ים של שלמה על חולין קיד

דעתן לש"ש ומוחזקי' כבר ביראת השם וכן דעתן לש"ש ולא לעשו' אגוד' על צד המחלוק' ומ"מ באופן שלא לקפ' מחייתו ולשלם לו מן הציבו' מה שהיה הראוי לו לבא לו מן השחיט' תוך כלות זמנו ועוד אפי' תאמר שאין לחל' בין זה לטב' שנמצ' אחריו חלב ובאת' להלקותו ולהעבירו לכל הפחות מזה האומנו' הלא כתב הרב הגדול מהר"ם מויר"זבורק בתשו' שבפעם הראשונה לא מלקינן ולא מעבירין אותו אלא מזהירין בו שלא יעשה עוד כי חשבינן ליה למכשול ודבריו הבאתי לעיל בסי' ט"ז ועוד אני אומר דאפי' את"ל שפשע הש"ץ ועש' שלא כהוגן ובאת' לדמות אותו למוכר טריפו' ולהחמיר עליו טפי נר' בעיני מאח' שהוא עומד ואמר בשבועה לא חטאתי ואם נראה בעיניכם שחטאתי הריני מוכן לקבל תשובה שאין יכולי' להורידו דנראה בעיני אפי' מכר טריפו' במזיד בחזקת כשרה ובא והודה על עונותיו ורוצה לקבל תשובה שאין יכולין להורידו תוך זמנו דאפי' לראבי"ה שכתב שמחמירין עליו ומורידין אותו מאותו אומנות ואפי' מוכר קליו' ואגוזי' אינו ראוי היינו שקנסוהו מעין מלאכתו הראשונות שהרי לא אמר שקנסהו שלא יהיה עוד רצען או חייט או צורף אלא דוקא במלאכתו הראשונ' כעין חנות אבל להיות ש"ץ שהוא אומנות אחרות מאן לימא לן דמורידי' ומקפחין מחייתו מאחר שהוא תוך שנתו וכי אתה רוצה לומר מאחר שחטא א"כ תפילתו אינה מקובלת אין הדלת ננעלת בפני ב"ת ומנשה מלך יהודה יוכיח וא"ל שיש בדבר הזה ביזוי מצוה אדרבה אין צדיקי' עומדי' כו' ויותר הוא מסתבר' להכשירו ממ"ש הרא"ש בתשובה וז"ל מה שנתרעמת' שנהגו באילו מקומו' למנות ביזוי משפחה לש"ץ ויש בדבר הזה ביזוי מצוה כאילו אינו כדאי למיוחסות שבישראל כו' ע"ז לא נתרעמתי על שלך שתלוי הדבר ביחוס משפחה ואינו כן בעיני המקום אם הוא מיוחס ורשע מה תועלת לפני המקום ביחס שלו ואם רוב משפחה בזויה וצדיק טוב ליקר' מזרע רחוקי' כו' ע"כ ויש להשיב על דברי הרב לא מצינו בדברי רבותינו ויעתר לו ולא לה לפי שאינו דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילו' ב"ר אלא צריך את' לומר שאין חילוק לבן צדיק לב"ר אלא אתפילת עצמו שזכות אבו' יסייעתו אבל המתפלל בעבור אחרים ואין בו עולה ומרמה אדרבה חשובה לפני המקום הוא שמניח מעשה אבותיו והולך בדרכי הש"י ועליו נאמר שלום לרחוק ולקרוב יש שהוא מזרע רחוקי' ונתקרב ק"ו בעל התשובה עצמו המוד' על עונותיו ורוצה להסגף בתשובה שעליו נאמר שלו' לרחוק ולקרוב וא"ת שאין לו תשובה עד שילך למקו' אחר כו' כדמשמע פ' ז"ב א"כ אתה נועל דלת בפני ב"ת כי לפעמי' יש אנשים שאינן יכולין לילך למקומות אחרים כי הטפלים והבנות מוטלות עליו ובפרט בימים הללו בגלות אטו לא יהיה להם תשובה עד שילך למקו' אח' וכן מימינו לא שמענו מחכמי הדור שהיו אומ' שילך למקו' שאין מכירין וילבש שחורי' כו' אלא נותנין לו תשובה לפי גדול עונו בסיגוף גופו ושאר ענייני' לפי ראות עיני החכם ולישנא תלמודא משמע הכי דגרסינן בפ' זה בורר ההוא טבחא דאישתכח דנפק' טריפה מתותי' ידיה פסלי' ר"נ ועברי' אזל רבי טופר' ומזי' סבר ר"נ לאכשורי א"ל רב' דילמא ערומי קא מערים אלא מאי תקנתיה כדאמר רב אידי ב"א החשוד על הטריפות אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין ויחזיר אבידה בדבר חשוב או יוציא טריפה מתחת ידו ידו בדבר חשוב משלו ע"כ א"כ משמע להדיא אי לאו דחיישינן לערומי אפי' ברביית טופרי' ומזיי' הוה מכשרינן ק"ו בתשוב' אחרת שהוא מסגף נפשו בתעניות ויסורין שראוי להכשירו ולא אמרו שאין לו תקנה כלו' היכא שאינו רוצה לסגף נפשו ואינו יכול לסבול ביסורים של גופו כי הא מרכי נפש ובעלי תענוג ותדע שא"ת אפילו בסיגף יסורים הוא דאמרי' איערומי הוא דקא מערים א"כ אין לדבר סוף ק"ו שיערים במה שיוציא טריפה מתחת ידו אלא דלא מחמירין כולי האי מאחר שעשה הפסד בממונו ונטרד ממקומו א"כ למה יגרע סיגו' הגוף עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ומ"ה כ' הרמב"ם בטבח שיצא טריפה וכו' עד שיראו מעשים שניחם על הרעה וילבש שחורים כו' אלמא דנשמ' בלשונו דלא בעינן דוקא ילבש שחורים אלא שיראו שינח' על ריעות' ובסיגוף גופו אין לך ראיה גדולה מזו שהוא ניחם ועוד אפי' תימא דדוקא קאמר היינו דוקא משום קנס וכדי שלא להכשירו עוד למלאכתו ראשונה כמ"ש הראבי"ה האי דינא הוא א"כ איך הניחו חכמים המכשילה לפני שילך למקו' שאין מכירין א"כ שמא יאכיל שם טריפות לישראל קודם שיוציא מתחת ידו טריפה ושמא לא ישמור גזירת' א"ו דמדינ' הוא כשר מאחר שמתחרט בעונותו ומקבל עליו דת חבירות חוזר לכשרותא בתשו' כל דהו אלא שהחמיר שלא לעסוק במלאכתו של בעל חנות עד שילך כו' ולפ"ז אנו יכולים לומר שלא לפסול נמי לעדו' ומה שאמרו עד שילך למקו' שאין מכירין כו' דלא לאכשורי לעדות קאמר אלא דוקא לעשות במלאכתו וכן בתלמודא לא אישתמיט דלפסול לעדות קאמר ואפי' לדעת הרמב"ם והסמ"ג שכ' שפסול לעדות עד שילך היינו משום דזה בזה תליא שאם מכשיר אותו לעדות א"כ אין אתה חושדו לחימוד ממון א"כ למה לא יהיה עוד טבח כבראשונה ומאחר שקנסו שלא לעסוק במלאכתו אע"ג דמדינא כשר הוכרחו ג"כ לפוסלו מן העדות דאל"כ הוו ד"ת כחוכא וטלולא אבל מה שאינו תלוי בחימוד ממון וג"כ אין מעין מלאכתו הראשונה פשיטא שהוא כשר לפני המקום וכ"ז כתבתי לרווח' דמילת' ע"כ לא הארכתי בו כי בנדון דידן דליכא חשדא שהיה רוצה להאכיל טריפות לישראל אלא שגגה בא לפניו ועל זה בוכה ומצערו והוא בפעם הראשונה שלא הזהירו בו שאין לפוסלו בשום דבר זאת התשוב' וכאשר כתבתי בימי חורפי במעשה שהיה

יח דין ג"ה אסור בהנאה אבל שומנו וקנוקנות אינן אסורים בהנאה ומיהו האידנא נוהגי' לשלוח ירך שג"ה בתוכו שאין מחזיק לו טובה בשביל הגיד וק"ל אין בגידין בנ"ט כדלקמן

מתני' שולח אד' ירך לנכרי וג"ה בתוכו מפני שניכר מקומו כ' הרא"ש וז"ל כ' הרמב"ם ז"ל דג"ה מותר בהנאה וחכמי לונבי"ל ז"ל השיבו על דבריו ואומר דאסור בהנאה ופלוגתא דתנאי' היא דתניא ג"ה מותר בהנאה דברי ר"י ור"ש אוסר ור"י ור"ש הלכ' כר"י ובפ"ק דפסחים פריך לר"א דאמר לא יאכל איסור הנאה משמע והרי ג"ה דרחמנא אמר ע"כ לא יאכלו בני ישראל את ג"ה ותנן שולח אדם ירך לנכרי שג"ה בתוכו ומשני קסבר ר"א כשהותר נבילה היא וחלבה וגידה הותרו הניחא למ"ד יש בגידין בנ"ט אלא למ"ד אין בגידין בנ"ט מאי איכא למימר מאן שמעת ליה דאמר אין בגידין בנ"ט ר"ש היא דתניא האוכל ג"ה של בהמה טמאה ר"י מחייב שתים ור"ש פוטר ור"ש ה"נ דאסור דתניא ג"ה מותר בהנאה דברי ר"י ור"ש אוסר ואי הלכה כר"א דאמר לא יאכלו איסורי הנאה משמע צ"ל דג"ה אסור בהנאה דאנן ק"ל אין בגידין בנ"ט וליכא לשנויי כשהותר' נבילה היא וחלבה וגידה הותרו מ"כ בשם הר"ר יונה ז"ל שאסור בהנאה וכ' שיש לו ראיה מפסחים ולא כתב הראייה ונראה שסובר הלכה כר"א ולכאורה נראה דהלכה כחזקי' דאמר לא יאכל דוקא איסור אכילה משמע דחזקי' רבו של ר"י הוה והלכה בכ"מ כחזקיה כנגד ר"י וכ"ש כנגד ר"א תלמיד של ר"י גם רי"ף ז"ל לא הביא בפסחים אלא דברי חזקיה וכו' ע"ש באשר"י ובאורך בפירקן (דף קס"ז ע"א) ונרא' שמותר בהנאה עכ"ד ואומר אני שיפה דקדק אלא שלפי דיקדוק זה נשמע שהרמב"ם חוץ לכבודו לא ירד כ"כ לעומקו של הלכה שהרי הוא פסק דג"ה מותר בהנאה נמצא שפסק כחזקיה ובפ"ח מה"מא כ' כר"א להדי' כ"מ שנ' לא יאכל כו' ופסק נמי דחולין שנשחטו בעזרה דרבנן והיינו כר"א והאמת שבפ' מרובה סימן כ' הוכחתי שחולין שנשחטו בעזרה דרבנן כדברי הרמב"ם ואף התו' שכ' בפ"ק ג' דקידושין בשם ר"י שהן דאוריית' כתבו במרובה שהן מדרבנן נמצא לפי דיקדוק זה של הרא"ש דהלכה כר"א גם בלא"ה נר' דהלכ' כר"א ולא כחזקיה מדקמסקינן בפ"ד וה' גבי השור יסקל שאסור בהנאה כר' אבהו דא' כ"מ שנ' לא יאכל אחד איסור אכילה כו' וכן מסיק ג"כ אחמץ ואינו מזכיר דברי חזקי' שהרי הוא נזכר בתחילה בפלוגתא אלא תפס כלל אדר"א דאמר כ"מ שנ' לא יאכל כו' לפי שהלכת' הוא ע"כ ראוי להזהר בו אפי' להאכיל לחתול ומ"מ נר' דוקא בגוף ג"ה אבל לא בשומנו וקנקונית אינו אסור אלא לבני ישראל ומשום קדושות שנהגו בו איסור אכילה אבל לא בהנאה ומ"מ לפי מה שאסרינן ג"ה בהנאה מתני' דשולח אדם ירך לנכרי אתי' כר"י דמתיר ג"ה בהנאה ולא כר"ש וכ"כ התו' להדיא וז"ל ואין לתמוה על מה שמוכרין ניקור בשר לגוים אע"פ שמעורב בו גיד דגוי אינו נותן מעות אלא על דבר שיש בו נ"ט ולא על הגיד ומיהו ירך שלמה אסור לשלוח לגוי לפי שמכבד בה טפי שהוא שלימה ומתני' דשולח אדם ירך לנכרי כו' מוקי לה התם דלא כר"ש דאמר אין בגידין בנ"ט וג"ה אסור בהנאה ע"כ ויראה להדיא מן התוספ' דס"ל דג"ה אסו' בהנאה מאחר דק"ל אין בגידין בנ"ט וצריך לדקדק מה שהאידנא אין נזהרין בזה לשלוח ירך לנכרי אף שהג"ה בתוכו ויראה לפי שהאידנא אין מחזיק לו טובה בעבור זה גם בסוגיא דהכא משמע שיותר מחזיק לו הנכרי טובה כשהוא שולח לו מתוקנת ומנוקרת כמו שראוי לאכול לישראל

יט דין דאסור ליתן ירך חתוכה לגוי בפני ישראל אא"כ מנוקרת ואם אינו נותנו בפני ישראל מותר לתת במתנה לגוי אפילו חתוכ' ולא שייך גניבת דעת במתנה כ"א במכר ודין אם שולח אדם לחבירו ירך מחות' ע"י גוי בלא חותם כשירה אם היא חתוכה כדד' חטיטת הגיד וכן בשר יבש שנשלח ביד גוי ונתקלקל החותם ונכר בה חטיטת ישראל בנטילת חוטין דיד וחוט שאצל החזה מותר ודין מי שניק' בשר והלך לו ואין אנו מכירין אותו אם בקי בניקור אין ראוי לאכול הבשר אבל בשולח ירך מנוקר' לחבירו אי' לחוש לכלום: