ים של שלמה על ביצה עט

כדברי מי מש"ה כתב לחומרא שאין מוליכין פירות אלא למקום ששניהם יכולין לילך שם ומ"מ בייחד לו קרן זויות דווקא כרגלי המפקיד דהא אף רב מודה לזה מ"כ בהג"א וזה לשונו וכלי שבא מחוץ לתחום מותר לטלטלו ובלבד בד' אמות פי' כשהן בשדה מאחר דקנו שביתה במקומן א"כ הוי דינו כיוצא חוץ לתחום דאין לו אלא ד' אמות אבל היכא שבאו לתוך העיר חשבינן כל העיר כד' אמות ושרי לטלטלן כדין האדם שמותר להלוך כל העיר ואין חילוק בין כלים בין פירות ואם הוציאן ישראל חוץ לתחום יש אוסרין אפילו לישראל אחר ובריש ע' מי שהוצי' נאריך בזה אי"ה וע"ל בע' א"צ סי' ט'

יז דין דקיימא לן כר"ש במוקצה כין בשבת בין ביום טוב ובהמות שרועות חוץ לתחום ובאות ולנות תוך התחום מותר לשוחטן ביום טוב ואם אינן באות ללון בכל לילה תוך התחום אסור לשוחטן דבמוקצה כזה אפילו ר"ש מודה

מתני' אין משקין ושוחטין את המדבריות אבל משקין ושוחטין את הבייתות ואלו הן הבייתות הלנות בעיר מדבריות הלנות באמר פי' באגי ומסיק ל"ל למימר משקין ושוחטין מילתא אגב אורחי' קמ"ל דלשקי אינש בהמתו והדר לישחוט משום סירכא דמשכא שתהא נוחה להפשיטה ופי' שהוא נדבק יותר מדאי בבשר ת"ר אלו הן המדבריות ואלו הן בייתות מדבריות כל שיוצאין בפסח ורועות באפר ונכנסו פי' לישוב ברביעה ראשונה דהיינו במרחשוון ואלו הן בייתות כל שיוצאין ורועות חוץ לתחום ולנות בתוך התחום כ' אומר אילו ואילו בייתות הן אלא אלו הן המדבריות כל שיוצאות ורועות באפר ואין נכנסין בישוב לא בימות החמה ולא בימות הגשמים ומי אית ליה לכ' מוקצה והא בעי מינה כ"ש בר רבי מרבי פצעילי תמרה עי' כגון תמרים שאין מתבשלות באילן לעולם (וגודרין) אותן מן האילן ועושין להן חותלת שהן כלי כפות תמרים וכונסין אותן לתוכן ומתבשלות לר"ש מהו לאכול מהן ביום טוב א"ל אין מוקצה לר"ש אלא גרוגרות וצימוקין בלבד אבע"א ה"כ כגרוגרות וצימוקים דמו ואב"א לדבריו דר"ש קאמר וליה לא ס"ל ואב"א לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי אין מוקצה אלא לדידכו אודו לי מיהת היכא דיוצאות ורועות בפסח ונכנסות ברביעה ראשונה דבייתות הן ואמרי ליה רבנן לא מדבריות הן ע"כ הסוגי' וכ' הרי"ף וז"ל אשכחן לרבוותא דפסקו בהא מילתא לקולא ואמי דס"ל כר"ש דלית ליה מוקצה וכדאמר כ"נ עז לחלבה וכחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ותורי דרדיא ותמרי דעסקא פלוגת' דר"י וכ"ש דר"י אסור וכ"ש שרי וקאמרי דהלכ' כר"ש ואנן לא ס"ל הכי דכי אתמר הלכה כר"ש לענין שבת אתמר והא דאמר כ"נ עז לחלבא ורחל לגיזתה פי' לא קא פסיק כ"נ הלכה כחד מינייהו היא אלא ה"ק פלוגת' דר"י ור"ש וכיון דק"ל דבשבת ס"ל כר"ש דלית ליה מוקצה ובי"ט כר"י ממילא שמעינן דה"מ כגון עז לחלבה וכחל לגיזתה וכו' דכולהו ביום טוב אסירי ומילי דחזי מנהון למיכל מינה בשבת כגון תמרי דעיסקא שרי למיכל מינה בשבת כו' והאריך וקצרתי והקשה עליה הרז"ה ב"המ ל' הואיל ובשבת שרי אית לן למישרי בי"ט דהא אמרינן במכילתי' פ' יום טוב גבי מטבילין אדם בשבת דכיון דבשבת שרי משום דלא מחזי כמתקן דנראה כמיקר אף בי"כ נמי נהי דליכא למיתלי כמיקר משום דרחיצה אסורה בי"כ אפ"ה שרי דליכא (מידי) דבשבת שרי ובי"כ אסור וק"ו הדברים השתא טבילה דמיתסרא מדינא בי"כ שרינן משום דבשבת שרי ק"ו למוקצה שמותר ביום טוב מן הדין שאין ראוי לאוסרו משום די"ט קיל ואתי לזלזולי ביה והואיל ובשבת שרי כו' וכ' הר"ן די"ל דכי אמרי ליכא מידי דבשבת שרי ובי"ט אסור ה"מ בשבת ויה"כ שדינם שוה וקדושה א' להם ולא אתי לזלזולי ביה אבל ביום טוב משום דאתי לזלזולי ביה לא ראוי להשוו' אותו לשבת והכי מצינו שמחלקין ביניהם שהכי אמרו מניחין כר ע"ג דקל בשבת ואין מניחין ע"ג דקל בי"ט ולפיכך כל מוקצה אע"פ שהוא מותר בשבת אסור בי"ט ע"כ וכ"ד הרמב"ם דבי"ט ק"ל כר"י אכן כ"ת וכל שותי מימיו כולהו ס"ל דאין חילוק בין שבת וי"ט לענין מוקצה וכ"ד רש"י שכ' לעיל אמתני' דאין סומכין את הקדרה בבקעת דק"ל כר"ש אף ביום טוב וכ"ד בה"ג שנדחק לפרש הא דדרש רבא לעיל בפ' המביא לא תכנס אשה לדיר בית העצים ליטול מהן אוד דאסור משום תיקון מנא כי היכי דלהוי אליבא דהלכ' דהא ק"ל כר"ש דשני מוקצה אף ביום טוב וכדפי' לעיל סי' ט"ו ודברי ר"ת וסיעותיו (שכיר) וראייתם ברורה מדקאמר בשלהי מסכ' שבת ואף לוי סבר הלכה כר"י כי הא דלוי כי הוו מייתי טריפת' לקמיה ביום טוב לא הוי חזי ליה אלא אקילקלת' דאמר דלמא לא מתכשרא ואפילו לכלבים לא חזיא אלמא שאין חילוק בין יום טוב לשבת ותו קאמר התם ואף כ"י סבל הלכה כר"ש ומי אמר כ"י הכי והאמר ר"י הלכה כסתם משנה ותנן אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב אלמא סתמא דגמ' לא מפליג בין שבת לי"ט ולא אשכחן דמפליג אלא כ"כ נדחק לחלק להעמיד אוקימת' דידיה אבל לשאר אמוראים א"ל לחלק שלא חיישינן למאי דאמר בפ"ק מכדי מאן סתמא למתני' כ' מ"ש בשבת דסתם לן כר"ש ומ"ש ביום טוב דסתם לן תנא כר"י דבכמה דוכתיה חזינן דפליגי סתמא אהדדי וכן הסכי' הרא"ש לדבריהם הכא ובסוף מסכ' שבת וכ"פ הס"ת והסמ"ג וכן עיקר ולענין פסק הלכת דמדבריות כתב נמי הרי"ף וז"ל ולענין ביתות מדברית נמי הכי ס"ל כסתם מתני' וכדפי' ת"ק דברייתא דאמר אלו הן מדבריות כל שיוצאות בפסח ורועות ונכנסות ברביעה בייתות שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות בתוך התחום וכ' דקאמר אלו ואלו בייתות הן לית הלכ' כוותיה דק"ל הלכה כר' אלא גבי חבירו אבל גבי רבים לא והוה להו מדבריות דאינן באות ולנות בתוך התחום מוקצה דלאו דעתייהו עלייהו דהא אין באות בתוך התחום וכ' עליו הרא"ש וזה לשונו ובה"ג כתב מוקצה דרבנן וכיון דאיכא תרי לישנא חד דאית ליה מוקצה לר"ש במדביות וחד דלית ליה עבדינן לקולא ושוחטין את המדבריות וכ"ע רב האי עכ"ד ובה"ע כתב דאף לר"ש אסירי כיון דבחד לישנא קאמר בגמי דר"ש מודו בהו דכגרוגרות וצמוקין דמו אזלינן לחומרא ע"כ ול"נ מאחר דק"ל הלכה כסתם משנה בכל דוכתא אם לא דפריש להדיא דמתני' יחידאה היא וק"ל כמי כר"ש דשרי מוקצה בין בשבת בין ביום טוב א"כ ק"ל כהאי לישנא קמא דא"א דהני מדבריות נמי כגרוגרות וצמוקין דמו ואסור אף לר"ש וממילא הלכ' כת"ק כמ"ש הרי"ף ומ"ה אין שוחטין ומשקין כל שיוצאות בפסח ורועות ונכנסות ברביעה והטור כתב בזה"ל אין שוחטין המדבריות ולא משקין אותן השקאה שלצורך שחיטה שדרך להשקות הבהמה קודם שחיטה כדי להפריד בין העור ובין הבשר אבל שאר השקאה שרי להשקותה ומדבריות היינו שרועות חוץ לתחום ואינן באין ללון בתוך התחום ע"כ. וכ"כ הרמב"ם ואין לפרש שלעולם אינן באות ללון בתוך התחום דא"כ הוי עסקי כר' לגבי ת"ק וזהו ליתא וכמ"ש הרי"ף לעיל אלא ה"ק שאינן באות ללון כל יום ויום בתוך התחום כמו בהמות שלנו היינו כדברי ת"ק דלא שרי בייתות אלא הני שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות בתוך התחום תמיד כעין שלנו הלא"ה לא הוי בייתות ומ"ש מדבריות שיוצאות בפסח ונכנסו ברביעה לאו דוקא דהכי בעינן אלא שכך דרכן של בהמות אותן שאין לנות בתוך התחום תמיד כבייתות שלנו רגילין שלא להכניסן אלא ברביעה

יח דין הא דמסרינן בהמות מדבריות דוקא של ישראל אבל כותי שהביא לצורך כותי או בעיר שרובה כותי' ואפי' בשתם מותרת ואם הביא לצורך ישראל וידוע שלנו חוץ לתחום אסור לשחוט ואם ספק אם היו חוץ לתחום או לא מותרות בהמות הידועות ללון חוץ לתחום ונמצאו בעיר ביום טוב שני מותרות

פסק כתב הר"ן כי אמרינן דאסירי משום מוקצה ה"מ בבהמות של ישראל אבל של כותי לית בהו משום מוקצה דהא אמרינן בירושלמי דאין הכותי צריך הכן ומיהו יש לחוש אם באו בשביל ישראל ע"כ וכתב מהר"י קאר"ו שמצא כתב בא"ח וז"ל כ' הרשב"א כבר בארנו שהמוקצה מד"ס והולכין בספיקו להקל לפיכך כותי שהביא בהמה במקולין אפילו באו לצורך ישראל אם ידוע שלנות חוץ לתחום אסורות ואם ספק מותרות ואם הביאם לצורך הכותי או אפי' סתם בעיר שרובה כותי' מותר שכל המביא לצורך הרוב מביא בהמות הידועות ללון חוץ לתחום ונמצאו בעיר ביום טוב שני אני אומר שמא מבערב הכניסם וחוץ לחומה לנו ומותרות וכ"ש השחוטים בבוקר (שחזקה) מבערב הכניסם לתוך התחום ולא ראיתי לאחד מרבותי שחששו לזה

יט דין דבנולד קיל כר"י דאסור וכן מוקצה מחמת איסור אפילו דלא דחי' בידים אסור בי"ט דווקא

פסק כתב הרא"ש וז"ל ובה"ג פסק כר"ש במוקצה ביום טוב אבל בנולד פוסק כר"י והביא ראיה מלעיל פ' המביא דדריש רבא אשה לא תכנס לבית העצים ליטול אוד וכו' ואינה ראיה דרבא לטעמיה דאפילו בשאר מוקצה דלאו נולד ס"ל כר"י כדמוכח בסוף נוטל אבל אנן דק"ל כר"ש במוקצה ה"ה בנולד ומיהו כ"ת דייק משמואל דבשלהי שבת סובר כר"ש ואפ"ה קאמר בס"פ נוטל דלא הוה מטלטל גרעיני תמרה אלא אגב ריפתא ואינה ראיה משמואל דמחמיר על עצמו היה כאביי ורבא דהתם בההיא שמעת' תדע דהא פסיק שמואל בהדיא בנולד כר"ש בספ"ק בשבת גבי שמן של בזכין כדפי' התם דמיירי כשזב בשבת דקאי אהא דאיירי לעיל בטעינ' (לקורת) בית הבד אלא ודאי מחמיר על עצמו היה ועוד דר"י פסק אף בנולד כר"ש כדדייק בשלהי שבת מההיא דעצמות וקליפין ועוד דקדק ר"ת דנולד אסור מסתמא דגמ' דפ' נוטל דאוסר לטלטולי גרעיני דתמרא פרסייתא וא"ל משום דאף לבהמה לא חזיין דבפ' ב"מ מוכח דחזו לבהמה אלא ודאי משום נולד הוא דאסור והא דפריך בסוף כירה אמלתא דר"י ומדר"נ דמאן דלית ליה מוקצה לית ליה כולד לא ק"ל הכי והוי מצי לשנויי התם דלא ק"ל ולא חשש תדע דבלא"ה הו מצי לשנויי' דכ"י אסור ביצה משום פירות הנושרין ואפילו לטלטול כדמוכח לעיל גבי אושפזיכני' דר' אדא בר אהבא אליבא דר"י קיימא התם וכ"ח כתב הכי מיהו שמעינן מכל מידי דחזי ליה לאינש דעתיה