ים של שלמה על חולין קכה

אין איסור בלוע אוסר היתר בלוע אבל בלא נפילת טיפ' אלא שהכלי בלע איסור אמרינן שכל הכלי נ"נ כי אף ההיתר שבו נעשה איסור ובעינן ס' נגד כולו בכלי חרס שאינו חוזר להכשירו ולפעמים אף בכלי שטף כאשר נפרש לקמן בסימן מ' ועיקר מחלוקת ר"א בחנ"נ תמצא לקמן בסימן נ"ה

לז דין טיפה חלב שנפלה על קדירת בשר רותחת אם נפל כנגד הרוטב מות' בס' נגד הטיפ' והקדירה אסור לכתחילה ואם נפלה שלא נגד הרוטב מניחין הקדירה ולא מערין המאכל עד שתצנן הקדירה ומ"מ לכבוד שבת מותר לערות מיד רק שיזהר מאוד שאל יערה מצד הטיפה ושתי קדרות אחת של בשר ואחת של חלב שנוגע' חמות זו בזו אינן אוסרו' כלל

פסק כתב המרדכי וז"ל ומורי הר"מ ז"ל רגיל להורו' כשנפל האיסור על הדופן הקדירה והיא אצל האש ואפי' היא של חרס מות' אם יש בתבשיל ס' פעמים ס' נגד הטיפ' שנפלה דטעמ' דמילת' משום דהטיפה נ"ט סביבותיה עד ס' ועד ס' נעש' הקדירה חתיכה דאיסור' ובעי בתבשיל ס' לבטל כל שהוא אסר כגון אם הטיפה כשיעו' פשוט נעשה האיסור בקדיר' כנגד ס' פשוטי' מעתה אם התבשיל כשיעור ט"ו ליטרו"ן דהיינו ס' פעמים ס' אז התבשיל מותר אבל לעול' הקדירה אסורה אפי' בטיפה קטנה מאוד דכלי חרס אינו יוצא מדופיו לעולם אבל לשון הרמב"ן ז"ל אירע במגנצ"א בקדירה מלאה בשר ותבשיל היתה שפותה אצל האור ורותחו' ונשברה כד של חלב וניתז מן החלב על הקדירה של בשר על דופנה מבחוץ ונשאלתי עלי' נ"ל דאם יש בקדירה בלא תבשיל ס' לבטל החלב הנבלע בתוכו לא נ"נ מידי דהוה אטיפה של חלב שנפלה על חתיכה אם יש בהחתיכה ס' לבטל הטיפה לא אסרינן ונתבטל החלב וא"ת הלא החלב הנבלע בקדירה בנ"ט לרוטב שנתבלע בה וכי הדר נפלט לה הרוטב לתוך הקדירה הו' מין במינו לאסור במשהו וי"ל אפי' לר"י דאית ליה האי סברא לא אסר דלא אסר ר"י אלא כשנפלה על החתיכה ונאסר' בטע' החלב שהוא בעין ואוסרת שאר חתיכות מפני שהם מינם אבל חלב הנבלע בקדירה אינו אוס' את הרוטב שנבלע בה לאסור את זה שבקדירה משום מין ומינו כי נפלט דהא אינו בעין וכ"ש לרבנן דאית' להו מין במינו בטל ותדע דאי אמרת איסור הנבלע אוסר ההיתר הנבלע הא דאמר כלי הבלוע מיין נסך מערים ג' פעמים בג' ימים נימא כי יהיב מים בלע מיד מן המים ויאסרו יין הנבלע את מים הנבלעו ואי הדר פליט במים ה"ל מין במינו וליתסר וכן הא דתנן קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנ"ט נימא קדירה תחילה בלע מן החלב ונאסרה מטעם הבשר שבה וכי פלטה ליה הוה ליה חלב נבילה מין במינו וליתסר במשהו א"ו חלב היתר שנבלע וחלב שבחוץ מצטרפין לבטל את טעם הבשר הנבלע בקדירה עכ"ל והנה בעל ש"ד החזיק סברתו שאין איסור בלוע אוסר היתר בלוע' כשם שאין טומאה בלוע' מטמאה טהו' בלוע וכן אנו נוהגין כאשר כתב מהרא"י בשערים שלו וא"כ היכא דנפל כנגד הרוטב דלא בעינן אלא ס' כנגד הטיפה לחוד ולא בעינן ס' פעמים ס' כדעת מהר"ם דק"ל דאין איסור בלוע אוסר היתר בלוע ומ"ה אף הקדירה מותרת מן הדין לבשל בה בשר עוד אלא שלכתחילה אסורה להשתמש בה אפי' בשר שנראה כאלו נאסר בחלב וכלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם ואם נפל נגד האש האש שורפו ושרי אף הקדירה כמ"ש ש"ד וכתב מהרא"י שכן המנהג דווק' בטיפה מועטת אבל בחלב הרבה אין להתיר כ"א נגד הרוטב ובס' ולכתחילה ראוי הוא לקנח הטיפה שנפלה על הקדירה ואפילו כנגד האש כן מצאתי בהגמ"ר והיכא שנפלה שלא כנגד הרוטב פסק הסמ"ק וכן הטו"ר אחריו שנאסר אותו מקום וחיישינן נמי שהטיפה מפעפעת בדופן הקדירה עד סמוך לדופן לרוטב כ"כ שלא יהיה ס' נגד הטיפה ומאחר שנאסר אותו מקום אם יערה התבשיל שם הרי יאסור אותו ולכן יניחנה ולא יגע בה עד שתצטנן ופסק מהרא"י שכך אנו נוהגין ולא כדעת בעל השערי' שכתב לערות המאכל והרוטב מצד אחר שלא כנגד הטיפה לפי שחיישינן דא"א שלא ינענע הכלי מעט ויגע הרוטב באותו מקום שנאסר וכתב עוד לשם שר"י מפרי"ז היה מתיר בשעת הדחק כגון בע"ש אפי' שלא כנגד הרוטב וע"י ששים ע"כ ואין המנהג כן להתירה לגמרי אף הקדירה דשמא אינו מפעפע ונאס' אותו המקום אלא המאכל שבתוכו שרי ממ"נ אי מפעפע בכולה א"כ משערינן נמי בכל הקדירה והרי נתבטלה הטיפה בס' ולא אמרינן שנעשית מקום הבלוע נבילה אלא חשבינן כאלו נפלה כנגד הרוטב ואי אינה מפעפע כ"כ א"כ אמרינן שאינה מפעפע עד הרוטב והמאכל לא נאסר אבל מ"מ לא יערה הרוטב להדיא דשמא אינו מפעפע ואסר המקום ומן הדין היה להמתין עד שתצטנן ולכבוד שבת התירו לערות מצד אחר וטיפה שנפלה על הכיסוי של קדירה תמצא לקמן בפ' כ"ה בדין השביעי של בשר בחלב אחר המשנה דטיפת חלב ודווקא טיפה שנפלה על הקדירה הוא דבעינן ס' אבל שתי קדרות חמין של בשר ואחת של חלב שנוגעות זה בזה אינן אוסרות כלל כי אינה מפעפע מדופן לדופן וכ"כ מרדכי משם מהר"ם הביאו נמי בשעריו ועיקר אבל מ"מ כ' הרא"ש בתשוב' מחבת של חלב שנתנו בכירה של תחת הקדרה של בשר הזיעה עולה ונבלע בקדרה ואוסר ע"כ וז"ל מהרא"י בכתבים וז"ל מחבת של חלב תחת הקדרה של בשר שכתב הרא"ש הזיעה עולה ואוסרת כמה שיעור הרחקה וכן מ"ש המרדכי פג"ה שאסור לשפוך שומן כשר לנר הדולק ויש בו שומן טריפה אי איירי דווקא ע"י ניצוק ומשום חיבור או בכל ענין וכמה שיעור הרחקה ההוא דכתב הרא"ש במחבת של חלב נראה השיעור שאם אין היד סולדות בו בקדרה של בשר מחמת הזיעה אפי' אם הזיע' עולה אפי' שעה אחת אפי' שתים אין איסור בדבר אם לאו שהקדירה רותחת בפני עצמה ותדע שכן מנהג פשוט שתולין בשר לייבש למעלה מן הכירה שמבשלין עליה חלב תדיר אע"פ שהזיע' עולה מן התבשיל של חלב הואיל ואין היד סולדו' בבשר מחמת חום אותה זיעה אינה אוסרו' כמו שראיתי בהג"ה א"ו שהזי' אוסרה ומייתי ראייה ממסכ' מכשירין ותשובה זו אינ' באשיר"י ולא בי"ד וההיא דמרדכי דכתב דאסור לשפוך לנר של חלב במרדכי שלנו ליתא ומצאנו בתשוב' הג"ה מהר"י מולן ז"ל שהשיב לראב"ן ז"ל בקצת ספרי מרדכי נמצא פסק זה בפ' כ"ה וכתב הגאון הנ"ל באותה דנ"ל שאין שייך ניצוק בשאר איסורין אלא גבי יין נסך והאריך בראייו' וטעמים כו' ופסק המרדכי דלעיל אינו לפני שהייתי יכול לדקדק בו מה טעמו אבל אינו משו' ניצוק וכ"כ הגאון הנ"ל בתשובה ג"כ ע"כ ומשמע מדברי מהרא"י שאינו חולק על פסק של המרדכי אלא שאינו יכול למצא טעם לדבר אבל הניח הדבר כמו שמצא לאיסור ויפה עשה ובודאי לא לחנם אסרו ומניין לנו להקל נגד מחבר אחד היכא שאין אנו יודעי' מאיז' טעם אסרו ובמרדכי שלפנינו מ"כ וז"ל מצאתי דאסור לשפוך מכלי בשר שיש בו שומן כשר לתוך נר דלק ובו חלב או שומן של גוים דתניא פ"ה ממסכ' מכשירין המערה מחם לחם ומצונן לצונן טהור מצונן לחם טמא ר"ש אומר המערה מחם לחם כחו של תחתון יפה משל עליון אלמא דכ"ע צונן לתוך חם טמא וה"ה לאיסור ע"כ וא"כ נתן טעם לדבר דלאו מכח סתם ניצוק חיבור בא לאסור אלא מכח חם שגוב' על העליון והוי כמו חם לתוך חם ואף שיש לפקפק בדב' ואם ראה מהר"י דברים אילו אפשר שהיו מספיקין בעיניו האי קדרה דאת' לידן נימא בה מילתא

לח דין אם נשפך רוטב רותח של בשר על הקרקע ושוב נתיישבה בתוכה קדירה של חלב ואפי' אם היה אותה רוטב בכלי והושבה בתוכו קדירה של חלב אינה נאסרת אפי' אם היתה רותחת אבל אם היא עומדת אצל האש וזב תחתיה דבר שאוסר אותו אפי' היא צונן אוס' הקדירה עד ס' קדירה של חלב רותח שעל האש והרתיח עולה וזוחל נמשך עד שמגיע אצל בשר חשוב כעירוי מכלי ראשון לפי שכל טיפה האחרונה אינה מנחת להתקרר את הטיפה שלפניה ואוסר אפי' זוחל תחת בשר

פסק מעשה אירע שבא לפני מהר"ם מרנטנבורק שנשפך רוטב חם מקדירה של בשר רותחת ושוב נתיישבה קדירה חרס של חלב לתוך אותו הרוטב על הקרקע והתירו כי אמר אפי' היה אותו רוטב בכלי והושבה קדירה חלב בתוכו אינה נאסרת דק"ל דכלי שני אינו מבשל כ"ש היכי שנבלע הרוטב בקרקע עכ"ל וכן נ"ל עיקר אפילו למ"ש בפ' כירה דכלי חרס בולע אף בכ"ש מ"מ כולי האי לא ומ"מ כ' מהרא"י בתשובה סימן קפ"א שאם הקדירה של חלב רותח על האש והרתיחה עולה וזוחל ממנה ונמשך עד שהגיע אצל בשר שהיה נמי על הכירה חשיב כעירוי מכלי ראשון אם היד סולדות בו לפי שכל טיפה האחרונה אינה מנחת הראשונה שלפניה להתקרר כו' וקש' ל"ל כ"ז דנהי דחלב חשבינן כצונן ס"ס הבשר שהוא חם יבלע מן החלב דהא קר וחם שנוגעים זה בזה אסורי' בכה"ג לפי מה שק"ל דלא שייך למימר לא תתאי גבר ולא עילאי גבר גבי חם וקר שנוגעים זה אצל זה דדינו הוי כמו טהור מליח וטמא תפל כו' וא"כ כי היכי דגבי מליחה היכי שהטמא הוא דבר לח אפי' הוא תפל לגמרי מ"מ הטהור מלוח מצאו אצלו ובלעו כמ"ש מהרא"י בשערי' שלו א"כ ה"ה ברותח מחמת אש דלא גרע ובלוע הלחלוחית שאצלו ודוחק לומר דאיירי בבשר שאינו חם כ"כ עד שהיד סולדות בו לא חשיב כרותח ומ"מ אי הוה חשבינן לחלב כרותח נאסר מכח טמא מליח אפי' טהור תפל דסתם בשר העומד על הכירה משמע שהוא רותח ואפשר לומר שהיה זב החלב ונמשך עד שהגיע תחת הקדירה של בשר דאז אי הוה