ים של שלמה על חולין קב

מתלמידי דרב. דרב ברונ' ור"ח תלמידי דרב הוה יתבי בסעודת' וקאי עלייהו רב ייבא סבא אמרי ליה הב לן ונבריך והדר א"ל הב לן ונשתי א"ל רב ייבא סבא הכי א"ר כיון דאמ' הב לן ונבריך איתסר לכו למשתי פירש"י עד שיברך לפניו וכן פי' ר"א והוא עיקר והשתא מייתי שפיר ראיה דכי היכי דהוי הב לן ונבריך גמר וסילוק ראשונה וצריך לברך על השני בפ"הג אם רוצה לשתות ה"נ הכסוי (יש כאן חסרון לפי הנראה) עוד כתב ונר' דה"ה אם שני תינוקו' מב' ב"א דומיא דשחיטה דאמרינן שחט ק' חיות וק' עופות ברכה א' לכולן בין שחיטה בין כיסוי עכ"ל וכ"כ הרא"ש בתשובה וכן הרבה מן האחרונים וכן הדין בשני חתנים כאשר כתבתי בפ"ק דכתובות אלא שהעולם נמנעו משום עין הרע ואף במילה משתי תינוקות ראיתי שמקפידין אביהם בדבר אבל בתאומים ראיתי כמה פעמים שעושין כדברי הגדולי' גם אפשר שנמנעו בשני תינוקו' שאינם מאב אחד לפטרם בברכה אח' כי כמה פעמים יבא לידי שהייה גדולה והסח הדעת ומ"ש לעיל שהשני יברך אשר קידש ידיד מבטן ה"ה אף הראשון שיכול לברך את הכל אלא כדי דלא אתי לאנצויי הוא וכ' ר"י אבל אם לא היה בדעתו מתחילה על שתיהן אלא שהביאו לו למול אחר שבירך על המילה הראשונה חוזר ומברך על השנייה אח' שיגמור הראשונה שבירך עליה לאחריה וכן אם שח שיחת חולין בין ראשונה לשנייה חוזר ומברך אע"פ שבתחילה היה בדעתו למול שנית אבל אם שח דבר שצריך אל המילה לא הוי הפסק ואינו חוזר ומברך כמ"ש המפרשים בענין שחט כמה חיות בבת אחת עכ"ל

י דין המתפלל בתוך הסעודה אין צריך לחזור ליטול ידיו ולבצוע

פסק כתבו התו' והרא"ש אחריהם הא דאמרינן משתי וברוכי בהדי הדדי לא אפשר היה הר"ר י"ט אומר מטעם זה שמעינן דפעמים שאדם זוכר באמצע סעודה שלא התפלל ועומד להתפלל כשחוזר צריך ליטול ידיו ולבצוע המוציא משום דמיכל וצלויי בהדי הדדי לא אפשר כדאמרי' הכא ולא דמי כלל דהיינו דוקא לענין ב"המ דקחשיב הפסק והיסח הדעת על מה שאכל ושתה וכן כיסוי הדם גמר מעשה השחיטה אטו אם יברך באמצע הסעודה על הזיקים ועל הרעמים הוי הפסק ובהדיא אמרינן בע"פ אם עקרו רגליה' לילך לב"ה כשהן חוזרין אין טעינין ברכה לא למפרע ולא לכתחילה אם הניחו שם מקצת רבירים אע"פ שהתפללו בנתיים ע"כ וכת' ב"י וז"ל יראה שאע"פ שהרי"ף בפ' ע"פ הוא חלוק בדבר שכ' דאמרי רבוותא הואיל וכל חד מצוה באנפי' נפשיה הוא צריך לברך בפ"ה לכל כסא כסא ומסייע להאי סבר' מהא דתנן וכו' שמעינן השת' דכי היכי דלענין ב"המ כיון דלא אפשר למשתי וברוכי בהדי הדדי הוי הפסק ה"נ כיון דלא אפשר למשתי ולמקרי בהדי הדדי צרי' לחזור ולברך בתר דגמור הגדה ובתר דגמיר הלילא בפ"ה וסברא מעליא היא ע"כ והרי ההגד' אינה סילוק ברכה והיסח הדעת על מה שאכל ושתה ואפ"ה כ' שצריך לברך בפ"ה על כוס הגדה וא"כ ה"ה במתפלל מ"מ כיון שאין אנו מברכי' על כוס הגדה מילתא במתפלל בתוך סעודתו לא נקי' כוותיה אלא לדברי הרא"ש ז"ל ע"כ ולפי דבריו אנו דק"ל כדברי הרי"ף ומבר' על כל כסא וכסא וכן המנהג בכל מדינת אשכנז א"כ לא יתכן נמי דברי הרא"ש שכ' הכא דתפילה לא הוי הפסק אלא צריך לחזור ולברך וליתא דמה שנהוגים לברך על כל כסא וכסא לאו משום הפסק והיסח הדעת הוא דא"כ ה"ל נמי לברך ברכה אחרונה אחר כוס הראשון וכן אחר ב"המז דהא מפסק אגדתא והלל ואנו נוהגין שלא לברך ברכה אחרונה אלא אחר כוס האחרונה לבד אלא דס"ל מאחר שחכמי' תקנו ד' כוסות וכל חד וחד למילתא אתקין כל חדא מצוה בפני עצמו הוא ומ"ה מברכין אכולהו וכ"כ המרדכי להדיא בע"פ ועוד נ"ל שאף הרי"ף מודה הכא בשלמא התם א"א לו בע"א אלא להפסיק באגדתא ובהלל ומ"ה חשיב ליה הפסק אבל הכא אפשר לו שיפסוק ויברך ב"המ ואח"כ יתפלל וא"כ הוי כדבר הרשות וסברא זו מצאתי כתוב בשם ספר אהל מועד דכל דבר הרשות לא הוי הפסק בתוך הסעוד' ואף שיש מפרשים תפילת המנחה מאחר שהוא חובה הוי הפסק לא מסתבר הכי מאחר שאין חובה להתפלל בתוך הסעודה כדפרי'

יא דין מי ששחט והזיד ולא בירך או שכיסה והזיד ולא בירך איסורא קא עביד ומ"מ מותר באכילה

פסק כת' המרדכי שכת' בספר אבי"ה שאסור לספר בין ברכת שחיטה ובין ברכת כיסוי ובספר התרומה התיר וכתב עוד שמצא ראבי"ה בתשובות הגאונים דמי שכסה והזיד ולא בירך אסור לו לאכול משחיטתו אבל לאחרים מותר והוא חייב מלקות עכ"ל ואף שאין לדברים עיקר בגמ' ובספר א"ח נמי הביא ראייה מגמ' שאין כיסוי הדם מעכב את הבשר מלאכול מ"מ נר' שהגאונים בקעה מצאו וגדרו בה גדר שהיו רואים שלא נזהרו בברכת הכיסוי ומ"ה קנסוה לו ולא לאחרים וגזירה זו לא נתפשטה גם האידנא לא פריצי אינשי בהאי בקעה שלא לברך ומ"ה מותר לאכול אפי' לו וכ"כ בספר א"ז שחט והזיד ולא בירך או כיסה והזיד ולא בירך איסורא עביד ומ"מ מותר באכילה ע"כ

יב דין שיברך ברכת כיסוי קודם לכיסוי ונוסח הברכה הוא בא"י אמ"ה אק"בו על כיסוי דם בעפר

פסק כתב הרא"ש וז"ל כת' בה"ג שמכסה תחילה ואח"כ מברך ואע"ג דכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן הני מילי בתחילת המצוה אבל זו סיום מצו' היא ובאמצע מצוה אינו ראוי לברך הלכך מברך על השחיטה קודם התחלת המצוה ועל הכיסוי אח' גמר מצוה והעולם לא נהגו משו' דחשיבי כיסוי בפני עצמה ע"כ והמה דברי הרשב"א שכת' בספר ת"ה וכתב שכן מצא לדברי הרמב"ן וכ"פ שיברך קודם שיכסה וכן עיקר ונוסח הברכה בא"י אמ"ה אק"בו על כיסוי דם בעפר

יג דין כסהו וחזר ונתגלה פטור לכסות כסהו הרוח וחזר ונתגלה חייב לכסות אבל לא חזר ונתגלה פטור מלכסות ודין אם שפך ולא כיסה והראהו אח' חייב לכסותו ויכסה בידו או בסכין או בכלי אבל לא ברגל משום בזוי מצוה

מתניתין שחט ולא כסה וראהו אחר חייב לכסות כסהו ונתגלה פטור מלכסות כסהו הרוח חייב לכסות אמר רבה בר בר חנה אמ' רבי יוחנן ל"ש אלא שחזר ונתגלה אבל לא חזר ונתגלה פטור מלכסות וכ' הרא"ש ואע"פי שנדחה מכיסוי קודם שנתגלה אין דיחוי אצל מצו' והא דתני' השוחט ונבלע דם בקרקע חייב לכסות אוקמי ר"ז בשרישימו ניכר ע"כ ת"ר ושפך וכסה מי ששפך יכסה ומניין שאם שחט ולא כסה וראהו אח' שחייב לכסות ת"ל ואמרת אל בני ישראל מצוה זו תהא על כל ישראל תני' אידך ושפך וכסה במה ששפך יכסה ולא יכס' ברגל שלא יהיו המצות בזויות עליו וז"ל הטו' ומכס' בידו או בכלי אחר ונהגו לכס' בקת' דסכינא ששחט בה תניא אידך ושפך וכסה מי ששפך יכסה ומעשה באח' ששפך וקדם חבירו וכס' וחייבו רש"בג ליתן לו עשרה זהובים שכר ברכה ההוא דסעד אצל ר' א"ל ר' כוס של ברכה אתה שותה או מ' זהובי' אתה נוטל א"ל כוס של ברכה אני שותה יצתה בת קול ואמרה כוס של ברכה שוה מ' זהו' ה' דשכר ברכה שוה מ' זהו' ה"ה שכר מצו' וסוד עשרה זהו' הו' ע"ד כוונת אלף עולות שהעלה שלמה ועיק' הדבר הא דאמרינן דמחייב י' זהובים ליתן בעבור שכר מצות או ברכה שקדמה ולקחו ממנו בין לעניין מיל' בין לעניין קריא' התורה וכן הא דאין דנין האד' האידנא במידי דלית ביה חסרון כיס כו' הכל כתבתי בפרק החובל סימן ס' באריכות

יד דין דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם חייב לכסות ואם אין בו מראה דם פטור מלכסות ואין חילוק בין אם נפל דם בתוך מים או מים לתוך דם לעולם כשיש מראית דם חייב לכסות אע"פ שנדחה מכיסוי כשלא היה בו מראית דם מ"מ כשחזר למראית דם חייב לכסות ואם נתערב ביין אדום או בדם בהמה רואי' היין ודם הבהמה כאילו הוא מים ואילו נתערב במים כשיעור היין הזה והיה בו מראה דם חייב לכסות ואם שחט חיה ואח"כ בהמה עליה פטור מלכסות שחט בהמה ואח"כ חיה חייב לכסות ואם שחט צפור כשרה ואח"כ שחט עליו צפור שנתנבלה חייב לכסות

מתני' דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם חייב לכסות נתערב ביין רואין אותן כאילו הוא מים נתערב בדם בהמה או בדם החיה פי' חיה טמאה רואין אותו כאילו הוא מים ר"יא אין דם מבטל דם תנן נמי התם כזה לענין קדשים דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם כשר נתערב ביין רואין אותו כאילו הוא מים נתערב בדם בהמה או בדם החיה טמאה רואין אותו כאילו הוא מים ר"יא אין דם מבטל דם אר"ח ב"א א"ר ל"ש אלא שנפלו מים לתוך דם אבל דם שנפלו לתוך מים ראשון ראשון בטל אר"פ ולענין כיסוי אינו כן שאין דיחוי אצל מצות פירש"י שאפי' נפל דם לתוך מי' חייב לכסות שאפי' שבטל ונדחה ראשון אפ"ה כשהלך ורבה עד שנהפכה מראית מים לדם דם הבטל נעור וחשוב דם ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה שאין תורת דיחוי אצל מצות תניא ר' יונתן ב"י אומר שחט חיה ואח"כ בהמה פטור מלכסות שהרי דם בהמה למעלה ומה יכסה שחט בהמה וא"כ חיה חייב לכסות ואע"פ שאין עפר למטה וצריך עפר למטה ולמעלה כדלקמן מ"מ אין המצוה בטילה בכך ומה דאפשר ליה למיעבד עבד והטור כ'