ים של שלמה על חולין קיא

ולכך אמרו דריחא לאו מילתא היא הילכך לא תלי' האי פלוגתא כלל בפלוגתא דהתם ושפי' ק"ל התם כרב והכא כרבא והשתא הוי טוב' גווני דריחא ריח החזק שבכולן פת חמה וחבית פתוח' דאסו' לכ"ע וריח בשר נבילה בפלוגתא דרב ולוי וק"ל כרב וב"ת דהכא ק"ל כרבא למט' מהם פת צוננות וחבית פתוחה או פת חמה והחביו' מגופה וכ"ש דשרי לכ"ע פת צוננות וחבית מגופה וכ' עוד שאף לענין ריחא מילתא דהתם דהלכה כרב דאמר ר"מ היא ה"מ בתנורים שלהם שהיו בו קטנים וה"ה תחת מחבת שלנו שקורין תריפד בלעז שאופין תחתי' פשטיד"א כמו כן ריחא מילת' היא אבל בתנורי' גדולי' שלנו אין לחוש לריח' ובלבד שלא יהא פי התנור סתו' ואין לחוש אם אפאו פשטיד"א של בשר עם טורט"א של גבינה בתנור א' רק שלא יגע זע"ז או עם האיסור פי' כגון פשטיד"א של נבילה אין לחוש כמו כן וכ"כ הרא"ש ממש כדברי התו' בשם ר"ת ולא הזכיר כלל דברי הרי"ף שנחת לחלק בין דיעבד לכתחי' דלאוכלו עם הכות' הוי כלכתחילה או משום דהוי דבר שיל"מ ואף בכאן לא הביא דברי הרי"ף כלל אלא שכ' ודין פיסק' ריחא מילתא שכ' הרי"ף כאן כת' בפ"ב דע"ז ע"כ ושם לא הזכירו וא"א לומר אלא שלא חש לדבריו כי לא מסתברא ליה כלל לחלק במה שחילק והאמת שכ"כ המ' בשם הראב"י דפליג על הרי"ף דכת' מ"ש הרב דה"ל דבר שיל"מ אין נ"ל דלאותו ענין שנאמר הוא אסור עד העולם ולאותו דבר שהותר דהיינו בלא כותח לא נאסר מעולם כאשר נמי הוכחתי בפרק הערל סימן ל"ו ונ"ל לרב דלא אסור אלא בבשר שחוט' ובשר נבילה שקולטין הריח ביותר מפני הפיטום וכן בפת חמה וחבית פתוחה שאין דרך לנטות ימין או שמאל אם לא דרך המגופה ולהכי מדמה להו רב אבל לית ליה הא דתני ר"כ פת שאפאה אצל הצלי בתנור אסור לאוכלו בכותח דלר' נמי ס"ל דשרי ומזה נהגו אפי' למאן דאית לי' ריחא מילת' היא שהפת אינם מקפידי' עליו ואוכל אותו עם מה שחפצים בין עם בשר בין עם גבינה וכן דעתי נוטה שבפש"טידא ופלאדן שנאפו יחד דריחא מילתא היא אבל הפת שעמו שריא אפילו עם הפשטיד"א בלא כיסוי גם מורי אבי היה נוהג בהן איסור אבל בפת לא ע"כ אבל מדברי התו' שפסקו כרב משום האי עובדא דרבא מפרזיקי' כו' ומהאי דר"כ משמע דאסור אפי' הפת שנאפה עם הבשר לאכול בכותח ואף במלח כמר בר ר"א גם מ"ש התוספ' והרא"ש לחלק בין תנורים שלנו היינו לענין דיעבד אבל לסמוך לכתחילה על האי שריותא דתנורי' שלנו גדולים לא עבדינן כלל כ"א בפשטיד"א שהיא באגן מכוס' בבצק אבל אינה מכוס' לא ולא מבע' פשטי' פלדאי"ן אלא אפי' פת עם אחד מהם כמ"ש הא"ז שראוי להחמיר שלא לאפות פת עם אחד מהם אפילו בתנורים שלנו וז"ל הא"ז ואע"ג דריחא מילתא היא שרי לן לכתחילה לאפות פשטידא שלנו שהם מכוסו' למעלה בתנור עם הפת שהתנורים שלנו גדולים הם ומיהו אם זב שומן הבשר חוץ לפשטידא ונבלע בתנור אע"פ שהפ' רחוק מן הפשטיד"א אסור לאכלו אפי' במלח וכן טוב ליזהר שלא לאפות שום טפילות עם הפת בתנור דילמא זב השומן ולא ידע אלא יאפה הפשטיד"א ויסיק התנור ויאפה הפת ע"כ וש"ד האריך בענין בסוף מש' ומתן כ' אבל העול' נהגו איסור באפיית הפשטיד"א ופלאד"ן יחד אבל לאפות פת עם א' מהן שרי והמחמיר שלא לאפות לכתחילה פת עם הפשטיד"א או פלאדן תע"ב ע"ב וכ' מהרא"י עליו בשערים שלו יראה דנהגו להחמיר אפי' באפיית הפת עם אחד מהן ואפשר הוא מטעם דפרישנא בא"ז דילמא זוב שומן ואע"ג דרגילין לאפות כל הטפלות במחבת שקורין בל"א בעקין מ"מ חוששין וי' מקילין ומשימין הפשטיד"א בפי התנור ממש אם לא אין רצונו לאכול הפת אלא שהו' ממין הפשטי"ד סומכין על הוכחת התו' דשרי במילחא משום ריחא בעלמא ויש עושין היכר מועט בפת כי הא דאמרינן כי עבד' כעין תורא שרי והוא היתר פשוט שעושין לחמין לכבוד שבת ללחם משנה ואופין אותה עם הפשטיד"א לכתחילה אבל נזהרין מלאכלו עם חלב דהתם מטעם משום דדבר מועט הוא ונאכל מחר בשבת והוי כעין תורא לפי' התו' ע"כ וצריך פי' לדבריו כי מה שכותבי' סומכין על הוכח' התוספ' היינו שמחלקי' בין תנורי' שלהם שהיו קטנים לתנורים שלנו שהם גדולים ומשום הכי אנו מותרין לאפות פשטיד"א עם פלאדי"ן ע"כ וא"כ אנו לכל הפחות סומכין ע"ז דשרי לאכול הפת עם המלח אעפ"י שאין לאכול עם חלב וה"ה לאכול עם מה שהוא ממין הפשטי"ד ומ"ש והוא היתר פשוט שעוש' לחמי משנה כו' מזה יראה דשאר מיני פת אסור לאפות אפילו הוא עשוי ע"ד עילוי הנוי ויופי מכל מקום איכא למיחש שמא יאכלם עם מאכל חלב מאחר שאינו דבר מועט וגם אינו חשוב שינוי אלא כשעושין בו ג"כ דבר היכר מה שאין עושין בו בכל השנה וה"ה הלחמים שאופי' בשבועות עם הפלאדין בתוך התנור שאסור לעשות כן א"ל בשינוי ממש אכן אם אופין הלחם עצמו בחלב נראה דשרי כי נשתנה תוארו משאר תואר לחם דמסקינן בפ' כ"ש דא"ל ריב"ל לברתיה יומא קמא לא תלישא לי בחלבא מכאן ואילך לושי לי בחלבא ופריך והתניא אין לשין את הפת בחלב ואם לש כל הפ' אסורה מפני הרגל עבירה ומשני דעבדי ליה כעינא דתורא דשרי דמשמע אי לא הוי כעין תורא דאסור ואיכא ב' פירושים רי"ף ורמב"ם פי' שעשו שינוי בצורת הפת ורש"י ותוס' פירשו שהפת עשה קטן וכ' מהרא"י וכן יראה דהני תרי פי' אליבא דהלכתא מסיקו דתרווייהו סברות יפות הן והכי כת' אשיר"י בכמה דוכתא בתלמוד משני פירושי' תוכל לסבור כתרווייהו ע"כ אלמא כל היכי דהוה כעינא דתורא שרי בין שהוא דבר מועט או עשה בו שינוי שאין תארו כשאר תואר הלחם ואף שלחמי המשנה אנו עושין בו כל השינוים שהוא מעט וגם עושין בו ציור ברישמית סכין מה שאין עושין כן בשאר לחמים וכן קבלתי שמ"ה עושין כן כדי להיות יוצא ב' פירושים לחומרא בעלמא עושין כן אבל סגי בחדא שהרי בלחמי משנה כ' לעיל דסגי בה אי טעמא שהוא דבר מועט והוי כעינא דתורא לפי' התו' ומש"ה ראיתי נמי שיש שעושי' לחמי משנה שאין בו שינוי כלל אלא עשוי כעין לחם שמוכרין בשוק וכ"ז לעניין לכתחילה אבל בדיעבד בשר וחלב שהיו בתנור אח' סומכי' על דברי ר"ת וסיעתיה שמחלקים בין תנורי' שלהם דנפיש פיטומייהו וכ' מהרא"י בשערים הכי נהוג דרוב הגאוני' הכי ס"ל אך לפי מ"ש הרמב"ם וסמ"ג דתנור גדול זהו מחזיק י"ב עשרונים של מנה וכזה אין מצוי לנו כ"כ ולפי דעת אשר"י דתלי טעמא משום דתנורים שלהם מכוסין הוו לא היה לנו להקפיד כשהתנור גדול קצת שיכול ההבל להתפשט כמ"ש התוספ' ובדיעבד אין להחמיר בו כולי האי ע"כ דבריו ונראה באותן תנורי' שיש להן נקב מן הצד כמעט למעלה זולת הפתח שיש לה מן הצד נ"ל להקל אפילו לכתחילה לאפות הפת עם א' מהן ולאכול עם מה שירצה שהרי בעל ש"ד כ' לחלק איפכא ולומר אפילו לוי שהכשיר דוקא תנורים שלהם שהיה פיהן למעלה אבל בתנורים שלנו שפיהן מן הצד מחזיק ריח ומפטם כל מה שבצידו ומודו כ"ע דאסו' לכתחילה ע"כ אלמא דיש לחלק במקום שיש נקב בגובה התנו' שאינו מחזיק ריח וא"כ היכא דאיכא נמי אידך מעליותא שהתנור גבוה גדול אין בו איסור כלל אעפ"י דלסברת א"ז דכ' שמא יזוב כו' אין חילוק בוודאי כן הו' אבל אם הוא בקדירה או במחבת אין חוששין כולי האי אע"ג דמהרא"י כ' שמ"מ חוששין היינו במקום שיש ג"כ טעמ' דריחא אבל כאן דאין שום טעם דריחא מפני שהתנור גדול ועוד שיש בו נקב למעלה אין להחמיר וראוי להתיר אפי' בפשטיד"א ובפלאד"ן אם הוא במחבת רק שהוא קשה בעיני ההמון ואיכא למיחש שלא יקילו יותר הנראה בעיני כת' וכ"ז איירי בתנור הפתוח אבל בתנור סתום אסור לפי מ"ש אשיר"י אבל בתנורי' שלנו הגדולים ופתוחים משמע להדי' שאם לא היו פתוחים אפי' הגדולים אסורים וכ"ש דאיכא למימר דאף תנורים שלהם היו פתוחים ואין חילוק בין שלהם לשלנו אלא בקטנות וגדולות כדברי תוספ' אבל בסתומים אף לוי מודה דאסור דהוי כפת חמה וחביו' פתוחו' אסור לכ"ע ומ"מ נמי היכי שהמאכל הוא בקדיר' ומכוסה יפה אינו נאסר משום ריח אפי' בתנור קטן או מכוסה ומ"ה נראה בעיני היכא שהטמינו קדירה אח' שהיתה בה דבר איסור והיה בתוך תנור שאר קדירות הרבה של היתר ואם קדירה של איסו' מכוסה יפה בכיסוי ממש ואין בו נקב שיכול לפטו' ממנו לחו' אז כל הקדירות שרי ואם אינה מכוסה יפה אזי כל הקדירו' הפתוחות אפילו בדיעבד ולא היה בהן שומן מאחר שהתנור סתו' וכמדומ' שכן שמעתי ואף שמצאתי שכ' הרשב"א לא אמרו ריח' מילת' אלא דווקא לצלי אבל לקדירה ליכא למיחש כלל כדאמרינן בפסחי' כעין שתי קדירות לא וז"ל בת"ה הקצר ואם בא לבשלם בקדירה זה לעצמו וזה לעצמו אפילו בתנור במקום צר ואפי' פה הקדירה מותר אפילו לכתחילה שאין ריח המתבשלי' גדול כ"כ וגם הר"ן כת' בפ"ק דע"ז דאפי' מאן דפסק כרב דאמ' ריחא מילת' היא ה"מ בצלי אבל בקדיר' לא ע"כ אכן בקדירה טמונה שאין לה שום מקום לצא' הרי ידוע שההטמנ' גורמות הפיטום ונאסרו

טו דין לפי מה דק"ל ריחא מילת' היא בתנור צר או לדידן לכתחילה היינו אפי' כשהבשר הנבילה כחוש רק השחוט' שמינה וכן חתי' שנאסרה מחמת דם שנצלה עם בשר שומן אוסר אותה ומ"מ כבד מותר לצלות בתנור אחד עם שאר בשר שמן וביארנו דבשר נבילה והשחוטה שניהם כחוש' מותר לכ"ע בצל שצלאו עם דבר אסור אסורה הבצל אם הוא בתנור צר ובארנו דמותר לצלות דג עם בשר בתנור אחד אפילו לכתחילה בתנור שלנו

פסק הא דאסר רב בשר שחוטה ובשר נבילה פי' רש"י בפרק כ"צ אפילו הנבילה כחושה משום דהשמינה מפטמ' כחוש' הנבילה והדרה הנביל' ומפטמ' לשחוט' וכתב מהרא"י בשערים שלו שצריך