ים של שלמה על חולין יא

אמר ר"י א"ש הטבח צריך שיבדוק בסימני' לאחר שחיטה אם נשחטו רובן אבל א"צ לבדוק אם נעקרו הסימני' ממקומן או נקבו דסמכינן בהא ארובה כמו שאר שמנה עשרה טרפות כך כתב הרא"ש ואם בשעת שחיטה ראה הסימנים שחוטי' לפניו שוב אין צריך לבדוק והיכא שהתנה שמוט ואמר השוחט שברי' לו שאחר השחיטה נשמט כתב מהרא"י בכתבים שנאמן כמו שנאמנים על בדיקת הסימנים ואע"ג דאיכא השתא ריעותא שהרי שמוט לפניך מ"מ הא אמרינן נמי גבי טבל ועלה ונמצא בו דבר חוצץ דאיכא ריעותא אם אמר בריא לי שלא היה מקודם היה נאמן והאריך. אבל אם לא ראה אחר הקנה אלא ראה שנשחט הושט וזרקו מידו ואח"כ נמצא הקנה שמוט כתב מהרי"ק שטריפה ולא תלינן לומר אחר שנחבטה על הקרקע ופרכסה נעשית שמוטה ועיקר דין שמוטה תמצא לקמן בפ' שני סי' ט"ו. כתב האגור שנשאל מהר"י מולין על אחד ששחט העוף כדרכו בהכשר ואחר גמר שחיטה מצא טבעת מהגרגרת שלם על הסכין והשיב דכשר דע"י גלגול הגרגרת נעשה זה וחלילה לי לאכול מאותו עוף הלא כל ספק פסולה ומי יעיד שע"י גלגול הגרגרת שלאחר (שחיטת רוב) הסי' הוא בא שמא הוא בתחלת שחיטה או באמצע השחיטה וכן מסתבר למימר שבדחיק' הסכין על הגרגרת בא שקפץ חוליא אחת ממקומ'. לא בדק מאי אר"א בן אנטיגנוס משום ר"א בן ינאי טריפה במתני' תנא נבלה ומטמא במשא וכן הלכה דאמר רב כהנא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה נשחטה הרי היא בחזקת היתר עד שיודע לך במה נטרפה וכתב הרא"ש וז"ל פי' כל זמן שהיא בחיים הרי היא אסורה משום אבר מן החי משום שאינה זבוחה ואינה ניתרת אלא בשחיטה כשרה בסכין שאין בה פגימה הלכך אם לא נתברר לנו שנשחטה שחיטה כשרה הרי היא בחזקת איסור שאינה זבוח' וכמתה מאיליה ומטמא במשא כנבלה ואם נשחטה שחיטה כשרה כראוי הרי היא בחזקת היתר עד שיודע לך במה נטרפה ע"כ ודעתו לפרש שקאי נמי אסכין שאינה פגומה ולמידק מיניה דאי לא נבדק מתחיל' ושחט בו מן הסתם ושוב נאבד אע"ג דליכא ריעותא קמן מ"מ היא בחזקת איסור עד שיודע לך ולישנ' דבמה נשחטה מסייע ליה דאל"כ הל"ל עד שיודע לך במה נשחט או במה נשחטו דהיינו סימנים אבל אם בדק הסכין קודם שחיט' ואח"כ נאבד פשיטא דכשרה וא"י על מה נתחבטו המחברי' בזה להביא ראייה לכשרות דהא אפי' רב הונא דמטריף לקמן בשיבר בה עצמות היינו משום דאיכא ריעותא שהרי הסכין פגום לפניך אבל בלא ריעותא ובתחילה (נבדקה) כדינה לכ"ע כשר וכתב הרא"ש בתשובה דהיכא ששחט בסכין בדוק ונאבד קודם שבדקו ואח"כ נמצא הסכין פגום אע"פ כן כשר הוא כו' ואף אם לא בדק הסכין מקודם כתב הרא"ש ויראה טבח שיש לו סכין מיוחד' לשחיטה (ומקום) מיוחד שמצניעו שם תמיד בחזקת בדוקה תמיד עומדת ואם שרט בה בלא בדיקה ונאבדה שחיטתו כשרה וכן במרדכי ומ"מ נראה שלכתחילה לא יסמוך על זה אפי' דעתו לבדוק אחר השחיטה דשמא לא יבא לידי בדיקה ואע"פ דכשר אם לא בדק אח"כ מ"מ לכתחילה אינו נכון דהא קרא דרשינן ושחטתם בזה. ומסקי' בסוגיא דאפי' אי איתיליד בה ריעותא כגון שבא זאב ונטל בני מעיים והחזירין כשהן נקובים אפי' שלא במקום השניים אין חוששין שמא במקום נקב נקב ואפי' יש בו נקבים הרבה כיון שבא הזאב תלינן כולו בזאב וכמו שתלינן נקובת הריאה בטבח היכא דממשמש' ידא דטבח' וה"מ באיסורא אבל בסכנתא כגון שראה צפור מנקר בתאנה ועכבר מנקר באבטיח חיישינן שמא במקום נקב של נחש ניקב משום סכנת נפשות דחמירא סכנת' מאיסורא ודין זה דניקור בפירו' לא חיישינן האידנא כמו גילוי מ"מ שמעינן דלא נילף מידי דסכנה להתירא מאיסורא. כתב האגודה מדמסקינן סכין איתרע בהמה לא איתרע מכאן מוכח שוחט שבדקוהו ונמצא שא"י אין להטריף למפרע וגם א"צ להכשיר הכלים דאדם איתרע בהמה לא איתרע ונשחטה בחזקת היתר (עומדת) ואוקי שוחט בחזקתו ועד עתה ידע ע"כ והיכא שמצינו נקב או שביר' ואינו יודע אם קודם שחיט' או לאחר שחיט' כה"ג לא אמרינן נשחט' בחזקת היתר כו' אלא מטרפין מספק ועיקר חלוקים אילו נכתוב לקמן גבי אינקב' ריאה דממשמשא ידא דטבחא כו' בפרק אילו טריפות סימן נ'

יט דין השוחט בסכין בדוק ונמצאת פגומה אחר השחיטה אם שיבר בה עצמות אחר השחיט' כשרה וכן אם נפל הסכין בחודו מידו על הקרקע קשה נמי כשרה ודווקא שנפל על חודה אבל אם נפלה סתם לא מכשרינן ואם לא שיבר עצמות ונמצאת פגומ' שחיטתו פסולה ולא חיישינן שמא במפרקת נפגמה ואפי' נמצא עצם מפרקת נפגם אבל אם העצם חתוך ניכר שחתך בכח תלינן שבו נפגם הסכין ובארנו דצריך לבדוק הסכין בין כל אחת ואחת ואם לא בדק הסכין בין כל חדא וחדא ולבסוף נמצא פגומה כולן אסורות ואם בדק אז כולן כשרות חוץ מאחרונה ואם שחט הרבה ואינו רוצה לבדוק בין כל אחת ואחת הרשות בידו ואם ימצא פגומה באחרונה יהיו כולן טריפות. והיכא שבדק הסכין מיד אחר השחיטה והצניעו ואח"כ נמצא פגומה אמרינן בודאי שפיר בדק ובדבר אחר נפגמה ולאו אדעתיה

איתמר השוחט בסכין בדוקה ונמצאת פגומה אמר רב הונא אפי' שיבר בה עצמות כל היום קודם שמצא הפגימה פסולה דחיישינן שמא בעור הסימנים נפגמה רב חסדא אמר כשרה אימ' בעצם נפגמ' ואפי' בלא שיבר בה עצמו' אימ' בעצ' המפרק' נפגמה מאחר שחתך כל הבשר עד שנגע במפרק' ומסיק הלכתא כוותי' דר"ה בשלא שיבר בה עצמות דלא תלינן במפרקת וכתב הרא"ש וז"ל לא תלינן במפרקת כי אינו חותך בכח במפרקת אלא לפעמים אחר שחיטת הסימנים והורידין נגע במפרקת יראה מלשונו שאם נמצ' חתך בעצם המפרקת דהשתא חזינן שחתך בכח ודומה לשיבר בה עצמות וכשרה וכ"פ במרדכי בשם ריב"ק שפסק כך הלכה למעשה ומ"מ דוקא שהעצם המפרקת חתוך אבל בפגימה בעלמ' לא סמכינן להתיר וכ"כ הטור (בסי' י"ח) בשם העיטור והלכת' כוותיה דר"ח בשיבר בה עצמות וכתב הרא"ש וכן אם נפלה הסכין בחודה על קרקע קשה ומדכת' נפלה על חודה משמע מדבריו שאם נפלה סתם לא תלינן להיתר כי ס"ס לאיסור שמא נפלה על חודה שמא לא נפלה על חודה ומעור נפגמה ואת"ל נפלה על חודה שמא לא נפגמה בקרקע ומסי' בסוגי' דאי לא בדק הסכין בין כל חדא וחדא ולבסוף נמצאת פגומה דמטרפין לכולהו ע"כ ראוי לבדוק הסכין בין כל אח' ואח' שאם נמצאת פגומה באחרונה שהראשונות כולן כשרות לבד מהאחרונה ומשמע מהאי סוגיא שצרי' לבדוק הסכין אחר שחיטה לכתחילה אפי' שחט בהמה א' דדוחק לומר דכולה שמעת' איירי שנמצא' פגומה א"ל שבא כך במקרה שמצאה פגומה ומאחר שלכתחילה צריך לבדוק באחרונה א"כ אין צריך לבדוק הסכין בין כל חדא וחדא מאחר שבדק בתחילת שחיטה כולה כחדא שחיטה חשיבא שהרי לענין ברכת שחיטה אברכה ראשונה סומך אלא דעצה טובה הוא כדי להכשיר הראשונות והא דקאמר בסוגיא רב כהנא מצריך בדיק' בין כל חדא וחדא לאו דוקא אלא ר"ל מצריך אותו לבדוק אם בא להכשיר הראשונות וכן משמע מלשון הרי"ף והרמב"ם ומהרא"י כבר האריך בתשובה על זה (בסי' קפ"ד) וכתוב במרדכי היכי שבדק הסכין מיד אחר השחיטה והצניע אפילו אח"כ נמצאת פגומה לא אמרי' בודאי בעור נפגמה והוא לא בדק שפיר אלא אמרי' שפיר בדק ובדבר אחר נפגם ולאו אדעתי'

כ דין גבינות שעשו מבהמות הרבה ונשחטה אחת מהן ונמצאת טריפה אם נטרפה בטריפות של סירכה או שאר טריפות שאין באין מן הבטן אז אסרינן כל הגבינות שנעשו תוך ג' ימים והנעשים קודם ג' ימים מותרות ובטריפות הבא מן הבטן מטריפי' כל הגבינות והחלב למפרע עד י"ב חדש

מנא הא מילת' דאמור רבנן זיל בתר רובא רבא בר שילא אמר אתיא מפרה אדומ' דאמ' רחמנ' ושחט ושרף מה שחיטת' כשהי' שלימה אף שריפת' כשהי' שלימה וניחוש דילמ' טריפה הוה אלא לאו משום דאמרי' זיל בתר רובא וכתבו התו' כיון דפרה אדומ' בת שתי שני' דלמא משו' דאוקמוה אחזקת' דהא טריפה אינה חיה וכיון שעברה שנתה איגלאי מילתא שהיתה כשרה שעה אחת אחר שנולד' ותירצו דכל חזקה שלא נתברר ונודעה לנו שעה אחת בשעת' אלא שנתבררה אחר זמן למפרע לא אזלינן בתר' הלכה למעשה דאם עשה גבינות מכמה בהמות ונשחטה אחת מהן ונמצאת טריפה כל הגבינו' אסורות ולא נאמר אוקמה אחזק' והשתא הוא דנטרפה משום דחזקת כשרות לא נתבררה מעולם בשעתה ומיהו אם היא טריפה מחמת סירכ' שאם היינו בקיאי' לברר אפשר שהיה לנו (נ"ל לה) היתר ע"י בדיק' לא מיתסרא משום דהוי ס"ס ספק טריפה ספק אינה טריפה ואת"ל טריפ' אימ' אח"כ נטרפה וכ"כ הרא"ש והוסיף ועי"ל למאי דמסקי' דאזלי' בתר רובא כל הבהמו' בחזקת כשרות ואפי' בתוך שנתן משום דרוב בהמו' כשרות הן ורובא עדיף מחזק' ע"כ פי' לדבריו אפי' בלא טעם דס"ס יש למצא היתר ומ"מ דוקא סירכות והדומה שנוכל לומר השתא הוא דנטרפה אבל יתרות והדומה לו שבא מזמן רב אסור הכל למפרע עד י"ב חדש והטור תפס דבריו הראשוני' שכתב וא"א הרא"ש ז"ל כתב להתיר בטריפות שע"י סירכא מכח ס"ס ובודאי ס"ל דהאי ועוד י"ל שכתב הרא"ש לרווחא דמילת' אבל לא לסמוך אהאי שינוייא ולהתיר שאר טריפות דליכא בהו ס"ס משום טעמא דרובא דהא חזינן בהאי בהמה שנטרפ' שאינה מן הרוב ומ"מ ל"נ שהרי הר"ן כת' דברים של טעם להתיר בשם ר"ש בעל התוס' שאין לאסור הגבינות מטעם לא הוברר' החזקה אפי' שעה שאפי' אם ת"ל שאין הולכין אחר חזקה כזו מ"מ שאני הכא דהו' חזקה דאתא מכח רובא ורוב בהמות כשרות א"כ אמרינן השת' הוא דנטרפה וזה מספיק לכ"ע דאפי' א"ת דרובא