ים של שלמה על חולין קכא

לא בעי אם יש שם ס' וכן באפייה בעי ס' כמ"ש מהרא"י לענין מצה כו' ולא כאשר"י שפסק בין למליחה בין לצלייה בין לאפייה כר"א ממי"ץ שאינו נוטל אלא מקום פיעפוע וכפי אומד הדעת אלא דינו בס' כשאר איסורין וממילא בפסח במשהו ודוקא להחמיר ולאסור עד ס' אבל להקל ולומר שבטל בס' ולא בעי אפי' קליפה ונטילה כדמשמע מדברי מהרא"י ל"נ כלל דשמא דוקא בחלב ושומן אמרינן דמפעפע בצלייה ובמליחה וכן באפייה אבל לא בשאר איסורין ומ"מ בעי נמי נטילה אפי' בדאיכא ס' בין בצלייה בין במליחה וכן לענין דם בעינן ג"כ במליחה בס' וכן לצלי כמו בבישול וכ"כ מהרא"י בשערי' שלו והבאתי לעיל בפ' השוחט סי' י"ח על חתיכה שנמלחה בלא הדחה ונאסר' משו' דם שבעין יראה בדליכא ס' כו' ועיין לקמן בפ' כ"ה בסי' ע"ג גבי דגים ועופות שנמלחו כו' ומ"מ דוקא לחומרא כדפרישית ודוק' בדם בעין אבל דם פליטה לא אסרינן לא במליחה ולא בצלייה אלא דם משריק שריק וכב"כפ ואף גבי דם שבעין דלא אמרינן מישריק שריק כו' היינו לאותו חתיכה עצמה ונאסרה מכח דם אבל שאר חתיכות שנמלחו עמה או נצלו חשיב נמי דם פליטה ולא נאסרו כלל כאשר כת' לעיל בפ"ק גבי מולייתא סי' כ"ח ודע שהכל חשוב דם פליטה בין בבשר בין בכבד כל זמן שהודח בראשונה אבל דם שבלב כל זמן שלא נקרע הוי דם בעין ואוסר כמו שנברר לקמן בפ' כ"ה גבי לב ולכן אפי' דם רותח שנפל על צלי רותח אם יש דם הכל מותר ומ"מ בעי נטילה וחומרא כדפרישי' ואם אין ס' הכל אסור ואף דם צונן על צלי רותח לפי מה שאנו סברינן כשמואל דתתאה גבר הכל אסור אם אין ס' ואל תשגיח בדברי המחברים שכ' על כה"ג דסגי בכדי נטילה וגבי מליחה לענין טהור תפל וטמא מלוח כתבו אינו אוס' אלא כדי קליפ' היינו לדידהו דסברי שבצליי' וכ"ש במליח' שאינו מפעפע דרך כולו כ"כ כמו בבישול אבל אנו דסברינן דמפעפע במליח' ובצלי כמו בבישול א"כ הכל בס' ואפי' גבי דם כשהו' בעין וממילא ג"כ לענין טהור תפל כו' דאוסר דינו נמי בס' אבל אם נפל צלי רותח על דם צונן או שאר איסורים תתאה גבר אז הוא בקליפה וכן גבי עירוי וכן גבי בשר שנפל בציר אף ע"פ שחשיב כבוש כמבושל מ"מ הדם אינו מפעפע למעלה ברוטב ואם כן למעלה מן הציר לא בעי קליפה וכן כבד שמחובר או תחוב בעוף בין בצלי בין במליח' בעי קליפ' לחומר' בעלמא כמ"ש לקמן לגבי כבד חוץ מד' דיני הנ"ל לעול' בס' וכן גבי בש' ודגים שנמלחו שכ' הרא"ש שאינו אוס' אלא כ"ק ג"כ אינו אלא בס' אבל מה שכת' שאם הוא בקשקשותי' ושאינו נאס' בזה נהוג כוותי' דלא תלו טעמא מאחר שאינ' בולע אלא כ"ק וכמ"ש בסמ"ג גבי עירוי התרנגול שהנוצו' מפסיק' כ"ק וא"כ לפ"ז הטעם היה לנו לאוסרו אלא טעמא של הרא"ש בעינן שהקשקשים עליהם נרא' לעינים דקמיטי יות' מעופות ואם תמצאו בספ' ת"ח דמהר"ם דינים שאינם מכוונים כפי העקרים שרשמתי אין להשגיח בשום הג"ה אם ימצא בה להקל או להחמי' דשמ' היא מסברת ראבי"ה דס"ל להקל בקליפה או כדי נטילה או ס"ל כר"י הלבן דינו בס' וכן אם ימצא בו להקל בשאר החתיכות אפשר שהיא מסברת ר' אפרי' דס"ל דלא אמרי' חנ"נ כ"א בבש' בחלב וכן ס"ל הרא"ש והטו"ר ואנו לא ק"ל הכי ע"כ יגעתי עד שמצאתי לידע כל הגה"ה מאיזה מקום נשתרשה ואיך ומה דעתה נוט' ואח"כ עיינתי בקבלת מהרא"י שכתב הכי נהוג בקבלתו והוא היה הראש לאחרונים שלפנינו וקשה לחלוק על קבלתו בלי ראייה גמורה

כט דין דיש לאסור שתיהן בגדי כחוש אם ליכא ס' ובכוליא בחלבה

נחזור לסוגיא אמה שמשני לעיל כחושה הוה כוליא בחלב הוה ואח"כ משני כילבית באילפס כו' דעת הסמ"ק סותר ב' תירוצים הראשונים ור"ל לעולם אפי' בכחוש מפעפע ואוסר בליכא ס' ולא כמו שעלה על דעתינו לחד שינוייא דכחוש שרי אפי' בדליכא ס' וכן חלב הכולי' אוסר הכוליא ולא אמרינן דקרמא מפסי' ותימא הוא בעיני מאח' שמשני תלמוד' בשם אמוראים שזה אמר כך היה המעש' וזה אמר כך הי' מעש' ואין שום א' חולק על חבירו א"כ כולן אמת לפי פסק הלכה ומה אעשה שמהרא"י כתב לנהוג כמותו ונותן טעם לדבר וז"ל יש לאסור שתיהן גדי כחוש בדליכא ס' וכוליא בחלבא והכי נהגינן דאנן לא בקיאין איזה נקרא כחוש גם בהפסק הקרומו' צריך בדיקה אי לא מיפחת וטוב להחמיר כדאיתא בפ"ה דחולין איידי דמשמש ידא דטבחא מפחי' ע"כ ובכתבים כתב כה"ג אקרום של חצר הכבד והבאתי לעיל סי' ד'

ל דין גדי שצלאו בחלבו אסו' לאכול אפי' מריש אוניה אפי' תחוב בשפוד בענין שהראש למעלה ודין דאין הנאסר יכול לאסור יותר מהאוסר אותו ואע"פ שהנאסר יש לו פיעפוע כיון שהאיסור האוסרו אי' מפעפע אין הנאסר יכול לילך למקו' שהאוסרו אינו יכול לילך שם: ודין בשר שנמלח ולא הודח הדחה אחרונה ונתבשל בקדירה אז צריך ס' נגד כל החתיכ' כי החתיכה נתבשלה בדמה ואם הדיחה פע' אחת ונתבשלה מותר בלא ס' כי יש בחתיכה עצמו ס' נגד הלחלוחי' מאחר שהודח פעם אחת ועוד יתבאר מזה לפנינו פרק כ"ה סימן פ"ג

פסק כ' הרא"ש מדברי התו' אע"פ דס"ל גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפי' מריש אוני' אפי' תחוב בשפו' בענין זה שהראש למעלה והחלב הוא למטה אפ"ה מפעפע למעלה מ"מ נוהגין כשמולחים הרבה בשר ביחד ע"ג עצים והציר זב ונופל תחת העצים ופעמי' מוצאין חתיכה א' חציה בתוך הציר וחותכין מה שבתו' ומתירין השא' ולא אמרי' שמפעפע למעלה כדאמרי' הכא לפי שהדם אינו דרכו לפעפע ואפי' דרך הילוכו אמר משריק שריק ולא מובלע כ"ש שאינו מפעפע למעלה ואפילו יש שומן בתוך הציר לא אמר שנ"נ ומפעפע למעלה ואסור כי לדברי ר"א דלא אמר חנ"נ אלא בבש' בחלב ומיהו בלא"ה ניחא הכא דלא אמרינן חנ"נ ואוסר כל החתיכות אלא כשהאיסור יכול להתפשט עם הנאסר וליתן טעם בשאר החתיכות כגון טיפת חלב שנפל על החתיכ' שטעם הטיפה מתפשט בכל החתיכ' ונהי דאין לטיפה כח לאסור שאר החתיכות אותה חתיכה שנאסרה מסייע לטיפה לאוסרה אבל דם שאין לו כח לפעפע למעלה גם שומן הנאסר מכחו אינו נאסר לפעפע למעלה דבכ"מ שאנו אוסרים כד"ק אמאי אותה קליפה אינה חוזרת ואוסרת ובענין זה יאסור הכל אלא ה"ט לפי שאין טעם האיסור עובר כלל יותר מכ"ק הלכך גם הנא' אינו אוסר ועוד דאל"ת הכי אין לך בשר מותר לעולם דהא כל בשר שנמלח כששוהא במליחה יותר מכשיעור מליחה זמן מרובה יש בו טעם מלח יותר ואפ"ה לא אמרינן דמלח שעל הבשר נאסר מחמ' הדם ויחזור ויאסור הבשר וצ"ל משום שאע"פ שטעם המלח נבלע בבשר הדם שבמלח אינו נבלע בו כלל מאחר שהדם אינו נכנס בבשר דדמא משריק שריק ע"כ ואע"פ שאנו תופסין סברא זו עיקר מ"מ מ"ש השערי' בשר שנמלח ולא הודח והניחו לבשלו שאם יש ס' בחתיכה ובמים נגד לחלוחית דם ומלח שעל החתיכה שמותר אף שהמלח נותן טע' בבשר מ"מ מאחר שאין המלח נאסר אלא מכח הדם הנבלע א"כ לא יאסור אותו מאלו המלח כולו דם דבטל בס' ולא דמי לתבלין ושאור של ע"ז כו' שאוסרין מחמת עצמן וכתב ע"ז מהרא"י ר"י בעל התוס' הוא בעל הסברא הזאת והכי נהוג דסברא הזאת אשכחן בכל המקומות בדברי רבותינו ז"ל דאין הנאסר יכול לאסור יותר מן האוסר עצמו ע"כ ורבים שגו בזה ופסקו להית' וטעות הוא בידם כי לא פסק מהר"אי לנהוג אלא כסברא הזאת ולא שיהא הבשר עצמו מותר דהא כתב מהר"י נמי בשערים בדוכתא אחרינא לאיסור וז"ל וכ' בסמ"ק שאם לא הדיחו רק פעם אח' בטוב אין קפיד' הורו רבותי' בדיעבד להתיר בהדחה א' ואע"ג דלקמן כת' שאם לא ראה הישראל אם הדיחו ב' פעמים ונתנו בקדירה אין סומכין על דבריו של גוי היכא שהגוי לא ידע המנהג של ישראל או אין ישראל יוצא ונכנס כו' ובז"הל כתב נמי אותה פסק בס"ת משמע אפי' בדיעבד חוששין לה אם לא הדיחו רק פעם א' וכן איתא בסימ' א"ז דבדיעבד אם הדיחו ב"פ סגי משמע דבחד זימנא לא וכההיא דא"ז נהגינן לכתחילה להדיח ג"פ מ"מ כיון דא"ז גופ' כ' הכי אי לא מסתפינ' מחברי ה"א אפי' בשר שנמלח שלא הודח כלל שרי בדיעבד וכן כתבו הגאונים בשם מהר"ם ויראה דהדברים מוכיחים לעיני' דאין לך חתיכ' שלא יהא בה ס' נגד לחלוחית שנשאר ממים שהרי מוד' פ"א אף את"ל שאין בה ס' נגד דם ומלח שעליה עכ"ל מהרא"י ונרא' בעיני לפרש הא דאסרינן כשלא הודח כלל היינו משום דס"ל הטעם משום דנתבשל בדמא דשמא לא נמוח המלח שיהא בטל ברוטב בס' ומ"ה כת' מהרא"י אין לך חתיכה שלא יהא בה ס' ולא אמר אין לך קדירה כו' או אין לך חתיכה שלא יהא בה ס' עם הרוטב כמו שהזכיר הא"ז דמשמע דלא בא להתיר אלא מכח שיהא בו ס' בחתיכה ולא שיתבטל בתוך מים ורוטב שבקדירה והיינו משום דהוי כנתבשל בדמא וחנ"נ ע"כ הוצרך לומר שאין לך חתיכה כו' אבל אנו לא קים לן שיהיה ס' בחתיכה נגד דם שעליה אלא כנגד הלחלוחית כמ"ש מהרא"י ומ"ה כתב בהג"מ בשם מהר"ם היכא שנמלח ולא הודח ונתבשל בקדירה דשרי כי בכל פעם יש בכל חתיכה לבטל דם שעליו משמע להדיא שלא בא להתיר מכח ביטול הרוטב אלא מכח חתיכה עצמו רק דברירא למהר"ם דבכל פעם יש בחתיכה ס' נגד דם ומלח שעליה ואף שלא הזכיר מלח בדבריו לאו דוקא קאמר אלא כלומר נגד איסור דם דהיינו עם המלח וא"ל ס"ל כר"א דס"ל דלא אמרו חנ"נ כ"א בבשר בחלב ומ"ה לא בעינן ס' כ"א כנגד הדם לבד כמ"ש בסמ"ק ז"א שהרי א"ז פסק הלכה