ים של שלמה על חולין י

יג דין הטבח צריך שיהא לו ג' סכינים א' ששוחט בה וא' שמחתך בה חלבים למכור בשוק וא' שמחתך בה בשר. והמנקר בשר א"צ ב' סכינים ונהגו שהמנקר נותן בגדו על יריכו וכל שעה שנוגע בחלב מקנחו בבגד

אמר ר"י אמר רב הטבח צריך שיהיה לו ג' סכינים אחד ששוחט בה ואחד שמחתך בה בשר ואחד שמחתך בה חלבים. דחיישינן שמא יחתוך בה חלבים ואח"כ בשר בלא קנוח. אבל עכשיו שיש לו ב' סכינים אית ליה היכירא ועושה בהן סימן שלא יחליף ופירש רש"י סכין שמחתך חלבים למכור בשוק ולפ"ז סכין שמנקרין בו החלב שאינו חותך להדיא בחלב לא קפדינן והרא"ש כתב והאידנא דלא נהיגי טבחי למיעבד תרי סכיני צריך להדיח ולשפשף הבשר יפה ואפי' לצלי שלא ישאר לחלוחית החלב דבוק בו ע"כ ונראה דזה מהני אפי' בחתך חלב ממש למכור בשוק ואח"כ חתך בו בשר דסגי בהדחה ולא אמרי' אגב דוחקא דסכינא בלע אלא גבי בה"ש דאפי' מאן דס"ל בה"ש צונן. מ"מ רותח קצת לאפוקי צונן לא מהני דוחקא דסכינא כדפרי' לעיל. ולפי סברת הרא"ש צריך להזהר בהדחת בשר של אחוריים המנוקר לשפשף היטב יותר משאר בשר ולא נזהרו בזה. והעיקר כמ"ש הר"ן וז"ל ויש שלמדו מכאן שהמנקר בשר צריך ב' סכיני' א' לחתוך בו בשר והאחד לחתוך בו חלב ואין נראה דא"כ אין לדבר סוף שאותו של בשר כיון שהתחיל לחתוך במקום החלב אסור מיד אלא ודאי לא צריך והכא שאני שהוא חותך חלב גמור סמוך לשחיטה שהוא חם. אבל נהנו שהמנקר נותן בגדו על ירכו וכל שעה שנוגע בחלב מקנחו בבגד ע"כ וכן נהגו המדקדקים והא דבעי סכין בפני עצמו לשחיטה פירש"י שלא יחתוך בו ד"א ותפגם ופעמים שיבא לידי איסור שישחוט בלא בדיקה וכתב הר"ן והקשו עליו דהא ודאי כל ששוחט צריך לבדוק ואין לו לסמוך בשחיטה זו בבדיקת סכין שבדק בשחיטה אחרת שהרי עשוי לפגום לעצמו וכיון שכן למה הוא צריך ליחד סכין אם בדק ומצא כשר מוטב ואם לא הרי היא אסורה לכך פירשו והיינו טעמא דבעינן שלא יחתוך בשר בסכין ששחט בה משום דם שעל פניו וכן נמי בעי' שתהא סכין מיוחד לחתוך בו חלבים מפני שמנונית שעל הסכין דאע"ג דצונן בצונן הוא ובהדחה סגי וכי מלח ליה לבשר ודאי מדיחו דהא ק"ל בפ' כ"ה מדיח ומוליח ומדיח הא אמרינן היינו היכא דלא חלליה בי טבחא אבל חלליה בי טבחא לא צריך והכי נמי זימנין דבתר דחלליה טבחא מחתך בה בשר ואיכא משום דם או משום חלב ע"כ דבריו והנה יראה מדבריו דלא מכשירין היכא דלא בדק הסכין ושיבר בה עצמות או נאבד אלא היכא דבדק קודם שחיטה אבל לא בדק אף קודם שחיטה בודאי אסורה וכן יראה מדבריו לקמן גבי שיבר עצמות כו' שלא הכשיר כלל אלא בבדק קודם שחיטה אבל לפי דעת הרא"ש והמרדכי דס"ל שאם הניחו בדוק במקום מוצנע ושחט בה ואחר כך שיבר בה עצמות או נאבד הסכין דכשרה ולא פסלינן השחיטה בסכין שאינו בדוק אלא בסכין סתם ולא בסכין בדוק אפי' מונח שם כמה ימים אוקמי' סתמא אחזקתה שלא נפגמה א"כ שפיר פירש"י דלא יחתוך בו ד"א שלא יבא לידי תקלה וישחוט בו ויבא להתיר השחיטה בלי בדיקה בנאבד או בשיבר עצמות ואין זה נכון דשמא נפגם אפי' אם אמר שלא נשתמש בדבר קשה שמא לא היה רמיא אדעתי' מאחר שדעתו היה להשתמש בו תשמישי אחרים:

ועוד אמר ר"י אמר רב הטבח צריך שיהיה לו שני כלים של מים אחד שמדיח בו בשר ואחד שמדיח בו חלבים וזה לא נאמר אלא בימים הראשוני' שדרך הטבח היה להדיח הבשר קודם שנמכרו כדאמרי' הא דחלליה בי טבחא כו' והאידנא אין דרך הטבח להדיח הבשר אלא כל אחד מדיח הבשר שקנה גם לא ראיתי להדיח החלבים

יד (דין אין פורשין הכסלים בעודן חמין על הבשר והיינו לכתחלה אבל בדיעבד לית לן בה

) אמר אמימר לא ליסחוף אינש כפלא עילוי בישרא פי' לפרוש הכסלים בעודן חם על הבשר לנוי בעלמא דחיישינן שמא איידי דממשמש ידא באותו קרום שתחת חלב הכסלים שהוא דק וקליש יהיה נפחת ויזוב לתוך הבשר וכתב הר"ן שיראה מדעת רש"י אפילו בדיעבד אסור ומיהו בקליפה סגי והרמב"ם כתב שאינו אסור אלא לכתחילה כו' ואני אומר דאף לרש"י אינו אוסר אלא לכתחילה ומ"ש לפי שהחלב מתחמם וזב על הבשר מה בכך אינו אלא חששא רחוקה וגם איכא ספק ספיקא שמא יזוב שמא לא יזוב ואת"ל יזוב שמא לא נפחת קרמא ולא יבא כלל על הבשר

טו דין שהת"ח צריך שידע ג' דברים כתב שחיטה ומילה וקשר של תפילין וביארנו באיזה אופן צריך שידען ולמה. גם ברכת חתנים ועשיית ציצית בקישורין ובכריכותן

אמר ר"י אמר רב ת"ח צריך שילמוד ג' דברים כתב פירש"י כתב לכתוב שידע לחתום שמו. ופשיטא שיכול לחתום אלא שיכול לכתוב שו"ת ופס"ד ואף אגרת שלומי' בצחות לשון נאה לת"ח. שחיטה לאמן את ידיו שמא יזמן במקום שאין מצויין שוחטים. ומילה נמי כה"ג שאם יבוא במקום שאין שם מוהל שלא תדחה המצוה מזמנו. רב חנינא בר שלמי' משמיה דרב אמר אף קשר של תפילין אומר אני לא מבעיא (יש כאן חסרון עיין בתוספת פ"ק דחולין דף ט' בד"ה ואידך הני כו') קשר שעושין בתפילין של ראש שעשוי כדל"ת להשלים שם של שד"י עם היו"ד קטנה שעושין ברצועה של יד כפי אשר קבלנו מאבותינו עד עתה וברכת חתנים ועשיית ציצית בקישורין בכריכותן כפי אשר קבלנו מאבותינו עד עתה כאשר כתבתי בריש יבמות

טז דין דכל טבח צריך שידע ה"ש דהיינו שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקר ולכתחילה צריך שידע דקרוקן אבל בדיעבד אפילו אינו יודע אלא פשטן סגי וצריך לידע אם שהיות מצטרפות. וגם צריך לידע בדיקת הסכין אבישרא ואטופרא ולכתחילה, צריך ג"כ לידע ענין כסוי הדם ואם אינו יודע הלכות כו' אפי' שואלין לו עשית כך וכך ומתוך תשובתו נראה ששחט שפיר אין לסמוך עליו ואפי' אמר ברי לי ששחטתי יפה

אמר ר"י אמר שמואל כל טבח שאינו יודע ה"ש אסור לאכול משחיטתו ואלו הן. שהייה. דרסה. חלדה. הגרמה. ועיקר. וכתב המרדכי בשם ר"א ממיץ שכתב בספר יריאים היינו שאינו יודע אפילו פשוטן של ה"ש אבל אם הוא יודע פשוטן אלא שאינו יודע דקדוקן שחיטתו כשרה דהא כמה חכמים מסתפקי להו כמה מילתי' בהלכות הלכך א"צ שידע דקדוקן אך שידע לתת לב בשינוי ולשאול על ספקו ע"כ וכל זה בדיעבד אבל לכתחילה אינו ראוי שישחוט עד שידע דקדוקן לפי מסקנא פסק ההלכה ומ"מ כתב מהרי"ח וז"ל מאחר שאינו מזכיר אלא שהייה כו' ונראה לר"ת אפי' אם אינו יודע אלא אילו שרגילין לבא לידו א"צ יותר שהרי אם יסתפק בהן יודע לשאול. ואם לא ימצא שום אדם שישאול ממנו אז יחמיר דבזה בקי אפי' ע"ה דספיקא דאוריי' לחומרא ואו' ר"י כמו שצריך לידע שהייה כך צריך לידע הא דמספקא לן לקמן אי שהיות מצטרפות ועומד בתיקו ורגיל הוא לבא לידי השוחט ועוד נראה שצריך לידע בדיקת הסכין אבישרא ואטופרא שלא ישחוט בסכין פגומה ע"כ ובס"א הוסיף כסוי הדם ובודאי לכתחילה קאמר אבל אינו אסור לאכול משחיטתו אם א"י ואף לא כיסה. ופריך פשיטא כולהו תנינא בפירקין דלקמן ומשני ל"צ דשחט לפנינו ב' וג"פ שפיר מהו דתימא הא איתחזק קמ"ל כיון דאינו בקי בהן זימנין דשהה ודרס ולא ידע וכ' הרא"ש וז"ל ולא ידע פי' ואינו מרגיש כיון דאינו בקי בהן בהלכותיהם א"י אם נזדמן לידו ואפילו אם ישאלו לו עשית כך וכך ומתוך דבריו ירגישו ששחט יפה אין לסמוך עליו דכל מילתא דלא רמיא על אינש לאו אדעתיה ע"כ ובמרדכי הוסיף להדיא אפי' אמר לא שהיתי לא דרסתי אין בכך כלום

יז דין עיקור היינו שנשמט אפי' סי' א' קודם שחיטה אין שחיטה מועלת לאותו סימן ואפי' גבי עוף והוי נבילה ובעודה חיה חלבה מותר (וכן גבי תרנגולת לענין ביצה

) עיקור פי' ה"ג. והוא הפי' הנכון. כגון שנשמט אפי' סימן א' קודם שחיטה ואח"כ שחטו שאין שחיט' מועלת שוב באותה בהמה או אפי' עוף שהכשרו בסי' א' אם נשמט קנה או ושט ושחט הסי' השני פסולה שחיטתו ומ"ה תנינא לקמן הנוחר והמעקר פטור מלכסות וכך הל"מ שאין שחיטה מועלת בשמוטה והוי פסול בשחיט' ומטמאה אחר השחיטה ולא הוי כטריפה ששחטה שמטהרתה שחיטה להוציא מידי נבלה כי שמוטה אינה טרפה ומ"ה ק"ל נמי לקמן כרבא בר קיסי דאמר אין עיקור לעוף לא בשחיטה ולא במליקה לפי שעיקור אינה טרפה אבל אי הוה טריפה פשיטא ששוב אינו ראוי למליקה לכ"ע ושחיטה היא שאינה מועלת בו אבל במליקה אינה נפסלת ונ"מ אף לדידן דבהמה שנשמט בה סימן אחד חלבה שרי וכן בתרנגולת לעניין ביצה וכן הלכה

יח דין הטבח צריך שיבדוק בסימנים לאחר שחיטה אם נשחטו רובן ואם בשעת שחיטה ראה בסימנים שהם שחוטים א"ע לבדוק ואם לא בדק הוי נבילה ומטמאה במשא ובהמה שנשחטה בסכין שאינו בדוק ונאבד נמי אסורה אבל אם שחט בסכין בדוק ואחר השחיטה נאבד כשר וכן הדין הוא בסכין בדוקה המיוחד לטבחים ושחט בו בלא בדיקה תחילה שחיטה מותרת אלא שלכתחילה אין לסמוך על זה ובארנו דא"צ לבדוק אם נעקרו הסימנים או נקבו והיכא שהקנה שמוט ואמר בריא לי שאחר שחיטה נשמט נאמן ואם זרקו מידו ואח"כ נמצא שמוט טריפה והיכא ששחט כדרכו בהכשר ואחר גמר שחיטה מצא בבעת מהגרגרת שלם על הסכין הבשר אסור ובארנו דאם בא זאב אחר שחיטה ונטל בני מעיים והחזירן נקובי' אפי' שלא במקום שניים אין חוששין שמא במקום נקב ניקב ואפי' יש בו נקבים הרבה ודוקא גבי איסורא אבל גבי סכנת' כגון צפור מנקר בתאינה והדומה חיישינן שמא במקום נקב נחש ניקב והאידנא לא חיישינן בניקור פירות ובארנו היכא דבדקו לטבח ונמצא שא"י אין להטריף למפרע וגם א"צ להכשיר הכלים: