ים של שלמה על חולין קכז

מא דין התוחב כף של בשר לקדירה של חלב או איפכא משער' בכל מה שיתחב ממנו בקדירה ואפי' בכף של מתכת א"צ לשער רק כנגד מה שיתחב ואם א"י כמה נתחב משערינן נגד כל הכף חוץ מבית היד שלו ובארנו דגבי כלי מתכו' אם נעשה חם בראש האחד ונפל בו איסור בראש שני מהני חם מקצתו חם כולו ואוסר בבליעתו בראש השני דהיינו במקום שנפל האיסור אבל לא מהני שאם נפל באיסור בצד אחד שיתפשט בצד השני ומ"מ לכתחילה אסור להשתמש בו אף בצד השני עד שיגעילנה

כף דאתא לידינו נימא בה מילתא כתב הטור ז"ל התוחב כף חולבת לתוך קדירה של בשר או איפכא משערינן בכל ווה שתחב ממנו בקדירה דלא ידעינן כמה נפיק והר"פ כ' שאם הכף של מתכות משערינן בכולו ואף מה שלא נכנס ממנו בקדירה משום דחם מקצתו חם כולו אבל בש"ד כ' דאפי' בכף של מתכות לא משערינן אלא במה שנכנס דנהי חם מקצת חם כולו מ"מ לא אמרינן דהולך בליעתו בכולו וכתב מהרא"י בכתבים ובשערים שלו שכן קבל מרבותיו דהכי נהגינן עוד כ' הטור בענין הכשר כלים וז"ל כ' הרשב"א כל כלי מתכות שחם מקצתו חם כולו לפיכך אם לא נשתמש בו איסור אלא במקצתו נאסר כולו ודוקא לאיסור אבל לענין הכשרו לא עלה לו הכשרו עד שיכשיר כולו בין לענין הגעלה בין לענין ליבון ע"כ ונ"ל דדווקא כשנשתמש בכולו אבל אם ידוע שלא נשתמש אלא במקצתו נכשר נמי דככ"פ ע"כ וכ' ר' מנחם מ"ע בתשו' איסור שנפל על הקדירה במקום א' דא"צ הגעלה בכולו כי כן אמר הר"א ממי"ץ והא דאמר חם מקצתו חם כולו היינו דוקא לענין זה שאם הכלי נעשה חם בראש א' ונפל האיסור ברא' השני לענין זה מהני חם מקצתו חם כולו שגורם חמימתו לאיסור ליבלע בראש השני אבל לא מהני שאם נפל האיסור מצד איז' שיהיה מתפשט בצד השני ע"י חמימתו ע"כ תשו' מהר"ם מ"צ ובעל הורא' היה מן הגדולי' האחרוני' וכן נ"ל עיק' ולא כדברי הרשב"א דס"ל שנאסר כולו חדא דהא אין איסור בלוע אוסר היתר בלוע בפרט בכלי מתכות שחוזר להכשירו א"כ לא נאסר אלא מקום נפילתו מ"מ לכתחל' אסור להשתמש בו אפילו מצד השני עד שיגעלנו ומ"ה היכא שאינ' ידוע כמה תחב בקדירה משערינן ס' נגד כל הכף חוץ מהבית יד שלו וכן מוכח מדברי הסמ"ק שכ' וז"ל ויש לתמוה כשהכף ב"י ויש ס' מן הכף אז אמרי' דהקדירה והתבשיל מותרי' והכף אסור בין עם חלב בין עם בשר ולמה כיון שיש ס' יחשוב הכף כהוגעל מבליעה ראשונ' ויהיה לה דין הקדיר' אם בשר בשר אם חלב חלב וי"ל דלמא אתי למטעי ביה היכא שתחבו כול' אטו היכא שלא נתחבה הכף בקדירה כ"א מקצת ועוד דמספ' רותח מצרכינא ס' ובהגעלה אינה מגעלת כ"א בוודאי רותחת ועוד אנן מצריכנא ס' מכל הכף אפי' אם בספק תחבה כולה והגעלה אינה מועלת כ"א בוודאי תחבה כולה ע"כ

מב דין בשר רותח שחתכו בסכין של חלב והוא ב"י צריך שיהא בבשר ס' נגד כל הסכין חוץ מן הקתא מאחר שחתך בסתם ואפי' אמר ברי לי שלא חתכתי אלא במקום ידוע לא מהני

פסק כתב בהג"ה סמ"ק ויש שרוצין להתיר בשר רותח' שחתכו בסכין חולבות אפי' הוא ב"י ע"י קליפה דהא איכא לישנא דאמר ב"הש רותח ואפי' ה"ק רב דסגי בקליפה פי' כששחט בסכין של גוים וכ"כ ר"פ ומיהו אין הנדון דומה לראייה דהא דסגי בקליפה גבי ב"הש אפי' למ"ד ב"הש רותח מ"מ אין כל הבשר רותח כ"א בה"ש וכן משמע לישנא דבה"ש רותח אבל גבי חתיכה בשר שהיא רותח כו' בשחתכה בסכין חולבת ב"י הטעם מתפשט בכולה ואסרה כולה אם אין בהם ס' מן הסכין ואפי' לא תחב בו הסכין רק מעט צריך ס' מכולה דמתכות חם מקצתה חם כולה וכ"נ הלכה למעשה לאסור אוזא רותח או בשר רותח שחתכו בסכין חולבת ב"י שכל החתיכות אסורות אם אין בהן ס' מן כל הסכין וכן הורה הרב ר' מנוח ע"כ הג"הה והנה מ"ש חם מקצתו חם כולו ראיתי שם בהג"ה זו שמדמה זה לכף של מתכות כו' וא"כ מאחר דגבי כף לא ק"ל לשער כנגד כל הכף משום חם מקצתו חם כולו דמוליך בליעתו לא אמרי כמ"ש לעיל ה"נ גבי סכין אם תחב בו במקצת דמן הדין לא בעי נגד כולו ומ"מ ראוי להחמיר ולשער כנגד כל הסכין היכא שחתך בו הסכין בסתם משו' דכשחותך בסכין סתם אין מדקדק כמה חתך בסכין והוי כדבר שלא נוכל לעמוד בה ואף אם אמר עד כך וכך חתכתי בו מ"מ מאחר שחתך לכתחילה בסתם בלא כיון אמרינן כל מילתא דלא רמיא עליו לאו אדעתיה אבל מה שתחב הכף בקדירה במקר' אם ברור לו עד כמה תחב לא משערינן יות' ממה שנכנ' ואם לא ברור לו כ"כ משערי' בסתם תוחב הכף בקדי' דהיינו רא' הכף אבל בסכין סתמא חותכת בסכין להוליך ולהביא ולא רמי עליה לא דכירא כ"כ ואין להקל בפרט מאחר שבלא"ה הרבה גדולי' פוסקים אפי' אם תחב בכף רק מעט צריך ס' מכולה אבל מ"מ נר' כיון דאמרינן אינו מוליך בליעתו א"כ לא משערינן נגד הקתה אע"פ שהוא של ברזל אלא נגד הברזל הסכין שחותך בו וצנון שחתכו בסכין של בשר וכן שומן ובצלים וכל החילוקים תמצא לקמן בפר' כ"ה סימן י'

מג דין ביצת עוף טמא או של נבילה וטריפה שנתבשלה עם אחרו או עם תבשיל של היתר אם היא קלופה אוסרת וצריך ס' וא' של היתר כנגדה ואם אינה קלופה אינה אוסרות אבל ביצה שיש בה אפרוח או דם אפילו של עוף טהורה אוסרות המתבשל עמה אפילו אינה קלופה עד שיהא בהיתר ס"א נגדה ודין חצי זית של נבילה או של חלב שנפל לקדיר' צריך ס' חצאי זית נגדו ודוקא בדבר עיקרו מן התורה אבל דבר שעיקר האיסור אינו רק מדרבנן אפילו אם הוא כזית אז בין בלח בין ביבש מבטלין ברוב' ואפי' לכתחילה מבטלי במין במינו אבל מין בשאינו מינו אם הוא בלח אוסר עד ס': נחזור לסוגיא

ביצה בס' ואין ביצה מן המנין א"ל רב אידי ב"א לאביי למימר' דיהיב טעמא והא אמרי אינשי כמיא דביעי דלא יהבא טעמא ומשני הכא במ"ע דאית בה אפרוח וכ' התו' והרא"ש וה"ה נמי אם נמצא בה דם דשדא תיכלא בכולה וחשיב כאילו יש בה אפרוח וענין מציאות הדם בביצה באיזה מקום אסור כבר כ' בפ' א"ט וכ' הרא"ש בירושל' במס' תרומה קאמר דוקא באינן קלופות אבל בקלופות יהבי טעמא והא דלא מפליג הכא משום דסתם ביצים בקליפות מבשלי להו וכ"כ הר"ן וז"ל בגמ' משמע לכאורה דביצים טהורו' ששלקן עם הטמאו' אפי' קלופית מותרות הדא דתימא ששלקן בקליפתן אבל שלקן כשהן קלופות שיעור אחד יש להן ע"כ והנה יראה מדבריהם מה שאמר הדא דתימה כו' דקאי אמ"ש ביצים טהורות ששלקן עם ביצי' טמאו' מותרות וליתא אלא קאי אמאי שאמר לשם דקליפת איסור מעלין את ההיתר וכן איתא בירושלמי שלפנינו להדיא דקאי דווקא אקליפי איסו' מעלין את ההיתר דוקא כששלקו בקליפיהן אבל שלק קלופי' בשאינו קלופו' או אינן קלופית בקלופות צריכין שיעור אח' פי' לפי אומד הדעת ואף התו' נשמרו בזה שכ' בז"הל ונראה דטמאה שהיא קלופה ואפשר דאסורה ובירושלמי גבי גיעולי ביצים משמע דיש חילוק בין קלופות לשאינן קלופות ושמ' לענין זה נמי יש חילוק והא דלא משני הכא הא בקלופה הא בשאינה קלופה משום דסתם ביצים מבשלין אותן בקליפתן ע"כ משמע להדיא כמ"ש ומ"מ אין להקל מאחר שהתי' דימו להחמיר אבל בשאר טמאים נר' להקל כסתמא דתלמודא דהכא וכן פירש"י בס"פ א"ט גבי גיעולי ביצים מותרות דהיינו ביצים טהורות ששלקן עם ביצים טמאות ונהי דר"ת חולק על פירושו ופי' כפי' בערוך מיירי בבצים שלא נגמרן קמ"לן דאין בהם איסור אמ"ה מ"מ על דינו לא שמענו שחילק בפרט מאחר דירושלמי נמי אינו אוסר אלא באפרוח או בנמצא בה דם ותדע שהרי לשם כתב התו' פי' ר"ת ופי' בערוך ופסקו כאן דביצים טמאות נתבשלו עם טהורות אינו נאסרת אם לא בנמצא בהן דם או שהטמאה קלופ' ולא בע"א ולא כמ"ש הס"ת והסמ"ג אחריו וכן המרדכי דמה שאמר התלמודא הב"ע באית ביה אפרוח דיחוי הוא ואדיחוי לא סמכינן ודבר תימא הוא להחמיר שלא לצורך בלי ראייה כלל וכן משמעות התלמוד לא משמע כלל דבלשון דיחוי הוא אלא אוקימת' קמיית' וכ"ד הרי"ף והרמב"ם וכל שאר המחברים ועיקר וכתב הרשב"א דביצת נבילה וביצת טריפה דינה כדין ביצת עוף טמא דכל שאינה קליפה אינה אוסרת ומסקינן דביצה בס' והיא אסורה בס"א והיא מותרת וכ' הרא"ש מדברי הרמב"ן דה"ט לפי שיש בביצים קטנים וגדולים לפיכך הוסיפו בה אחת להשלים בינונים ולפ"ז אם נתבשלה בתבשיל של היתר א"צ אלא ס' מן התבשיל לבטלה וכ"כ הטור להדיא אבל לפי' הרמב"ם שפי' משום דבריה הוא הוסיפו עליה אחת א"כ אין חילוק ולעולם צריכין ששים ואחת כנגד ביצה האסורה אם היא שלימה ואני אומר מאחר דתלמודא סתמא קאמר ששים ואחת והיא דמשמע סתמא אפי' ההיתר אינו ביצים אלא תבשיל לעולם בעינן ס' א' כנגדה דומיא דגיד בס' ואין גיד מן המנין דבודאי גיד בתבשיל קאמר ולא בס' גידין ואף שיש להקשות מדקאמ' תלמודא לעיל אר"נ גיד בס' ואינה מן המנין ביצה בס' ואינה מן המנין דמשמע להדיא דסגי בס' של היתר לבד האיסור ובשלמא לפי' הרמב"ן י"ל דדברי ר"נ איירי בתבשיל עם ביצה והכא מיירי בנתבשל ביצה עם שאר ביצים אבל לפי' הרמב"ם צ"ע אם לא שנאמ' דר"נ לא דייק בשיעור אלא בא לומר שהאסור אינה מן המנין גבי גיד וגבי ביצה משא"כ לגבי כחל שהיא מן המנין אבל לעולם צריכה גבי ביצה אחת יותר ואף שהרשב"א בחידושיו השיג על הרמב"ם וכ' מאחר שלא איירי הכא