ים של שלמה על חולין קה

(ונחזור למשנה) ואינו נוהג בעוף מפני שאין לו כף א"ל אביי לרב והא קא חזינן דאית ליה א"ל אית ליה ולא עגיל בעי ר' ירמיה אית לעוף ועגיל ואית ליה לבהמה ולא עגיל מהו בתר עגיל אזלינן או בתר מינא אזלינן וסלקא בתיקו ואזלינן לחומרא בתרווייהו ומ"מ א"צ לבדוק אחריו בעוף אם הוא עגיל וכתב הא"ז וז"ל השיב ר"י סג"ל לרש"י על ניקר יריכי' היה מצוה לנקרו כמו של שור ושה ועז וכל מה שאסור בירך הבהמ' אסור בחיה בכל הירך ובשוק של מטה הימנו שקרין לנק"רון בלע"ז וכן שומן של גיד הנשה וכן כנפי העוקץ ובוקא דאטמא וכל הניקור כמו של בהמה לפי שהגיד ראשו נכנס תחת אותו עצם לפי שלא חלקו רבותינו בין חיה לבהמ' אלא בחלבים הקרבים על גבי המזב' וגידין האסורין משו' חלב אבל גידין האסורין משום דם צריך ליטול גם מן החיה כמו בבהמה עכ"ל אל תשגיח בספר הפרנס שנמצא כתוב בו וז"ל צריך לנקר כל מיני חיות צבי ואיל כמו שור הבר ועז לכל מילי' כל חלבו אסור אך החלב הקרב על גבי המזבח דהיינו חלב המכס' את הקרב מותר באכילה אך שאר מיני חלב וגידים אסורות וצריך לחטט אחריהם ע"כ ולא דק במ"ש כל חלבו אסור דלא אמרינן לעיל שלא חלקו רבותינו אלא החלבים הקריבים לגבי המזבח לאו דוקא קאמר אלא למעוטי איסו' ג"ה ואיסור דם וה"ה חלבו דגיד דהיינו שומן הגיד אבל כל מה שצריך ניקור משום חלב בין היא דאוריית' בין הוא דרבנן חוץ משומנו של גיד הכל שרי ואף שהג"ה נוהג במוקדשים בנאכלי' מ"מ בעולה שאינה נאכלת פליגי ביה תנאים ואמוראי והלכה כר"ה דאמר ג"ה של עולה אינו מקטיר אותו חולצו לתפוח שהוא באמצע המזבח מן הצד אבל מעליהו ואח"כ חולצו אבל לא שיחלצו קודם שיעלהו למזבח משום הקריבהו נא לפחתך ותניא כוותיה וכן הלכה

ב דין דג"ה אינו נוהג בשליל וצריך לחטט הגיד מעיקרו ושומן של גיד אסור שישראל קדושים הם ונוהגין בו איסור ודין קנוקנות שהם הדקין ההולכין באורך הירך מתחת הבשר מגיד החיצון לגיד הפנימי אסורין וזה עיקר המנקר את הבשר ישבר ראשי עצמות שבירך וינקר בקנוקנות וג"ה כולו עם שמנו ויטול הגידין שבצינקרו"ן ויוציא כל הגידין שבירך שלא ישתייר אפי' כחוט השערה וחותך צומות הגידין וכל גידי הארכובה ויטול שמנונית שבירך ויטול החוטין שבשוקין

מתניתין ונוהג בשליל ר"י אמר אינו נוהג וחלבו מותר ומפ' בגמרא א"ש הא דקתני במתניתין וחלבו מותר ד"ה חלבו דגיד קאמר היינו שומנו של גיד אבל בחלב של שליל נמי פליגי דתניא ג"ה נוהג בשליל וחלבו אסור ר' יהודה אומר אינו נוהג וחלבו מותר ואר"א אר"א דפליגי בבן ט' חי והלכו לשיטתן דפליגי בפר' ב"המ אם ניתר בשחיטת אמו או לא והלכה כר"י דניתר בשחיטת אמו וא"כ שרי אף גידו וחלבו כר"י כמו שביארנו לשם ובן ח' שרי לכ"ע בשחיטת אמו ושרי אף גידו וחלבו וא"כ אף במתני' דהכא דפליגי בג"ה בע"כ איירי בבן ט' כדפרישית שהלכו לשיטתן ואפ"ה חלבו שרי לד"ה בע"כ בחלבו דקאמר ומ"מ מודה שמואל דמדרבנן אסור דתניא ג"ה מחטט אחריו בכ"מ שהוא חותך שמנו מעיקרו פי' השומן של גיד בכ"מ שהוא נבלע ונשרש בבשר ר"יא גממו עם השופי ושומנו א"צ לחתוך כלל ותניא נמי ג"ה מחטט אחריו בכ"מ שהוא ושומנו מותר וישראל קדושי' נהגו בו איסור אלמא אפי' ר"מ דבעי שחיטה ומחמיר סבר ששומנו מותר מדאורייתא והיינו דחלבו מותר לד"ה דקאמר שמואל אלא שאסור מדרבנן ולא איסור גמור אלא מצד המנהג שישראל קדושים נהגו בו איסור אבל חטיטת הגיד אף שהוא נמי מדרבנן כמ"ש לקמן מ"מ הא דקאמר מחטט אחריו ושומנו מותר לא תימ' דשמנו שרי אפי' מדרבנן ואין בו איסור כלל אלא ה"ק ושמנו מות' אף מדרבנן ולא גזרו עליו אלא שנאסר מכח מנהג של קדושים ומה שאמרינן בסוגי' ומודה שמואל דאסור מדרבנן לאו דוקא אלא כלומר ממנהג של קדושי' אסור ונתפשט איסורו כאילו אסרו רבנן להדיא והלכה כר"מ דגיד בעי חטיטה דמסקינן לקמן בסוגיא בר פיולי הוה קאי קמיה דשמואל וקא מנקיר ליה אטמא היה גאים ליה פי' חתך למעלה גובה הגיד כר"י ולא הוה מחטט אחריו א"ל אותבי' טפי השתא לא חזיתך ספית לי איסורא ומסיק דבר פיולי הוה שקיל מה דהוה מדאוריית' לר"מ והוה שייר מה דהוה מדרבנן לר"מ כלומר החטיטה אבל לר"י אפי' מדרבנן לא הוי ואם הלכה כשמואל דאמר לא אסרה תורה אלא על הכף בלבד ולא כל הירך לענין דאורייתא נכתוב לקמן במקומו תו פליגי רב ולוי בקנוקנות שהן גידין דקין ההולכין באורך הירך מתחת הבשר הגיד החיצון לצד הפנימי רב סבר לא אסרה תורה אלא הקנוקנות ולא גיד לפי שהן רכין וראוי לאכול יותר מהגי' וסבר כמ"ד יש בגידין בנ"ט עולא אמר עץ הוא והתור' חייבה עליה וס"ל כמ"ד אין בגידין בנ"ט אמר אביי כוותיה דעולא מסתברא דאמר ר"ש א"ר אסי חוטין שבחלב אסורי' ואין חייבי' עליהם אלמא חלב אמר רחמנא ולא חוטין ה"נ גיד אמר רחמנא ולא חוטין וכת' התו' דבשאלתות דר"א בפ' וישלח איתא ואע"ג דאמרינן כוותיה דעולא מסתברא אסרינן קנוקנות מדרבנן משמע דלעולא אפי' מדרבנן שרי ע"כ ונרא' דשאלתות לא פליגי אעולא דאף עולא דס"ל דשרי אפי' מדרבנן מ"מ איסו' קדושים יש בהן דומי' דשמנו של גיד כמ"ש הר"ן בשמנו דג"ה דשריא מדרבנן וישראל קדושי' נהגו בהן איסורן וכ' בהג"א וז"ל המנקר את הבש' ישבר ראשי עצמו' שבירך לינקר הקנוקנו' וג"ה כולו עם שמנו ליטול הגידין שבצינ"קרון והרוקח כ' וז"ל צריך ליטול גידי הירך ויוציא כל הגיד שלא ישתייר אפי' כחוט השערה ויחתוך ראשי עצמו' שבירך שבהן שרשי הגיד וישליכ' ויחתוך צומת הגידין שצומתין וכל גידי הארכובה. האמצעי ויוציאן ליטול שמנונית שבירך שאסור משום חלב ויטול חוטין שבשוקין ע"כ וכן המנהג ולענין קרבן פסח כ' הרמב"ם שאינו מוציאי' אלא אחר צלייתו וז"ל כשאדם אוכל את הפסח חותך הבשר ואוכל וחותך העצמות מן הפרק ומפרקן אם רצה וכשהגיע לג"ה מוציאו ומניחו עם שאר הגידי' והעצמות והקרומים שיוציאם בשעת אכילה שאין מנקרין אותו שאר הבשר ואין מחתכין אותו אלא צולין אותו שלם ואם חתכו חתיכות בשר והוא שלא יחסר אבר ע"כ והשיג עליו הראב"ד וכתב וז"ל א"א בחיי אין איסור גדול מזה שיצלה הפסח עם ג"ה ועם שומנו ועם תרבא דתותי מתני ועם קרומים שבראש ואם אזכ' ואוכל פסח ויבא לפני כזה הייתי חובטו בקרקע לפני ע"ה

ג דין דלובן כוליא נוטל מה שחוץ לכוליא אבל מה שמתפשט בתוך החריץ א"ע ליטול רק המחמיר ורוצה לנהוג מידת חסידות נוטלו זה מדינא אבל כבר נהגו לאסור ולחטט אחריו

מסקינן בסוגיא לובן כוליא ר' ור"ח חד אסיר וחד שרי רבה ממרטט ליה ר"א גאים ליה אמר אביי כוותיה דר"א מסתברא דאמר ר' אבהו אמר ר"י א"ש חלב שהבשר חופה אותו מותר אלמא שעל הכסלים אמר רחמנא ולא שבתוך הכסלים ה"נ שעל הכליות ולא שבתוך הכליות ושרי אפילו מדרבנן אלא שרש"י כ' בלובן כוליא הלך אחר המחמיר לשרש כיון דלא איתוקם הלכתא כרב אסי והמחמיר יחמיר והמיקל לא הפסיד ויפה כתב דלא אתוקם הלכתא כר"א כו' אע"ג שהרי"ף פסק כר"א משו' דסייעה אביי ואמר כוות' דר"א מסתברא מדר"י א"ש כל חלב שהבשר חופה אותו כו' אין זו ראיה דהא ר"י גופיה מסיק לקמן בסוגיא אנא לא טבחא ולא בר טבחא אנא ונהירנא כדהוו אמרי ביה מדרשא בהמה בחייה איפרוקי מפרקי פיר' כשהיא הולכת אבריה נעי' והמתניים פעמים הן נמשכין כלפי מעלה והכסלים למטה ואין החלב נכס' באותו הבשר המתניי' משמע להדיא דאי לא הוו הא דבהמה אפרוקי מפריקי הוי שרי משו' חלב שהבשר חופה אותו ואפ"ה ר"י הוי ממרטט ליה וכ' התו' שצריך ליתן טעם למה החמיר בלובן כוליא יותר משאר חלב שהבשר חופה בשלמא חוטי שבחלבי' אסורין מדרבנן יש טעם לגזור בהן דדמיין יותר לחלב מחוטי הכליות ולא נתנו טעם על זה והרא"ש כ' וז"ל ור' יונה פי' דמחמיר היה ר"י ואביי דאמר כוותיה דר"א מסתברא דינא דאורייתא קאמר ע"כ ראוי להחמיר ע"כ אבל ס"ס קשה אמאי החמיר ר"י מאחר דק"ל חלב שהבשר חופה אותה מותר לגמרי אפילו מדרבנן אלא נרא' עיקר כמ"ש הר"ן וז"ל דלא דמי חלב שבתוך הכליות לחלב שבתוך הכסלים דכיון דכסלים עצמן לא קרבין אם איתא דחלב שבתוך הכסלים שמיה חלב כי היכי דכתב רחמנא שעל הכסלי' ה"ל למיכתב שבתוך הכסלים מה שאין כן בכליות דלעולם חלב שבתוך הכליות שמיה חלב והאי דלא כ' רחמנא שבתוך הכליות משום דלא צריך דכליות עצמן קריבין הן וכ"ד הר"ז הלוי והרב ב"הת וז"ל ול"נ דאם אית' דאיכא למדחי' לסיוע' דאביי לא הוי שתיק גמרא מיניה למימר ולא היא א"ו כרב אסי ק"ל דגאים ליה ודרבא ור"י ל"ק דאינהו מחמת חסידות בעלמא הוי ממרטט ליה והיינו דקאמר רבה ממרטט ליה ור"י ממרטט ליה ולא קאמ' רבה ור"י אסרי וכי קאמר אביי כוותיה דר"א מסתברא לאו לאפוקי מדרב' ור"י דמדינ' אינהו מודי לר"א אלא לאפוקי ממאן דאסר בפלוגתא דר' ור"ח ע"כ וזהו קרוב לסיומה דברי רש"י המחמיר יחמיר מכח חומרא יתירא כמו שהחמיר ר"י אע"פ שגם הוא ידע דשרי אפי' מדרבנן והמיקל לא יפסיד שהרי אף הוא לא עשה אלא מידות חסידות ולחומר' יתירא ובכל מקומות אשכנז נהגו בו איסור גמור

ד דין שומן שעל יותרת הכבד לאחר שהוסר הקרום ממנו אותו שומן מותר וביארנו דמן הדין א"צ להסיר קרום של יותרת הכבד אלא לצד הכבד אבל מנהג להסיר גם הקרום של צד הריאה וחצר הכבש שנתבשל עם שאר בשר ולא ניטל הקרום שלו אמרינן