ים של שלמה על חולין קי

האור שמעתי משם הרב ז"ל שצריך להדיח ב"הש יפה יפה כדי שלא ישאר שם דם בעין ומתבשל שם ואוסר ע"כ והנה מ"ש דמליחה מה תועלת כיון שלא נכנסה בבשר מחמת השיער תמיה הוא בעיני דילמ' ג"כ אותה החריכ' אינה מבשלת יותר מכניס' המליח' הראשונה ויש ליישב לע"ד דבודאי בע"כ לאותם שמחמירין ס"ל דאותה חריכה אינה דומה למליח' ראשו' אלא נכנס בכולו דאי ס"ל שאינו נכנס בכולו ואפ"ה מחמירין כדי שלא יעצר הטלפים א"כ המליחה שהיא קודם הסרת הטלפים ג"כ אסור כמו אותה חריכה אלא ודאי דקים להו דאותה מליחה לא נכנס רק מעט ואין בה לאסור אפילו כשהן בטלפים אבל החריכה בטלפים היא מעצר מלפלוט ואוסר יותר ממליחה וא"כ מליח' ראשונה מה מועלת כיון שלא נכנסה כמו החריכה וגם המר' כתב שהמליחה ראשונה א"צ וחומרא הוא וכי נמלחו בתחילה קודם שהסירו הטלפים או ניקבו המנעל אז אסרינן מה שנמלחו בטלפים כל מה שבתוך הקליפ' כדעת הסמ"ק והחריכה ג"כ אסרינן מה שבתוך הקליפ' לדברי סמ"ק דבודאי היה היא ומאחר שהחמירו לנקוב המנעלי' מקודם א"כ מליחה זו מקוד' מה מועלת ולמה צריכה ראוי למלוח אחר החריכה והוא יותר מן המובחר כיון שנחרך השיער כ"נ בעיני אע"פ שכתב הי"ד בסי' ע"א וכן הדין בטלפים מחתך אותם מעט למטה ומולחה לאו שצריך כך אלא לאפוקי מאותן שאמרו שאין מליחה מועלת כשיש בה עדיין שער כאשר כתב לעיל מיניה בשם הרשב"א שאין למלוח עם השער קמ"לן שמותר ומ"ש בסי' ס"ה א"צ למלחה תחילה משמע ראוי למלוח אינו כן רק כנגד המחמירי' קאמר שסברו שצריך מליחה בתחילה כו' לכן קאמר א"צ ומ"ש בתר הכי אלא שצריך להסיר הטלפי' כלומר זו צריך ולא מליחה אבל לעולם מצוה מן המובחר למלוח אחר חריכה ומ"מ אין איסור למלוח תחילה קודם חריכה שהרי אין השיער מעכבו כמ"ש הטור אלא שזו היא מן המובחר נ"ל ע"ד כתבתי ואע"פ שאין המנהג כן

יג דין ראש של אווזא שנתבשל שלם ולא חתכו לשנים ולא היה נמלח כבר מבחוץ אסור עד ס' נגד כל המוח ואם היה כבר נמלח שרי ובראש של שור או כבש אפילו כבר נמלח ואחר כך בשלו אוסר עד ס' אבל במליחה אינו אוס' אם נמלח מבחוץ ולא בפני' אלא יחזור וימלחנו תוך מע"ל

כתב המרדכי בפ' ג"ה מעשה היה בראש אווזא שנתבשל כשהיה שלם ולא חתכוהו לשניים והכשרוהו ר"ק לפי שלא היה בדמו כזית לאסור עכ"ל וכ' ע"ז מהר"י קאר"ו וז"ל ודברי תלמיד טועה הם שתולה עצמו באילן גדול דהא בפ' ג"ה גבי ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבשר אמרינן שאע"פ שהאיסור פחו' מכשיעור צריך ס' כנגדו ומ"מ הדין זה מצאתי בספר א"ח אבל נתן בו טעם אחר וז"ל ראש עוף שלם שנתבשל של' כת' ר"ה בשם ר"י והר"ם שהכל מותר אף המוח לפי שדם שבמוח יוצא דרך בה"ש ודרך עצם שהוא רך ודרך החוטין ע"י רוטב ויש בו ס' ממנו ואם נצלה הראש מותר דנור' מישאיב שאיב דמא עכ"ל ואני אומר כדי דלא לשווייה טועה שה"פ שהראש היה נמלח מבחוץ ולא מבפנים והכשירו וה"ק מאחר שאין בדמו כזית א"כ לא היה בו שיעור דם וזה יוצא ע"י בישול ובטל אבל אם היה בו כזית דם דהוה שיעור חשוב א"כ ראוי לאסור הראש לעולם אכן מ"ש המרדכיג"כ שוב מצאתי מעשה בראש שנתבשל כשיש בו עדיין דמו ואח"כ קורעו ומוציא דמו ומולח הראש ושרי אפי' לבשל עם שאר בשר קדירה ע"כ קשה להולמו אפי' תאמר נתבשל דקאמר ר"ל נצלה דס"ס מה מועיל שוב המליחה אחר הצלייה א"ל שתאמר שט"ס הוא וטעה המעתיק בין שנמלח לשנתבשל וה"ק ראש שנמלח ולא קרעו ומוציא דמו ר"ל המוח עם הקרום ומולחו אח"כ מבפנים ושרי אף שאם בשלו בקדירה אסור בכל ענין היכא שהוא ראש של שור או של כבש כמ"ש לעיל שמצא בתשובת הגאונים דראש שנתבשל ולא נקרע בין נמלח בין לא נמלח אסור לקדירה דלא גרע מצלי דאי אנחי אצדדי מיקפא דמא ואסור וה"פ ואסור לגמרי וזהו מה שאמר אסור לקדירה פי' אין לו היתר לקדירה שנתבשל בה ואסור לגמרי אפי' תאמר שגם לצלי אינו אסור אלא המוח בישול שאני וכ"כ המ"מ בשם הרמב"ם לצלי הוא דאינו אסור אבל לקדירה אם לא הוציא מוחו אסור עד ס' שא"א שלא יפלוט אע"פ שמונח בקדירתו צריך לשער בס' נגד כל המוח וכן פסק הרשב"א ומ"מ במליחה לא נאסר מקודם שאין כח כ"כ להפליט הדם חוצה שהקרום מפסיק ואפי' אם קצת מן הדם נפלט אמרינן כבכ"פ במליחה כמו גבי צלייה כמ"ש לעיל סי' י"ב וכ"מ מדברי הר"ן שכתב לאסור בנתבשל אפי' נמלח מקודם משמע דלמליחה לחוד לכ"ע אינו נאסר כל הראש אלא המוח לחוד וכן עיקר ויחזור וימלחנו בפנים כדלקמן פ' כ"ה

יד דין בשר שחוטה שצלא' עם בשר נבילה בתנור אחד אפו' דאמרינן ריחא מלתא היא והיינו בתנורים שלהם שהיו קטנים אבל בתנוי' שלנו שהם גדולים מותר ודאי בדיעבד אבל לכתחילה אפ' בתנורים שלנו אסור אפי' לאפות פת עם פשטיד' או פלא"דין אסור לכתחילה ואותן לחם משנה שאופין לכבוד שבת אופין אותה עם פשטי"דא אפי' לכתחילה אבל נזהרין מלאכלו עם חלב והטעם שמותר לכתחילה משום שהוא דבר מועט אבל כשאינו ד"מ אסו' אם לא ע"י שינוי כעין תורא וה"ה אותן הלחמים שאופין בשבועות עם פלא"דין אסור לעשות כן אם לא בשינוי אכן אם לשו הלחם עצמו בחלב מותר כי נשתנו תארו וכן דין דתנור גדול א"צ שיהא מחזיק י"ב עשרונים אלא אפי' אם הוא גדול קצת אין להחמיר בדיעבד ואותן תנורי' שיש להם נקב מן הצד כמעט למעלה זולת הפתח יש להקל אפי' לכתחילה לאפות עם פשטי"דא או פלאד"ין ולאכול הפת עם מה שירצה כ"ז מיירי תנור פתוח אבל בסתו' אסור אפי' בתנו' גדול והיכא שהטמינו קדירה של איסור וקדירות של היתר יחד אז אם קדירו' האיסור מכוסה יפה מותרות כולן וכן אם כל קדירות של היתר מכוסו' יפה מותרות אבל אם הם מגולות כולן אסורות מאחר שתנור היה סתום

גרסינן א"ר בשר שחוט שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש אסו' דאזיל האי ומפטם ליה להאיך והדר האיך ומפט' ליה להאי ולוי אמר אפי' בשר שחוטה כחוש שצלאו עם בשר נבילה שומן מותר ריחא לאו מילתא הוא עבד לוי עובדא בי ריש גלותא בגדי וא"א הא מילתא פסקו בה רבוותא כלוי וסיעת' למילתא מדהאיך דגרסי' במסכ' ע"ז בפ' השוכר לענין בת תיוה' גוי לישראל שפיר דמי ישראל לגוי אביי אסר ורבא מתיר ריחא לאו מילתא היא וק"ל דכל היכא דפליגי אביי ורבא הלכתא כרבא בר מיע"ל קג"ם דכיון דהלכתא כרבא בהא דריחא לאו מילתא היא ממילא שמעינן מינה דהלכתא כלוי דקאי כרב' הדין הוא סברא דקאמר ואיכא מאן דפליג בהא מילתא ואמר הלכתא כרב בהאי דהא מסתבר טעמא מהא דתני' הרודה פת חמה ונתנה על פי חביות יין של תרומה ר"מ אוסר ור"י מתיר ור' יוסי מתיר בשל חיטין ואוסר בשל שעורים מפני שהשעורים שואבת ואמר רשב"ל וכו' והאי בשר כפת חמה וחביות פתוחה דמיא ועוד דהא תני ר"כ בר חיננ' סבא פת שאפא עם הצלי אסור לאכלה עם הכותח והאי בינית' דאיטוויא בהדיה בשרא אסרה רבא מפרזיקיא למיכל בכותח אלמא כרב ס"ל ואנן לא איסתבר לן אלא כדפסקו קמאי ז"ל והני ראיות דדחי בהו לפסקא דקמאי אית להו דיחותא דהא דרשב"ל קושיא עלה דלוי ורבא נהי דהו' בתראי הא לא ס"ל הא דרשב"ל דהלכת' כבתראי הלכך כדמסלקת להאי מימרא דר"ל מהכא קאי' רב כר"מ ולוי כר"י וק"ל דר"מ ור"י הלכה כר"י ולא עוד אלא דר"י נמי לענין ר' הא כר' יודא ס"ל ול"פ ר' יוסי עליה ר"י אלא בשעורים מפני שהשעורים שואבת גופו של יין ולאו ריחא הוא אבל חיטין שאינה שואבת כר"י ס"ל דריחא לאו מילתא היא ועוד הא דתניא אין צולין ב' פסחים כאחד כלוי דיוקא ורב הוא דאיצטריך לחסורה ולתרוצה לטעמיה ושינוי דחיקא הוא והא דתני ר"כ פת שאפאה עם הצלי אסור לאכול בכותח והאי ביניתא דאיטוויא בהדיא בשרא ואסרה רבא מפרזיקא למיכל בכותחא לאו כרב אסרה בלחוד אלא אפי' כלוי אסי' למיכלינהו בכותח מ"ט כיון דשרי למכלינהו בלא כותחא אי שרי למיכלינהו בכותחא אשתכח כמאן דשרי לאטווי בשר שחוטה בהדי בשר נבילה לכתחילה ולוי לא קא שרי הכי אלא דיעבד דהא לוי שצלאו קאמר ולא קאמר צולין לכתחילה ועוד דהאי פת שאפאה עם הצלי כיון דשרי בלחודא בלא כותחא הוי ליה כדבר שיש לה מתירין וכל דבר שיש לה מתירין אפילו באלף לא בטיל וכל דבר שהיא אח' מאלף כריח בעלמא הוא ואפ"ה באלף לא בטיל הואיל ויל"מ והאי פת נמי הכין הוא ולא משום דס"ל כרב עכ"ל הרי"ף וכ"כ רש"י פ' כ"צ וז"ל ואע"ג דת"כ דרב דאסר מ"מ הלכה כלוי דשרי משום דרבא דשרי סבר כוותיה גבי ב"ת והלכ' כרבא לגבי אביי וכ' התו' בפ' השוכר ול"נ דהתם קאמר דעובדא הוי בההוא ביניתא דאטוויה בהדי בישרא ואסרי רבא מפרזיקא למיכל בכותחא ומעשה רב וגם בר ר"א אוסר שם אפי' במילחא והלכה כמותו בר מתרי מילי ועוד ק' דאי פליגי אביי ורבא בפלוגת' דרב ולוי ה"ל לאתויי פלוגתייהו התם לכ"נ דודאי הלכה כרב דהתם דריחא מילתא והלכה כרבא נמי הכא גבי ב"ת דריחא לאו מילתא היא ואביי נמי דהכ' דאמר ריחא מילתא מצי למיסבר אפי' כלוי דאמר התם ריחא לאו מילת' היא דשאני הכא שהוא נהנה ומריח האיסור יין עצמו הלכך הוה לגמרי כאילו שותה מן היין עצמו אבל התם אינו אלא ריחא האיסור נכנס בתוך היתר והוא אוכל את ההיתר ובהא אפי' אביי מודה דריחא לאו מילת' היא ורבא נמי דהכא מצי למיסבר אפי' כרב דהתם אמר ריחא מילתא היא ושאני הכא דריחא מזיק לו לפי שנכנס בגופו