ים של שלמה על ביצה עב

שאין מעשר נוהג בה ואינו מחוסר אלא הזמנה ואומר מכאן אני אוכל למחר פי' וסגי בהכי דיש ברירה וחכ"א עד שירשם בסימן ואומר מכאן ועד כאן דס"ל אין ברירה כך פרש"י משמע דבברירה ממש פליגי ותימא א"כ לפי מה דק"ל דבדרבנן אמרינן ברירה בכל ענין כמ"ש בע' הפרה בשמעתת' דברירה וא"כ הוא נגד הלכה דהא ק"ל בכל דוכתא הלכה כחכמים לגבי יחיד אלא נראה דלאו דוקא בברירה פליגי דהא לעיל גבי קן בפ"ק עריך הא איפכא שמעינן דלב"ה יש ברירה ולב"ש לית להו ברירה ומסיק במסקנא דפלוגתייהו לאו בברירה תליא אלא הכל תלוי בזימון אי סגי בזימון כדי לסמוך עליו למחר או לא וכ' התוספות ז"ל בירושלמ' מקשה מיחלפא שיטתייהו דבית שמאי לעיל קאמר לא יטול אלא אם כן נענע מבעוד יום והכא קאמר דבאמירה בעלמא סגי דהא כבי אליעזר שמותי הוא מתלמידי שמאי הוא ויש לומר דלא קשיא דלא מחלפי שיטתייהו דמוקצה דבעלי חיים עדיף ומחמרינן טפי אבל קשה דחלפי שיטתייהו דבית הלל דלעיל קאמר דאומ' מכאן אני נוטל למחר סגי והכא קאמר חכמים דהלכה כוותייהו בעינן שירשם ויש לומר דשאני הכא דאקצייהו בידים עד כאן ומסיק בסוגיא דוקא ערב שבת בשביעית דלאו בר עשורי הוא הא שאר שני שבוע הכי נמי דאסור משום ומעשר אף על פי דאיירי במוקצה דהיינו תאנים שהעלן לייבשן ומשום הכי מוקצה הוא ואפילו הכי שבת קובעת למעשר דא"ל מה שאומר מכאן אני אוכל למחר הוא דקבע יה עלויה הא סבירא ליה כל דבר הראוי להחזיר המותר דהיינו ממה שנוטל לאכילה והמותר ראוי להחזיר אליו אינו קובע ולא אשכחן דקבע כי אם נטל טמא מכלי טהור שנטמא מה שנטל דלא מצי להחזיר אליו את הנותר כדי שלא יטמא את הכל וכ"ש היכא שלא כטל כלל אלא שקבע בדיבורי' דחשבינן כאלו מוחזרין ועומדין אלא בע"כ שבת קובעת אפילו דבר שלא נגמרה מלאכתו אבל חכמים דפליגי עליה בברירה משמע הא לכל שאר מילי מודו ליה לרבי אליעזר וא"כ איכא נמי לדיוקא טעמ' דשביעית כו' מכל מקום איכא למידחי שאני הכא דקבע בדיבורים אבל שבת אינה קובעת היכא שלא נגמרה מלאכתו וחכמים לא סבירא ליה הא דרבי אליעזר כל דבר הראוי להחזיר וכן הלכה דשבת אינה קובעת דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר אפילו ראה פני הבית אבל דיבור שפיר קבע וכ"ש יחוד ופריך בסוגיא ומי סבר רבי אליעזר דשבת קובעת ורמינהו היה אוכל באשכול ונכנס מגינה לחצר רבי אליעזר אומר יגמור דסבירא ליה דחצר אינו קובעת דבר שאינו נגמר מלאכתו וסתם אשכול לאו גמר מלאכה הוא דלדריסה קיימא כך פירש רש"י ר' יהושע אומר לא יגמור דקסבר חצר קובעת כו' חשכה ליל שבת רבי אליעזר אומר יגמור דאין שבת קובעת דבר שלא נגמרה מלאכתו ור' יהושע אומר לא יגמור פי' דסבירא ליה קובעת אלמא דרבי אליעזר ס"ל שבת אינה קובעת ומשני התם כדקתני טעמא רבי נתן ואומר לא כשאמר רבי אליעזר יגמור בחצר יגמור אלא יוציא חוץ לחצר יגמור ולא כשאמר רבי אליעזר יגמור בשבת יגמור אלא ממתין למוצאי שבת ויגמור אבל בשבת לא דסבירא ליה שבת קבעה ופירש רש"י דה"ג ולא כספרים שכ' בהן בשבוש ולפ"ז צ"ל דר' יהושע ס"ל אף במ"ש לא יגמור והלכה כר' יהושע לגבי כ"א ורש"י כתב ולא דמי לתינוקות שטמנו דלמ"ש לא יאכלו די"ל התם יחדום לאכילת שבת אבל הכא לא יחדום לאכילת שבת אי נמי דהתם מיירי בתאנים דנגמרה מלאכתן אבל הכא מיירי באשכול שלא נגמרה מלאכתו היינו אליבא דר"א היא דדחיק לחלוקי בהכי כדי שתהא סתמה דמתני' דתאנים מיתנייא אף אליביה אבל לפי האמת דהלכה כר' יהושע אין חילוק ולעולם קובעת אף למ"ש כדברי ר' יהושע דהלכת' כוותי' לגבי כ"א וק' דמסקינן לקמן דר' יוחנן אמר להדיא דשבת אינו קובעת כלל דבר שלא נגמרה מלאכתו ודוחק לומר דפליג אתרווייהו ועוד אמאי קאמר לקמן גבי ר' יוחנן לאפוקי מהלל ולא אמר לאפוקי מר"א ור"י ע"כ נראה דהאי דאשכול בנגמרה מלאכתו קאמר וראוין לדריכה וגמ' דפריך מוכח ב"ש הוא דפריך דאלמ' שמעינן לר"א דאפילו דבר שנגמרה מלאכתו שבת אינה קובעת והרמ"בם יש גירסא אחרת בפ"ח דתרומה וה"ג חשכה ליל שבת ר' יהושע אומר יגמור ור"א אומר לא יגמור וא"כ לפי מה שפירש ר' נתן יגמור למ"ש היינו אליבא דר' יהושע דהלכתא כוותיה וכן עסק הרמ"בם להדיא דיגמור במ"ש בה' מעשרות ומפי' כ"ש דזרעים משמע נמי דס"ל האי גירסא שהקשה לשם מהא דאמר ר' יוחנן בע"ב דמעשרות בירושלמי בשבת טובלות בפירות שלקטן לאכילת שבת וצ"ל דלא אמרו יגמור למ"ש אלא מפני שהתחיל בהיתר ע"כ ואי הוי ס"ל גירסת ספרים שלפנינו דהיינו גר' רש"י מה הקשה מר' יוחנן הא ס"ל כר' יהושע דהלכתא כוותיה ותימא הוא דהא מוכח מסוגיא דהכא להדיא דגרסי' ר"א אומר יגמור דאל"כ מאי מקשה מר"א דהתם אר"א דהכא ומ"מ איכא ליישב לפי ר"ש דזרעים דס"ל מה דקאמר כ' נתן לא כשאמר ר"א יגמור כו' היינו דלא פליגי ר"א ור' יהושע אהדדי כי מה דאמר כ"א יגמור היינו במ"ש ומה שאמר ר' יהושע לא יגמור היינו בשבת אבל מ"מ מה שפי' נמי לשם דאיירי באשכול שלא נגמרה מלאכתו ואפ"ה שבת קובעת וליתא כמו שפי' ומ"מ קשה אף לפירושו מנ"ל דלא פליגי ר"א וכ"י דלמא שפיר פליגי ור' יהושע סבר אף במ"ש לא יגמור והרמ"בם עי' נמי דפליגי ופסק בתרווייהו כר' יהושע וגם לא עי' הכ"ש דאיירי בדבר שלא נגמרה מלאכתו אלא שמהפך הגי' דברי ר"י לדברי ר"א וליתא כדפי' שוב מצאתי בעי' המשניו' של ר' עובדיה שכתב להדיא כדברי וזה לשונו חשכה ליל שבת והיה אוכל אכילת ארעי ושבת קובעת למעשר ואפי' אכילת ארעי אסורה יגמור למ"ש אבל בשבת עצומו מודה דאסור לא יגמור אפילו למ"ש עד שיעשר והלכה כר' יהושע ע"כ תו כי אתא רבין א"ר יוחנן א' שבת ואחד תרומה וא' חצר ואחד מקח כולן אינן קובעין אלא בדבר שנגמרה מלאכתו ואין לומר אם נגמרה מלאכתו למאי נ"מ כל הני קובעין וי"ל דקובעות אף כשלא ראה עני הבית כן פר' התו' והרמב"ם כתב וזה לשונו א' מששה קובע העירות למעשרות הבית והמקח והאש והמלח והתרומה והשבת וכולן אינן קובעין אלא בדבר שנגמרה מלאכתו כיצד פירות שדעתן להוליכין לביתו אע"פ שנגמרה מלאכתו אוכל מהן אכילת ארעי עד שיכנסו לבית נכנסו לבית נקבעו למעשר' ואסור לאכול מהן עד שיעשר וכן אם מכרן מבושלין באור או כבשן או הפריש מהן תרומה נכנס השבת עליהן לא יאכל עד שיעשר אע"פ שלא הגיעו לבית ע"כ והראב"ד השיגו ואמר אף הכובש בחומץ דבמשנה מנאו שנים תו מסקינן בסוגיא תנן הלוקח תאינים מע"ה במקום שרוב בני אדם דורסין בעיגולים אוכל מהן ארעי ומעשרין דמאי ש"מ תלת ש"מ מקח אינה קובעת אלא בדבר שנגמרה מלאכתן וש"מ רוב ע"ה מעשרין הן וש"מ מעשרין דמאי מע"ה אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתן ולא אמרינן אין ע"ה מעשרין קודם גמר מלאכתן וא"כ צריך לעשר ודאי אלא מעשר דמאי ולחומרא בעלמא הוא עצמו:

הדרן עלך המביא פרק רביעי משילין פירות פרק חמישי

א דין מי שיש לו פירות שטוחין על הגג וראה מטר שבא יכול לשלשלן למשה דרך ארובה ולהורידן לארץ ודוקא בי"ט אבל בשבת אסור מותר לכסות הפירות בכלים מפני הדלף וכן מכסין כדי יין וכדי שמן ודוקא בי"ט נותנין כלי תחת הדלף שראוי לשתייה ואפי' בשבת ואם נתמלא כולו שופכו וחוזר ונתנו

משילין פירות דרך ארובה בי"ט אבל לא בשבת ופי' רש"י מי שיש לו חיטין ושעורין שטוחין על הגג ליבש וראה גשמים ממשמשים ובאין התירו לטרוח ולהורידו לדרך ארובה שבגג והן נופלין לארץ דליכא טירחא יתירא ודוקא ארובה הוא למעלה בתקרת הגג אבל חלון כגון גג המוקף מחיצות וחלון בכותל וצריך להגביה עד החלון ולהשליכו לא טרחינין ומכסין את הפירות בכלי מפני הדלף שהך גשמים הנוטפין מן הגג ופי' רש"י ולא אמרינ' טירחא שלא לצורך י"ט הוא דשרי ליה רבנן משום הפסד ממון ומוקי לה לקמן בדלף הראוי ואינו אסור משום נולד כמו שנכתוב לקמן בספר וכן כדי יין וכדי שמן מכסין מפני הדלף נותנין כלי תחת הדלף בשבת פי' לקבלו מפני טינוף הבית ותניא עלה אם נתמלא הכלי שופך ושונה ואינו נמנע ואפי' כל היום כולו וכ' הרא"ש מתוך פרש"י משמע דמכסין את העירות איירי בי"ט ויותר נראה כדברי ר"י דבשבת דקתני בסיפא קאי אהני תרי בבי דמדקתני רישא בי"ט אבל לא בשבת ובסיפא קתני בשבת משמע דקאי אתרי בבא ע"כ והטור כ' לכסות פירות מפני דלף לר"י שרי אפי' בשבת ולרש"י אסור ולא הביא דעת הרא"ש אביו נ"ל דס"ל שהרא"ש לא הכריע כר"י דא"כ ה"ל למיכתב ונראה כדברי ר"י אלא מטין קאמר יותר היה נראה כדברי ר"י מדברי רש"י אם באנו להכריע אבל לא הכריע ודעת הרמב"ם והר"ן כרש"י וכ"נ עיקור דאם כדברי ר"י ה"ל למימר ומכסין את הפירות מפני הדלף בשבת וכן כדי יין כו' דהוה קאי אכל מה שלאחריו אלא בודאי רישא דקאמר בי"ט א נמי אכל מה שלאחריו עד הסיפא שיאמר להדיא בשבת

ב דין מה שאמרנו למעלה שמותר לשלשל הפירות דרך ארובה היינו דוקא דרך ארובה אכל לא יטרח להורידם לא בסולם ולא' בחלונות שבמעקה ולא יושיטו מגג לגג ובארנו דמותר להוריד דרך ארובה אפי' יותר מחמשה קופות כמו שירצה וכל היכא דשרי הכא גבי יום טוב לפנות ד' וה' קופות ה"ה לגמור כולה היכא דליכא אלא ד' וה' קופות

תנן משילין פירות דרך ארובה בי"ט עד כמה פי' יהא בהן דלא אמרי טירחא יתירא הוא אמר כ' זירא א"ר אסי ואמרי לה א"כ אסי א"ר יוחנן כאותה ששנינו בשבת בע' מפנין מפנין ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים עי' שזימן לאכול ואל מקום להסב או מעני ביטול בה"מ ודילמא שאני התם דאיכא ביטול בה"מ וה"ה כבוד אורחים אבל היכא דליכא ביטול בה"מ אלא משום הפסד