ים של שלמה על חולין קג

וז"ל כ' ב"הע מאן דשחיט צפורא או חיות' ושחט בהמה עלה פטור מלכסות בהמה ואח"כ חיה חייב לכסות וכת' מהר"י קא"רו אין ספק שרבינו הטור לא עיין לבקש דין זה בגמ' דא"כ לא היה כותבו בשם העיטור ואני אומר דמ"ה הביא ב"הע כדי לדייק מינ' דוקא שחט צפורא או חיותא ואח"כ בהמה אבל שחט עליה צפור שנתנבלה חייב לכסות דדם צפור קליל ואינו מכסה אף שהדם שלמטה נמי הוא של צפור ומ"ה דייק ב"הע בלישני' שחט צפורא או חיותא כו' ובסוף שחט בהמה ואח"כ חיה ולא כתב צפורא אלא מ"ה כת' בתחלת דבריו צפורא לדייק מינה דאף בציפור בעינן אחריו בהמה אבל צפור שנתנ' לא וכן כת' בהג"ה בשם מהר"ם שאם שחט תרנגולת כשרה ושוב שחט ונתנבלה בידו חייב לכסות והיינו כדפרישית אמר ר"י אמר שמואל כל מראה אדמדומית מכפרין ומכשירין וחייבין בכיסוי מאי קמ"לן מכפרין תנינ' חייבין בכיסוי תנינא מכשירין איצטריכא ליה מכשירין נמי אי דם הוא אכשורי מכשיר ל"צ שתמדו בימי גשמים מי גשמים נמי כיון דשקלו ורמי אחשבינהו ל"צ שתמדו מאליהם ר"א מנהרבי"ל אומר בצללא דדמא פי' באותן מים שהן מן הדם עצמו כשהוא נקרש יש סביבותיו צלול כמים ואם יש בו מראית דם מכשיר ר"י מדפתי אמר ענוש כרת והוא דאיכא כזית במתנית' תנא מטמאין באוהל והו' דאיכא רביעי' פרש"י והוא דאיכא כזית דם גמור וקאי אצללתא דדמא וקמ"ל אע"פ שכולו דם לא מחייב כרת עד דאיכא כזית דם גמור וכן אינה מטמאה באוהל עד דאיכא רביעית דם גמור וכן פירשו התו'

טו דין דם הניתז ושעל הסכין אם אין שם דם אח' חייב לגררו ולכסותו אבל אם יש דם אחר אי"צ לכסותו שא"צ לכסות כל הדם לפיכך א"צ למצות עד שיצא כל הדם

מתניתין דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אר"י אימתי בזמן שאין שם דם אלא הוא אבל אם יש שם דם שלא הוא פטור מלכסות ת"ר דמו וכסהו מלמד שכל דמו מתחייב לכסות אר"י אימתי בזמן שאין שם אלא הוא אבל יש שם דם בלא הוא פטור מלכסות תניא אידך דם הניתז ושעל אגפיי' חייב לכסות רשב"ג אומר בד"א בזמן שלא כיסה דם הנפש אבל אם כסה דם הנפש פטור מלכסו' אר"נ ב"י ושלשתן מקר' אחד דרשו ת"ק סבר דמו כל דמו משמע ור"יא דמו ואפי' מקצת דמו ורשב"ג סבר דמו המיוחד לו ואע"ג דאמרינן בפ' זה בורר דאימתי דר"י בא לפרש היינו דוקא במשנה אבל בברייתא לא ובעירובין בסוף פ' חלון גרסינן בכל הספרים כ"מ ששנה ר"י אימתי במשנתינו כו' והיה אומ' ר"ת דאין הלכה כרבנן אלא כר"י ואע"ג דפליג ר"י דברייתא ארבנן במשנה הוא בא לפרש ומתניתין עיקר וכ"פ הרי"ף והלכה כרבנן דמתני' וכדפריש ר"י וצ"ע דר"ח ורב"ח סברי בפרק זה בורר דאפי' במתני' הוי אימתי לחלק היכא דמוכח וה"נ מוכח דבמתני' לחלק בא כמו שהוא חולק בבריית' דגרסי בברייתא קמיית' דמו וכסהו מלמד שדם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אר"י אימתי וכו' תני' אידך דם הניתז ושעל אגפיי' חייב לכסות אמר רש"בג וכו' ולפי גירסא זו גם ר"י דבריית' לפרש בא ורבנן דהכא היינו ת"ק דרש"בג והשתא ניחא דהלכה כרבנן דמתני' וכר"י ע"כ ואני אומר שאין כאן מקום לתמיהתן אפי' לגירסתינו נהי דאמרינן היכא דמוכחא שאני דאף במשנה אמרי' אימתי לחלוק היינו שמוכח להדיא אבל הוכחא דהכא אינו אלא משו' דאמרינן אימתי דברייתא הוא לחלוק א"כ נימא איפכ' דאימתי דמתני' מוכחא דאף אימתי דברייתא הוא לפרש ומה דמסיק תלמוד' ת"ק סבר כלומר נגד החולקי' על ר' יהודה דמפרש לת"ק בהכי וס"ל דדברי ת"ק כפשוטו הוא ועוד ת"ק דרשב"ג לכ"ע ס"ל כל דמו בעי כיסוי ומ"ה דייק הרי"ף בלישני' הלכ' עבדינן כרבנן וכדפרי' ר"י ולא כרשב"ג שוב מצאתי שכ"כ הרמב"ן בספר המלחמות וכ"ד כל המחברים וכתב הטור מאחר שא"צ לכסות כל דמו לפיכך א"ל למצות עד שיצא כל הדם והיכ' דליכ' דם אלא הוא שצריך לכסות אין די ביה שיכסה במקומו כמ"ש הכל בו בשם הראב"ן דכי אמרינן דם הניתז ושעל הסכין אם אין שם דם אלא הוא שחייב לכסות א"צ לגוררו משם ולבסוף כדי שיהיה עפר למטה ולמעלה אלא כאשר כתב הרשב"א והטור והר"ן מדאמרי' בר"פ בסוגיא אהא דתנן דאין נוהג במוקדשין דטעמא משום דלא אפשר להיות מכוסה למטה דהיכי ליעביד דאי מבטל ליה ה"ל חציצה כו' ופריך ולגרור ולכס' מי לא תנן דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אלמא דגריר ומכסה ליה ה"נ ליגרור וליכסיה ליה כו' ואפשר שדעת הראב"ן מדאסיקנ' במסקנא דטעמא דקדשים פטור מכיסוי משום דכתיב ושפך וכיסה מי שאינו מחוסר אלא שפיכה יצא זה שמחוסר שפיכה וגרירה וכסוי אלמא דם הניתז ושעל הסכין לא בעי גרירה דאיבעי הוי נמי מחוסר שפיכה גרירא וכיסוי ולפ"ז צריך לחלק בין דם הניתז כו' לשאר דם שחיט' דאל"כ מ"ש ותימ' לפי סברתו א"כ בתחלה כדפרי' מדם הניתז כו' לישני ליה דם הניתז שאני א"ו אין חילוק ביניהם לעניין גרירא ומה דלא אמרינן גבי דם הניתז דמחוסר שפיכה גרירא כו' משום דלא אמרינן הכי אלא היכי דלא אפשר אלא בענין זה כגון קדשים וא"כ לעולם מיקרי מחוסר גרירא אבל גבי דם הניתז אפשר דלא הוי בעי גרירא אי הוה דם בלא הוא כאשר כתבו התו'

טז דין כל דבר המגדל צמחים מכסין בו ואם אינו מגדל צמחין אם נקר' עפר מכסין בו ואם לאו אין מכסין בו מכסין בזבל וחול הדק מאוד עד שאין היוצר צריך לכותשו כלל ובסיד ובחרסי' ולבינה ומגופה של חרס שכתשן ובשחיקת אבני' ובשחיקת חרשי' ובזהב שחוק ובנעורת של פשתן דקה ובנסורת של חרשים ובאוכלים או בגדים שרופים עד שנעשו אפר ובשיחור ובכחול וניקרת הפיסולים ומכסין בעפר חם אבל אם כפה עליו כלי או כיסה באבנים אין זה כיסוי ואין מכסין בזבל הגס ובחול הגס אפילו צריך רק כתישה כל שהוא ולא בקמח ולא בסובין ומורסן ולא בשחיקת מתכו' בד"א שלא נשרפו אבל אם נשרפו חוזרין לעפר ומכסין בהם אין מכסין בעפר מדבר

מתני' במה מכסין ובמה אין מכסין מכסין בזבל הדק ובחול הדק ובסיד יבחרשי' פי' שחיקת חרסין בלבינה ובמוגופ' שכתשן אבל אין מכסין לא בזבל הגס ולא בחול הגס ולא בלבינה ובמגופה שלא כתשן ולא יחפה עליו את הכלי כלל אמר רשב"ג דבר שהוא מגדל צמחים מכסין בו ושאינו מגדל צמחים אין מכסין בו וכת' הרא"ש מדברי התו' נר' דרשב"ג מפרש דברי ת"ק ול"פ וכן מוכח בגמר' דכל הני דקחשיב במתני' חשיבי מגדל צמחי' ויש שחולקין בדבר וס"ל כרשב"ג פליג את"ק ומ"ה לית' לדרשב"ג ולפ"ז לא ק"ל כרשב"ג וליתא לפי מ"ש התוספו' דק"ל כהאי כללא דרבב"ח אר"י כ"ע ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו גם לישנא דמתניתי' כלל אמר רשב"ג משמע שאינו חולק וכן עיקר ומסיק ה"ד חול הדק ארבב"ח אמר ר"י כל שאין היוצר צריך לכותשו איכא דמתני לה אסיפא ולא בחול הגס ה"ד חול הגס ארבב"ח אר"י כל שהיוצר צריך לכותשו מאי בנייהו איכא בנייהו דצריך ולא צריך למיפרך איפרוכי כ' הרא"ש פירש"י לל"ק חשי' אין היוצר צריך לכתשו כיון דמיפרך ביד לל"בת דקאמר כל שהיוצר צריך לכתשו משמע כתישה כ"ש ולפירושו הלכה כל"בת לחומרא ורי"ף לא הביא כ"א ל"ק משמע דמפרש איפכ' ע"כ וכ"כ הר"ן וז"ל כל שאין היוצר צריך לכתשו מוכח בגמ' דוקא כשאינו צריך לכותשה כלל אבל צריך ול"צ ואיכא דכתשי כה"ג ואיכא דלא כתשי אין מכסין כו' ומ"מ תימא הלא הרי"ף דרכו בכל דוכתא לפסוק כלב"ת ונ"ל דדייק מלישנא דגמ' דאמר איכא בנייהו דצריך ול"צ כלומר דוקא דלא צריך ממש הוא דמכסין בו הא צריך ול"צ לא אלמא דתפס לישנא קמא דאילו לל"בת ה"ל איכא בנייהו דל"צ וצריך והוה פירושו דוקא צריך ממש הוא דאין מכסין אבל ל"צ וצרי' מכסין תו מסקינן ת"ר וכסהו יכול יכסנו באבנים או יכפ' עליו את הכלי ת"ל בעפר א"ל אלא בעפ' מנין לרבות זבל וחול הדק ושחיק' אבנים ושחיקת חרסים ונעורת של פשתן דקה ונעורת של חרשין פי' מה שגוררין הבנאים במגירא פגומה וסיד וחרסית ולבינה ומגופה שכתשן ת"ל וכסהו יכול שאני מרבה אף בזבל הגס וחול הגס שחיקת כלי מתכות ולבינה ומגופה שלא כתשן וקמח וסובין ומורסן ת"ל בעפר ומה ראית' לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט מרבה אני את אלו שהן מין עפר ומוציא אני את אלו שאינו מין עפר פי' כל המגדל צמחי' קרי מין עפר וקים להו לרבנן דכל הני מגדלי צמחים נינהו דרש ר"נ ב"י בר ר"ח אין מכסין אלא בדבר שזורעין בו ומצמיח פ' התו' והרא"ש לאפוקי עפר המדבר קאתי אע"ג דעפר שמו והוא כשאר כל עפר הואיל ואין מצמיח מה שזורעין בו גרע טפי מכל הני דקתני לעיל שמגדלין צמחים ואין שמו עפר ודבר שאינו עפר ואין מגדל צמחים אלא שהכתוב קראו עפר כגון אפר שנקרא עפר שנ' ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת וכן זהב כדכתיב ועפרות זהב לו מכסין אמ' רבא האי בורכתא אר"נ ב"י מאי בורכת' אנא אמרת ניהליה ומהא מתני' אמרת ניהלי' דתניא היה מהלך במדבר ואין לו עפר לכסות שורף טלית ומכסה היה מהלך בספינה ואין לו עפר לכסות שוחק דינר זהב ומכסה וכל שאר מיני מתכות דאין מכסין כת' הרשב"א בת"ה בד"א שלא נשרפו אבל נשרפו חוזרין לעפרן ומכסין בהן וה"ה כל מיני אוכלין דאין מכסין בהן כגון קמח וסובין ומורסין אם שורפן מכסין בהם וי"מ דאין מכסי' באפ' וטעו' הוא ביד' דהא מסקי' להדי' בפ"ק דביצה בי"ט מכסין באפר חם אפי' לא הכינו מבע"י לפי שהוא מוכן מעצמו מאחר שראוי לצלי' בו ביצת תרנגולת ומסיק בסוגיא תנא הוסיפו