ים של שלמה על חולין קטז

דאוור ישראל לגוי שהיא כשרה מנקרת אבל בסתם לא חיישינן ע"כ ודוחק הוא בעיני דאפי' בשלימה דקא חזי ליה וליכא גנבות דעת מ"מ אסור משום בני ישראל לא יעשו עולה וגו' גם לפירושו כל הסוגיא דוחק מ"מ שמעי' מניה דמן הסתם לא חיישינן לא לגנבות דעת ולא לשמא יתננה לו בפני ישראל ואינו אסור אלא כשנותנו לו בפני ישראל ומ"ה כ' הטור סתמא וז"ל ואם אינו נותני' לגוי בפני ישראל יכול ליתנה לו בין אם שלימה או חתוכה ואם נותנו לו בפני ישראל לא יתננה לו כשהיא חתוכה אא"כ נטל גידה שיש לחוש שמא סבר ישראל שראה שנתנה זה לגוי שנטל גידה קודם שנתנה לו ויקחנו ממנו ויאכלנו עם גיד' שכל ירך שיוצ' מתחת יד ישראל שחתכה כדרך שחותכין אותו מנקרי הבשר היא בחזקת שניטל גידה ע"כ וא"ל אמאי השמיט דין דמכירה לאשמועינן דאסו' מאחר דק"ל כר"א דהא ס"ל דאפי' במקום שאין מכריזין חיישינן במכיר' שהוא באיטליז במקום שמוכרין הבשר במקולין ברבים וחיישינן שמא יראה ישראל ויקנה ממנו כי ס"ל כדברי ר"ת כמ"ש הטור להדיא אח"כ בסי' קי"ז שמסקנת א"א בדבר דלא חיישינן אף במכירה לשמא ימכרנה לו בפני ישראל אם לא שיאמר לו הישראל שהוא כשרה כדפיריש' וכעין זה כתב הר"ן וז"ל ומדאמרי' דחתיכה לא גזרה שמא מכרוה נבילות טריפו' לגוי בסתם לפיכך נראין דברי ר"ת ז"ל שכ' דכי דייקינן ממתני' דחתיכה לא כשאמר לו כשירה ומותרת היא הלכך אי א"ל כה"ג בפני ישראל אתי למזבין מיניה ומ"ה גזרינן שמא יתננה לו בפני ישראל וזהו שנהגו בכל המקומות הללו למכור נבילות וטריפות סתם דלשמא ימכרנו בפני ישראל ליכא למיחש כיון דבסתם הוא לא סמוך ישראל בהכי ומשום גניבות דעת נמי ליכא למיחש דאיהו מטעי נמי אנפשיה ע"כ וכבר כ' שדוחק הוא בעיני לאוקמי מתני' בא"ל שהוא כשירה אלא נרא' בעיני דוקא בימיהם שהיו מקומות שהיו מכריזין וכשלא הכריזו היה מותר ליקח מהם א"כ אף במקום שאין מכריזין גזרו במכר לשמא יתננה לו בפני ישראל אבל אחר ימי התלמוד נתבטל המנהג של הכרזה ואין מכריזין בשום מקו' ונתפשט האיסור שאין קונין שום בשר מן הגוי וזהירי ביה טובא ע"כ התירו למכור להם נבילות וטריפו' ולא חשו תו לשמא ימכרנה בפני ישראל דאפי' ישראל רואה אינו קונה א"ל שישמע מפי ישראל שאומר לו שהיא כשיר' וכולי האי לא שכיחא דבני ישראל לא יעשו עולה וק"ו שאינו עושה זה בפני ישראל שלא יכשול בו ולפי מ"ש דק"ל כשינויי קמא ולא חיישינן לגנבות דעת גבי גוי במתנה כ"א גבי מכר ל"נ להקל שהרי הרי"ף והסמ"ג כ' סתמא שאסו' לגנוב דעתו של גוי כמו גבי ישראל אלא משום דס"ל גנבות דעת כזו כמו שסובר שניקור לו כמו שהיא ראויה לאכול אינה גניבות דעת ואינה דומה לטריפה בחזקת שחוטה שאפי' הגוים מודים לזה שהכשירה מעולה מן הטריפה כמו שהטריפה מעולה מן הנבילה וכ"כ הרמב"ם וז"ל להדיא שכל גניבות דעת המוזכרים לקמן בהלכה אסור אפי' לגוי ומאחר שגניבת דעת אסו' בגוי כ"ש גניב' ממש וגזל הגוי דאסור ואף להטעותו אסור כאשר הארכתי בזה בהגוזל בתרא

כ דין אל יסרהב אדם בחבירו שיאכל אצלו ויודע שאינו סועד ואל ירבה לו בתקרובות ויודע בו שלא יקבל ואל יפתח לו חביות המכורות לחנוני כדי לפתותו שבשביל כבודו פתח וכן כל כיוצא בזה ואפילו בסתם אסו' משום גניבות דעת מ"מ אם אינו מתכוון כלל להטעותו אלא פותח החביות לצורך עצמו והוא סובר שבשבילו הוא פותח איהו דקא מטעי אנפשיה

תניא היה ר"מ אומר אל יסרהב אדם בחבירו שיאכל אצלו ויודע בו שאינו סועד ואל ירבה לו בתקרובת ויודע בו שלא יקבל ואל יפתח לו חביות המכורות לחנוני שהו' סובר שבשבילו הוא פותח אא"כ הודיעו אבל בסתם לא ואע"ג דלא א"ל שבשבילו הוא פותח ואיכא גניבות דעת דממילא הוא סבר דבשבילו הוא פותחו דלא מסיק אדעתיה שמכרה לחנוני וכת' התו' והרא"ש שלא דמי להאי דלקמן מ"ז בריה דר"נ הוה קאזיל מסוכר' לבי מחוז' ורבא ור"ס הוה קאתו לסיכרא פגעו אהדדי הוא סבר לאפיה הוא דקאתו א"ל למה להו לרבנן דטרוח ואתו כולי האי א"ל ר"ס אנן לא הוה ידעינן דקאתי מר אי הוה ידעי' טפי הוי טרחינן א"ל מ"ט אמרת ליה הכי הא חלישתי' לדעתיה שהוא היה סובר תחילה שכבדנוהו השיב לו ר"ס אם לא היכן מגלין לו הוי קא מטעינן ליה א"ל רבא איהו דקא מטעי נפשיה דהתם איבעיא ליה למ"ז לאסוקי אדעתיה דלא יצאו לקראתו דמנא להו דידעי נביאות ודלא כרש"י שפי' דהא דאמר לא יפתח לו חביו' פתוחות לחנוני דאמ' לו בשבילך אני פותח כו' חדא דאא"כ הודיעו לו לא משמ' הכי אלא משמע אפי' בסתם אסור כל זמן שלא הודיעו ועוד מדפריך בסוגיא מר"י שפתח חביות המכורו' לחנוני לעולא וכי ס"ד למימר דר"י משקר לעולא אלא אפי' בסתם אסור אא"כ הודיעו ואני אומ' שאם היה כפירש"י לא היה על לב התלמוד למיפרך מהא דר"י כלל שיהא מותר אפי' לשקר חלילה דאפי' לגוי לשקר משום שארית ישראל לא יעשו עולה וגו' כדפי' לעיל ומ"מ נר' נהי דבסתם אסור אפי' לא משקר היינו שמראה את עצמו כאילו עשה בשבילו ולכבודו אבל אם הוא אינו מתכוון כלל להטעותו אלא פותח חביות לצורך עצמו והוא סבור שבשבילו הוא פותח איהו דקא מטעיה נפשיה וא"צ להודיע כ"כ הר"ן וכן מורה ל' הרמב"ם לא יפתח לו חביות שהוא צריך לפותחן למוכרו כדי לפתותו שבשביל כבודו פת' וכן כל כיוצא בזה ע"כ משמע שאם לא בא לפתוח לא ותו כ' אפי' מלה א' של פתוי ושל גניבות דעת אסור אלא שפת אמת ורוח נכון ולב טהור מכל עמל והוות ע"כ ותו מסקינן ולא יאמר לו סוך מפך ריקם ואם בשביל כבודו מותר פי' כבודו של אורח להודיע לבריות שחביב עליו ת"ר לא ילך אדם לבית אבל ובידו לגין המקשקשי' פי' חסרים ולא ימלאנ' מים מפני שמטעהו ואם יש שם חבר עיר מותר פי' חבורת עיר כלומר שיש לשם רבים וזה מכוין להחשי' את האבל בעיניהן ואני אומר חבר עיר מותר כשיש שם חבר העיר חשוב כרבים ורוצה להחשיב את האבל בעיניו ת"ר לא ימכור אדם לחבירו סנדל של מתה בכלל שחוטה מפני ב' דברים א' מפני שמטעיהו שאין העור כ"כ חזק כמו בשל בריאה ואח' מפני הסכנה כו' ולא ישלח אדם לחבירו חביות של יין ושמן צף על פיה ומעשה באחד ששיגר לחבירו חביות מלא יין ושמן צף על פיה הלך וזימן עליה אורחי' ומצאו של יין וחנק את עצמו ואין האורחין רשאין ליטול ממה שלפניהם וליתן לבנו או לבתו של בעל הבי' אא"כ נטל רשות מב"ה והא דקאמר לבנו ולבתו רבותא קאמר אפילו הני שמן הסתם ניחא ליה מ"מ לא יעשה משו' מעשה שהיה כדלקמן אבל לאדם אחר פשיטא שלא יתן כמ"ש בפ' המוכר את הפירות כתוב בספר בן סירא שקלתי בכף מאזניים לא מצאתי קל מסובין וקל מסובין אורח מכניס אורח כו' ומסיק ומעשה באחד שזימן אורחים בשני בצורת ונתן לפניהם בג' בצים בא בנו של בע"ה נטל כל א' מחלקו ונתן לבנו של ב"ה בא אביו של תינוק ומצאו שהיה עוזק א' בפיו ושתים בשתי ידיו חבטו בקרקע ומת כיון שראתה אמו כך עלתה על הגג ונפלה ומתה אף הוא עלה לגג ונפל ומת אר"א ב"י על דבר זה נהרגו ג' נפשות מישראל ודוק' לבנו ולעבדו הוא דלא יתן אבל לשמש המשמש בפניהם בסעודה שרי דהא לקמן בפ' כ"ה מסקינן ת"ר לא יתן אדם פרוסה לשמש בין שהכוס בידו בין בידו של ב"ה שמא יארע דבר קלקלה בסעודה ודוח' לומר דמיירי בנטל רשות מבעה"ב ועוד מסקינן בריש פ"ג שאכלו השמש שהיה משמש על השני' הרי הוא אוכל עמהם אע"פ שלא נתנו לו רשות דניחא להו דמייתי להו לידי זימן ושוב מסקינן במסכת ד"א זוטא הנכנס לסעודה לא יקח חלקו ויתנו לשמש שמא יארע דבר קלקלה בסעודה אלא יטלנו ויניחנו ואח"כ יתננו לו ע"כ

כא דין איסור שנתערב בהיתר כגון טריפה בכשרות אז כל מה שלקחו מהם קודם שנולד הספק מותר אפילו הוא חתיכה הראויה להתכבד

ההוא טבחא דא"ל לחבריה אי הות פייסת מינאי מי לא ספי' לך משור של פטם דעבדי' אתמול א"ל אכלי' משפרי שופרא א"ל מנלך א"ל דזבן לי פלוני גוי וספא לי א"ל תרי עבדי' וההו' טריפה אמר ר' בשביל שוטה זה שעשה שלא כהוגן אנן אסרינן כל המקולין פי' דאיירי במקום שמכרי' ומ"ה לוקחין בשר מן הגוי וזה פשע ולא הכריז וכי נאמר שהרי ג"כ מכרו טריפות לגוים אחרי' ולא הכריזו אלא מותר ליקח היום בשר מן הגוי כך פירש"י והתו' דאיירי במקום שלא היה שום תקנה שחזרה הדין לאיתנו דמותר לקנות ואסו' למכור להם טריפות כלל ומסיק ר' לטעמיה דאמר מקולי' וטבחים ישראל בשר הנמצא ביד גוי מותר איכא דאמרי אמר רבי בשביל שוטה זה דאיכוון לצעוריה לחבריה הא לאו הכי אסור והתניא רבי אומר מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד גוי מותר שאני הכא דאיתחזק איסורא וכתב הרשב"א בחידושיו וז"ל בתוס' כתבו דהא דאמר דלא נאסור המקולין בשביל שוטה זה היינו מה שקנו כבר קודם שנולד זה במקולין וכן ודאי נראה דלקנות מכאן ואילך ביום זה אסור דהא הו"ל אח' שנודע לל"ק דמהימן ליה ולא אמרי' לצעוריה קא מכוין א"כ ה"ל במקום שמכריזין והכריזו דאין לוקחין בשר מגוי כלל באותו היום ומיהו מה שלקחו כב' מגוי ואפילו במקולין מותר דליכא למימר כל קבוע כמחצה על מחצה דמי' אלא כשנולד הספק במקולין קוד' שלקח א"נ כשנודע בברור קודם שלקח זה' שהיה שם טריפה ודאית כענין ט' חניות שאח' מהן מוכרת בשר נבילה אבל אם בשעה שלקח מן המקולין עדיין לא נודע שהיה שם טריפה וגם לא נולד שום ספק בהא לא אמרינן כל קבוע שהרי בשע' שלקחו מן הקבוע לא היה שם ספק ולא נולד ספק מעולם בקבוע אלא בפירש'