ים של שלמה על חולין קז

ואמר ר' אבא אר"י א"ש חוטין שביד אסורין משום דם חתכיה ומלחיה אפי' לקדירה שרי ומסיק לקמן אומצא דאסמי' חתכיה ומלחה אפי' לקדירה שרי שפדיה בשפודא מידב דייב אחתיה אגומרי פליגי בי ר"א ורבינא חד אסר וחד שרי מאן דאס' מצמית צמית ומאן דשרי מישאב שאיבי וכן מזריקי חתכיה ומלחיה אפי' לקדיר' שרי תלויה בשפודא בית השחיטה לתתאי שרי מידב דייב אחתוהו אגומרי פליגי בה ר"א ורבינא חד אסר וחד שרי מאן דאסר מצמית צמית ומאן דשרי משאב שאיב והלכתא משאב שאיב וכן ביעי חתכינהו ומלחינהו אפי' לקדירה שריין תלנהו בשפודא שרי מידב דייב אחתינהו אגומרי פליגי בה ר"א ורבינא חד אסר וחד שרי מאן דאסר מצמת צמית מאן דשרי מישאב שאיבי והלכתא מישאב שאיבי האי אומצ' דאסמיק הוא וחלייה אסור לא אסמיק חלייה שרי רבינא אמר אפי' לא אסמוק נמי חלייה אסור א"א דלית ביה שורייקי דמא א"ל מר בר מרימר לר"א אבא מגמע ליה גמועי איכא דאמרי ר"א גופא מגמע ליה גמיע א"ל מר בר אמימר לר"א אבא האי חלא דחליט ביה חדא זימנא תו לא תאני חליט ביה מ"ש חלא מתמח' דחלטינן ביה התם איתיה לקיוהא דפירי בעיני' הכא לית ליה לקיוהא דפירי בעיני' והנה רש"י פי' אומצא דאסמיק בשר אשקנט"ורא פי' בשר שנתאדם ונצרר הדם בו מחמת מכה או חולי ומ"ש חליה אסור פי' מוהל היוצא ממנו ול"ג כגי' הספרי' הוא וחלייה אלא חלייה לחוד והקשה הר"י אי נצלה כל צרכו אף המוהל מותר דלא גרע צלייה מחמת מליחה דאמרינן לעיל לקדירה שפיר דמי ואע"פ דלשם בעי חתיכ' ז"א דלא בעי חתיכה אלא כח המלח וכשפלט כל צרכו תו לא בעי מידי אף ע"פ שא"א שלא ישאר בו בבשר מוהל וציר ואפ"ה שרי לקדירה ואי לא נצלה כל צרכו אמאי אינו אסור אלא המוהל אבל הבשר מותר נהי דדם האיברים שלא פי' מותר מ"מ היכא דאסמיק היה לנו לאסור דהא למ"ד גומר' מיצמית צמיתי ואסר ליה אע"ג דדם האברים שלא פירש מותר מ"מ אסמיק שאני לפי שהדם בא ממקום אחר וכנוס בתוכו ועוד מדמייתי עלה והאי חלא דחליט ביה חדא זימנא כו' משמע דאיירי בחלא ממש גם הל"א שפי' שהיו חולטין אותו אחר צלייה להפליט משמע דהבשר מותר דאל"כ למה היו חולטין אותו וא"כ מאחר שהחליטה אסור איהו נמי אסור שחוזר ונכנס בתוכו כדאמרינן בפ' כ"ה גבי כבד דחלט ליה בחלא כו' ע"כ נר' לר"י כמ"ש בשם ה"ג דבבש' חי מיירי ומנהג הוא כשנותנין בשר חי לתוך חומץ ואינו שוהה בתוכו לא מפליט מידי ונצמת הדם בתוך הבשר והכל מותר דאכתי לא פירש הדם וכי שוהא בתוכו עד דאסמיק נעק' ממנו הדם ונפלט לתוכו והיינו דקאמ' אומצא דאסמיק דאישתהי בתוכו עד דאסמיק הוא וחלייה אסור אבל אי לא אסמיק שרי וההיא דכ"ה בדלא אשתהי ורבינא כי לא אסמיק נמי חלייה אסור ס"ל אפילו לא אשתהי בגו חלא אלא פורתא הוא נפלט מחמת שורייקי מיהו לא כ"כ שתאסר הבשר בפליטה מועטת כזו ור"א מגמע גמוע כמסקנא דכ"ה דחיילי' נמי שרי וכן הלכה ובהאי אומצא דאסמיק הוא דפליגי לעיל ומ"מ אי חתכי' ומלחי' שפיר דמי וכ"ד הרא"ש מ"מ נרא' דאף האי אומצא דאסמיק שפירש"י נצרר בו הדם דינא הכי דבעי חתיכ' ומליחה וכ"כ הטי"ד להדיא וה"ה נמי אם החליטו בחומץ שהוא והחומץ אסור כמ"ש הר"ן הוא וחיילה אסור קאי אאומצא דאסמיק ממש ונהי שפי' ר"יבא עיקר שכת' בשם ה"ג והסכימו עמו כל המחברים מ"מ דינו של הר"ן דין אמת שאף זו אסור ומסתבר הוא והיכא דלא בעי לקדירה אלא לצלי דקדק ר"ת ור"י דבעי חתיכה מדקאמר דאי חתכי ומלחיה אפילו לקדירה ש"ד מכלל דעד השתא איירי לצלי ובלא חתיכה הוא דאסור והא דאמרי' לקמן האי אומצא דאסמיק חתכיה ומלחיה אפילו לקדירה ש"ד שפדי בשפודא מידב דייב ופירש"י תליא בשפודא בתוך התנו' בלא חתיכה ומליחה ועלה קאמר וכן בעי וכן מזריקי לא עלה על דעתו לפר' דצלי ל"צ מידי דפשיטא חתיכה צרי' אף לצלי אלא מ"ש בלא חתיכה ומליחה ר"ל שלא עשה שתיהן ואדלעיל קאי חתכיה ומלחיה אפילו לקדירה שפיר דמי ועלה קאי דאי שפדי בשפודא ל"צ תרווייהו חתיכה ומליחה ומ"מ לכאורה דגבי אומצ' דאסמיק איירי בלא חתיכה מדקאמר רבינא דאי שדייא אגומרי נורא מיצמית צמית ואי חתכיה לא מסתב' ליה דמיצמית צמית שהרי הדם היה נפלט דרך החתך והא דדייקי דבעי הכא חתיכה לצלי היינו בחוטין שבתוך היד שהן נבלעין בתוך הבשר ואין הדם יוצא בלא חתיכה אבל באומצ' דאסמי' ומזריקי דהיינו גידי צואר שמוציאו מן הבשר א"צ וכ"פ הר"ן להדיא וכך חילק הרא"ש וכ' עוד הנהו לא בעי חתיכה לצלי ומיהו בפ' הזרוע אר"א א"ר הונא א"ר חוטין שבלחי אסורין וכל כהן שא"י ליטול אין נותנין לו מתנה ולא היא מטוי להו מידב דייב או לקדירה איידי דמחתך להו ומלח להו מידב דייב ומדלא הזכיר חיתוך לצלי אלמא לא בעי לצלי לא חתיכה ולא מליחה וכן שדר ר"ע ז"ל דכל שהוא משום דם לקדירה אסור ולצלי מותר כל שהוא משום חלב בין לקדירה בין לצלי אסור הלכך חוטין דיד לצלי לא בעי חתיכה ולא מליחה ומתוך זה נדחו דברי ר"ת שהיה אומר שמותר לבשל הכבד אחר המליחה כמו שנהגו לבשל אחר צלייה דמליחה ה"ה כרותח לצלי ולכך פי' ה"ג דשיעור שהייות מליחה כשיעור צלייה וכיון דחזינן למלית' בעי חתיכה ולצלי לא בעי חתיכה אלמא דצלי מפלט פליט יותר ממליחה וכן עמא דבר שאין לבשל הכבד אחר מליח' ע"כ דברי הרא"ש מדברי הרשב"א ומ"מ כבר כת' בפ"ק סי' כ"ו שנהגו העם כרש"י להצריך מליחה קצת לצלי לכתחילה ואף שדברי הרשב"א והרא"ש והר"ן נכוני' הן דלצלי לא בעי חתיכה כלל אפי' לכתחילה לא נהגו כן כמ"ש מהרא"י בשערים וז"ל המנהג הוא לנקר וליטול כל הגידין האסורי' אף משום דם ואפי' לצלייה ובדיעבד אם לא נטלו או לא נחתכו' בצלייה או במליחה נוטלין הגידין ואח"כ קולפין מעט סביבותיו ומשליכין אותם והשאר מותר ע"כ וכ"ש לקדירה שמנקרין ואין סומכין על חיתוכה ומליחה אף ע"פ דסגי בחתיכה ומליחה לכ"ע מ"מ מנהג הניקור עוקר הלכ' בפרט מ"ש הראב"ד שכל החוטין הצריכים חתיכה ומליחה הרוצה לצאת ידי חתיכה לא יסמוך על חתיכת הבשר לבד כי פעמים שחוטין סמוכין על העצם הרבה ונדבקין בו ואם חתך הבשר לבד שמא החוטין עדיין קיימים אלא יחתוך הבשר עם העצם לשנים ואז יחתוך ונעשה פתח ליציאת הדם ע"כ. ע"כ נר' מנהג יפה לנקרו עד שימצאם ויטול אבל במ"ש מהרא"י שקולפין מעט חומר' יתירא היא לרוב פרישות ולעצמו אבל לא לאחרי' כמ"ש הא"ז אם נצלית היד בחוטין אם הסירן אח"כ א"ל קליפה שהד' מתי מתייבש ואין נותן טעם בבשר כלל ומיהו המחמי' לקלוף תע"ב ואין נוגע בו שום פגע ע"כ אלמא אפי' לפי סברתו דס"ל דלצלי בעי חתיכה מ"מ קליפה חומרא בעלמא הוא דקחשיב א"כ לדידן שרי אפי' בלא חתיכה כמ"ש אלא שהמנהג הוא לנקר אפי' חומרא אינו והיכא דבישל לקדירה ולא חתכה ומלחה בעינן ס' נגד הגידין שנעשו נבילה מתחילה שנאסרו מכח הדם ואוסרין תו מסקינן בסוגיא אמר אביי ואי תימא ר"י ה' חוטין איתא תלתא משום תרבא וב' משום דמא דטחלי ודכפלי ודכוליתא משום תרבא דידא ודלועה משום דמא וכ"כ הר"ן וא"ת במאי עסיקינן אי בשלא חתך את הוורידין מאי איריא הני תרי חוטין הא אמרי' בפ"ה דכל שלא שחט את הוורידין צריך לחתכה א"א והיינו ודאי משו' חוטין שבגוף שמלאי' דם ואי בששח' את הוורידין אמאי אסירי דידא ודלועה טפי משאר חוטין שבגוף שהותרו בחתיכת הוורידין ותירץ הראב"ד ז"ל דאין חתיכת הוורידין מועלת אלא לצלי וכדאמרי' עלה לא לכל אר"י אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאח' אבל לקדרה לא והכא לקדירה עסקינן וכשחתך את הוורידין והאי דנקט תרתי לאו לאפוקי אינך אלא לרבותא נקטינהו דאפ"ה דידא ודלועא שהן סמוכין לוורידין אין דמו יוצא בחתיכת וורידין וכ"ש שאין חתיכת וורידין מועלת לשאר חוטין שבגוף לקדירה כלל וצריך לחתכו א"א אלו דברי הרב ז"ל ולפ"ז אסו' לבשל עוף שלם אע"פ שנחתכו הוורידין ולא מחוויר מדקא נחית למניינ' משמע דהני תרי דוקא ותו לא ואע"ג דאיכא מניינא בתלמודא דלאו דוקא נינהו כיון דה"ק ג' משום חלבא וב' משום דמא משמע דכי היכי דתלת' דוקא ב' נמי דוקא שאל"כ היאך תפס חשבון מועט במה שהוא מרובה וחשוב מרובה במה שהוא מועט א"ו דוקא תרי קא אמרינן ותו לא דכשנחתכו וורידין עסיקינן שאע"פ ששאר חוטין שבגוף יוצאין מידי דמן בחתיכת וורידין חוטין אילו דידא ודלועא אין נשפכין דרך וורידין ולפיכך אין חתיכת של וורידין מועלת להן אבל שאר חוטין אפי' לקדירה חתיכ' וכי נקיט לעיל הואיל וצולהו כאחת לאו למימרא דחתיכת הוורידין לא תועיל לקדיר' אלא לרבותא נקטי' אפי' לצלי בעינן חתיכת הוורידין אבל ה"ה דאפילו לקדירה מהני חתיכ' וורידין לכולהו חוטין בר מידא ודלו' וכדכתיבנ' וכי בעינן חתיכה בחוטין דידא ודלוע דוק' לקדירה אבל לצלי לא בעי אפי' לא חתך את הוורידין דלא דמי לחוטין שבגוף מתוך שהן נשפכין דרך ב"הש דמן מתעור' לצאת וכשלא חתך את הוורידין אין הדם מוצ' פתח פתוח וחוזר לאחוריו ונקרש ואין כתב אש להפליטו אלא ע"י חתיכה דאע"ג דלגבי מזרקין אמרינ' לקמן מידב דאיב סתמא אלמא לא בעי התם ה"ט לפי שהן רואין פני האש ולפיכך אפילו שהדם בשעת התעורר נקרש בהן נורא משאיב שאיב מש"כ בכל החוטין שהן מובלעין בבשר ואינ' רואין פני האש ולפיכך כשהדם נקרש אין האש מוציאו אלא בחתיכה אבל ב' חוטין הללו מתוך שאין דמן יוצא דרך ב"הש אין דם שבהן מתעורר ואינו נקרש ולפיכך לצלי ל"צ חתיכה וקרוב לזה כ' בר"פה סי' ה' וכתב עוד בשם הראב"ד והא דאמרינן דידא ודלועא משום דמא ה"ה לחוטין שבגף העוף דגף העוף כיד הבהמה הלכך צריך לחתוך עצם האגפיים ולמולחן וכן העצם הלחיי' העוף והחוטין שבכתף בכלל ידא הם וצריך לחתכו או ליטול וכן החוטין שבלשון