ים של שלמה על חולין יב

לחוד לא מהני כדפרישי' מ"מ חזקה שבאה מתוך רובא מהני לאוקמי אחזקה דהשתא הוא דנטרפה ומ"מ יתרת א"א לאוקמי אחזקה שהרי איכ' חזקה שבאה מזמן רב ואף שהסירכ' ג"כ א"א שעתה סמוך לשחיט' באה כמ"ש הר"ן וז"ל ומיהו ה"מ בטריפות דא"ל דהשתא סמוך לשחיט' ממש נולד בה אבל בטריפות סירכא ושאר טריפות שא"א לתלות בשעת שחיטה בהא ודאי אסור' דכיון דיצאת' מחזקתה וע"כ קודם לזמן מציאה יצאת' ואין אנו יודעי' כמה אוסרין אות' למפרע כו' היינו שלא הזכירו טעם דס"ס להתיר טריפות הסירכות אבל מטעם דס"ס יש להתיר אפי' באו קודם זמן המציא' ומ"מ מוגלד פי המכה שידוע שבא הנקב ג' ימים קודם שחיטה כדלקמן בפ' א"ט (סי' ס"א) לית לן למישרי הגבינות ומ"מ כתב מהרא"י דלא נהגינן להקל אפי' בטריפו' של סירכו' וכן להחמיר בשאר טריפות אלא בכולן נהיגין לאסור החלב שנחלבה תוך ג' ימים לשחיט' ואוקמינ' אחזקת' שקודם ג' ימים לא היה בה טריפות אבל יתרת והדומה לו שרגילות לבא מן הבטן ואף שחייתה הבהמה יותר משנה הוברר למפרע שלא בא מן הבטן מ"מ מזמן רב בא הטריפות נהיגין לאסור כל החלב והגבינות למפרע עד שנים עשר חדש והכי נהוג

כא דין דא"צ לבדוק אחר י"ח טריפות רק בטריפות הריאה דשכיחי ביה ריעותא בדקינן לה והיכא דאיתפיק או נאבדה ריאה בלא בדיקה טריפה רק בגדיים וטלאי' מכשירי' היכא דנאבדה וירא שמים יחמיר לעצמו אפי' בגדיים וטלאי' והיכא דנמצאת הבהמה מבפני' כשר' אע"פ שצריכין להוצי' הריאה ולנפחה מ"מ בדיעבד אם לא נפחוה כשר והיכ' ששני' מכחישין זא"ז בענין הבדיקה אז הוי חד לגבי חד והבהמה טריפה והיכא ששחטו בהמות הרבה ונמצאו מקצתן טריפות וכל האחרות כשרות ותלויות במוט אחד ונמצא ריאה אחת ביניהן שהיה נסרכ' מאונא לטרפשא והבודק אומ' שהיה יודע באות' סירכא ובשגגה נתערבה אותה ריאה בין הכשרות ומעול' לא היו ערבוביא ובין הכבשים ועתה יש לחוש שמא הבודק לא הרגיש באות' סירכא והכשיר' שלא כדין ונמצא טריפה מעורבת בין הכשרות או שמא בשגגת הקצבי נתערבה הטריפה בין הכשרות או איכא למימר שמא ריאה טריפה לבדה נתערבה בין הכשרות וליכא ריעותא בין הכבשים אז תלינן לקולא ומכשרינן כל הכבשים ובפרט שהבודק אומר שידע באות' סירכא ומעולם לא היתה ערבוביא בכבשי' רק בריאה והיכא ששוחט בהמה של קצב נכרי ומניח בידו הבהמות בין שחיטה לבדיקה והעכו"ם יכול להכניס ידו דרך ב"הש ולמשמש בכל דרכי הריאה אם ראינו שהוא במקו' שהטבחי' מורגלי' לעשות כן אז הוא אסור אבל מן הסתם מכשרינן

אמר רב אשי אמריתא לשמעתא קמיה דרב כהנא ודילמ' היכא דאפשר אפשר והיכ' דלא אפשר לא אפש' דאלת"ה לר"מ דחייש למיעוטא ה"נ דלא אכיל בישרא אלא היכא דאפשר אפשר והיכא דלא אפשר לא אפשר וכתב רש"י הלכך מכל הני לא שמעי' דאזלינן בתר רוב' היכ' דאפשר לברר הדבר אלא ודאי הלכה ל"מ הוא דסמכינן ארובא אפי' היכא דאפשר א"נ מאחרי רבים להטות קי"ל בין רובא דאית' קמן בין רובא דליתא קמן דמ"ש האי מהאי ואהא מילתא סמכינן ולא בדקינן כל י"ח טריפות ונקוב' הריאה משום דשכיחי בה ריעותא בדקי' לה והיכ' דאיתרמי דאיתפרקא ריאה בלא בדיק' סמכינן אהאי ואהא דאמר ר"ה נשחטה הרי היא בחזקת היתר ואין מפרסמי' הדבר ע"כ והרא"ש הוסיף על דבריו וז"ל ויותר מזה דאפי' ניקב' הריאה במקום דמששא ידא דטבחא תלינן בטבח אע"פ שנקובה בפנינו וכ"ש היכא שנאבד' דאחזוקי איסורא לא מחזקינן והאריך וכ"פ בפ' א"ל סי' י"ב אכן ר"י הלוי רבו של רש"י חולק עליו וכן ר"יבן כתב דאי מיתרמי דמתפרק' ריאה בלא בדיק' טרפה והוא מדברי ה"ג וקשה לחלוק עליה' גם בעל ס"ת הביא הרבה ראיות ואפ"ה לא עלה בדעתו להתיר יותר מגדיים וטלאים שכתב וז"ל דהיכא דלא שכיח טריפות כולי האי כמו בגדיים וטלאים הסומך על רש"י לא הפסיד וגם במרדכי כתב שמעשה היה בקולוני"א ואסרו כל חכמי הדור וא"כ מי הוא שיעלה על לבו להתיר ואף בגדיים וטלאים ראוי להחמיר עצמו שהרי רבי' ברוך כתב הסומך על רש"י לא הפסיד משמ' דלכתחילה כל בעל נפש ירחיק ממנו כי ראיתי גם בהם סירכות ושאר טריפו' ופעם א' הביאו לי איל מן היער לסעודת מילה ומצאו בו סירכות שנטרפה בו גם באותו הפעם הי' טבח מומחה ולא רצה לבדוק ואמר שמעול' לא שמע שיהיו בו סירכו' כ"א באותן הגדילי' בבתי' שרגילי' באות' סירכות מתוך שאוכלי' מאכל הבתי' שהו' חוץ לטבעם וב"ה שלא סמכתי על זה וצויתי לבדוק הריא' ומ"מ נראה דוקא שלא בדקו כלל אבל אם בדק אות' מבפנים שהיא נקייה מכל חסרון אף שצריכי' ג"כ להוציאה לחוץ ולנופחה אם לא נעשה בדיעבד אין בו בית מיחוש וא"כ לפ"ז מ"ש הר"ש ב"צ בתשובתו אם אמר הבודק שלא כסדרן היתה ואחד מכחישו ואומר כסדרן היתה מעמידין הבהמה בחזקת היתר שכל שנשחטה בחזקת הית' עומדת וכ' תו' הקונה ריאה ואמר שמצא בה סירכ' מגב האונא למקו' שעוש' אותה טריפה והמוכר אומר שהסירכא היתה מחיתוך לחיתוך כיון שבאו שניהם בבת א' לב"ד אין כאן עדות והוי כבהמה שנאבדה ריאה שלה קודם שנבדקה ר"ל וכשרה אומר אני דאסור לדידן דמחמירין להטריף ריאה שלא בדקה ולא מעמידין אותה על חזקת כשרות משום דשכיח בה טרפות כדפרי' ואפי' באו שניהם לב"ד בבת אחת לפי מ"ש ביבמות כדברי הרשב"א והבאתי לעיל סי' ט' בענין הכחש' והבודק עצמו פשיט' דנעמידו על חזקת כשרת עוד כתב הרא"ש בתשובה על בהמו' הרבה שנשחטו ביום אח' ונמצאו מקצתן טריפות וכל האחרות כשרות היו תלויות במוט אחד ונמצא' ריאה אחת ביניהם שהיא סרוכה מאונא לטרפשא ועתה נולד ספק בכל הכבשים דאיכא למיחש שהבודק לא הרגיש באותה סירכא והכשיר שלא כדין ונמצאת טריפה מעורבת עם הכשרות או שמא הבודק הרגיש בה והטריף הכבש אלא שאח"כ בשגגת הקצב נתערבה הטריפה בין הכשרות ואמרת ששאלו הקצבי' ואמרו שמעולם לא נתערבו הכשרות עם הטריפה הלשון הזה יש לפרשו בב' דרכים הא' שאמרו הקצבים ח"ו לא יצאה שגגה זו מתחת ידינו לערב טריפ' בין הכשירות אלא (שהבודק) שגג ונתנה לנו בחזקת כשרה ועל דרך אחרת שלא שגגו הם ולא הבודק אלא שבשגגה נתערב' ריאה טריפה בין הכשרות ועוד כתבת ששאלו לבודק ואמר שהי' יודע באותה סירכא ובשגגה נתערבה אותה ריאה טריפה בין הכשרות ומעולם לא היתה ערבוביא בין הכבשים בנדון זה כיון דאיכ' לספיקי שמא הבודק לא השגיח בסירכא והכשירה שלא כדין או שמא בשגגת הקצבים נתערב (טרפה בין הכשרי') ואיכא למימר שמא ריאה טרפה היא שנתערבה וליכא ריעותא בין הכבשים כיון דאיכא למימר הכי ואל"ה תלינן לקולא דכיון שנשחטו הכבשי' ונבדקו ויצאו בחזק' היתר מיד הבודק מוקמינן להו אחזקתייהו ולא אסרינן להו מספק כדאמר ר"ה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע במה נטרפה וכ"ש בנדון זה דהעמיד בהמה בחזקת כשרו' והעמיד הבודק בחזקת צדיק שלא יצאת תקלה מתחת ידו והעמיד הקצבים בחזקת כשרות אלא ריאה טריפה נתערבה בין הכשירות ואפי' באיסור א"א אמרינן בכולי תלמודא דכל ספק שנולד בה אוקמי' בחזק' היתר ועו' כיון שהבודק אמר שידע באותה סירכא ובשגגה נתערבה הריא' הטריפה בכשרות ומעולם לא היתה ערבוביא בכבשים הרי נאמן הבודק להתיר דכל מידי דלא איתחזק ביה איסורא נאמן ע"א להתיר כדאמרינן בפ' האשה רבה כ"ש בנדון זה שהוחזקו הבהמות בחזקת כשרות וע"א מעיד על הספק הנולד דלאו כלום הוא שאין לפקפק בדבר ומותרות כולם והיכא שא' מעיד שהשוחט שחט שלא כהוגן כתבתי לעיל בסי' ט'. כתב הרשב"א על השוחט בהמו' של קצב עכו"ם ומניח בידו הבהמות בין שחיטה לבדיקה והעכו"ם יכול להכניס ידו דרך ב"הש ולמשמש בכל חלקי של הריאה אם הם מותרות אם הוא במקום שראינו הטבחים מורגלים ובקיאי' בכך מסתברא שאסור ומעשה היה במקומינו אפי' בטבחי ישראל והעברנום אבל מן הסתם יראה שמותר בדיעבד דלא גרע מנטל זאב בני מעיים כו' וכ"ש הכא דיש תרי ספיקי ספק הכני' ספק לא הכניס ואת"ל הכניס שמא לא מצא סירכא עכ"ל

כב דין היכא דידוע לנו דלא גמיר ושחט בפנינו חד סימן שפיר ואידך סימן לא ראינו אם שחט יפה או לא אסור

אמר רב נחמן בר אבוה ראה אחד ששחט אם ראוהו מתחילה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו פי' בדיעבד ואם לאו אסור לאכול משחיטתו ומוקי לה הש"ס בידע דלא גמיר וכגון ששחט קמן חד סימן שפיר מ"ד מדהאי שפיר שחט האיך נמי שפיר שחט קמ"ל האי איתרמוי' איתרמי ואידך שמא שהה שמא דרס ועיקר דינים אילו כתבתי כבר בסימן ה'

כג דין היכא שנאבדו או נגנבו לו גדייו או תרנגולין ומצאן שחוטין באשפה שבבית או בשוק בלא אשפה אם רוב ישראל או אפי' רוב כותים וטבחי ישראל מותרין והיכא שנגנבו צריך להיות רוב גנבי ישראל. וגבי פרגיות ועופות הנשחטין בבית שאין מוכרין במקולין לא מהני רוב טבחי ישראל אלא רוב ישראל ואם היו רוב ציירי ישראל ששוחטין מיד כשצדין מהני נמי גבי פרגיות שחוטין ויש ליזהר שלא עם עבדו ושפחתו עכו"ם כי אם או קטן בר דעת והיכא שיש לבעל התרנגולת סימן בה ושאלו לשוחט ואמר ששחט עתה תרנגולת אחת אף שאינה מכירה שרי

ת"ר הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטי' ר"י אוסר ר"ח בנו של ר"י הגלילי מתיר ובתוספתא קתני הרי שאבדו או שנגנבו ואע"פ דחשוד אגנבה לא חשיד למיכל איסורא ומסיק כ"ע סבירי דרוב מצוין א"ש מומחין הן ובבית דכ"ע לא פליגי דשרי באשפה