ים של שלמה על חולין קכ

יותר מס' לא מהני ליה ביטול להתיר הכל אלא קליפה או נטילה בעי והנה ש"ד כת' וז"ל ואני ראית' מרבותי שמבטלין בס' וכן ראיתי מעשה הרב' פעמים וכ"פ ראב"ן דחלב דאוסר בצלי דמפעפע אוסר נמי במליחה אם אין שם ס' בבשר לבטלו וכן ציר של נבילה אוסר אם אין שם ס' לבטלו וכת' מהרא"י וכן ראיתי הרבה פעמים וכן קבלתי דהכי נהגינן לאסור במליח' עד ס' וגם לבטל בס' לא בעי קליפה אע"ג דרבוותא טובא פליג' עליה הני דאזלי בתרייהו ברוב דוכתיה מ"מ כאן תפוס עיקר לשווייה במליחה כבישול משום מילתא דפסי' ליה ול"צ לשיעוריה כמ"ש ראבי"ה שצרי' להעמיק יותר בחלב שמן מבכחוש ודבר זה תלוי בכל פעם באומד הדעת לפי הכחשתו ולפי שמנונית' וזימנין דאתא לידי מכשול לכך ראוי למסמ' על ש"ד שרא' מעש' הרב' פעמים ומעשה רב אפי' יחיד כנגד רבי' כדאית' בפ' ב"מ עכ"ד ומעש' נמי בא לפני מהר"רי סג"ל שמלחו טבחייא שלא נקרו ממנ' הרלב עם שאר בש' ואסר הטבחיי' ואמר דנעשי' חתיכ' דאסורא ונאסרו גם שאר חתיכות שנמלחו עמה כי אין בהן ס' לבטל אותו ואמ' שכן שמע ממהר"ש שמליח הוה כרותח בין לקולא ובין לחומרא ע"כ והנה דעת מהרא"י לנהוג בין במליח' בין בצלייה בס' ואף באפייה ס"ל בס' לענין חמץ לפני פסח וממיל' בפסח במשהו אבל מ"מ תמה אני על מה סמכו לפסוק הלכה נגד סוגית התלמוד ופשיט' דמשמע להדיא דמליחה לכל היותר אינו אלא כדי רותח דצלייה ולא כרותח דבישו' לאסר עד ס' והנה מ"כ בשם א"ז גדול תשובת הר"י הלבן שהשיב במליחה בס' מהנהו אטמהתא כו' ולא פי' דבריו היטב ונר' שזהו טעמא שסובר כדברי הגאונים שפסקו הלכ' כר"ה וא"כ הני אטמהתא מי שרי אלא ע"כ דהוי שם ס' ודר"ה בדליכ' ס' עכ"ל והנה מ"ש ופסק הלכה כר"ה פי' דאמר אסור לאכול אפי' מריש אוניה וא"כ הנהו אטמהתא מי שרי כי ס"ל לר"י הלבן אע"פ שאין בגידין בנ"ט מ"מ שומן של גיד אסור כמ"ש רש"י וס"ל נמי לר"י הלבן דמליח' ממש דינו כצלייה ולא כמ"ש הרא"ש דמליחה לא עדיף כצלייה אלא מליחה וצלייה שווין כך נ"ל לפרש דבריו אבל תימ' גדולה בעיני הא בתחילת הסוגיא דפריך מהא דר"ה דאמ' אסור לאכול אפי' מריש אוזן אינו אלא אדברי שמואל דאמר קולף ואוכל עד שמגיע לגיד ומשני שאני חלב דמפעפע אלמא דאפי' שומנו אינו מפעפע ועוד דבר תימ' בעיני מאחר דאיירי הך עובדא דאטמהתא בדאיכא ס' א"כ אמאי בעי רבי' לאוסרא וא"ל דס"ל אע"פ שמפעפע מ"מ לא נתבטל בס' דאין ביטול ס' כי אם ברוטב וסבר' זאת כת' הר"ן בשם גדולים דאסרין דאפי' ביתר מס' אע"פ שהוא מפעפע דשמא הרבה ממנו מתכנס במקום א' וכמ"ש פה בעל השערים בשם ר"י הלוי ורא"ם א"כ מאי מסיק תלמודא כשהקשה רב אחא לרבינא מהא דשמואל דאמר קולף ואוכל כו' מאי דעתיך מליח כרותח דבישל קאמ' וחמו' מרותח דצלי והא"ש מליח כרותח כבוש כמבושל מכלל דרותח דצלי קאמר קשי' ולפי' דאיירי בדאיכא ס' מאי קאמר וכ"ת כו' אם יהיה כרותח דמבושל מכ"ש דשרי בדאיכא ס' ועוד לפי פי' ל"פ כלל שמואל אר"ה אלא שמואל איירי בדאיכא ס' ור"ה בדליכא ס' ותלמודא מקשה שמואל אר"ה ומשני דר"ה בחלב קאמר דמפעפע ושמואל איירי בג"ה ופריך תו מר"י שהתיר לאכול מרי' אוניה אפילו בצלאו בחלבו ומשני כחוש הוה ולפי הך סוגיא לא אזלה שפיר וצ"ל שהוא סובר שבתחילה בעי תלמוד' לחלק בין חלב לג"ה אבל בסוף כשהקשה לו אף בנצלה בחלבה דשרי תו אינו מחלק בין חלב לשאר איסורים אלא תלוי הכל בס' אפי' שומנו של גיד נמי אוסר עד ס' ומה שאסר ר"ה לאכול אפי' מריש אוניה היינו בליכא ס' ומה שהתיר שמואל להיות קולף ואוכל דהיינו בדאיכא ס' ומה שהתיר נמי ר"י אפי' בנצלה בחלבו כחוש היה פי' ואז היה ס' כנגדו וכמ"ש ר"ת בחד שינויי ולפ"ז תלוי כל האיסורות במליחה בס' כמו חלב ומה שהקשיתי מה היה דעתו של רבינא שאסרה אפי' היה ס' נ"ל דהיה ס' נגד שומנו של ג"ה ולא כנגד כל הגוף ג"ה וס"ל דיש בגידין בנ"ט כתנ' דמתני' כמ"ש התו' והקשה לו רב אחא נהי דיש בגידין בנ"ט היינו כשנתבשל שהרוטב מרככו לפלוט טעמו אבל במליחה וצלייה אפי'. האי תנא גופא דס"ל דיש בגידין בנ"ט מ"מ במליחה מודה דהא אמתני' קאמר ל"ס אלא שנתבשל כו' ומ"ה קאמר ליה שפיר וכ"ת מליח רותח בבישול קאמר ודוק ואילמלא פי' הא"ז היה נ"ל לפרש דברי ר"י הלבן דה"ק מאחר דפליגי בהנהו אטמהתא דאמליחו כו' ובעי רבינא לאוסרו מכח שאין בו ס' ומפעפע בכולה ומר בר ר"א דשרי משום דס"ל שאף שומנו של גיד אינו מפעפע בצלייה כמו שאר דבר כחוש כמ"ש התו' בשר"ת וכ"פ הר"ן דשומן של גיד לא עדיף מחלב כחוש דאינו מפעפע הא שא' חלב מפעפע במליחה כמו בישול א"נ מאחר ששומנו של גיד מדרבנן לא החמירו יותר מבגיד עצמו כמ"ש ריב"ם הא בשאר איסורי' אפי' במליחה היה אסור אם אין בו ס' וממילא כשיש ס' אז הכל מותר ולפ"ז אפי' בבישול אין שומנו אסור מאחר דק"ל אין בגידין בנ"ט ומ"מ אין לסמך על פירושו להקל כי הרי"ף ורש"י וכל האחרונים פסקו דדוקא בגיד אינו בנ"ט אבל שומנו שפיר בנ"ט בבישול ולפי פי' הא"ז אפי' במליחה כדפי' והשתא מתיישב כל הסוגיא שפי' ומ"מ אף לפי פי' דילי נוכל לומר דכל האסורין משערינן בס' אף במליחה חוץ משומנו של גיד מכ' הני טעמי דפרישי' ותלמודא דקאמר שאני חלב דמפעפע לאו דוקא קאמר אלא לאפוקי שומנו של גיד קאמר וכן גדי כחוש לחד פירוש' לפי שבטבעו אינ' מפעפע אפי' פחות מס' אלא דלא ק"ל הכי משום דלא ידעינן איזה כחוש כו' וזו הוא שיטת כל האחרונים ואיפשר שהא"ז נדחק לפרש כן משום שמצא בה"ג כ' להדיא היכא דנתבשל או נמלח שמנונית של ג"ה דבעי ס' אלמא דמפעפע ותימא הלא הוא בעצמו כ' שבפנים משמע קולף ואוכל דלא אמרו בשומנו שמפעפע במליח' וכן בצלי ואני ראיתי בה"ג שכ' להדיא בפנים של אותה שמועה דדוקא נתבשל בו אבל נצלה קולף ואוכל ומליח הוה כרותח דצלי אלא עיקר כמ"ש ונר' בעיני שטעות הוא שנפל בה"ג מ"ש נתבשל או נמלח אלא איירי בבישול לחוד כמ"ש אח"כ בדבריו דבבישול איירי אבל מליחה אינו אסור בשומנו של גיד אלא דוקא בחלב או אפשר אף שא' איסורין כפי מ"ש ואגב שיטתא דרישא בא הטעו' שכ' מתחילה שהגיד בעצמו אינו אוס' אם נתבשל או נמלח כ' המעתיק אח"כ בשומנו נמי הכי ומוכח מיניה וביה שהוא טעו' כדפי' ומעתה אני אומר מ"ש מהרא"י דנהיגינן מליחה בס' בין לקולא בין לחומרא יפה כ' דאי נחמיר שלא לבטל האיסור בס' גבי מליח' א"כ הוי תרי חומר' דסתרי אהדדי ועליו נאמר הכסיל בחושך הולך וכן משמע להדיא בתלמוד ודוקא בחלב אבל גבי שאר איסורי' כגון דם וחיטה בפסח ואיסור טריפ' שאין בה שומן כלל נהי דמחמרינן כשאר הגדולי' שאסרו הכל במליחה עד ס' וממילא בפסח במשהו ולא אמרינן דסגי בקליפ' כ"א גדי כחוש או שומנו של גיד וכדפי' לעיל אכן רוב המחברים לא ס"ל הכי ופירשו דוקא בחלב ושומן הוא דמפעפע בצלי או במליח' אבל לא שאר איסורי' ומשמעות התלמוד בפשוטו מסייע' להו דקאמר שאני חלב דמפעפע ומצינו נמי גבי בשר שנפל בציר דדם אינו מפעפע למעלה ונהי שאנו מחמירין בדבר ולומר בכולן מפעפע ע"י צלייה או ע"י מליחה ולאוסרו בפחות מס' אכן להתיר בס' בלא קליפה ונטילה ל"ר לי כלל והיכא שנמלח חתיכה בשר עם חלב שעליה ואין בה ס' לבשל החלב דעת מהר"ם שהחנ"נ ואין שאר החתיכות מסייעו' לבטלה וגם אין נאסרות אלא אותה חתיכה שנגעה לבד משום דרותח דמליח נהי דחם הוא כרותח דבישול מ"מ לא עדיף מיניה וגבי בישול גופא היכא דלא ניער וכיס' בקדירה אין נאסרו בו וגם אין מסייעות לבטלה לפי שכל חתיכה שנאסרה בבליעה אינה אוסרת חבירתה בלי רוטב והיכא דלא ידעינן איזה נגעה כולן מותרות דחד בתרי בטל אפילו הן ראויו' להתכבד הכל כמ"ש לעיל גבי כרס סי' ז' אין דעת שא' המחברים כן מאחר דרותח דמליח כבישול שפי' מפעפע אפי' למעלה ובכל צד כמו בבישול וניעור וכיסה כי טבע הצלי והמליח לפעפע שהרי עינינו רואות שמפליטין ציר מה שאין בבשר בקדירה בלא ניער וכיסה ומ"ה אין חילוק בין חתיכה זו לשאר חתיכות אלא משום דס"ל שאות' חתיכה שהחלב דבוק שנ"נ ואוסרת האחרות והיינו טעמא מאחר שדרך למלוח כל חתיכה וחתיכה בפני עצמה א"כ כשנמלחה לבדה נאסרת מיד אח"כ אוסרת האחרות המונחו' אצלה ויש שפוסקין שאף בבישול אמרי' שאותה חתיכה שאיסור מחובר בה נ"נ מתחילה וצריך ס' בחתיכה גופא ואם אין שם ס' חנ"נ וצריך ס' נגדה ולקמן בפ' כ"ה אי"ה נאריך בזה והטעם שכ' במליחה כת' המרדכי וכת' נמי שהא"ז פסק כך הלכה למעשה וכן ר"י מווינא וכן נהג מהר"י סג"ל שהיה בעל הוראה מגדולי האחרונים כמו שהבאתי לעיל בענין הכרכשתא ומ"מ שמעינן מדברי מהר"ם שאם לא נודע איזה נגע באיסור שכולן מותרות אפילו בראויה להתכב' ולא כדברי ראבי"ה שפסק בענין מליחה דאינו מפעפע כ"א בקליפה ואי לא ידעינן באיזה נגע שכולן צריכה קליפה אם הן חה"ל לפני האורחין אלא כולן מותרות מאחר שאינה אוסרות מחמת עצמן כל חד בתרי בטל וכ"פ רוב המחברים ונאמר לפי מ"ש לעיל היכ' דליכא חלב שמפעפע בודאי לחומרא בעינן קליפה אפי' בדאיכא ס' היכא דלא ידעינן איזה נגע כולן מותרות בלי קליפה וה"ה בכל ענין דבעי קליפה כמ"ש לקמן שאם לא ידעינן דשרי כולהו וכן עיק' ומעתה אתן לך כללי' ופרטים איזה בקליפ' ונטילה ואיזה בס' כדי שלא תשגה והא לך העיקר בשר וחלב שנמלח לעולם בס' בין לקולא בין לחומרא אף בחלב כחוש כתירץ שני דתו' שבטל בס' וממילא אוסר עד ס' וכן אי' בסמ"ק להדיא שאפי' כחוש אם אין ס' הכל אסור שמפעפע ולעולם בטל בס' בין במליחה בין בצלייה וכן איתא בהדיא במרדכי קצר ואפילו קליפה