ים של שלמה על חולין קכב

למעשה דבכ"מ אמרו חנ"נ ואפ"ה כתב באותה הג"ה דלעיל דאי לא מסתפינא כו' רק דם לחוד ולא הזכיר מלח אלא דלאו דוקא קאמר דם לחוד אלא איסור דם קאמ' והיינו דם ומלח ועוד מלשון המרדכי בפג"ה שכ' ומורי הר"מ רגיל להורות היכא שנפל איסור על דופני הקדירה כו' משמע להדיא דס"ל דבכל איסורין אמרינן חנ"נ אלמא לאו דוקא דם לחוד קאמר אלא עם המלח קאמר וכן עיקר אלא דלא ברירא לן שיהא בחתיכה גופא ס' נגד דם ומלח כמו שברור למהר"ם אבל מ"מ שמעינן מיניה דבעינן שיהא בחתיכה גופה ס' נגד דם ומלח ולא שמצטרף עם הרוטב וא"ל א"כ מה טעם האוסרין אפי' בהדחה אחת מאחר שיש בודאי ס' אפי' בחתיכה נגד הלחלוחית נשאר עליו וכמ"ש מהרמ"י כו' דס"ל דמלח נ"נ ומאחר שהמלח לטעמי' עביד לא בטילה כל זמן שנ"ט אפי' יש הרבה יותר מס' וכמ"ש הסמ"ג שכן הוא הטעם לאות' שאוסרין הבשר בלא הדחה אחרונה אע"פ שיש ס' כנגדו ע"ש אכן על הס"ת יש לתמוה שכ' אם לא רא' הישראל שהדיחו ב"פ כו' וכ' נמי דלא משערינן המלח יותר מאלו כוליה דם ובטל לעולם בס' ואף אם תבא ליישב ולו' (דלאו דוקא קאמר) שלא ראה שהדיחו ב"פ (אלא ר"ל) כדינו ואיכא למיחש שמא לא הדיחו כלל ויש קצת ראייה לזה שהרי הסמ"ג כ' נמי כדברי הס"ת וכת' סתמא ולא ראה הישראל אם הדיחו הבשר אם לאו כו' דמשמע כפשוטו דלא הדיחו ב"פ כדינו ואפשר שלא הדיחו כלל ומש"ה ס"ל אסור דשמא לא יהא ס' בגוף החתיכה כנגד דם ומלח שעליה דלא ברור לן שיהא ס' לעולם בחתיכה כו' ואפ"ה קש' על ש"ד שכ' האי פסק דס"ת שאם לא ראה הישראל כו' וכ' בריש השערים שאם יש ס' בחתיכה ובמי' נגד הדם ומלח שעליה דשרי וא"כ מה איסו' בדבר אפי' לא הדיחו בדיעבד דא"א שלא יהא ס' בחתיכה עם הרוטב נגד דם ומלח דמהר"ם ס"ל אפי' בחתיכה גופא איכא ס' א"כ עם הרוטב ליכא מאן דפליג אלא צ"ל מ"ש השערים וכן הס"ת שאם לא ראה הישראל כו' דמשמע שאם לא הודח כלל דאסור בודאי לא שכתבו כן לפסק הלכה לאיסור אלא אגב שיטפא דאינך לא סמכינן אדברי של גוי כלל לא לאיסורא לא להיתר כגון אם מלגו התרנגול' וא"י אם מלגו בכלי ראשון או מלחו בכש"מ וכתב נמי הא שלא ראה אם הדיחו כדינו ואליבא האוסרים שאומרים כל זמן שמלח נ"ט אוסר וכדפרישי' אבל לדברי השערים והס"ת שרי בדיעב' אכן לענין פסק הלכה לא ק"ל כוותייהו אלא בהא שאין המלח יכול לאסור מאלו כולן דם ובטל בס' אבל במה שהם משערים עם החתיכה והרוטב לא ק"ל הכי אלא בעינן ס' בחתיכה והיכא דליכא ס' בחתיכה הוה כמו שנתבשל בדמו ואנו לא בקיאין בזה לברר איזה חתיכה עתה שיש בה ס' ואיזה שאין בה ס' וכן לשון המרד' משמע שכתב על בשר שנמלח ולא הודח שאסרו הרוקח משום דדם שפיר' אסור ומה שנסרך על הבשר ונתבשל עמו אסור כו' אלמא משום דבעינן ס' בחתיכה וליכא למימר משום שהמלח אוסרו דלטעמיה עביד ולא בטיל שהרי כ' להדיא שאסרו משום דם שנתבשל עמו ואיירי לשם אפי' לקדירה מלא מים כמו שמסיק אח"כ גבי בש' יבש ואף דלא נהגינן לאסור בבשר יבש אבל בבשר לח נהגינן לאסור וכן קבלתי ועיקר ומ"ה כת' מהרא"י שאפי' שבדיעבד יש לסמוך על הא"ז בשהדיחן רק פ"א משמע כשלא הדיחו כלל דאסור מן הסתם דלא ברירא לן שיהא ס' בחתיכה נגד הדם אם לא נגד הלחלוחית שעליה מהדחה אח' ובעבור זה הארכתי כי הרבה מורים אשר לא שמשו זקנים בהוראה מתירין אפילו בשר לח נגד הקבלה

לא דין אם נתערב איסור מין בשאינו מינו מדין הגמרא יטעמנו קפילא אם נתן טעם או לא אכן האידנא ליכא דין קפיל' והכל בס' ומי' במינו נמי בס' חוץ מטבל ויין נסך במינו במשהו שלא במינו בנ"ט וחמץ בפס' בין במינו בין בשאינו מינו במשהו

אמר רבא אמור רבנן בטעמא ואמור רבנן בקפילא ואמו' רבנן בס' הלכך מין בשאינו מינו דהיתירא כגון קדירה שבשל בה תרומה ובשל בה חולין בטעמא פירו' יטעמנה כהן אם נותן טעם דאיסורא בקפילא ומין במינו דליכא למיקם אטעמיה א"נ מין בשאינו מינו דאיסורא וליכא קפילא בס' והאידנ' ליכא דין קפילא למיסמך עלה ולהתיר פחות מס' כי לא בקיאין כמו שהיה מקודם וכן מצאתי בהגהות וכ' הסמ"ק ומדקדק ר"ת שכל מין במינו בס' מדאמ' רבא שני החילוקים שאמר חלוק ששים וחלוק טעמא ולא היה מפ' חילוק ששים במין במינו אם לא שסובר שכך הלכה וא"כ לפ"ז צ"ל מ"ש רבא בפ"ב דע"ז על יין של איסור המעורב בחומץ בענבים דמין במינו במשהו אלא דס"ל בתר שמא אזלינן וכן בעיסת חטין שנתערב בעיסת שעורים כו' איירי ביין שנתנסך לע"ז דדינו במשהו ועיסה איירי בטבל דמין במינו במשהו לכ"ע משום דאמרינן גבי טבל כהיתרו כך איסורו דחיטה אחת פוטרת את הכרי לענין תרומה גדולה וכן לענין איסור ואין הלכה כרב ושמואל דאמרי תרוייהו בכל איסורין שבתורה מין במינו במשהו כר"י וכ"פ רש"י ולית' דק"ל כר"י ור"ל דאמרי תרווייהו כל איסורין שבתור' בין במינו בין בשלא במינו בנ"ט חוץ מטבל ויין נסך דמינו במשהו שלא במינו בנ"ט וכ"פ ר"יבל ובר סמכא הוא והלכה כמותו בכל דוכתיה אפי' נגד רבי יוחנן וכן נמצא בה"ג וכן רוב כל המחברים ואף שהרי"ף פסק ב"פ דע"ז כרב ושמואל הלא כתבו הרא"ש והר"ן בקבלה שחזר בו וצוה לתקן דהלכה כר"י ור"ל וה"ה תרומה שעולה דווקא במאה וא' וערלה וכלאי הכרם שעולה בא' ומאתי' דוקא במינו אבל בשאינו מינו בס' או בנ"ט כדמסקינא לעיל קדירה שבשל בה תרומה כו' ומ"מ בחמץ בפסח אזלינן לחומרא וס"ל בין במינו בין שלא במינו במשהו

לב דין דשומנו של ג"ה אוסר ובארנו דחלב ובשר ב' מיני הם ובשר שור ועז וכבש חד מינא הוא ובשר ועופות ב' מינים הם וכן כבד ובשר ב' מינים הם ושאור מחיטין ועיסה משעורים ב' מינים הם אבל עיסת החיטין ועיסה שעורין חד מין הם

פסק בסוגיא דלעיל דמסיק א"נ מין במינו דליכא למיקם אטעמא כו' פי' הרי"ף כגון שמנונית דג"ה ושמעינן מינה אף שג"ה אינו אסור דק"ל אין בגידין בנותן טעם מ"מ שומנו נ"ט ואוסר ולא כדעת ר"יבם שכ' לעיל דס"ל לא החמירו יותר מגיד עצמו וא"כ אפילו בבישול אינו מפעפע וכ"ד רש"י ורוב המחברי' ואף שכ' לעיל דעת ר"י הלבן כן ומ"ה קשרו הנהו אטמהתא מ"מ אין כ"כ הכרח לדבר ואולי הוא דעתו כמ"ש הא"ז ואפי' א"ת שכך דעתו בהכרח כמ"ש מ"מ מנ"ל שפי' ר"י הלבן הוא עיקר להקל הלא כבר כ' שלא עבדינן כוותיה להקל אלא להחמיר מ"כ בש"ל קולית של ג"ה שלא נחתך ראש העצם ובישלו בקדירה מותר המוח שבישלה מותר דיעבד אבל אני ראיתי שבישלה קולוית שהשופי יש בו ג"ה מונח עליה ולא נחתכו ראשי העל' ואס' הר"דק מפני שקנוקנו' של גיד עולים על ראשי העצם וכ' עוד פ"א מצא רבי בקערה עצם קטן שבראש העצם הנקרא כף הירך ואסר אותו מפני שהגידי' צומתין בו אבל שאר בשר שנתבשל עמו התיר לפי שאין בגידין בנ"ט עכ"ל והר"אש כתב בז"הל מין במינו דליכ' למיקם אטעמיה כגון חלב בשומן משמע מדבריו דחלב בבשר תרי מיני נינהו וכ"כ הא"ז וז"ל וק"ל כרבא דאמר בתר שמא אזלינן חמר' חדת' בעינבי שני מינין הן ואיל ושור ועז ג' מינין הן אע"פ שכולן בשר וכן מיני דגים ועופות שחלוקים בשמן בין טהורין בטהורין בין טמאי' בטמאי' ב' מינין הם אבל בצים של עוף זה ובצי' של עוף זה הוה מין במינו וחלב ובשר ב' מינין הן ושומן של הלב ושומן של בית הדקין מקרי חלב וחל' של פרה ורחל מין אח' הוא ושומן של צלעו' וחזה ואליה ושומן הירך בשר שומן הוא ומקרי בשר ולא חלב וכבש ואיל ורחל כולן מין במינו עכ"ל אכן הרשב"א כ' להדיא בפ' ג"ה גבי גדי שצלאו בחלבו דחלב עם בשר הוה מין במינו וכ"כ הר"ן בפג"ה גבי מין במינו כו' דבשר וחלב חד מינא הוא וראייתו מהא דאמרי' בס"פ אכל חלב חי מן החי ומן הטריפ' חייב שלש כלומר משום חלב ומשום בשר מן החי ומשום בשר מן הטריפה אלמא חלב הוא בשר ול"נ נהי דלענין דינא דאסורא הוא בכלל בשר מ"מ מאחר דק"ל כרבא דאמר לענין מין במינו בתר שמא אזלי' ומשוי חמרא חדתא בעינבא מין שלא במינו אע"פ שטעם אחד הוא ובכלל יין הוא לאיסור נזיר וכן חלא דחמרא לגו חלא דשכרא משוי רבא מין במינו אע"ג שאין להם טעם א' ובודאי שכר ויין שני מינין הן מדאורית' מ"מ מאחר דחד שמא אית להו פסק רבא דמין במינו הוא ה"נ בחלב ובשר שאפי' הגוים שלא נאסר להם החלב קוראין החלב בשם חלב ולא בשם בשר אבל מ"ש בשר שור וכבש ועז ג' מיני' הם לא נהיר' כלל נהי שחלקן הכתוב לענין הקרבנות מ"מ כולן מין בשר אח' ואין חילוק בין שור לכבש ועז והכל נקרא בשר מן הסתם לכל מילי אם לא מי שצריך להפריד' ולומ' בפרט בשר כבש או בשר שור כמו מי שמפריד בשר שומן מן בשר כחוש וכן נמי לענין דגים הכל חשוב מין במינו לא מבעי' בטהורין אלא אף בטמאין וכן גבי בשר חוץ מבשר עוף שאינו בכלל סתם בשר וגם לקמן בפ' כ"ה אמרינן נמי דמימליך שליח וכ"כ המרדכי בפ' כ"ה דבשר ועופות ב' מינין הם וכבד ובש' ב' מינין הן דק"ל כרבא דאמר בתר שמא אזלינן גם מ"ש ששאור ועיסה ב' מינין הם בע"כ צ"ל שאור מחטין ועיסה משעורים או איפכ' וקמ"ל דלא תימא הכל נקרא עיסה וחד שמא אית להו א"נ לא תימא מאח' ששאור בא לתקן העיסה א"כ הוי מין במינו כמ"ש התו' לחד שינויי בפ"ק דביצ' כל דבר הבא לתקן המאכל הוה מין במינו קמ"ל דליתא אבל א"א לומר שאפי' אם השאור נמי הוא ממין העיסה שהוא שתי