ים של שלמה על ביצה עג

ממון לא א"נ התם היינו טעמא דד' וה' קופות שרי משום שבת (דחמירי ולא' אתי לזלזולי ביה אבל בי"ט דקיל ואתי לזלזולי ביה לא א"נ לאידך גיסא התם היינו טעמא דליכא הפסד ממון אבל הכא דאיכא הפסד ממון אפי' טובא כמי ועוד איכא למיבעיי' התם תנן אבל לא את האוצר ואמר שמואל מאי אבל לא את האוצר אבל לא יגמור את האוצר כולו עי' אם לא הי' שם אלא ד' או ה' לא התירו לפנותו כולו ולגלות את הריצפא דלמא אתי לאשוי' גומות ולא התירו ד' וה' קופות אלא במקום שיש יותר הכא מאי התם הוא בשבת אסור משום דחמיר אבל בי"ט דקיל שפיר דמי או דלמא התם דאיכא ביטול בה"מ אמרת לא הכא דליכא ביטול בה"מ לא כ"ש ועוד איכא למבעיי' הכא תנן משילין עירות דרך ארובה בי"ט ואמר רב נחמן ל"ש אלא באותו גג אבל מגג לגג לא ותנ"ה אין מטלטלין מגג לגג אפי' כשגגותיהן של שני בתים שוין שאין זה גבוה מזה שיהא שם טורח עליה וירידה אפ"ה אסור להצילם מפני הגשמים לגג אחר התם מאי הכא הוא דאסור משום י"ט דקיל ואתי לזלזולי ביה אבל שבת דחמיר לא אתי לזלזולי ביה שפיר דמי או דלמא מה הכא דאיכא הפסד ממון עירות אמרת לא התם דליכא הפסד פירות לא כיש ועוד איכא למיבעייא הכא תנן לא ישלשלם בחבל בחלונות פי' כגון אם מוקף מחיצה ואין בו ארובה ויש חלון במחיצה לחצר או לבית לא ישלשלם בשקין דרך החלון בחבל מפני שיש טורח להעלותן מן הגג לחלון ומשם לארץ ולא יורידם ג"כ דרך סולמות כל מדריגות קרוין סולמות וה"ה לכבשים שלנו וכן פסק הא"ז התם מאי הכא בי"ט הוא דאסור דליכא ביטול בה"מ אבל שבת דאיכא ביטול בה"מ שפיר דוי או דלמא הכא דאיכא הפסד פירות אמרת לא התם דליכא הפסד פירות לא כ"ש תיק"ו וכתב הר"ן בשם הר"ז הלוי וז"ל דכל מאי דדחי דחיית' בעלמא נינהו ולא דחי מאי דפשיטא ליה לר' יוחנן דילפינן י"ט משבת משום דחייא בעלמא משמע דה"ה נמי בתלתא בעיין אחרינא דבעי בגמ' דילפינן מהדדי ומסתברא כיון דר"י אמר די"ט ושבת בחד מהני דיני כי הדדי ה"ה לאינך דילפינן יום טוב משבת ושבת מי"ט ע"כ והרא"ש ג"כ תפס דבניו ואני אומר דבודאי סברא ישרה הוא דלא לדחות דברי האמוראי' משום דחיית הגמ' ואף הבעיות כולן בלשון דחיות הן שלא למפשט בודאי וא"כ סברת אמוראים הוי מכרעת וה"מ אי לא כתב הגמ' תיק"ו אבל מאחר שחתם הגמ' תיק"ו א"כ כאלו פסק להדיא שעומד בספק ואין להכרע אותה לצד (וזהו) החילוק בין בעי' שעומדת בספק ולא נפשטה לבעיו' שחתם הגמ' בתיק"ו כאשר כתבתי בפ' כיצד הרגל סי' ה' וא"כ מאחר שחתם הגמ' שאין להכריע בספקות א"כ הכל עומד בספק עד שיבא מורה צדק וכל ספיקא דרבנן לקולא זהו דעת הרי"ף שכ' למתני' סתמא והשמיט לאותה הבעיא לומר דשרי אפילו טובא משום דאיסורא דרבנן הוא וספיקא לקולא וכ"פ הרמב"ם וכן עיקר כתב הקאר"ו הא שלא הזכירו הפוסקי' הא דביום טוב יכול לגמור משום הגמ' ספוקי מספקא ליה מסתמא בשבת וא"ת לדברי הרי"ף והרמב"ם שפסקו בההוא ד' וה' קופות לקולא בההוא נמי ה"ב למסוק לקולא וי"ל דשאני התם דתנן סתם ותני משילין פירות דמשמע אפילו טובא אבל לגמור את האוצר לא אידכר במתני' אית לן למימר שיום טוב שוה לשבת דאל"כ ה"ל למיתני לפירושו והר"ן כ' דלפי דרכו של הרז"ה דבההוא ד' וה' קופות נקטי' כמאן דיליף יום טוב משבת בהא נמי יליף יום טוב משבת והכל בו כתב לגמור את אוצר אמרו בשבת משום אשווי' גומות וביום טוב בעי' ולא אפשטא ליה ואפשר לומר דההיא ספיקא דרבנן ולקולא שכן משילין פירות דרך ארובה ביום טוב משא"כ בשבת ובעל ההשלמה כתב דלחומרא עבדינן ע"כ ול"נ לדברי הרי"ף והרמב"ם שרי נמי אפילו לגמור והא שלא הזכירו משום דסתמא היכא דלא קתני שלא יגמור משמע אפילו לגמור מהיכי תיתי לאסור ובעל ההשלמה שאוסר ס"ל דלחומרא עבדינן בכל הני בעיות וכדברי הרב ר' ירוחם וליתא אלא עיקר כדעת הרי"ף והרמב"ם

ג דין דמכסין אפילו לבינים המונחים וסדורים לבנין ובארנו דהא דנותנין כלי תחת הדלף היינו דוקא בדלף הראוי לשתיי' או לרחיצה אבל אינו ראוי אסור ליתן ואם נתנו מטלטלין אגב מים המאוסים

פיסקא ומכסין את הפירות אמר עולא אפי' אוירא דלבני פי' לבנים המונחים וסדורים לבנין ר' יצחק אמר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת וכ' הרי"ף והרא"ש אחריו וזה לשונו וכבר בארנו במ' שבת דאין הלכה כר' יצחק ע"כ וכ' הטור וזה לשונו והרמב"ם כ' והוא שיהא הדלף ראוי לרחיצה ולא נהירא דהא דמוקי לה בגמ' הכי היינו דוקא לכ' יצחק דאמר אין כדי ניטל אלא לצורך דבר הניטל בשבת ואין הלכה כמותו ע"כ ואני אומר על דבריו ולא נהירא ודברי הרמב"ם נהירין שהרי בפ' כירה אליבא דר' חסדא דפליג אדר"י אוקמינה לה נמי בדלף הראוי משום דאם אינו ראוי הוי מבטל כלי מהיכנו וכ"כ הר"ן וז"ל ומיהו דוקא בדלף הראוי דאי בשאינו ראוי אסור לתת כלי תחתיו שאסור לבטל כלי מהיכנו ע"כ ואע"פ שמתוך לשון הרמב"ם משמע דטעמא משום דאין עושין גרף של רעי שכ"כ אבל אם אין ראוי אין נותנין ואם א מותר לטלטלו אגב מים המאוסין שבו שאין עושין גרף של רעי לכתחילה ע"כ מ"מ אינו נגד הגמ' דתאמר אי הוי שרי גרף של רעי לכתחילה לא הוי מבטל כלי מהיכנו שהרי מותר ליטלו אח"כ לנערו ולשפוך לחוץ ומאחר דאין עושין גרף רעי לכתחילה א"כ כשאתה נותן הכלי תחתיו לא תעשה כדי להיות גרף ולהוציאו אלא שיעמוד לשם וא"כ הוי מבטל כלי מהיכנו ומהשתא אינו ק' אמאי מוקשה גמ' לר"י מהא דדלף מאחר דק' כמי לעולא והלא מבטל כלי מהיכנו וצריכי בע"כ לאוקמי בדלף הראוי משום דיש לדחות דאין קרוי מבטל כלי מהיכנו מאחר שמותר לטלטלו ולהוציאו אח"כ משום גרף ולא קים ליה כ"כ שאין עושין גרף של רעי לכתחילה אפילו במקום הפסד אבל לפי האמת דס"ל דאין עושין גרף רעי לכתחילה כלל מוקי גמ' בפ' כירה בדלף הראוי אפילו לרב חסדא והקאר"ו האריך בדברים שאין בהם ממש כאלו הרמב"ם הוציא טעם אחר מה שאינו בגמ' ואינו כן כמ"ש ולפי מ"ש נסתלקו ג"כ השגת הראב"ד שהשיג על הרמב"ם במה שתלה הטעם במה שאין עושין גרף רעי לכתחילה שאינו בגמ' וליתא שהכל טעם א' הוא כדפי' גם משמע לשם בהשגתו דאפי' בדלף הראוי שייך לומר שאין עושין גרף רעי לכתחילה א"ל במקום הפסד ואיני יודע למה מאחר שהוא דלף הראוי לו א"כ מותר להוציאו בכל ענין אפילו בלא טעמא דגרף וכן יראה מלשון התו' שכ' וז"ל שופך ושונה למה דס"ד דאיירי לעיל בדלף שאינו ראוי לו ק' היכי מטלטל ליה הא ה"ל ככלכלה והאבן בתוכה דאמרי' בסוף כירה דלית ביה ערי לא וי"ל דשרי משים דהוי כגרף של רעי וכן משמע מדאייתי ליה הכא ע"כ משמע להדיא דוקא דלף שאינו ראוי הוא דצ"ל דהוי גרף של רעי אבל דלף הראוי דהיינו צלולין הראוי לשתיית בהמה כפרש"י או ראוין לרחיצה אינו גרף של רעי ומ"ש התו' וכן משמע מדמייתי ליה הכא משמע דאף לעי מסקנה הוי גרף של רעי היינו הברייתא דקאמר שופך ושונה איירי אפילו בדלף שאינו ראוי משום גרף והיינו היכא שעבר ונתן כלי תחת הדלף או נתנו מבע"י

ד דין מותר לעשות גרף של רעי לכתחילה במקום הפסד וג בארנו שלא יפריז אדם נגד רבו אפילו להחמיר ודין גרף של רעי ועביט של מי רגלים סותר להוציאם לאשפה וכשהוא מחזירו נותן בו מים ומחזירו ודוקא שמחזירו לצורך להוציא בו צואה או מי רגלים דאל"כ אסיר לטלטלו אפילו ע"י מים ודוקא שיהו המים ראוים לשתיית בהמה ואל"כ אסור להחזיר ע"י אותן מים

בי רחיא דאביי דלוף עי' הדלף הי' נופל על הרחים שלו והיו עשוים בטיט ונימוחים מפני הגשמים ולא היה מספיק לכלים הצריכים לתת תחת הדלף אתא לקמיה דרבה א"ל זיל עייליה לפוריך להתם דלהוי כגרף של' רעי פי' שיהיו מאוסין הרחים לך להיות לפני מיטתך ואתה מותר לטלטלן ולהוציאן לחוץ לאשפה יתיב אביי וקא ק' ליה וכי עושין גרף של רעי לכתחילה אדהכי נפל בי רחיא דאביי אמר תיתי לי דעברי אדמר פי' תבאני זאת בשכרי על שעברתי על דברי כ' עי' יה"ר (שיהא) זה ההפסד בשכרי על שעברתי על דברי רבי ולא אענש במקום אחר ומכאן משמע שלא יפריז אדם על דברי רבו אפילו להחמיר כמ"ש במרובה גבי יהודא בן נקוסא שאמר מי הוא זה שמראה גדולה לפנינו כו' וכ' התו' וז"ל אע"ג דאמרי' לעיל ע' יום טוב דאין עושין גרף של רעי לכתחילה ס"ל לרבה דהכא שרי משום פסידא דבי רחיא או משום דלא מקרי לכתחילה כ"כ הכא כיון שהיו הגשמים כבר מדלפין בבית אין כ"כ לכתחילה כמו התם ע"כ והנה לשנויי קמא נתישב שפיר מה שאין נותנין כלי תחת הדלף שאינו ראוי דמתני' לא איירי שנותנין כלי תחת הדלף להצילו מן ההפסד אלא שלא יתלכלך הבית ומש"ה אין עושין גרף רעי לכתחילה אבל לאידך שנוייא דמשני מאחר שהדלף היה כבר א"כ אמאי אין נותנין לכתחילה תחת הדלף שאינו ראוי וא"ל דה"נ דשרי א"כ ק' מסוגיא דפ' כירה דמוקי דוקא בדלף הראוי לכ"ע וכדפי' לעיל והרא"ש בתשו' גבי חילוק המו' לה חילוק ביניהם בענין אחר דהא ודאי אסור לעשות גרף של רעי לכתחילה מיהו ה"מ כשעושה הגרף בידים כי ההיא דע"ב אבל כשהגרף נעשה מאיליו כי עובדא דרחיא שרי לעיולי לפוריא להתם ובהג"א כ"כ בשם התו' ולפ"ז מיושב נמי מה שאין נותנין כלי תחת הדלף באינו ראוי לפי שעושה גרף בכלי זה בידי' תו מסקינן אמר שמואל גרף של רעי ועביט של מי רגלים מותר להוציאן לאשפה וכשהוא מחזירו נותן בו מים ומחזירו סבור מיניה גרף של רעי אגב מנא אין בפ"ע לא שרי ליה להוציאו ת"ש דההוא עכברתא דאשתכח בי אספרמקי פי' בשמים דר' אשי א"ל ר' אשי נקטוה בצוציתי' פי' בזנבו ואפקו' מ"כ בדברי הקאר"ו וז"ל וכ' כ"י בנ"ז ח"א וכשהו' מחזירו פי' כשמחזירו לצורך להוציא בו צואה או מי רגלים דאל"כ אסור לטלטלו שלא לצורך אפילו יש בתוכו מים דלא אמרו ככר אלא לגבי מת וכ"כ הגאון מהר"י אבוה"ב בשם הרשב"א וכ' שהרא"ש לא חילק בזה ונראה שיש להשיב כי כשאמרו כיכר או תינוק הוא לטלטל דבר שלא התירו לו הוצאה או הכנסה כגון גבי מת שהרי היה אסור לטלטלו כ"א ע"י כיכר או תינוק אבל בכאן כבר התירו משום גרף של רעי שהיה כאן בעיניו להוציא לאשפה ואם לא יתירו לו החזרה ע"י נתינת מים לא יוציאנו כדי שלא יפסיד את כליו כשיוציאם לאשפה ויניחם שם ע"כ ולא נהירא דלא מצינו שהתירו חכמים סופו משום תחילתו