ים של שלמה על ביצה עא

דילמא תרווייהו איתא דחישינן לבודקן ולחוסמן ומאן לימא לן דלבודקן לא חיישינן ועוד הא רבי ירמי' דקבעי' מתני' לחוסמן ואפ"ה קא מבעי' לן מי מחזקינן ריעותא וא"כ מאי סיוע מר"ל דס"ל לחוסמן ולכן אני אומר מאחר דר' זירא פשיט לאיסורא להדיא ואף רבי ירמי' עמד בבעיותא לישנא בתרייתא א"כ פשיטא דאזלינן לחומרא וכ"ד הר"ן וז"ל ולא אפשיטא בעיין הלכך מסתברא דנקטינן בה לחומרא דה"ל ספק דאורייתא ע"כ וכ"ד הא"ז שכ' וז"ל במקום שהטריפות מצויין כמו הכשירות אסור לשחוט בי"ט וא"כ מכ"ש היכא דאתחזק ריעותא והא"ז בעל הוראה היה ובתראי הוא וראוי לחוש לדבריו וכ"ש לפי מ"ש לעיל דהכי מסתבר והאידנא אין נוהגין בזמנינו ובמקומינו לשחוט שום בהמה בי"ט אפי' היכא דלא שכיח טריפות כמו כשרות ומה שמוקי לעיל ברעפים חדשים דעת הרמב"ם אינו כן שכ' וז"ל אין מלבנים את הרעפים לצלות או לאפות עליהן מפני שמחסמן ולא חילק כלל בין חדשים לישינים כ' המ"מ שנראה שהוא מע' דכי אמרינן בגמרא אמר לבי יוחנן הכא ברעפים חדשים עסקינן מפני שצריך לבודקן וא"ל מפני שצריך לחוסמן ה"ק וא"ל ישנים כמי אסורין מעני שמחסמן בכל שעה שמלבנין אותה א"נ ה"ק מפני שצריך ללבנן כ"כ עד שיחסמו וזהו שבהלכות לא הביאו אלא משנה כפשטה ולא חילקו בין חדשים לישנים לפי שהם פסקו כל"א וכפי מ"ש אבל הרשב"א פ' ג"כ כלשון אחרון וכ' דוקא רעפים חדשים ע"כ ולפי מ"ש דאין להקל כב' הלשונות א"ב יש לחוש ולאסור אפי' ישנים ואף דשמעתא משמע בחדשים לכל הני ב' לישנא אלא שאין להקל מדעת הרי"ף והרמב"ם בלי ראיה והטור הסכים לדברי' שכ' נמי סתמא אין מלבנין הרעפים וכו'

כ דין דאין מבשלין בי"ט בקדרות של חרם החדשות אא"כ הרתיחן מתחילה מעי"ט מפני שהבישול הראשון מחזיקן והוא גמר תיקונן

תניא א' מביא את האור וא' מביא את העצים וא' שופת את הקדרה וא' מביא את המים וא' נתן בתוכה תבלין וא' מגיס כולן חייבין והתניא אחרון חייב וכולן פטורים ל"ק הא דאייתי אור מעיקר הא דאייתי אור לבסוף בשלמא כולהו קעביד מעשה מביא האור משום מבעיר את הגחלת דכשהוא מוליכה היא מתלבה מרוח הליכתו ומביא את העצים לאור נמי משום מבעיר נותן מים ותבלין ומגיס ושום מבשל שאף הוא אב מלאכה אלא שופת את הקדרה מאי קא עביד אר"ל הכא בקדירה חדשה עסקינן ומשום ליבון רעפים נגעו בה פי' משום הך גזירה גופא שאסרו ללבן רעפים נגעו בה ופ' התוספות ה"ל ויש נזהרין שלא לבשל בתחילה בקדרה חדשה ולא היא דהכא בקדירה ניקנית דאז שייך בה ליבון רעפים ששפתה קודם שמביא המים אבל כשמבשלין בה מאכל לא שייך בה ליבון רעפים ע"כ והסמ"ג כמי כ' ח"ל גר' בירושלמי רבי יודי בר' ישמעאל הורה מדוחק להביא כירה חדשה מבית אומן לשפות עליה קדירה בי"ט ויש רוצין ללמוד אבל שאסור לבשל בקדירה חדשה בי"ט וצריך ליתנה על האש מעי"ט אבי יש לחלק בין קדירה שלנו לכירה אבל בהגמ"י כ' בפ"ג דברי סמ"ג ואח"כ כ' אמנם הר"ם היה מזהיר לבשל בכל קדרה חדשה מעי"ט אם רוצים לבשל בה בי"ט וכ"כ התוספות וכן נמצא בתוספ' הר"ם לאסור אם לא מדוחק כגון שאין לו מה לאכול וכ"כ הרוקח עכ"ל ומכאן יראה שהתוספת שלפנינו אינן תוס' דר"א מטוך אלא ליקוטים מאחרונים וכ"י כמי כ' בשם תוספת לאסור וכ"כ הרא"ש לקמן ת"ר תנור וכיריים חדשים וכ"ש ישנים הרי הן ככל הכלים ועולין בשבת בחצר אבל אין סכין אותן בשמן פי' להחליקן ולצחצחן ואין עשין אותו פירוש שפין במטלת ואין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן ואם בשביל לאפות מותר וכ' התוס' והרא"ש אחריהם וא"ת כיון דבחדשים הן (מיירי) מדצריכי עדיין חיסום א"כ בלא הפגות צונן אפי' היסק ראשון אסור כדאמרינן לעל ברעפים חדשים מעני שצריך לחסמן וי"ל דתנור אינו נגמר בהסקה עד שיפוג בצונן עוד כ' הרא"ש ומכאן יש ללמוד שאין לבשל בקדרה חדשה בי"ט דחסומי קא מחסם ליה וקא חזינן דמדייתי פי' מזיעין ואין מחזיקין בה חום עד שיבשלו בה פעם אחד עד כאן וכבר פירש' שדבריו עיקר וכן המנהג

כא דין מותר למלוג הראש והרגלים ברותחין להסיר השער ומהבהבים אותן באור אבל אין טופלין אותן בסיד ולא בחרסית ולא באדמה ואין גוזזין אותן שמספרים ואסור למלוג כל הגדי אפי' מכוין לאכול העור ואין גוזזין הירק במספרים שרגילין לחותכן בהן מן המחובר ומתקנין את הקונדס והעכביות ודין דאופין בפורני ובלבד שלא תהא חדשה ומחממין חמין ביורה גדולה ואין חוששין שומא יאמר לצורך חול הוא

ת"ר מולגין את הראש ואת הרגלים ומהבהבין אותן באור אבל אין טופלין אותן בחרסית פירש להסיר שערן ולא באדמה ולא בסיד דהוי דרך העבדנין ואין גוזזין אותן במספרים דמחזי כצריך לשער וכ' הרא"ש בשם בה"ג וז"ל אסור למלוג את כל הגדי כדי לאכול העור משום שקל יותר להפשיט ואיכא טירחא יתירה וכ"כ התוספות ז"ל כל גופו של גדי אסור הואיל ויכול בהפשטה הקלה לעשות טעי ע"כ ומשמע להדיא שהמליגה אינה קלה והטור כ' וז"ל אם רצה למולגה כדי לאכול עורה מפני שיש בו טורח יותר בהפשט שרי ותימה הוא בעיני להיות המליגה קלה מהפשט גם הטור הביא דברי בה"ג בע"א שהביא הרא"ש ע"כ נראה שט"ס הוא אלא (הכי) ראוי להיות אפי' אם רצה למולגו כדי לאכול עורה ממני שיש בו טורח יותר מבהפשטה והיינו כדברי הרא"ש וכן עיקר נחזור לברייתא ואין גוזזין את הירק עי' ירק תלוש שיש בו ראשי העלין נוקבין בתספורת שלו שגוזזין בה מן המחובר דמאן דחזי סבור שלוקטין היום אבל מתקנים את הקונדס ואת העכביות הוא מיני ירקות שיש טורח בתיקונן ומסיקין ואופין בפורני עי' הן תנורים שלנו הגדולים ופיהן בצידן ולא חיישינן לטרחא אם יש לו אוכלין הרבה דלא סגי בתנור ומחמי' חמין באנטיכי פירוש יורה גדולה ואין חוששין שמא יאמרו לצורך חול הוא עושה א"נ אף על פי שמשמר חומו הרבה לאחר י"ט ואיכא למיחש טפי שיאמר לצורך חול הוא אע"ה לא חיישינן ואין אופין בפורני חדשה שמא תפחת פי' ע"י שחדשה היא ונמצא דטרח שלא לצורך והרמב"ם כ' שמא תפחת ויפסיד הלחם וימנע משמחת י"ט וכ"כ הטור אחריו וכ' התוספ' וז"ל וא"ת הא אמרינן לעיל ואם בשביל לאפות מותר י"ל דהכא שאני שפורני שהוא גדול ויש לחוש יותר שמא תפחת אבל בפורני קטן שרי

כב דין דאין נופחין במפוח אפילו הוא קטן של בעה"ב אבל בשפופרת מותר כדרכו אין פוצעין את הקנה לעשותו כמו שפוד לעלות בו אבל פוצעים האגוז במטלת דהיינו שמכה על המטלית לשכור הרבה אגוזים

ת"ר אין נופחין במפוח דמחזי כאומן עושה מלאכה אבל נופחין בשפופרת ואין מתקנים השפוד ואין מחדדין אותה פי' בנרצם מעי"ט וד"ה אבל בנרצם בי"ט שרי לר"י כך יראה מפרש"י ולפי מה דק"ל הלכה כר"י שרי לתקנו ולחדדו בנרצם בי"ט אלא שאין מורין כן אכן לפי מ"ש לעיל בע' א"צ סי' י"ט גבי השחזת סכין שפוד שנרצם אסור לתקנו אפי' לר"י א"כ מתני' אתי' לכ"ע וכ' התוספות שלפנינו וז"ל פר"י מדלא מפליג בין מפוח של אומנין למפוח של בעה"ב כי היכר דמפליג בשל אומן בין מפוח לשפופרת משמע דכל המפוחים אסורים אפילו של ב"ה נמי ויש ליזהר שלא לנפח בו כלל מיהו העולם נהגו בו היתר ע"י להפכו מלמעלה ואמר מורי הר"פ נ"ע דיש לדחות מ"ש מדלא מפליג וכו' דשמא הא עדיפא ליה דכולה בשל אומן קא מיירי ע"כ אכן הרא"ש כ' שאין להקל מדלא אשכח היתירא אלא בשפופ' מכלל דכל מפוחים אסורים ע"כ וכ"כ הסמ"ג וז"ל אין נופחין במפוח בי"ט כדי שלא יעשה כדרך שהאומנים עושין אבל נופחין בשפופרת כ' ר"ש ובמפוחים קטנים שלנו מותר הרגילין לבע"ב בלבד ולא לאומנים לא למלאכת נפחין ולא לצורפי זהב וכסף מ"מ אין להקל מדלא שרי אלא בשפופ' היינו שפופרת של קנה ארוך נקוב' מעבר לעבר ראשה אחר בפיו וראשו א' בקרב אצל האש ונופח ע"כ וי"מ מה צריך הספר ללמדינו איך מנפחין בשושפרת ונ"ל שבא לומר שא"צ לשנות כלומר מקרב אצל האש ונופח כדרכו כמ"ש התוספת גבי מפוח שנהגו היתר ע"י שינוי ע"כ כ' הספר דבמפוח אפי' ע"י שינוי אסור וגבי שפופרת א"צ שינוי כלל תו שנינו לשם אין פוצעין את הקנה לצלות בו מליח פרש"י לתת קרומותיו תחת הצלי על האסכלא לפי שעושה אותה כלי דכל מידי להשתמש בו הוי תיקון כלי והרמב"ם פי' אין פוצעין את הקנה לעשותו כמו שפוד לצלות בו מליח אבל פוצעין את האגוז במטלית פי' ומכה על המטלית כדי לשבור הרבה אגוזים בבת א' ואין חוששין שומא תקרע המטלית אפי' קורעת לא איכפת לו דאין זה קורע ע"מ לתפור

כג דין דשבת אינו קובעת דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר אפי' ראה פני הבית אבל דיבור שפיר קבע וש"ש יחוד ודבר שנגמרה מלאכתו קובע בשבת וכן תרומה וחצר ומקח ואש ומלח אין קובעין אלא בדבר שנגמרה מלאכתן וראב"ד אומר אף הכובש בחומץ וביאר דרוב ע"ה מעשרין ומעשרין דמאי מע"ה אפי' בדבר שלא נגמרה מלאכתו לחומרא בעלמא (א"ה כ"ז לא היה רשום בהעתק אולי כשגגה היוצאת מלפני השליט או להיותו בלתי נהוג ומ"מ כתבתי ורמזתי ואם אולי טעיתי אתי תרין משוגתי והשם היודע ועד כי לטובה כוונתי ואתה דורש הנקודה בכל כבודה)

מתני' ועוד אר"א עומד אדם על המוקצה פי' הצריך הזמנה והזמנה מועלת כגון אחד ולא אחזי כדאי' בפ' א"צ ע"ש בשביעית