ים של שלמה על חולין קח

בכלל דלועה הם וצריך לחתכן או ליטלן ע"כ וכ"כ הרשב"א ולא נהגו כן ולא שמענו ניקור בעופו' אלא בוורידין כמ"ש הרוקח סי' ת"ט וז"ל צריך להסיר חוטין שבצואר והגידין מבהמה והם מזרקים שמלאים דם ובעוף יטול ב' גידין משני צדדי הצואר א' מימין וא' משמאל ויוציא חוט שבאמצע הצואר מלא דם ע"כ גם בירך העוף רגילין הצנועין למשוך ידם מן החוטין שמלאי' דם ולא לאכלן כמ"ש לעיל בפ"ה סי' ה' אבל לא לנקרן וחוטי דיד' פירש"י שאנו נוטלין מן הכתף ובטור סי' ס"ח משמ' דתרי ענייני חוטין הן שכ' חוטין שביד ושבכתף לנקר החוטין מן הכתף וחוטין אחרים מהיד, וכן משמע מדברי הרשב"א והר"ן שכ' חוש של דם אינ' דברים מגמר' אלא מדברי הראב"ד שכ' החוטין שבלשון בכלל דלועא הם וראוי להחמיר

ז דין חלב שעל הדקין באורך אמה משמתחילין לצאת מן הקיבה בעי לגרור ומכאן ואילך שומן הוא וכן מנהג לנקר אורך אמה מן הכרכשתא ולהתחיל מן נקב הריעי ולא לצד העליון ובעזים נוהגין לנקר מב' צדדין

אמר ר"א אר"י א"ש חלב שעל המסס וב"ה אסור וענוש כרת וזהו חלב שעל הקר' ופירש"י ולא שזהו עיק' חלב המכסה את הקרב שהוא תותב קרום ונקלף אלא שאותו חלב המכסה את הקרב דבוק לחלב שעל המסס וב"ה ונר' דוקא מה שעליהם אבל מה שבין המסם וב"ה במקום דבוקה אינו אלא שומן ולא חלב כאשר כתב המרדכי בשם ר"י ומ"מ נהגו איסור בכולן וששאלתם על כרס שלא ניקרוהו מן החלב ונמלח עם בשר אי איכא בכרס גופא ס' כנגד החלב הדבוק אפי' הכרס מותר מיהו החלב שעליו ינקר עדיין ויסירנה מעליו והשאר מותר אבל שאר החתיכו' בשר שאצלו שיגיע בחלב שאין בהן בכל א' בפני עצמה ס' לבטל החלב שעל הכרס אסורות ואין מצטרפין ביחד לבטל החלב כיון דאין החלב מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב כמ"ש מטיפת חלב אם לא ניער וכיס' ואם יש ספק באותן חתיכו' הרבה דאיכא לאיסתפוקי דילמא בהא נגע או בהא נגע כל כה"ג כולו מותר דחד בתרי בטיל ואפי' אם הם חתיכות הראויה להתכבד משום דהא דאמר חה"ל אפי' באלף לא בטיל ה"מ כשהוא אסור מחמ' עצמה כגון חתיכה נבילה וטריפה וכיוצא בהן אבל כה"ג שאסור מחמת ד"א הבלוע בו אפי' ניכרת תחילה איזה חתיכה נגעה ונאסרה ונתערבה אח"כ בשתי' ולא מינכרת בטלה ברוב כ"ש היכא שלא ידע מעולם איזו נגע בחלב ואיזו לא נגעו בחלב דשרו כולהי מספיקא דאכל חדא איכ' למימר דילמ' הא לא נגע ושרו עכ"ל והנה סברתו נהי דרותח במליח' כבישו' כמ"ש ר"י וכמ"ש לקמן מ"מ לא עדיף מבישול גופ' דלא מסייעית החתיכות לבטל האיסור כ"א בניער וכיסה אבל בלא ניער וכיס' אותה חתיכה שנגע באיסור נאסרה אם אין בה ס' כנגד האיסור אבל דעת שאר רבותי' אינו כן אלא משערינן מליחה בס' כמו בבישול ואם אין ס' בשאר החתיכות נגד החתיכה שהחלב דבוק בה נאסרו כולן כמ"ש לקמן בשמעתא דגדי שצלאו בחלבו. אר"י א"ש ריש מעיא באמתא בעי גרירא וזהו חלב שעל הדקין כת' הרא"ש שפירש"י שהראש של מעיים הדקין היוצאין מן הקיב' צריך לגרור החלב מהן עד שיעור אמה מפני שסמוכין לחלב ומכאן ואילך הם דבוקי' בהדורא דכנתא והוא שומן ומותר ובלבד שינקרו אותו מן הוורידין שבו והרמב"ם ז"ל כ' חלב שעל הקיבה הוא חלב שעל ראש המעיי' ועוד כת' שיש מן הגאונים שכתבו דריש מעייא הוא סוף המעיים שיש בו הריעי עכ"ל והרשב"א כת' של"נ דלא נקרא מעייא אלא כרכשת' או חלחולית ומ"מ המנהג לנקרו וכ"כ הכל בו המנהג לגרור שניהם מיהו של צד הקיבה ושל צד הכרכשתא אין גוררין אותו לגמרי לפי שיש שם חלב טהור אבל מסירי' מן הקרום הארוך עם חלבו שאינו דבוק עם כרכשתא כשאר שומן עכ"ל וכ' מהר"י קאר"ו וז"ל וכן הוא בא"ח ועכשיו נהגו להסיר מהכרכשתא הנקראות טבחיא שהוא סוף המעיים דבר מועט כחצי אמה או פחות אפשר שהם תופסי' עיקר הפירוש הא' דאראש המעיים קאמר ולא אסוף או אע"פ שהם מפרשים דאסוף המעיים קאמר תופסי' עיקר כדברי הרמב"ם שלא הזכיר אורך ומשמע דבדבר מועט סגי וי"ש יצא ידי שניהם להסיר אורך אמה מכאן ואור' אמה מכאן עכ"ד ומנהג שלנו לנקר אורך אמה מן הכרכשת' ולהתחיל מנקב הריעי ונהגו לנקר אותו צד של גוף אבל צד העליון שאינו מחובר לחלב הכסלים כלל לא וקורין אותו שיטו"ל והנשים רגילין לנקר מב' צדדין בכרכשתא של עזים ושאלתי לנשים ואמרו מפני שיש לעזים קרום ג"כ למעלה כמו מלמטה והקרום בשעת הניקור הוא נקלף כאח' עם חלב שעליו כמו הצד של מטה אבל בכבש אין עליו קרום מלמעלה ונראה דמשום לא פלוג נהגו לנקר בשל עז מב' צדדין מאחר שדומין זה לזה בקרומי' דומיא דקרום של היותרת כדפי' לעיל עוד כ' בהג"א פ' ג"ה יטול חלב שעל הקבה דאקשת' דאיתר' עד אמה מן המעיים של קבה ויפרידנו בנחת שלא ינתק בכח וישאר ממנו עם הכנת' וכ' המ' שם דכשטב' מושך הדקין בעודן חמין אינו נדבק חלב בהן ונשאר אותו חלב הטעון גרירא בהדיא דכנתא הלכך הבא לאכול מהדרא דכנתא יגרור אמה מן החלב לצד הקבה ואם משך הטבח בדקים ולא נודע מקום צד הקבה צריך לגלח לחתוך הדרא דכנתא סביב עביו כד"ז במקום שנתדבק בה עכ"ל

ח דין חוטין שבעוקץ שקורין הנק"א אסורים והם ה' חוטין שבכפל ג' מימינא ומפצלי לתרי תרי ותרתי משמאלא מפצלי לג' ג' וצריך מאוד ליזהר לשולפן בעודן חמין ואם לא חמימו צריך לחטוטי אחריהן שימצ' מספרן וקשה לחטוט ואם ישרה במים ה"ל כחמימי

אמר ר"י א"ש חוטין שבעוקץ אסורין פי' עוקץ הנק"א והיינו ה' חוטין דמסיק ה' חוטין אית ביה בכפלא פי' פלאנג"א ג' מימינא וב' משמאלנו תלתא מפצלי לב' ב' תרי מפצלי לתלתא תלתא נ"מ דאי שליף ליה עד דחמימי משתלפי ואי לא בעי חטוטי בתרייהו פירש"י עד שימצא' כמספר הזה וראשון מחובר בשדר' וראשי הפצלים נדבקי' תחת החזה בראשי הצלעות וכת' התו' האי חטיט' לא הוי אלא מדרבנן חדא דהא חלב אמר רחמנא ולא חוטין ועוד שעל הכסלי' ולא שבתוך הכסלים ומ"מ צריך לחטט אחריהם מדרבנן ולא דמי לבשר החופה את החלב דשרי דהכא בהמה בחייה פרוקי מפרקיה ונמשכין החוטין בהליכתן ומתגלין, א"כ כיון דבלא"ה רובן גלויין אף מה שבתו' הבשר אסור מדרבנן ע"כ וכ' עוד וצריך להזהר אות' שקוני' חלק של פנים לחטט אחריהם עד החזה וכת' האגודה שצריך להזהר בהן מאוד לשולפן חמין ומי שאינו עושה כן לא יוכל לחטט הכל והן נשארים בו בצד שלפנים שקונין מן הטבחים וכן איתא בהג"מ וז"ל הסמ"ק כ' הר"י אי שליף להו חמימי משתלפי ואי לא בעי חטוטי בתרייהו ואי שריו' במים הוי ליה כחמימי ומורי הרב ר"י היה נוהג שלא היה אוכל כלל מאות' חתיכה לפי שאין הטבחין נזהרין להסיר אות' חמימי ע"כ ויישר כחו שהחמיר וחומרא יתיר' שהרי אינו אלא מדרבנן וא"כ למה נחמיר מספק וראיתי בין הליקוטים שכ' גדול א' מן האחרונים לגדול שכנגדו בל"ז מאחר שבאתי להחמיר חומרא יתירא אף כנגד ההלכה לצאת ידי כלם למה אין אתה מחמי' שלא לאכול בשרה מתני' שקורין פלנו"ק כו' אלמא שחומרא יתירא לרוב פרישות הוא בפרט לפי מ"ש הרשב"א בחידושיו וז"ל ואחרים כ' דלאו למימרא דאזיל ומחטט ליה עד מקום שהם כלין דהא בליעי בבשר ומותרין אלא לפי שהן חוטין דקין הרבה קאמר דבעי חטיטה עד שימצא מניינו שלם ע"כ ולא נהיגינ' כך אלא צריך להזהיר המנקרי' על ככה מ"מ להזהי' ולמנוע מלאכול לא מצינו ובמרדכי כ' וז"ל ובס"י כ' וז"ל חוטין שבעוקץ אסורי' י"מ עוקץ הנ"קא בלע"ז ואינו בקי באותן חוטין כי לא ידעתי חוטין הלב באותו מקום לבד מחוטי דכפלי הנמשכי' תחת המתני' ואני שמעתי ונ"ל עוקץ הזנב כדתניא ניטל עוקצו כו' הלכך צריך להסיר חוטי הזנב ונראה שהוא אסור משום דגדילי וינקר מחלב הכליות ע"כ ואף שפירושו חידוש הוא מ"מ נהגו המנקרים לנקר חוטי הזנב

ט דין חוטין הטחול והכליות והכפלי אסורין משום חלב וצריך לחטט אחריהם ואין חייבין עליהם ודין קרום שעל דד הטחול והוא צד הגס חייבין עליו ושעל שאר הטחול אסורין ואין חייבין עליהם וטחול שנצלה בלא ניקור בטל החלב בטחול עצמה ובחלב הטחול וקרום העליון שעל הכליו' חייבין עליו משום חלב גמור וקרום התחתון אין חייבין עליו

אמר אביי ואיתימא ר"י ה' חוטין הו' ג' משום תרבא ותרין משום דמא דטחולי ודכפלא ודכוליתא משום תרבא דידא ודלועה משום דמא למנ"מ הנו דמשום דמא אי מחתך להו ומלח להו ש"ד הנך לית להו תקנתא אר"כ ואיתימא ר"י ה' קרמי הוי ג' משום תרבא ותרין משום דמא דטחלי ודכפלי ודכוליתא משום תרבא דביעי ודמוקר', משום דמא וה"נ איכא האי נפקותא כדאמרן ומסיק אמר ר"ה תניא קרום שעל הטחול אסור ואין חייבין עליו קרום שעל הקולית אסרו ואין חייבין עליו והא תניא חייבין עליו טחול אטחול ל"ק הא דמחייבים עליו כנגד הדד דהיינו קרום שעל המקום עוביו והא דאינה חייבין עליו שלא כנגד הדד שאסרו משום הרחקה דשעל הדד הוא מחובר שם לכרס ולחלב גמור ומ"כ מעשה בטחול שנצלה בלי ניקור והתירה מהר"מ וחביריו משום דבטל חלב הטחול בטחול עצמו ובחלב כשר שבו כי כך שיערוהו דהטחול והחלב יש ס' מן החלב ראבי"ה והחוטין האסורין בטחול הוי נמי