ים של שלמה על חולין קא

המאורות שאם היה לו אפר מוכן לכסות בו צואה יש לו לכסות אותו הדם אפילו בשבת ע"כ ואפשר דבהא מודו הרשב"א והר"ן כיון שאין אפר זה אסור בטלטול עכ"ל אכן בעלי התו' כ' בפשיטות דאין מכסין אפי' באפר מוכן וכן הכוי בי"ט אין מכסין אפילו באפר מוכן לטעמא בתרא דמפרש בפ"ק דביצה דחיישינן להתרת חלבו וכ"נ עיקר הלישנא דאין מכסין דמו משמע בכל עניין בפ"ק דביצה סימן כ"ב

ה דין השוחט הטריפה או שחט ונתנבלה בידו או נוחר ומעקר פטור לכסות לפיכך יבדוק הסימנים והסכין קודם הכיסוי והשוחט חיה לא יכסה עד שיבדוק לו ריאה בארנו דאם אירע אי זה ספק שצריך בדיקה מותר לשחוט ויכול לברך ברכת השחיטה ועוד בארנו דכל השוחט אפילו א"צ לאכול אלא לדם אפילו הכי חייב לכסות

מתני' השוחט ונמצא טריפה והשוחט לע"ז והשוחט חולין בפני' וקדשי' בחוץ חיה ועוף הנסקלין רבי מאיר מחייב וחכמי' פוטרי' השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור לכסות אר"ח בר אבא אר"י ראה ר' את דבריו של ר"מ באו"ב ושנאו בל' חכמים ודברי ר"ש בכיסוי הדם ושנאו בלשון חכמים וכו' וכן הלכתא ותניא השוחט וצריך לדם חייב לכסות וכיצד יעשה שלא יצטרך לכסות או נוחר או עוקר וז"ל הטור בסי' ק"ח שלא חייבה התורה בכיסוי אלא בשוחט שחיטה הראויה הלכך השוחט הטריפה או השוחט ונתנבלה בידו פטור מלכסות לפיכך צריך לבדוק הסימנים והסכין קודם הכסוי וכ' ב"הע השוחט חיה לא יכסה עד שיבדוק את הריאה שדינ' כבהמה וכ"כ המרדכי בשם גדולי נרבונ"א וה"ט שלא יכס' ויברך דשמה תהיה ברכה לבטלה ולכסות בלא ברכה אינו ראוי לכתחי' אע"פ שהברכות אינן מעכבו' מאחר דאפש' בבדיקה ולכסות אח"כ כראוי בברכ' ומשמע דוקא אברכת כיסוי הוא דחשו אבל אברכת שחיטה לא חשו דס"ס מטהרה מידי נבלה וכן מעשה ביונה שנשמט הגף שלה והורה רש"י לשוחטו ולבודקו מפני שאין יכול לבודקו מחיי' ולא הוי ברכ' לבטלה כיון שמוציאו מידי נבל' ולא כמ"ש הא"ז מיהו נר' בעיני שיש לו לשחוט בלא ברכה ואח"כ יבדוק ואם נמצא כשרה יברך ע"כ ול"נ אלא דברי רש"י עיקר כדפי' גם אינו ראוי שיברך אח"כ דכל הברכות בעינן עובר לעשייתן ומ"ה כ' הגאונים שצריך לבדוק החיה קודם שיכסנה ולא אמרו שיכסנה מיד ואח"כ כשנמצא כשרה שיברך

ו דין אם ישתכח סירכא דתליא בבדיקה ולא בדקינן האידנא מכסה בלא ברכה ואפי' בפסול גמור של שחיטה כגון בדק סכינו ונמצאת פגומה לאחר שחיטה דהוי ספק נבילה אפ"ה חיי' בכיסוי וחש"ו דרוב מעשיהם מקולקלין פטור מכיסוי

פסק כ' הטור וז"ל מסתברא אם ישתכח סירכא דתלי' בבדיקה כגון סכינא דחליש פומיה דלא בדקינן השתא א"נ אימה לדופן מכסה בלא ברכה ע"כ והנה יש מקשים והלא הכל חד כדמשמ' בגמ' דהא סכין חריפא נמי קאי אנסמכה לדופן וליתא דנסמכה לדופן הוי נסמכה כולה וע"ז קאי דמפרקי בסכין לראות אם יש רעותא בדופן ונסרכה לדופן לא מהני בדיקה ומטרפינן מכח חומרא והוא סברת הרא"ש שמחלק נמי בפ' א"ט כדפי' לעיל ודומה לזה כתב מהר"י קאר"ו אלא שלא ביאר דבריו יפה ועתה חדשים מקרוב באו אמרו שטעה בר"ת דלאו א"כ קאמר אלא אם נסרכה הוא וחדא מילתא הוא ול"נ שאין דרך בעל הספר לכתוב דבריו בר"ת א"ל במה שמורגל בפי הכל או שכבר כ' אלו הדברים כמה זימנין אז הולך ומקצר הדברים בר"ת אבל לכתוב א"נ ולכיון בר"ת למילות אלו ולומר אם נסרכה לא נראה כלל גם מצאתי בס"י מדויק שכ' להדיא א"נ אומה הסרוכה לדופן ולאו דוקא סירכא דתלוי בבדיקה אלא ה"ה כל ספק טרפה וכ"כ מהרא"י וז"ל וכ"נ נמי דאפילו בספק גמור של פסול שחיט' כגון בדק סכינו ונמצא אחר שחיטה פגומה דק"ל כר"ה דחיישינן שמא בעור נפגמה וספק נבילה וכ"כ הרמב"ם בהדיא אפ"ה חייב בכיסוי ודוקא בחש"ו דרוב מעשיהם מקולקלין פטרינן לה מכיסוי משום דלמא אתי למימ' שחיט' מעליא היא אבל בספק השוה להכא ולהכא נרא' דלא גזרינן וראייה מדקאמר פ"ק דביצה דכוי אם שוחטין אותו בחול מכסין את דמו ולא גזרינן דאי מחייב ליה כיסוי אתי למימר חיה מעליא היא ואתי להתיר חלב שלה משום דמימר אמרי אינשי רבנן מספקי להו ולכך מחייבין לה בכיסוי ה"נ מימר אמרי רבנן מספקי להו אי שחיטה היא אי לאו שחיטה הוא ולכך לחומר' מחייבינן לה בכיסוי ואע"ג דיש לחלק קצת בין חששא דדילמא אתי למימר שחיטה מעלייתא היא ובין חששא דדילמא אתי להתיר חלבו דהתם בעי נמי סימני חיה בקרנים וטלפים מ"מ הואיל ולא אשכחן ההיא חששא דדילמא אתי למימר שחיטה מעלייתא היא אלא גבי חש"ו והתם רוב מעשיהם מקולקלי' כדפרישי' לא גמרינן מיניה לספיקא אחרינא ע"כ

ז דין חש"ו ששחטו ואחרים רואין אותן חייב לכסות וכן באו"ב אסור לשחוט אחריהם ואם שחטו בינם לבין עצמם פטור באו"ב

מתני' חש"ו ששחטו ואחרים רואין אותם חייב לכסות בינם לבין עצמן פטור מלכסות וכן לענין אותו ו"ב ששחטו ואחרים רואין אותן אסור לשחוט אחריהם בינו לבין עצמן ר"מ מתיר לשחוט אחריהם וחכ"א ומודים שאם שחט שאינו סופג את ה"מ והא דסבר ר"מ פטור מלכסות וכן מותר לשחוט אחריהם משום דחשיב שחיטת חש"ו נבילה ממש דאמר ר"י אר"י מחייב היה ר"מ על שחיטתן משום נבילה הואיל ורוב מעשיהם מקולקלי' והלכה כר"מ ולא כחכמי' דמסקינן לקמן הורה ר' כר"מ והורה ר' כחכמי' הי מנייהו דאחרנית ת"ש דשלח ר"א לגולה הורה ר' כר"מ אטו כרבנן לא אורי אלא ש"מ דאחרנית' הא ש"מ

ח דין שחט ק' חיות במקום אחד או ק' עופות במקום א' או חיה ועוף במקום אחד כיסוי אח' לכולן ואם דיבר בין שחיטה לשחיטה או שמתחילה לא ה' דעתו רק לשחוט חיה אחת ואח"כ הביאו לו יותר צריך לכסות דם שחיטה ראשונה ולברך על כיסוי ואח"כ יברך פעם אחרת על ברכ' שחיטה על מה שישחוט אבל על כיסוי השני לא יברך ודוקא שהביאו האחרים קודם שיברך על ברכות כיסוי אבל הביאו אחר ברכת כיסוי צריך לברך גם על כיסוי השני

מתני' שחט ק' חיות במקום אח' כיסוי אחד לכולן ק' עופות במקום א' כיסוי א' לכולן שחט חיה ועוף במקום אחד כיסוי א' לכולן רי"א שחט חיה יכסנו ואח"כ ישחוט את העוף וכ' הרי"ף וז"ל וק"ל כת"ק דר"י ומודה ר"י לענין ברכה שאינו מברך אלא ברכה א' וכ' הרא"ש ולכך הביא הרי"ף בהלכותיו ומודה ר"י לענין ברכ' שאינו מברך אלא ברכה א' אע"פי שאין הלכה כר"י כדי שנלמד ממנו לדייק לענין פסק הלכה שמעינן מדבריו דכי היכי דלדידיה אמרי' דחיה ועוף צריכין ב' כיסוין אף ע"פ שמתחילה היה דעתו לשחוט שניהם ה"ה נמי לדידן היכא דנמלך ושתי שחיטות הן שצריך לגמור מצות שחיטה בראשונה, קודם שיתחיל אחרת וכ"כ בה"ג והראב"ד ולא דמי לאדם שיושב ואוכל ואמר הב לן וניברך ואם אח"כ רוצה לאכול מברך המוצי' וא"צ לברך ב"ה שאינה גמר המעשה אלא נותן הודאה ושבח להקב"ה על הנאתו וסגי בהודאה אח' על ב' אכילות אבל מעשה הכיסוי היא גמר מצות השחיטה וכיון שנסתלקה שחיטה ראשונה צריך לגומרה קוד' שיתחיל שחיטה אחרת אבל א"ל לברך על כסוי השני וכת' נמי שמצא כתו' בשם ר"ת שעל כסוי האחרון אין צריך לברך כי ברכת כיסוי הראשון עולה גם לכסוי האחרון דכי היכי דמסקינן דכיסוי וברכת כיסוי לא הוי הפסק בין שתי השחיטות להזקיקו לברך על שחיטת העוף ה"נ לא הוי שחיטת העוף הפסק בין שני הכיסויין להזקיקו לברך על כיסוי השני ומה שמברך על השחיטה לא הוי הפסק ביניהן מאחר שלא שח שיחת חולין דברכות לא הוי הפסק כדאשכחן בברכת יקנ"הז דלא הוי הפסק אחר בפ"הג וכ"כ הר"ן ז"ל דמדברי רש"י נר' שצריך לברך על כסוי השני אבל ר"ת אמר כיון דאפשר דשחיט בחדא ידא ומכסה בחד ידא אף השחיטה אינ' מפסקת בזה וכן עיקר ומ"מ דוקא כשהביאו לו יותר לשחוט קודם שיברך על כיסוי שאז דעתו בשעת ברכה על שני הכיסויין אבל אם בירך ואח"כ הביאו לו יותר ודאי צריך לברך על כיסוי שני דהא נמלך הוא ומ"ש כיסוי משחיטה לענין זה וזה פשוט

ט דין אם דיבר בין שחיטה לשחיטה צריך לחזור ולברך ברכת שחיטה על שחיטת השני ומ"מ טוב ליזהר שלא ידבר ביניהם כדי שלא יביא עצמו לידי חיוב ברכה ואם סח מעניין צרכי השחיטה א"צ לברך שנית אבל אם לא הפסיק בנתים אפי' שחט חיה ועוף ובהמה א"צ אלא ברכה אחת לכולן ואם מתחילה כשבירך היו לפניו הרבה לשחוט ואח"כ הביאו לפניו אחרות אם כשהביאו האחרות היו לפניו עוד מאותן שהיו לפניו כשבירך א"ע לברך על אותן שהביאו אבל אם כשהביאו האחרו' כבר גמר כל אותן שהיו לפניו כשבירך צריך לברך על האחרות ושוחט מושכר המיוחד לשוחט קבוע במקום לעולם דעתו על כל שיביאו לפניו וא"צ לברך ודין אם יש למול תאומים ביום אחד אפי' הן שני מוהלים לא יברך רק המוהל הראשון יברך על המילה והאב מברך להכניסו בברית כו' והמוהל השני לא יברך על המילה אע"פ שאין התינוק השני בבית הכנסת כשמלין הראשון וה"ה אם שני תינוקות של שני ב"א אלא שאינו ראוי לעשות כן בשני תינוקות משני ב"א ואם לא היה דעתו גם על תינוק השני או ששח בנתיים שיחת חולין צריך לחזור ולברך על המילה גם על השני

מסקינן בסוגיא אר"ח מודה היה ר"י לענין ברכ' שאינו מברך אלא ברכה א' א"ל רבינא לר"א בריה דרבא וכו' מ"ש