ים של שלמה על ביצה עח

טו דין בור של יחיד השואב מים ממנו הרי הם כרגלי הבעלים והינו בעל הבור ודוקא במכונסין ובור של אותה העיר הרי היא שרגלי אותה העיר שאם אנשי העיר לא עירבו וכל א' מוליך אלפיי' אמה לכל רוח ואיש נכרי שמילא מן הכור אינו מוליך אלא כרגלי אנשי העיר ואם עירב א' מן העיר לצפון וא' לדרום זה מוליך לרגליו וזה מוליך לרגליו ואם נכרי בא ומילא עצמו לא יזיזם ממקומם מילא א' מין העיר ונתן לו מוליכן כרגלי הממלא ובור של הפקר העומ' על אם הדר' הרי הם כרגלי הממלא הראשון ואם אותו הראשון השאיל לחבירו אינו מוליכו אלא למקום שהממלא הראשון יכול לילך שם ואם מילא לצורך חבירו משור של הפקר אז ג"כ כרגלי הממלא ואם מילא א' לחבירו מכור של שותפות הרי הם כרגלי מי שנתמלאו לו

מתני' בור של יחיד פי' השואב מים ממנה הכי היא כרגלי היחיד ואין מוליכין את המים אלא כרגלי בה"ב ומוקי לה בגמ' במכונסין אבל בנובעין דניידו לא קנו שביתה כדלקמן ושל אותה העיר כרגלי אותה העיר פי' הר"ן כרגלי הממלא ראשון של אותה העיר דבירא דשותפא הוא לבני העיר כיון דבדרבנן יש ברירה נמצא שכשמלא זה ממנו הוברר הדבר שזה היה חלקו המגיעו משעה ראשונה ומיהו אם הממלא של עיר אחרת אינו מוליך אלא במקום שכל רגלי אותה העיר יכולין לילך ע"כ ודברים של טעם הם אלא שלשין המשנה כרגלי אותה העיר לא משמע הכי אלא משמע כפשוטו כבני העיר דהיינו אלפיי' אמה לכל רוח חוץ לעיבורא כמו שפרש"י וכ"כ הטור אכן המ"מ כ' בשם הרשב"א וז"ל הרי הן כרגלי אנשי אותה העיר ולפי' אנשי העיר אם לא עירבו כל א' מוליכן אלפיי' אמה לכל רוח נכרי שמילא מהם אינו מוליכן אלא כרגלי אנשי אותה עיר עירב א' מן העיר לצפון וא' לדרום זה מוליך לרגליו לצפון וזה מוליך לרגליו לדרום שבור זה כבור של שותפי' ויש ברירה אבל אם נכרי בא ומילא לעצמו לא יזיזם ממקומם לעי שהמים שבידו הרי הן של אנשי העיר והן מערבין התחומין זה בזה מילא א' מן העיר ונתן לו מוליכן כרגלי הממלא שהרי מחלקו מילא ונתן לו ויש מי שכ' דבור של אנשי העיר אין להם אלא אלפיי' אמה לכל כוח ואפילו עיכב א' לא יוליכם אלא אלפיי' אמה לכל כוח ואין דבר זה מחוור והראשון עיקר ע"כ ומאחר שכ' הרשב"א להדיא שאין זה מחוור אזלינין בתר' בפרט ואחר דק"ל דבדרבנן אמרינ' ברירה אפילו להקל ושל עולי בבל כרגלי הממלא פי' רש"י העשוי לעוברי דרכים באמצע הדרך ועשאום בני הגולה לשתותן בעלותן וז"ל הטור ושל הפקר העומד באמצע הדרך כרגלי הממלא הראשין פי' לפירושי ואם השאיל לחבירו אינו מוליכן אלא למקום שהממלא ראשון יכול להוליכן וכ"כ רש"י תני' נהרות המושכין ומעיינות הנובעין הכי הן כרגלי כל אדם וכ' הרא"ש וז"ל ואפילו הן של יחיד דכיון דניידי לא קנו שביתא והן כרגלי הזוכה בהן תחילה ואין לפרש כרגלי כ"א כרגלי כל מי שהוא בידו עתה ואפי' מלאו אחר דהא בתו' בהך נהרות המושכין ומעיינות הנובעין קתני כרגלי הממלא וכרגלי כל אדם הכל א' הוא וכ"ז מפי' התו' כ"פ מי שהוצי' וכן עי' הר"ן ולא כדעת רש"י שחילק ביניהן וכ' הרמב"ם בפ"ה מהי"ט על הא דנהרות המושכין ואם היו באין מחוץ לתחום לתוך התחום ממלאין מהן בשבת ואצ"ל ביום טוב וכתב המ"מ עליו שלמד כן מהסוגי' שבפ' מי שהוצי' ולענין מטר היורד בשבת אם שרי או אסור משום מוקצה דהיינו נולד נראה דשרי ודינו כנהרות המושכין ומעיינות הנובעין ושריין אם באו מחוץ לתחום לתוך התחום כמו שכ' הרמב"ם וכ"כ בשה"ל בשם רב צמח גאון וז"ל מטר היורד בשבת וביום טוב אע"ג דמאתמול לא היו עבים מותר לרחוץ ולשתות דאסיקנא בע' מי שהוצי' מיא בעבים מינד ניידי ולא הוה מוקצה לומר שבאו מחוץ לתחום השתא דאתית להכי מיא דאקינוס מינד ניידי ושרו תנ"ה נהרות המושכין ומעיינות הנובעין הרי הם כרגלי כ"א ע"כ וגשמים היורדים בין ביום טוב ובין בעי"ט ק"ל כרבנן דהוי כחפצי הפקר ואין קונין שביתה אלא הן כרגלי כ"א חוץ מגשמים הסמוכין לעיר דהוי כרגלי בני העיר כדאי' בפ' מי שהוצי' וכ"ש לתוך העיר (עצמה) וע"ש סי' ק"א ומסקינן בסוגי' איתמר מילא ונתן לחבירו פי' משל בור של עולי בבל ר"נ אמר כרגלי מי שנתמלאו לו כב ששת אמר כרגלי הממלא במאי ק"מ מ"ס בירא דהפקרא הוא ומ"ס בירא דשותפי הוא איתיבי' רבא לר"נ הריני עליך חרם הנודר אסור פי' מי שהוטל עליו הנדר אסור להנות מזה שנדר הנדר דה"ק ממוני עליך הקדש הרי את עלי חרם הנודר אסור הריני עליך ואתה עלי שניהם אסורים זה בזה ומותרין בשל עולי בבל ואסורין בשל אותה עיר ואלו הן דברים של עולי בבל הר הבית הלשכות והעזרות ובור של אמצע הדרך ואלו הן של אותה העיר הרחבה ובית המרחץ ובה"כ וא"א בירא דשותפי הוא אמאי מותר והתנן השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר ומסיק אלא דכ"ע בירא דהפקירא הוא והכי במגביה מציאה לחבירו קא מפלגי מ"ס קנה מ"ש לא קנה ופרש"י ל"ג מגביה מציאה לחבירו קנה חבירו קא מפלגי ולא גרסי' מ"ש קנה חבירו כו' דא"כ קשיא דר"נ אדר"נ דאיבעי ליה לפרושי הכא דר"נ סבר קנה חבירו דאמר כרגלי מי שנתמלאו לו ובשנים אוחזין אמרינן ר"כ וכ"ת דאמרי תרווייהו המגביה מציאה לחבירו לא קלה חבירו אלא ה"ג במגביה מציאה לחבירו קא מפלגי ותו לא עי' במגביה מציאה לחבירו קמ"פ דכ"ע לא קנה חבירו בהגבהתו של זה אלא אם קנה המגביה אם לא קנה פליגי ר"כ סבר לא קנה המגביה דלא אדעתיה למקני אלא מי שנתמלאו לו קנאם במשיכה כשיקבלם שבאו לרשותו ודעתו לקנות דכי אמרינן לא קנה חבירו כל זמן שהוא ביד המגביה אמרי' דיכול לומר אני אזכה בה לעצמי אבל משנתנה לו קנה דתנן התם ואם משנתנה לו אמר אני זכיתי בה תחילה לא אמר כלום ור"ש סבר קנה המגביה תחילה ומידו קבלם זה הלכך כרגלי הממלא ואית דגרסי כמ"ש בספרים ומפרשים הכי ל"נ סבר קנה חבירו משנתן לו ורב ששת סבר לא (קנה) חבירו אלא המגביה ע"כ והתו' כ' וז"ל אומר כ"ת דיש לקיים גירס' הספרי' וה"פ מ"ס המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו דהיינו ר"ש ולכך קאמר כרגלי הממלא דמאיזה טעם אמרינ' המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו דמיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה והואיל ואתו מכחו דין הוא שיהא כרגלי הממלא ר"נ ס"ל לא קנה חבירו והשתא ניחא ההיא דב"מ דגם הוא לא קנה דלא נתכווין לקנות וא"כ הרי הן הפקר כל זמן שלא באו לידי מי שנתמלאו לו ולכשבאו יזכה מן ההפקר לפיכך הן כרגליו ע"כ וז"ל הר"ן ולפי פי' הנכון ק"ל כר"ש דאמר כרגלי הממלא וכמ"ש בחידושי ולפיכך לא הביא הרי"ף זכרונו לברכה בהל' פלוגת' דר"נ ור"ש וכ' משנתינו כפי' כ"ת דבור של עולי בבל כרגלי הממלא דמשמע דבין לעצמו ובין לאחר הרי הן לעולם כרגלי הממלא אבל לפי שיטת רש"י ז"ל נקטינן כר"נ דאמר כרגלי מי שנתמלאו לו ע"כ פי' לדבריו ואע"ג דרש"י עי' דתרווייהו ס"ל המגביה מציאה לחבירו, לא קנה חבירו ואנו ק"ל דקנה וא"כ האי סוגיא לאו אליבא דהלכ' הוא מ"מ ל"ק מידי דהא לר"כ ס"ל לא קנה חבירו מ"מ הוי כרגלי מי שנתמלאו לו מאחר שמגביה ג"כ לא קנה ואף כ"ש הוי מודי ליה אי הוה ס"ל המגביה לא קנה א"כ כ"ש אליבא דהלכ' דק"ל המגביה מציאה לחבירו שקנה חבירו דהוי כרגלי מי שנתמלאו לו לשיטת רש"י אבל מ"מ כתב הוא שהכריע בחדושיו כגר' הספרי' וכפי' ר"ת והוא הנכון וכ"כ הרא"ש לקיים גי' הספרי' וכדי שתהא הלכה כר"ש לפי שמצינו בסדר תנאים ואמוראים שהלכה כר"נ בדיני וכר"ש באיסורא ומסתמא נמי שכן הוא דעת הרמב"ם שהשמיט דין זה וכתב סתמא כרגלי הממלא וכן עיקר ולפ"ז אם היה בור של ב' שותפין מילא אחד לחבירו שהוא כרגלי מי שנתמלאו לו מאחר שקנה חבירו כדין בלאו טעמא מגו דזכי לנפשיה כו' כמו שעי' כ"ת א"כ כ"ע מודו לסברת רש"י מאחר דקנה חבירו (דבוודאי) הוי כרגלי מי שנתמלאו לו וזה נראה בעיני פשוט אע"פ שלא הזכירו המחברים

טז דין מי שהן פירותיו בעיר אחרת וערבו בני אותה העיר לבוא לכאן לא יביאו לו מפירותיו הואיל והוא לא עירב ואם עירב הוא פירותיו כמוהו יכול לילך שם להביאן עמו מי שזימן אורחים מעיר אחרת ובאו ע"י עירוב לא יוליכו עמהם ממה שיתן לפניהם בעה"ב אא"כ זיכה לחם מעי"ט ע"י אחר המפקיד פירות אצל חבירו אם קיבל עליו שמירת' הרי הם כרגלי הנפקד והמפקיד ואם ייחד לו קרן זויות הרי הס כרגלי המפקיד

מתני' מי שהיה פירותיו בעיר אחרת וערבו בני אותה העיר להביא אצלו לא יביאו לו מפירותיו הואיל והוא לא עיכוב לשם דהכל כרגלי הבעלים ואם עירב הוא עי' ללכת שם א"כ פירותיו כמוהו ומותר להם להביאם מי שזימן אצלו אורחים לא יוליכו בידם מנות עי' לאחר סעודה להביא לביתם לסעודות הלילה אא"כ זיכה להם מנותיהם מעי"ט על ידי אחר ומסיק איתמר המפקיד פירותיו אצל חבירו רב אמר כמי שהופקד אצלו ושמואל אמר כרגלי המפקיד וכתב הרא"ש וזה לשונו והלכ' כרב באיסורי ודוקא כשקיבל עליו שמירה אבל יחד לו קרן זויות הרי הן כרגלי המפקיד ע"כ וכ"כ הר"ן וכתב עוד וזה לשונו ומיהו איכו שאין מוליכין הפירות אלא למקום שהמפקיד והנפקד יכולין לילך ע"כ וכתב מהר"י קאר"ו שהם מפרשים כרגלי מי שהופקדו אצלו אף כרגלי מי שהופקדו אצלו קאמר ואין לזה הכרע גם כל המחברים לא פירשו הכי וגם הלשון דחוק והנכון בעיני שאותו מ"ד סבר דמספק' לן בפלוגת' דרב ושמואל הלכה כדברי מי אם כדברי רב דק"ל כוותיה באיסור' או כשמואל משום דסתמא דמתני' דמקשה מינה לרב כוותיה דשמואל משמע כפשיטה ולרב צריכין לאדחוקי ולתרוצי דמיירי בייחד לו קרן זויות ולשמואל א"צ לאדחוקי גם בגמ' מייתי מתניו' טובא לתיובתא עליה דרב ומתרצי להו בדוחק ואפשר שלזה נתכוון הרי"ף שהשמיט פלוגת' דרב ושמואל משום שדעתו לפסיק כוותיה דשמואל והביא המשנה כצורתה דמשמע כוותיה דשמואל שהרי מקשה מינה לרב ומתרץ בייחד לה קרן זויות וממילא כשלא כתב הרי"ף דמיירי מתני' בייחד לה קרן זווית בודאי כוותיה דשמואל הוא ומאחר שבזה נסתפק אותו מ"ד שהזכיר הר"ן לומר הלכה