ים של שלמה על חולין קכח

אלא בפליטת איסור מה מועיל שהיא בריה אין חילוק בין פליטת שאר איסור לפליטת בריה לעולם הוא בס' אם לא שנפרש כמ"ש הרמב"ן לי נראה שלא ירד כלל לטעמו של הרמב"ם וז"ל בהלכות מ"א ביצה שנמצא בה אפרוח הנשלק עם ביצים המותרו' אם היתה עם ס' וא' הרי הן מותרי' היתה עם ס' בלבד נאסרת הכל מפני שבריה בפני עצמה היא שעשו היכר בה והוסיפו בשיעורה אבל ביצת עוף טמא שנשלקה עם ביצת עוף טהור לא אסרה אותם ואם טרפם אלו עם אלו או שנתערב' ביצת עוף טמא או ביצת טריפה עם בצים אחרי' שיעורן בס' ע"כ והנה הוא סובר שדעת הרמב"ם מאחר שביצה היא בריה בשיש בה אפרוח מ"ה הוסיפו בפליטה א"כ בגיד נמי שהוא בריה למה לא הוסיפו בשיעורו וכן כל בריה בשנתבש' עם ההיתר נוסיף כשיעור וכן מהו שאומר עשו בה היכר אם תלוי הענין בחשיבות הביצ' מהו שעשו בה היכר אלא כך הוא דעתו מאחר שביצ' שיש בה האפרוח הוא מין של הית' שהרי הביצה מותרות ואף האפרוח סופו להיות מותר אלא שבריה בפני עצמה הוא ונאסר' לא מן הכח' היוצא מן הטמא ולאו שסופו להיות טמא ומ"ה עשו בה היכ' להוסיף על שיעור' כדי שלא תקיל ותזלזל בה בתערובת והשתא עלו דברי הרמב"ם יפה אבל מ"מ אין לסמוך עליו ולהקל ולומר שאם ביצה טמאה או טריפה נתבשלה עם שאר ביצה להתיר בס' בשאר איסורין אלא בעינא ס' וא' דשמא עיקר הטעם שאין הביצות שוות ותו מסקינן ההוא כזית תרבא דנפל לדיקולא דבישר' פי' קלח' סבר רב אשי לשעורי' במאי דבלע דיקולא א"ל רבינא לר"א האי דיקולא דהיתירא בלע דאיסורא לא בלע וכדפרישית לעיל בס' ל"ד ותו מסקינן ההוא פלגא דזיתא דתרב' נפל לדיקולא דבישרא סבר מר בר ר"א לשעורי בתלתין פלג' דזיתא א"ל אבוה לאו אמינא לך לא תזלזי' בשיעורי דרבנן ועוד האמר ר"י חצי שיעור אסור מן התורה וכ' הא"ז הלכך אפי' חצי זית חלב או נביל' או פחות בעינן ס' ולא מזלזלין בשיעור דרבנן דוק' דומיא דחלב ונבילה אבל בדבר שעיקר איסורין דרבנן ולית ביה איסור דאורייתא אפילו כזית וטפי מכזית בטל דרובא בעלמא ולכתחילה נמי מבטלינן ליה כדפירש בפ"ב דע"ז ע"כ לשם פי' דבין ביב' בין בלח מבטלו לכתחי' במין במינו מאחר דליכא למיגזר אטו שלא במינו מאחר דליכ' דאוריי' וכן הורה ר' שמחה הלכה למעשה אבל בשלא במינו דפשיט' דבלח אוסר עד נתינת הטעם ועיין לקמן בסי' נ"ט

מד דין דגים קטני' שנתבשלו ונמצא בהן דג טמא אם מכירו זורקו והשאר מותר בס' אבל ביצים שנתבשלו ונמצא באח' מהן אפרוח הכל אסור שמא לסוף עירוי עם מעט מים ונשאר עם כ' ביצים ונאסרו וחזרו ונוגעים לכל הבצים שיוציאם לכן טוב להמתין עד שיצטנן קוד' שיוצאי' מן המחבת או ישים מים צוננין עמהם לצננם אבל אין צריך להגעיל המחב' אף אם לא המתין כו'

פסק כתב סמ"ג שרביטי גושים של פולי"ם ושל פוריש שנתבשלו ונמצא תולע בא' מהן השרביט שנמצא בה התולע זורק לחוץ והשאר יש שאוסרין ואפי' ע"י ס' של היתר שיש במחבת ומין דגים קטני' שנתבשלו ונמצא אחד מהן דג טמא הדג טמא זורק לחוץ והשאר יש שאוסרין אפילו ע"י ס' לפי שכשמערה המים חמין לחוץ פעמי' בסוף העירו עם מעט מים ישנו לדג טמא עם כ' דגים או ל' ונאסרו וחוזרין ונוגעין חמין לכל שאר הדגים ואמר הרב ר"ב בשם ר"י שהן מותרין מפני שאותן הך' או הל' בטילי' ברוב בתערובות כי אין שייך לומר בריה לא בטלה אלא בבריה שאיסור' מחמת עצמה ולא מחמת בליעת איסור אחר ואין חוזרין ואוסרין השאר אע"פ שנוגעין בהן חמין לפי שהאיסור הנבלע ואין איסורו מחמ' עצמו אינו חוזר ונפלט ביבש אלא ע"י מים שעמה כמו שנבאר בע"ה במצות בשר בחלב ע"כ והנה מ"ש ע"י מים שעמה ר"ל מים רותחין וכן הלשון בסתם בש"ד ופי' בכלי ראשון לאפוקי מה שהוא בקערה שהוא כלי שני אינו מפליט ומבליע האיסר שבתוכו לד"א כל זמן שאינה אסורי' מחמת עצמה אבל אם האסורי' מחמת עצמה אז היו אסורים בנגיעה אף בלא רוטב אף אחר שבאו לכ"ש כל זמן שהיד סולדות בהן דלא שייך כ"ש אלא במים ורוטב וכל דבר הצלול שמתערב מיד באחת ונתקרר במהרה אבל לא בחתיכת בשר או דג וכל דבר שהוא גוש דכל זמן שהיד סולד' בו עומד בחמימתו מפליט ומבליע שפיר ומ"ה נר' דדוחן ואורז ג"כ אחר שנתערו מקדירה לתוך קערה כל זמן שהיד סולדות בו וחמים הן ככ"ר ונ"מ לענין בשר בחלב שאם הכף בן יומו מבשר והדוח' בלוע' מן חלב או איפכא נאסר המאכל משום ב"ב וגם נאסר הכף בבלוע זו ואוסר אח"כ קדירה אחרת אם תחבו לתוכו א"נ אם הכף של גוים אז נאסרה בבליעת איסור שאוסר אותו תבשי' של דוחן כו' לפי מ"ש שהכלי אוסר ד"א אפילו בלא רוטב אבל אם אותו התבשיל נאסר כבר בבליע' לא נאסר הכף בלא רוטב מאחר שהמאכל אינו אוסר מחמת עצמו וכ"ש שאם המאכל הוא של חלב או של בשר שאין הכף נמי נעשה כמוה ולהיות ב"י ולאסור אח כך קדירה אחרת משום בשר בחלב מאחר דכולו היתר דלא גרע מדבר הנאסר בבליעה שאין אוס' בלא רוטב כ"ש בכולו היתר וכמ"ש לקמן נחוו' לדברי הסמ"ג אמנ' ביצי' שנתבשלו ונמצא באחד מהן אפרוח או דם הכל אסור דאין רגילות לבשל ביצים כ"כ ביחד שיהא כ' ביצים או ל' ביצים שנאסרו בטלין בתערובת ברוב של היתר לכן טוב להמתין עד שיצטנן קודם שיוציאם מן המים שנתבשלו שם ואם רוצה למהר ישים מים צוננין עמהם לצננם תחילה כתב מורי ר"י כי אעפ"כ לא היה מצריך ר"י להגעיל מחב' כי אמר בשביל ספק כזה אין לחוש שנשארו לבסוף אלא העמד המחבת במקומו בחזקת כשרו' שהיתה מתחילה ועוד היה ר"ש אומר טעם אחר להתיר שיש לנו לומר דאיסור' ברובה איתא כדאית' בפ' התערוב' גבי טבע' של ע"ז שנתערבה הלכך אין לתלות שבסוף העירוי עם מעט מים ישאר שם הדג טמא ע"כ ואע"פ שלפי' רש"י מותרי' אף הבצים עצמם מ"מ נראה שאין להקל שהרי בהג"מ הביא כל דבריו ולא הביא דר"ש דאמרינן איסור' ברוב' אית' לכן הטו"ר לא הביא אלא דעת ר"ב ומ"ה גבי ביצים אין להתי' וכן בש"ד לא הביא אלא דברי ר"ב להתי' הדגי' ולאסור הביצים ומהרא"י כתב נמי לנהוג כר"ב שמותרים כולם ר"ל כל הדגים מטעם שכ' וא"ל ס"ס כשעיר' לפעמים הרוטב בתחילה עם הדגים לתוך הקערה ואח"כ חוז' ומערה כל השאר וא"כ למה אינו אוסרים אותה שבקערה שהרי יש מים בקערה משום דאותה המים הם בכלי שני ואין מפליט איסור הנבלע אפילו אותו מעט מים שנשאר בקדירה ושוב מערה אותה אל הקער' ג"כ אין בה כח להפליט ולהבליע אח"כ בדגים שבתוך הקערה וגם א"ל שאותה מעט מים גופא הנאסר בסוף העירוי יאסר הדגים שבקער' לפי שבטל בקערה בס' וכ"ש לפי דעת ראב"ן דס"ל דלא אמרינן גבי רוטב שתעשה נבילה להצטרך ס' כנגדה אלא לפי איסור הבלוע מכ"ש דאיכא ס' ויותר מס' נגד האיסור ומאחר שבצים אסורות אם הוציא אותם ביצים מן המים הרותחין בכף כל אחת וא' לבדה הכף אסורה משום שהביצה האסורה היתה עליה לבדה חוץ למים ואח"כ הוציא השאר ביצים בכף וכולן אסורות כ"כ בש"ד ואע"פי שהכף נאסר מכח בליע' וא"כ איך יאסור אח"כ הביצים הנשארות חוץ לרוטב היינו משום דדוקא גבי חתיכת בשר הוא דאמרינן הכי אבל כלי שנאס' מחמת בליעה אוסר המאכל אח"כ אפילו בלא רוטב כמ"ש המרדכי והוכיח מדגים שעלו בקערה וכ"פ מהרר"י ולקמן נאריך בה באי"ה

מה דין חתיכה שנאסרה מחמת שבלעה איסור ממקום אחר אינה אוסרו' חברתה בלא רוטב אם הן חמות אבל מ"מ בצלייה או במליחה אסרו ודוקא שבלע איסור שאינה מפעפע אבל חתיכה שבלעה איסו' שומן אז אסו' שפיר בלא רוטב בחם לתוך חם לקר לתוך חם והחתיכ' שנאסר' מבשר בחלב אינו קרוי איסו' מחמת עצמו וג"כ אינו אוסר הברת' בלא רוטב אבל בשר בחלב גופא שנוגעי' זה בזה נאסרו יחד בנגיע' וחתיכ' שנאסרה מחמת דם אפי' מחמת דם עצמו אינו קרוי איסור מחמת עצמו ואפייה ג"כ אינה אוסרות חברתה בלי רוטב ומ"מ כלי בלוע מאיסור אוסר את דבר מאכל שבתוכו אבל מ"מ אין בלי אוסר כלי אחר אפי' נוגעות זו בזו חמות

פסק מ"ש לעיל כל דבר שאין איסורו מחמת עצמו אין אוסר את חבירו בלא רוטב כ' בהג"הה סמ"ק וז"ל הר"י בן שניאור מאוויר"א אמר אע"ג דהלכה רווחת היא דאיסו' הנבלע אינו הולך מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אע"פ ששניהן חמין כדאמרינן גבי טיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר ולא שייך דין חם לתוך חם אלא אגוף האיסו' כגון נבילה ה"מ בשר שיש לו מה לפלוט מגופו אז הבליע' אינו נפלט בלא רוטב דמשום היא גופא אין לחוש דלא אמרינן חנ"נ לענין לאסור אחרים אלא דווקא כשהאיסור האוסר יכול לילך שם אבל קערה שאין בה פליטה מגופא אז יוצא שפיר מה שבלע ע"כ מדבריו מוכח להדיא דאפי' גבי בשר בחלב אין אוסר בלא רוטב ולא חשיב גוף האיסור וכ"כ המר' ז ריש פ' כ"ה בשמעתת' דטיפת חלב שאפילו שניהן חמין ורותחין כשהן ביורה שאין אח' אוסר את חבירו וז"ל מהרא"י בשערים שלו משמע מהכא אפי' גבי בש' בחלב אמרינן כי האי סבר' ובי"ד לא כ"כ וגם תימ' לומ' כן דהא מסקינן דבשר משנאסר בחלב חשוב שורשו של איסור ודמי לחתיכת נבילה לפי שגם הבשר של היתר נעשה איסור גמור וא"כ אפי' לא ילך מחתיכה לחתיכה רק טעם מגוף הבשר אעפ"כ יאסר ויראה לתרץ קצת דוודאי בש' בחלב כל זמן שהוא מעור' מיקרי שורשו של איסור וגופו של איסור ואפי' הבשר בלא חלב כמו כלאי הבגדים שבזמן