ים של שלמה על חולין קכג

מינין שהרי שנינו להדיא במסכת ערלה ומביאו לקמן בפירקין מין במינו להחמיר כיצד שאור של חיטין שנפל לעיסה של חיטין כו' אלמ' דמין במינו הוא וממתני' נמי שמעינן דדוקא שאור של חיטין שנפל לעיסה של חיטין הוה מין במינו הא אי הוה חד מינהו שעורין לא הוה מין במינו ואע"פ דאין כ"כ נפקותא בכל אלו לפי מה דק"ל דמין במינו נמי בס' כר"י ור"ל כדפי' מ"מ איכא נמי לענין מין במינו שבטל ברוב וכמ"ש לקמן ועוד איכא נמי לעניין שני איסורי' שהן תבלין שבאין למתק הקדירה שהן מצטרפין דוקא במין אחד אבל בב' מינין לא וכמ"ש בפ' ר"ע סימן ט'

לג דין דסמכינן אקפילא אפילו בבציר מס' אם טועם ואומר שאין בו טעם איסור סומכין עליו וכשיש ס' א"צ לטעימת קפילא אפילו הוא לפנינו ומ"מ אי טעים ואמר שנותן טעם אסור וביארנו דגוי קפילא אפילו יודע שסומכין עליו ואם אינו קפילא אין סומכין עליו א"ל שמסיח לפי תומו ואפילו האידנא סומכין עליו ואם הוא אומן ואינו מסיח לפי תומו אין סומכין עליו האידנא

מסקינן לקמן בסוגיא א"ר חייא בר אבא אר"יבל משום ב"ק כל איסורי' שבתורה בס' פירש"י לשם היכ' דבדקינן ולא יהיב טעמא א"נ דליכא למיקם אטעמיה כגון מין במינו אבל היכא דבדקינן ויהיב טעמא לא בטיל כדאי' בכמה דוכתא ולקמן נמי אמרינן יש בהן בנ"ט וכו' עכ"ל וכ' הרא"ש וז"ל מתוך פירושו דכל היכא דאיכא למיקם אטעמא לא סמכי' אס' עד דטעמיה ליה תחילה אי דהיתירא כהן ואי דאיסורא קפילא ובפחות מס' לא אזלינן בתר טעמא וההיא דכילבית באילפס היה בו ס' וא"ר יוחנן ליטעמיה קפילא ואם נ"ט היה אוסר אע"פ שהיה בו ס' ולישנ' דסמכינן אקפילא לא משמע כן דאם היה בו ס' מאי רבותא דסמכינן עלה אלא משמע דסמכינן אטעמיה דידיה אפי' בפחות מס' וכן טעים ליה כהן משמע להתי' בטעימתו אפילו בפחות מס' וסתמא אמרינן בכולי תלמודא וכל אסורי שבתורה בס' וא"צ לחזור אחר ד"א להתירו כשיש בו ס' וכן משמע לעיל דאמ' רבא אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בס' מין בשאינו מינו דהתירא בטעמא דאיסורא בקפילא מין במינו דליכא למיקם אטעמיה א"נ מין בשאינו מינו וליכא קפילא בס' משמע דלא הוזכר ס' אלא היכא דליכא למיקם אטעמא אבל היכא דאיכא למיקם אטעמ' לא מצריכינן ס' ואי לא יהיב טעמא שרינן ליה אפי' בפחות מס' ומה שהביא רש"י ראייה מההוא דגרסינן דאסרינן עד ס' למר וק' למ"ד אפי' כי לא יהיב טעמא לאו ראיה היא דה"פ בנ"ט בידוע כגון שטעמו כהן בין שיש בהן להעלות בק"א אסור דטעמא לא בטיל אין בהן בנ"ט בידוע כגון שלא טעמו כהן בין שיש בהן להעלות בק"א בין שאין בהן וכו' מותר אין בהן להעלות בק"א אלא בכמה לאו בס' אלמא בס' שרינן בסתם וסמכינן אהא דלא יהיב טעמא יותר מס' ע"כ דבריו והן דברי ר"י בעל התו' והרמב"ן חילק דרך פשרה וכ' היכא שמכירין האיסור ולא נתערב ממנו אלא צירו וטעמו כיון שמן הדין לא היה לנו לשער אלא בטעמ' אלא שאין אנו יודעין כמה הוא בהא סמכינן אקפילא אע"פ שאין בו ס' כנגד גוף האיסו' אבל כשגוף האיסו' נתערב וצריכין ס' לבטלו אז לא סמכינן אקפילא בבציר מס' אבל בס' מיהא שרי וא"צ לחזור אחר קפילא כלל ע"כ ופשרה זו מנ"ל מאחר שאמר רבא בסתם אמרו חכמים בס' אמרו בטעמא כו' משמע דכל חדא מועיל בפני עצמו כמ"ש הרא"ש ועוד מאחר דעיקר האיסור בטעמא תליא מילת' בפרט לר"ת דס"ל דטעם כעיקר דאוריית' א"כ אינו תולה בשיעור ומ"ה כל הני דעבידי לטעמיה כגון תבלין היכא דיהיב טעמא אפי' באלף לא בטיל כל זמן שנ"ט וממילא נמי איפכא אפי' פחות מס' אי חזינן דלא יהיב טעמיה בטל ומן הסתם סמכו אס' וא"צ לבדוק בקפילא אבל אי בדק ומשכח טעמא אפי' במידי דלא עבידי לטעמיה אוסר וכ"כ הטור וז"ל ור"י פי' דבכל ענין סמכי' אקפילא אפי' בבציר מס' ובס' א"צ קפילא אפי' הוא לפנינו ע"כ משמע דוק' שא"צ לקפילא אבל אי טעים קפילא ואמר דיהיב טעמ' אוסר ואה' דלטעמיה קפילא פרש"י והרא"ש אחריו דאשמועי' דמותרין לסמוך לפי תומו ולא שיודיעו שהוא צריך לו ולישנא דסמכינן אקפיל' משמע בכל ענין וכ"כ התו' דסמכינן אקפילא אע"ג דגוי הוה כיון דקפיל' הוא לא קא משקר שלא יפסיד אומנתו משמע להדי' אפי' היכא דידע וכ"ד הרשב"א והר"ן ועוד משמע מדבריהם דוקא קפילא גוי אבל לא סתם גוי אכן הרמב"ם כ' בסתם גבי בשר בחלב טועם הגוי וסומכין עליו אבל תימא מנ"ל להקל מאחר דאמר תלמודא להדיא קפילא ארמאי ולא אמר ארמאי לחוד אלא ש"מ אקפילא קפיד ומ"מ נרא' אם הוא מסיח לפי תומו אפי' הוא סתם גוי מהימן בין להחמי' בין להקל שהרי אינו אלא גילוי מילתא בלחוד וכה"ג סמכינן אפי' האידנ' עליו אבל אם אינו מסיח לפי תומו אפי' אקפילא לא סמכינן האידנא כדפי' לעיל סי' ל"א

לד דין דמשערין ההיתר והאיסור כמו שבא לפנינו בין שראינו חתיכת אסו' כשנפלה בקדירה בין שלא ראינו ומשערינן ברוטב ובקיפה ובתבלין וביארנו דא"ע לשער ביצה ומחצה של רוטב לשיעור כזית

אמר ר"ח כשהן משערינן ברוטב ובקיפ' שהוא דק דק של בשר ותבלין המתאסף בשולי הקדירה ובחתיכות ובקדירה א"ד בקדירה עצמה ואיכא דאמרי במאי דבלעה קדירה פרש"י אם ראינהו כשנפל שם קודם שנתמעט ואנן משערינן אותו לאחר שנתבשל לכמו' שנפל שם ואין בהיתר ס' אומדין כמה בלע קדרה מן ההיתר לפי דכשנפל היה היתר הרבה ונתמע' בבליע' הקדירה אבל בקדיר' עצמ' לא משערינן וכיון דאיפליגי לישנ' ואיסורא דאוריית' הוא אזלינן לחומר' ולא משערינן בקדיר' ועיק' הדבר כמות שהו' בא לפנינו משערינן לי' ולא משערינן במאי דבלעה הקדירה מן ההיתר לפי שאף מן האיסור נבלע ונתמעט מכמות שהיה וכדאמרי' לקמן אטו דהיתרא בלע דאיסור' לא בלע ע"כ וכ' הר"ן שיש ט"ס בפירושו ומיירי כשלא ראינו האיסו' בשעת נפילה כו' ועל כה"ג הוא דאמר אח"כ כי היכא דאימעיט היתירא אימעיט איסורא והא אם ראינו האיסו' בשעת נפילה ולא נתמעט כאחד עם ההית' כגון זה משערינן במאי דבל' שרש"י דחה ל"ק משום ל"בת דלחומרא אזלינן ושוב דחה גם ל"בת משום סוגיא דלקמן דמסיק אטו דהיתרא בלע ואיסורא לא בלע וכ"כ הרשב"א בחידושיו ותימא מנ"ל שחזר רש"י אף מלשון השני דלמא מפרש במסקנא כלב"ת שאין לשער במאי דבלע בקדירה א"ל שראינו האיסור בשעת שנפל כמ"ש ועיק' הדבר כו' ונראה בעיני אפילו היכא שראינו שנפל האיסור אין לשער במאי דבלעה הקדירה כי אין לעמוד על שורש הדבר ולא ידע כמה בלעה הקדירה וכמה פעמים יבא לידי קלקול מזה אלא לעולם משערינן כמה שבא לפנינו ואף שרש"י לא בא למעט אלא היכא שלא ראינו האיסור שנפל כמ"ש אטו דהיתירא בלע דאיסורא לא בלע היינו מכח דינא קא פסיק הכי אבל מ"מ עיקר הדבר שלא לשער אלא כמו שבא לפנינו כך הוא דרך הנכון לכתחילה ועוד קצת ראייה לדבר מדברי התוספות שכ' וז"ל איכא דאמרי בקדיר' עצמה תימא אם שיעור עובי קדירה כחמשים זתים ונתן בה מים כשיעור עשרה זתים ובשל באותן מים כזית חלב היאך יתבטל אותו כזית חלב במים הא פשיטא שיש במים טעם חלב ונראה לפרש דהכא מיירי כגון דליתיה לאיסור בעיני' דבלע בה בקדיר' כזית חלב והיא היתה כבר בלוע מהיתר ואח"כ חזר ובישל היתר דמשערינן בקדירה עצמה לבטל האיסור שבלע בה ע"כ ולפי פירושו לא ידעינן הי מינייהו לחומרא והי מינייהו לקולא ומ"ה לא עבדינן להקל בשום חדא מנהון ולא משערינן במאי דבלע כלל אלא במה שלפנינו וגם אם נבלע כזית חלב בקדירה אמרינן שנאסרה ולא נתבטלה במה שבלע' כבר מהיתירא ואם בישל בה אח"כ צריך ס' במאכל נגד האיסו' שבלע כבר דמכח ספיקא מחמירין שלא להקל אפי' בחד לישנא וכ' הר"ן וז"ל וכ' הרב ר"א הלוי ז"ל בפירושי ההלכות והוי יודע דכשמשערינן ברוטב משערינן לכביצה ומחצה של רוטב על כזית שכן שיערו שאם יקרוש יעמוד על כזית עכ"ל ונ"ל שלמדה מדאמרינן במסכת שבת בריש פרק המוציא גבי מתני' המוציא יין כדי מזיגת הכוס כו' תנא יבש בכזית דברי ר' נתן ואמרי' עלה ר"נ ור"י ב"י אמרו דבר אחד ר"נ הא דאמרן ר"י ב"י אומר ו' דברים מקילי ב"ש ומחומרי ב"ה דם נבלות ב"ש מטהרין וב"ה מטמאין אר"י ב"י אף כשטמאו ב"ה לא טמאו אלא בדם רביעית הואיל ויכול לקרוש לעמוד על כזית אלמא המשקין הצלולין כשהן נקרשין רביעית שלה חוזר לכזית ולפיכך כל האיסור קרוש משערינן רביעית רוטב לכזית ואע"ג דעלה ההיא אמרינן א"ל אביי דלמא לא היא ע"כ לא קאמר ר"נ הכא דכזית בעי רביעי' אלא ביין דקליש אבל דם דסמיך כזית לא בעי רביעית א"נ ע"כ לא קאמ' ר"י התם דכזית סגי ליה ברביעי' אלא בדם דסמיך אבל יין דקלישה כזית הוי יותר מרביעית וכי מפיק פחות מכזית ליחייב דאלמא ס"ל לאביי שאין כל המשקין שוין לדבר זה ואעפ"כ נר' שסובר הרב ז"ל דלא שבקינן להאי דפשיטא ליה לר"י משום ספיקא דאביי ואעפ"כ אין נר' לי דבריו דכיון דאמרינן משערינן ברוטב סתמא משמע דכמות שהוא משערינן אותן שכך שיערו חכמים שאין לך שנ"ט יותר מס' אפי' ברוטב שאל"כ היינו צריכין לחוש לתת הדבר לשיעורין ולעיין באיסור והיתר אם הוא עב או דק

לה דין דכל האיסורים דמשערינן בס' לבד מן האיסור חו' מכחל שאם נפלה לקדרה של בשר משערינן בס' עם הכחל דהיינו שגם הכחל ממנין הס' אבל אם נפלה לקדרה של חלב בעינן ס' לבד האיסור כשאר האיסורין ומה שאמרנו דכשנפלה לקדירה בשר דהכחל מן המנין מ"מ הכחל עצמו אסור ואם שוב נפלה לקדרה אחרת אוסרת