ ומה בכך נהי דר"י ס"ל הכי שמ' רבנן פליגי עליה ולא אסרי שום תערובות בפרט מין במינו אפי' בקדשים בלא רוטב ועוד אפי' לר"י גופיה נמי דמדמה תערוב' של קמח לדבר לח לענין זה שקאי מין במינו אבל לעולם הא דק"ל דטעם כ"ש אסור בקדשים לא ק"ל אלא ברוטב וע"י בישול דומיא דקרא דחטאת ומ"מ לענין פסק הלכה נ"ל דטעם כעיקר דאורייתא בסוגיא דפסחים דמשמע שם להדיא בכל הסוגיא דטעם כעיקר דאורייתא ובסוגיא דהתם מסקי שמעתא רב אחא ור"א דבתראי טפי מרבא הוא וכן סוגיא דסתמא דתלמוד שהיא עיקר בכל התלמוד ס"ל לשם בפשיטות דטעם כעיקר דאוריית' והשת' מ"ש הרשב"א שדעת הרמב"ן כרש"י ודעת הראב"ד כר"ת כו' עד ולענין פסק הלכה אנן על מי נסמוך באו ונסמוך על דברי ר"ת ור"י ובעל ה"ג והראב"ד שרבי' הם וגם אמרו להחמיר בשל תורה ע"כ ולפי מ"ש אף בלא חומרא אלא כך מחוורתא שמעתתא דטעם כעיקר דאורייתא אפי' בחולין ומ"מ מ"ש רש"י דטעם כעיק' דקאמר הכא איירי בטעם כ"ש לישנא לא משמ' הכי דבכל דוכתא טעם כעיק' משמע טע' גמור שהוא בכדי נ"ט שאוסר עד ס' או עד ק' אף שפי' לעיל דדעת רש"י דבתרתי איירי בטעם ממש ובטע' כ"ש דתרווייהו איסורי בקדשים מדאורייתא ובחולין שרי מ"מ דוחק הוא כי טעם כ"ש לא נקרא טעם כעיקר כלל גם לא שייך עליו לישנא דטעם כלל אפי' לומר טעם כ"ש אינו נכון דכ"ש אין בו טעם אלא איסו' משהו נקרא ועוד מאחר דמסיק בקדשים יליף מקרא דחטאת דכתיב כל אשר יגע בבשר' להיות כמוה כחומר שבהן כו' מנ"ל דאיירי בכ"ש דילמא בטעם גמור איירי דבחולין שרי והכא אסור ובפרט מאחר דבמס' פסחים דריש מקרא דדוקא בבלעה איירי ר"ל שיגע בבשרה ויבלע מקוד' וסתם בליעת הוא בכדי נ"ט אלא נר' בעיני לומר דס"ל לרבא אע"פ דילפינן לאסמכת' בעלמא ביטול ס' או ק' מזרוע בשלה דהיינו אי משערינן בשר בהדי עצמות או לא מ"מ אמת שהוא בכדי נתינת טעם והיא פחות מס' לפי שהעצמות שבזרוע אינן קשין כ"כ דלא פלטי כשיש בהן מוח ויהב טעמא כשאר בשר שבאיל והעצמות שבאיל אינן מועילות טעם לבטל כי לא כולהו רכין הן שיש בו מוח דהרבה והרבה עצמות יש שאין בהן טעם כלל ואפ"ה קשרי רחמנא וזהו טעם כעיקר בזרוע בשלה והשתא לפי פסק הלכה טעם כעיקר דאוריית' בין דחולין בין בקדשי' בשלא במינו ובמינו בחולין שרי מדאורייתא דבטל ברוב ומדרבנן הוא דאסור בכדי נ"ט דרך בישול אבל בתערובות ביבש שרי אפי' מדרבנן ובקדשים אפי' במינו אסור מדאורייתא בכדי נ"ט אבל בכל שהוא אפי' בשלא במינו ובקדשים שרי ואף דטעם כעיקר אסור מדאורייתא מ"מ אינו לוקה עליו עד שיאכל כזית של איסור בכדי א"פ שהוא ד' ביצים לדברי רש"י והתו' וג' ביצים לדברי הרמב"ם וכ"ד כל רוב המפרשים ולא כדברי הרא"ש שכ' לעיל שנעשה כולו איסור ולוקה על כל כזית וכזית ז"א דא"כ הית' מצטרף לאיסור הוא דאיכ' ואדרבא גרוע הוא יות' מהיתר מצטרף לאיסור שהוא חצי של איסור זית וחצי של היתר והכא רובא דרוב' הית' והמיעוט איסור ובנזיר פי' ג' מינים משמע להדיא דלא אמרינן לרבנן היתר מצטרף לאיסור כשרבה היתר על האיסור ועוד אפי' היכא דאמרינן היתר מצטרף לאיסור לא אמרי' אלא גבי קדשים ולא גבי חולין כדמוכ' שמעתתא דפ' א"ע לרבנן דר"ע דהלכת' כוותייהו ואף שיש לדחו' ולומר דס"ל דהיתר מצטרף לאיסור איירי בלא בליעה שלא בלעה בכולה אבל היכא דבלעה בכולה ע"י בישול נעשה כולה איסור וכ"מ מפירש"י דפ' א"ע שפי' לשם ואפי' לא בלעה לכולה אבל היכא דבלעה בכולה ע"י בשול אכל חצי זית מן הפגול ואכל חצי זית מן ההיתר בבת אחת מצטרף מ"מ נרא' דלאו דוקא קאמר דאי בלעה בכולה מחייב אפי' בלא היתר מצטרף לאיסור אלא היכא דאמרי' היתר מצטרף לאיסור כגון גבי קדשים חייב אפי' לא בלעה לכולה והרמב"ם נמי כתב וז"ל חלב הכליות שנפל לתוך גריסין ונימוח הכל טועמין את הגריסין אם לא נמצא בהם טעם חלב הרי אלו מותרים אם נמצא בהם טעם חלב והיה בהם ממשו הרי אלו אסורין מן התור' נמצא בהן טעמו ולא היה בהם ממשו הרי אלו אסורין מד"ס כיצד הוא ממשו כגון שהיה מן החלב כזית בכל ג' ביצים מן התערובות אם אכל מן הגריסין האילו כג' ביצים הואיל ויש בהם כזית מן החלב לוקה שהרי הטעם האיסור וממשו קיים אבל פחות מג' ביצים מכין אותו מ"מ מדבריהם וכן אם לא היה בתערובת כזית בכל ג' ביצים אע"פ שיש בהם טעם חלב ואכל כל קדירה אינה לוקה אלא מ"מ ע"כ וכ' מהר"י קאר"ו נר' דלא אתי כר"ת דהא אע"פ שאין בו כזית בכדי א"פ מיתס' לר"ת מדאורייתא כל זמן שאין בו ס' וביש בו כזית בכדי א"פ נמי לר"ת מחיי' על אכילת כזית ולהרמב"ם לא מחייב עד שיאכל בג'