ים של שלמה על חולין קט

מדרבנן כמו חוטין שבעוקץ ובסדר הניקור לב"הע כ' הנוטל ראש הגיד שבתוך הטחו' ומושך אותו ונמשכין עמו ג' חוטין וכ"כ הרשב"א חוטי שבכוליא ושבטחול אסורי' משום חלב וצריך לחטט אחריהם ע"כ אלמא דדינא כחוטי שבעוקץ שצריך לחטט אחריהם כוליא אכוליא ל"ק הא בעילאי הא בתתאי פי' קרום העליון הוא חלב ממש שעל הכליות יש עליו קרום דק והוא חלב גמור חייבי' עליו קרום התחתון והחוטין שבו אינו חייבין עליו וז"ל המרדכי וגבי כוליא גזרו לחטט אחרי החוטין יותר ממה שגזרו לחטט אחר לובן הכוליא דהא אמרינן לעיל חוטי כולי' אסורין ואין חייבין עליה' ולובן כוליא מסקינן לעיל דשרי ע"כ ומ"מ כבר כ' שהמנהג לחטט אף אחר הלובן של כוליא ואם מותר לאכול אות' בבשול או דווקא בצלי וכן בשר המתניים שקורין לונבי"ל אכתוב בו אי"ה לקמן בפ' כ"ה גבי אין מחזיקין דם בבני המעיים

י דין ביצי זכר שנתלשו ועדיין הם מעורין בכיס אסורין ודין ביצת גדי או טלה עד תלתין יומין שריין בלא קליפה אפי' לקדירה מכאן ואילך אם איתא בהו שוריקי סומקי אסורי' ואי לאו מותרין ותוך ל' יום אפילו אית בהו שורייקי סומקא מותרין

ביעי חשילתא פי' ביצי זכר של בהמה שנתלשו ועדיין הם מעורין בכיס וכ"כ הטור נמצא מ"ש רש"י מעורין בגופה לאו דוקא בגוף ממש אלא כשהן מעורין בכיס נקראים מעורין והרמב"ם ז"ל כ' בז"הל הבצים שמעך ונתקן פי' או נתקן והיינו כמ"ש ובערוך פי' ביצים דחשילת' הן ביעי זכר שנתמסמסו מלשון חשלי דודי ופליגי בה ר"א ור' אמי חד אסר וחד שרי מאן דאסר אמר מדלא קא בריין אם כן כתלושין דמי והוי אמ"ה ומאן דשרי סבר מדלא קא מסרחן חיות' אית בהו א"ל ר"י לרב שמן ב"א הני ביעי חשילתא שריין ואתה לא תיכול משום אל תטוש תורת אמך פי' והוא היה מבבל ושם נהגו בהן איסור וא"ל במקומך לשם לא תיכול א"נ אפי' לשם בא"י א"ל שלא יאכלם מאחר שדעתו לחזור וק"ל כר"א דאמ' בפ"ק היכא שדעתו לחזו' נותנין עלי' חומרת מקום שיצא משם כ"כ התו' וכ"כ הרשב"א אבל הרמב"ם כ' שאסור לאוכלן ממנהג שנהגו כל ישראל מקדם שהרי הוא דומה לאמ"ה ונר' מדבריו דבכל דוכת' אסורין וכ"פ הרא"ש והר"ן דאנו בתר בני בבל גרירנא ואסיר לן וכתב הר"ן בני בבל מדינא אסרי להו ולא ממנהגא לחוד וכ"נ מדברי רש"י תו מסיק אמר מר בר ר"א הני ביעי דגדיא עד ג' יומין שריין בלא קליפ' אפי' לקדירה מכאן ואילך אי אזרען אסורין ואי לא אזרען שריין מנא ידעינן אי אית בהו שורייקי סומקי אסורין לית בהו שורייקי סומקי שריין וכ' המ"מ א"י אם הזכירו בגמ' גדי למעט בהמה גסה דאפי' תוך ל' יום יהיו אסורין וכ' עוד מתבאר מדברי רבינו שביצת גדי או טלה אפי' נראה בהם חוטין אדומים כל תוך ל' יום מותרין וכ"כ הרשב"א שאין אודם זה אלא שומן ופשוט הוא עכ"ל

יא דין במקום שאין אוכלין כליות ולונבי"ל וטחול כ"א בצלי אין לבטל מנהג בפניהם

פסק נר' בעיני הא דאסרינן ביעי דחשילתא מאחר שאנו נגררין אחר בני בבל והוא אסור מדינא ולא ממנהג כדפי' הא אי הוה ממנהג שאין לה שורש ויסוד מן התורה ולא מגזירת חכמים אין לנו לילך אחר המנהג ומ"ה מ"ש הטור סדר הניקור בשם ב"הע ואח"כ מעביר בשר המתניים שקורין לונבי"ל ואינו ראוי אלא לצלי אין ר"ל שיהא אסור אלא שכך אוכלין אותו בצלי כי עיקר טעמו בכך ולא כמו שכת' ר"י וז"ל שמעתי מפני שפניו חלקי' ואין המלח נכנס בתוכו כ"כ ולפיכך לא נהגו לבשלו בקדירה ולא דייק לן שהרי כמה חתיכות יש חלקים ממנו ובדברי רז"ל לא מצינו סמך לאסרו אלא שהיא חתיכה קטנה בפני עצמה ואז צריך לבודקו ולגוררו למטה ומלמעלה ונהגו ליטול אות' ולבטל בפני עצמה עם חתיכות אחרות ולכתחילה אסור לבשלו מפני המנהג אבל אם מלחו ובשלו עם בשר מותר וכן עמא דבר עכ"ל והשיג עליו מהר"י קאר"ו שאין לך מנהג טעות גדול ושפיר ראוי לבטלו אפי' במקום שנהגו בו איסור דגבי האי מילת' ליכא למימר שהיו יודעים שהוא מותר ואע"פ כן נהגו בו איסור משום כיון דאין בו דררא דאיסורא מה חומרא שייך בו וכ"כ בש לקט שמותר לבשלו בקדירה לכתחילה וכן אנו נוהגי' וכן אנו מקובלי' מאבותי' ורבותי' הראשונים שבצרפת ע"כ אכן מ"כ בליקוטי וז"ל אין אוכלין כליו' ולונבי"ל וטחול כ"א בצלי רוקח ומהרי"ח וכ"כ הפרנ' עכ"ל ירא' מזה שנהגו בו פרישו' בעלמ' לאיזה טעם אע"פ שידעו שהוא מותר ומ"ה כת' לאיסור משום אל תטוש תורת אמך ע"כ נראה שאין לבטל בפניהם במקום שנהגו' בו איסור: ודין מולייתא שכתב הרא"ש כאן כתבתי בפ"ק סימן כ"ט

יב דין הטומן הראש ברמץ למלוג או לצלות צריך לכוין שיבא בה"ש למטה כדי שיזוב הדם וכן אם הניחו אנחיריו ונעץ בו קנה או ד"א מותר ואם הניחו על הצדדים או אנחיריו ולא נעץ בו כלום המוח אסור והראש מותר ואפי' קליפה א"צ וביארנו דהאידנא אין מולגין תרנגולת ברמץ וכשמולגין הרגלים צריך לנקוב הטלפים ואם לא ניקבם מה שבתוך הטלפים אסור והשאר מותר וכן אם מולחם ולא ניקבם נמי דינא הכי הוא ובארנו דלפי' נראה מה שמולחי' הרגלים על השיער תחילה ואח"כ מחריכן אין ראוי אלא העיקר למולחם אחר חריכה

רישא בכיבשא אותבי' אב"הש דאיב דמא ושרי אצדדין מיקפ' קפי ואסור אותביה אנחירי' דץ ביה מידי שרי ואי לא אסיר א"ד אנחירי ואב"הש דאיב אצדדים אי דץ ביה מידי שרי ואי לא אסיר וכ"כ בעל ה"ג האי מאן דמטוי רישא צריך לאנוחי אב"הש לתתאי כי היכי דנידוב דמא והיכא דאישתלי ואפכי' מוקרא הוא דאסור ורישא גופיה שרי אלמא דאינו אסור אלא המוח הנתבשל בתוך הקרו' אבל הראש מותר ואפי' קליפה א"ל ודוקא לצלי אבל לא לבישול כמ"ש לקמן סי' י"ג וה"ט לפי שהקרום מפסיק בין הדם שבתוכ' לבשר גבי צלי אין הדם נפלט לחוץ ואפי' אם קצת מן הדם נפלט ונכנ' לתוך בשר אמרי' כב"בפ גבי צלי וכן הביאו בעל הש"ד וכת' עוד וז"ל ובתרנגולת לא שייך זה שמשליכין הראש ואפי' נתנו על הרמץ אין איסור רק הראש ע"כ והנה דברים סותרין זא"ז שמתחילה אמר שאין אסור רק המוח ואח"כ כתב שאין אסור רק הראש א"ל שתאמר לאו דוקא קאמ' אלא כלומר שאין אוסר אח"כ התרנגולת אבל על הראש לא קפיד שבלא"ה אין רגילין לאכלו וכ"כ מהרא"י וז"ל הא דמשליכין הראש יראה משום דכת' ר"ת דהיכא דחתך הראש הוי כמנותח כל בשר א"א ולא חיישינן תו למידי אם לא נשחט הוורידין כדאמר במר' בפ"ה וכיון דחותכין אותו א"כ תו משליכין אותו דלא חשיב ע"כ ומ"ה הראש של אווזא שמהבהבין באור וברמ' להסיר השיער חוששין העולם להבהוב זה כאילו הוא נצלה בדמו ואסור המוח ע"כ המנהג הוא שמסירי' המוח עם הקרום שעליו וכ' הרא"ש מדברי התוספ' וז"ל שמגלגלים תרנגולת ברמץ למולגו ולכאורה היה נרא' דאסור דלא שרי ברישא אלא אנחירים וזה לא שייך בתרנגולת ויש לחלק דדווקא בראש של בהמה שיש עצמו' ודברי' המעכבים לצא' את הדם אבל בתרנגולת האש שואב את הדם ואינו מתקבץ בשום מקו' וכ"כ בה"ג האי מאן דמטוי רישא כו' ומשמע להדי' דלא אסור אלא משום קרום שיש בו דם ולכך גם המוח אסור שנתבשל בתוך הקרום וגם חוטין שבלחי אסורין אם לא חתכן וגם רגלים מותר לחרוך אותה בלא מליח' ובלבד שיסיר הטלפי' כי הם מעמידי' את הדם ע"כ והנה מ"ש על גלגול התרנגולת ברמץ כ"ד כל האחרונים אלא שמהר"אי כתב בשערי' שלו לא ראיתי בגבולינו נוהגין ואיפשר לא משום חששא איסור נמנעו או נימא דאיכ' חשש איסור מפני הכבד שעדיין בתוך התרנגולת ונבדא עלוי בשרא אסור לכתחילה אפי' בשפוד כ"ש כה"ג ע"כ ומ"ש נמי הרא"ש שחוטין שבלחי אסורין אם לא חתכן זהו סברת ר"י בעל התוספ' אבל המחבר גופי' ס"ל דשרי לצליי' בלא חיתוך כלל כמ"ש לעיל ומ"ש שרגלים מותר לחרוך אותה בלי מליחה כ"כ במרדכי להיתר אלא שיש שמחמירין ומולחין אותם קוד' ההבהוב באור וכ"כ בעלי ש"ד ז"ל וכן מותר ברגלים שמשימין על האש להסיר השיער דלא אסרינן רק הראש דלפעמים נתבשל המוח עם הקרום אבל דם שנשאר בשאר מקומות מישאיב שאיב דמא ומיהו המחמיר לנקוב המנעלים של רגלים כדי שיצא את הדם תע"ב ויש שמחמירין ומולחין הרגלים ושוהין כשיעור מליחה ומדיחין אותו קוד' נתינתו על האש להסיר השיעור והמנעלי' דהיינו הציפורין ואח"כ חוזרין ומולחין אותה כהוגן משום דמליחה הראשונה היתה כנגד הטלפים והשיער ולא נכנס בבשר כל הצורך עכ"ל והנה מ"ש לנקוב המנעלי' כו' כ' מהרא"י בשערים שלו וז"ל הכי נהיגינן ואם לא ניקבו המנעלי' וחרכן הרגלים נוהגין לאסור מה שבתוך המנעלים והשא' מותר דלא דמי למלוח בכלי שאינו מנוקב דהכל אסור לפי דברי ר"פ דהתם המקום דחוק לדם מלצאת אבל כאן סתם רגלים מונחין בחריכתן לארכן ויש רוח להן של כל הרגל שמחוץ למנעל לצא' דרך ארכו ולמה נאמר שהוא זב והולך דרך המנעל כי אין דרך הדם שיזוב למטה אלא להתפשט לצדדין ע"כ ובסמ"ק נמי כ' אע"ג דגבי בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב אסרינן הכא לא מחמרינן כולי האי אלא אוסרין מה שבתוך הטלפים והיינו כדברי מהרא"י ועל מ"ש שכתו' יש מחמירין למולחן מקוד' כו' כת' בספ' ת"ה וז"ל ולא ידעתי מה יצא י"ח אף בחומרא זו שאם מליחה ראשונה לא נכנסת בבשר רק מעט למה היה מועיל ולמה היא באה אבל נרא' שהמלח אין השיער מעכבן להפליט הדם הבשר כו' ואילו שמחרכין תרנגולות על