ים של שלמה על חולין קיז

ואז איכא למימר כל דפריש מרובא קא פריש והיינו דאמרינן ובנמצא הלך אחר הרוב ולפי דברי בעל התו' אלו שלוקחין בשר מן המקולין בחזקת כשר ומותר ואח"כ נמצא טריפה באחת מן הבהמות במקולין וא"י באיזה לקח אם מן הטריפה או מן הכשרות כל מה שלקח כבר מותר דהא לא נולד ספק זה בקביעות אלא בפרי' וכל דפריש מרובא קא פריש אלא דקשיא להו הא דאמר לל"ב דהיכא דלא איכוון לצעוריה לחבריה אסור משום דאיתחזק איסורא אמאי אסור מה שלקח כבר קודם שנתגלה הספק מ"ש מט' חניות דאמרינן ובנמצא הלך אחר הרוב ול"נ דהא ל"ק דל"ב מפרשינן כן לה דאיירי בלוקח מכאן ולהבא מן המקולין מיד גוי המוכ' שם אבל מה שלקחו קודם לכן מותר ומשום דאיתחזק איסורא וה"ל מכאן ולהבא אסור קבוע וא"ת א"כ פשיטא ומאי קא מקשה מדתניא ר' אמר בשר הנמצא ביד גוי מותר וכי מסבר קא סבר דרבי אפי' מן הקבוע קאמר והא מתני' תנן ט' חניות וכו' משום דכל קבוע כמחצה על מחצה י"ל דהוה ס"ל דלא אמרי' כל קבוע וכו' אלא שיש שם ודאי טריפה דומיא דאחת מוכרת בשר נבילה משום דאז ה"ל איסורא קבוע כיון שמקומו של איסור נודע וניכר כעין תשע' חניות כ' עוד דלדברי ר"י דלקמן דס"ל היכא שהיתר ואיסור מעורבין זה בזה ואי שרית ליה כשפיר' אתי למשקל מן הקבוע כיון דאין מקומו ניכר א"כ אין חילוק בין לקח קודם שנולד הספק או לאחר שנול' הספק מאחר שגזרינן שמא יקח מן הקבוע א"כ אפילו מה שלקח קודם שנולד הספק אסו' והנה מה שחילק בשם התו' בין מה שלקח קודם שנולד הספק אף שלא מצאתי פה בתו' שלנו מ"מ דברים נכוחים הם אבל מה שתולה הדבר בפלוגתא דר"ת ור"י ולית' שאף לדברי ר"י שרי והרא"ש נמי שפסק כדברי ר"י לקמן מ"מ הכריע בזה דשרי כמ"ש בתשוב' וז"ל על כבש טריפה שנתערב עם הכשרו' וכולן שחוטות נ"ל דמה שלקחו מן הבשר קודם שנולד הספק אפילו חתיכה הראויה להתכבד מותרת דתלינן דמרובא פריש דלא אשכחן דאסר תלמודא משום גזירה שמא יקח מן הקבוע אלא היכא שכבר הם עומדי' בחזקת איסור דאי שרית ליה אותם שפירשו את נמי ליקח מן הקבוע אבל קודם שנולד הספק לא שייך למיגזר מידי שכולן בחזקת היתר הם עומדי' מאי אמרת גזירה שמא יקח מהן אחר שנולד הספק הך גזירה לא אשכחן בתלמודא ועוד בהאי ליכא למטעי דאם לקח בעוד שהיה בחזקת היתר בשביל זה לא אתי ליקח לאח' שנאסר אבל לאחר שכבר נאסרו אי שרית ליה אותה שפירשה אתי למטעי וליקח נמי מן הקבוע דמימר אמר מה לי האי מ"ל האי דכ"ע לא בקיאי בדיני דקבוע ואע"ג דפיר' לפנינו אכתי לא נולד הספק במקום קביעות ותלינן מרובא פי' ואין חילק בין פירש לפנינו ובין פי' שלא לפנינו כל זמן שעומדי' בחזקת היתר עכ"ל

כב דין בשר שהניחו במקום אחד והלך לו ואח"כ בא ומצאו מונח במקומו בלי שינוי מות' אבל אם החליפו ממקומו בין ע"י אדם בין ע"י עורב אז אינו מותר אא"כ מכיר הבשר ע"י סימן או טביעת עין ובנמצ' ביד גוי הולכין אחר רוב מקולין וטבחים ישראל

אמר רב בשר כיון שנתעלם מן העין אסור מיתיבי ר' אומר מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד גוי מותר נמצא ביד גוי שאני פי' אבל נמצא בשוק אסור דחיישינן שמא עורבי' החליפו ת"ש ט' חניו' כולן מוכרו' בשר שחוטה וא' מוכר' בשר נבילה ולקח מאחד מהן וא"י מאיזה מהן לקח ספיקו אסור ובנמצא הלך אחר הרוב ה"נ בנמצא ביד גוי ומסקינן לקמן בסוגי' ורב היכ' אכיל בשרא ומשני א"א בשעתי' דלא עלים עיניה וא"א בצייר וחתום א"א באית ליה סימנ' בפיסקא כי הא דרב בר ר"ה מחתך ליה אתלת קרנת' וכת' הרא"ש בדברי הרי"ף וז"ל וק"ל כוותיה דרב ור"ח איתביד ליה כרכשא ביני דני אתא לקמיה דר"ה א"ל אית לך סימ' בגוה א"ל לא אית לך טביעת עין בגוה א"ל אין א"ל אי הכי זיל שקיל וכו' ורש"י פסק דלי' הלכתא כרב והביא ראייה מהך עובדה דר"ח מנהרדעי' דאי לע לגבי ר"כ מפו' נהרא ומעלי די"כ הוה אייתי עורבי שדו כבדי וכולית' א"ל שקול ואכו' האידנא דהתירא שכיח טפי ולא אזלינן בתר רובא דעלמא ועוד דסתם מתניתין דמכשירין מצא בה בשר נמצא בגבולין כו' מוכח כך ואע"ג דשנינן שינויי דחיק' נינהו וכן מוכ' סוגי' דשמעתין דקאמר ורב היכי אכל בשרא ולא קאמ' היכי אכלינן בשרא כדלעיל פ"ק דקאמר ור"מ היכי אכיל בשרא ולית הלכתא כוותי' וק' מפ' א"מ ההוא דיו דשקל בשרא ושדי בי' צינת' דבי בר מריון אתא לקמי' דאביי ואכשרי' ופריך והא א"ר בשר שנתעלם מן העין אסור ומדפריך מיניה אלמא דהכי הלכתא ור"ת ז"ל גריס אתא לקמיה דרב ופריך מרב אדר' ורשב"ם תירץ הא דפסקינן הכא דלא כרב היינו הכא שמצא הבשר במקום שהניחו דלא חיישינן שמא עורב החליפו אבל היכי שנוטל העורב והחזירו חיישינן שמא החליפו והני עובדא איכא למימר דהוה בעיר שרובה גוים וכיון שנאבד איכא למיחש טפי ע"כ ולא הכריע ודר' הטו"ר להכריע דעת אביו שסובר כמו שהביא באחרונה ומ"ה כ' ומסקנת א"א הרא"ש ז"ל כדברי הרשב"ם וכ"ד הרשב"א וכת' עוד אפי' הניחו י' ומצאה ט' אסור ואין נ"ל לפרש' דאיירי בקשורי' כמ"ש בפסחי' לענין י' ככרי חמץ דא"כ פשיט' שהוחלפו אלא אפי' אינו קשורים מ"מ מאחר דחזינן דאיתה שינוי בהנחת' חיישינן לכולהו שמא נתחלפו וחומרא יתירא היא גם נראה מדעת הטור דלא ס"ל בהא כדברי הרשב"א והרמב"ם כתב י' חניו' ט' מוכרות בשר שחוטה וא' מוכרת בשר נביל' ולקח בשר מאחד מהן וא"י מאיזה לקח ה"ז אסור דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אבל בשר הנמצא מושלך בשוק הלך אחר הרוב דכל דפריש מרוב' קא פריש אם היו רוב המוכרי' גוים אסור ואם היו רוב המוכרים ישראל מותר וכן בשר הנמצא ביד גוי לא נודע מאין לקח אם היו המוכרים הבשר ישראל מותר זהו דין תורה וכבר אסרו חכמים כל הבשר הנמצ' בין בשוק בין ביד גוי אע"פ שכל המוכרין וכל השוחטין ישראל ולא עוד אלא הלוקח בשר והניח בביתו ונעלם מן העין אסור אא"כ היה לו בו סימן או שהיה לו בו טביעת עינא והוא מכירו ודאי שהוא זה או שהיה צרור וחתום תלה כלי מלא חתיכו' בשר נשבר הכלי ונפלו החתיכות לארץ ובא מצא החתיכות ואין לו בהם סימן ולא טביעת עינ' ה"ז אסור יש לומר אותו בשר שהי' בכלי גררוהו חיה או שרץ וזה בשר אחר הוא עכ"ל וכתב עליו המ"מ שסמך על מ"ש בירוש' דשקלים ובנמצא הלך אחר הרוב אמר ר"י בשר הנמצא ביד גוי כנמצא בפלטי' והוא שראו אותו יוצא במקולין של ישראל רב נחת לתמן חמיתון מקולין וחמר עלייהו אלמא דטפי אסור נמצא ביד גוי מנמצא בפלטי' ואין צ"ל מבשר שהניח בביתו ומצאו במקום שהניחו שאסור לדעת רב שהרי יש לחוש כשנמצא ביד גוי שמא תחילתו מן האיסור הוא ואע"ג דלמעוטא לא חיישינן וסוגיין הוא עיקר לענין דינ' אבל כיון דחזינן בירו' דרב משום חומרא אמרה ודאי בכל גוונא היא ובנמצא ביד גוי נמי אסור זהו דעת רבי' ואינו מתחוור לפי גמרתינו וכבר כ' שדעת הרבה מן המפרשים לומר דבנמצא ביד גוי במקום שרוב טבחי ישראל מותר ומ"מ ראוי להחמיר בדבר עכ"ל ואני אומר שמשו' כבודו כת' שראוי להחמיר בדבר ואין חולקין כבוד לשום אדם נגד דין התלמוד כי מן דין התלמוד בנמצא ביד גוי שרי אפי' לרב וכ"כ הרשב"א בחידושיו וז"ל והר' בה"ת כ' ונ"ל הנהו דשמעתין לבעי סימנא או ט"ע לפי שנאבדו ובא ולא מצאם במקומם ובעיר שרוב טבחי גוים הלכך אם הניח חתיכה בשר והלך לשוק וחזר ומצאם במקום שהניחם אין חוששין שמא החליפו עורב ומותרת אע"פ שאינה מכירה אבל כשחזר ומצאם במקום אחר יש לחוש להחליפה עורב עד שיהיה לו בה סימ' או יכירנה בט"ע ואם הניח' בשוק בין הגוים אפי' מצאה במקום שהניחן אסור אם אין מכירה בט"ע או בסי' וכן שלחה ביד נכרי ע"כ ונרא' דמ"ש שאם הניחה בשוק בין הגוים אסורה היינו דוקא ברוב טבחי גוים אבל ברוב ישראל הא אמר לעיל למאן דאית ליה בשר שנתעלם מן העין דשרי וכדפרכינן מבשר הנמצא ומנמצא בה בשר לכל מאן דאית ליה בשר שנתעלם דבנמצא בקרקע איירי ואע"ג דרוב אוכלי בשר גוים נינהו אם חי הוא מותר דאזלינן בתר רוב טבחי ורוב טבחי ישראל נינהו והלכך ברוב ט"י אפי' הניחה בין הגוים ובא ומצאה במקום שהניחה דליכא עורב להחליפה לא חיישי לה כלל כנ"ל ע"כ ואף ריב"ש שרגיל לפסוק כדברי הר"מ לא פסק בנמצא ביד גוי כוותי' שנשאל לפ' שעשה נישואין והיה לו עגל ורצה שישחטו טבחי ישראל כדי לשלוח ממנו מנו' לישראל מיודעין וכן עשה ושלחה המנו' ע"י נערו נוצרי בלי שומ' אם הוא מותר' והשיב אמרו בפג"ה דאפי' לרב דאסור בשר שנתעלם מן העין מודה בנמצא ביד גוי דשרי כשרוב מקולין וט"י ולכן בחתיכו' אלו אם נודע בבירור שלא עשו עגל אחר בעי' אלא זה חתיכות אלו מותרי' אבל אם הפרש או אפי' אחר עשה עגלי' חתיכות אילו אסורות אא"כ יש בהם סי' או ט"ע עכ"ל ואל תשגיח בפשרות הקאר"ו שכ' מאח' שהרי"ף והרמב"ם מסכימים לד"א שהלכה כרב הלא רש"י ור"ת וכל בעלי תו' וכל האחרונים חלוקים עליהם וכ"ש לנהוג כדברי הרשב"א והרשב"ם ובה"ת שהכריעו בדבר ומסקנת הלכה כך הוא היכא שמצאו במקום שהניחו בלתי שינוי כלל א"צ לשום סימן או ט"ע אבל אם החליפו ממקומו בין ע"י אדם בין ע"י עורב צריך להכי' בסימנ' או בט"ע ובנמצא ביד גוי הלך אחר הרוב מקולין וטבחים ישראל והיכ' שנמצא בשוק או בחצר במקום שהניחו לדעת בה"ת משמע דלא אמרינ' מותר אא"כ מצאו במקומו ולא מצאו שם עורבי' ולא נ"ל לחלק אלא כל היכא שמצא במקומו הראשון שרי וכ"נ מדעת הטור דבכל ענין שרי אם נמצאו במקום שהניחו בפרט האידנא דלא שכיח' החלפת עורבי' ולא ראינו ולא שמענו כ"ש דשרי בכל ענין אפי' בחתיכה הראויה להתכבד: