ים של שלמה על ביצה ע

ותנן מותר לקטום אפי' בסכין לחצוץ כו שיניו מותר לטלטל עצי בשמים כדי להריח כהם וקוטמו ביד ומוללו להריח בהן אפי' הן קשין ודין דאסור לגבב עצים בחצר בין גדולים בין קיסמין קטנים אפי' בלא ציבורין להדליקן אלא יגבב משלפניו ובשדה אשור לגבב בכל ענין

מתני' נ"א אומר נוטל אדם קיסם משלפניו לחצוץ בו שיניו ומגבב מן החצר ומדליק שכל מה שבחצר מוכן וחכ"א מגבב משלפניו ומדליק ואי' בברייתא מגבב מן החצר ומדליק ובלבד שלא יעשה ציבורין צבורין ור"ש מתיר עי' כשמלקט עצים החצר כדי לשורפן לא יעשה מהן צבור אלא יביא מעט וישרוף ויחזור ויביא מעט וישרוף במאי ק"מ מ"ס מחזי דקא מכין למחר וליומא אחרינא ומ"ס קדרתו מוכחת עליו והלכה כת"ק וכ' הר"ן וז"ל ואע"ג דק"ל כרבנן דמתני' שאין מותר לגבב אלא משלפניו נ"מ לעצים גסים דלא בטילי אגב חצר ולא מיתסר אפי' לרבנן דאינהו לא אסרי אלא בקסמין דקין מפני שהן בטילין אגב חצר אבל בגסים לא ואפ"ה אסור לעשות מהן ציבורין ציבורין ע"כ ויפה כ' כדי להשות המשנה והברייתא דת"ק דברייתא אתיא כחכמים דמתני' אבל על הטור יש לתמוה שכ' כדברי הברייתא ולא כדברי חכמים דמתני' שהוא עיקר לגבי ברייתא ואם נאמר דאיירי דוקא בקסמי' גדולים ה"ל לפרש ועוד א"כ חסר בספרו דין קסמים קטנים דמתני' דדוקא מגבב מלפנים ולא בכל החצר והרי"ף והרא"ש לא הביאו האי ברייתא כל עיקר וס"ל דת"ק דברייתא הוא ת"ק דמתני' דהיינו כ"א וחכמים פליגי וסבירא מגבב מלפניו ומדליק וכ"ש שלא יעשה ציבורין ואין חילוק בין עצים גדולים לעצים קטנים ולא כמ"ש הקאר"ו דבגדולים אין שייך גיבוב ושרי אפי' לעשות ציבורין דמנ"ל האי סברא להקל בלי ראי' ולענין דינא כראה כדברי הרי"ף והרא"ש מדקאמר בברייתא שכל החצר מוכן היא וזהו דברי ר"א במתני' וחכמים לית להו האי סברא כלל אף אם תחלק דה"ק שכל החצר מוכן הוא לעצים גדולים לישנא לא משמע הכי וג' מחלוקת בדבר ר"א סבר מגבב מן כל החצר רק שלא יעשה ציבורין וכ"ש מתיר אפי' בציבורין וחכ"א גיבוב אפי' בחצר ובלא ציבורין אסור רק שמגבב משלפניו והלכתא כחכמים והרמב"ם כתב אין מביאין עלים מן השדה אפי' היו מכונסין שם מבערב אבל מגבב הוא בשדה משלפניו ומדליק שם וכ' הג"מ נראה שרבינו מע' שחכמים לא הזכירו חצר לעי שהם סוברים שבכ"מ יכול לגבב משלפניו ולהדליק שם ולא נאסרו אלא להביא ע"כ ול"נ מדקאמר נ"א לפי שכל החצר מוכן הוא להתיר עצים שבחצר מכלל דבשדה אסור לכ"ע ומ"מ אפשר לומר לעי ממה דק"ל כר"ש במוקצה אפי' בי"ט א"כ ג"כ בשדה מגבב לפניו ומדליק אכן מ"ש לעיל בסי' א' דבשדה כל היכא דמגבב נראה כמעמר במקום גידולו א"כ אין חילוק בין גיבוב לפניו או שלא לפניו ואסור בכל ענין ומסיק אר"י אוכלי בהמה כגון קש ועלי קנים אין בו משום תיקון כלי וכ' הרי"ף והרא"ש אחריו כלומר מותר לקטום מהם קיסם למלון בו שיניו והכי הלכתא ולפי דברי הרא"ש דלקמן אף בסכין מותר ומסיק בברייתא דמותר לטלטל עצי בשמים להריח בהן ולהניף בהן חולה ומוללו להריח בו וקטמו להריח בו א' רכין וא' קשין כהא דתנן שובר אדם את החבית לאכול ממנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשותו כלי תו מסקינן דרבה ב"ר הונא ורבין ב"ר אדא אמרי כי הוינן ביה כ"י הוי מפשח ויהיב לן אלוותא אלוותא פי' מקלות גדולות ואע"ג דחזי לקתא דנרגא וחציני רק שלא היה מתכוין להריח והאי מפשח ערש"י היה מפשחן ביד אבל בסכין בודאי אסור מאחר שראוין לבית יד הוי כתיקון כלי ממש וקוטמו להריח דקאמר דמשמע בכל ענין היינו בעצי בשמים קלחין קטנים שאינן ראוין לתשמיש כלל ועוד אפשר קוטמו להריח כמי דקאמר היינו ביד אבל בסכין אסיר הכל דומיא דמוללו דקאמר דהיינו ביד ולא תמצא היתר בסכין אלא באוכלי בהמה לאוך ובן עיקר ומסיק תניא ר"א אומר נוטל אדם קיסם משלפניו לחצוץ בו שיניו וחכ"א לא יטול אלא מאבוס של בהמה ושוין שלא יקטימנו ואם קטמו לחלוץ בו שיניו ולפתוח בו הדלת בשוגג בשבת חייב חטאת במזיד בי"ט סופג את המ' דברי ר"א וחכ"א א' זה וא' זה אינו אלא משום שבות והאי ושוין שלא יקטימנו דקאמר ערש"י אקיסם קאי וכ' הרא"ש וכן משמע דמאבוס של בהמה לא חזו לפתוח בו הדלת והא דאמרי רבנן שאין בו אלא משים שבות היינו כשקטמו בידו דהוי כלאחר יד דאי בסכין אמאי לא מחייב כיון דעבד לחצוץ בו שיניו ולפתוח בו את הדלת ובתו' ממשמע דקאי אאבוס של בהמה דקתני ר"א אומר ניטל אדם קיסם לחצוץ בו שיניו וחכ"א לא יטול אלא מן האבוס של בהמה ובלבד שלא יקטמנו לחצוץ בו שיניו ואם קטמו בשבת חייב חטאת בי"ט במזיד לוקה את המ' ומלתא דרבנן דאמרי אין בו אלא משום שבות לא מתניא התם ולר"י דאמר אוכלי בהמה אין בהם משים תיקון כלי איכא לאוקמי בקוטם בידו והכא בסכין והשתא לפום גמ' דידן ושוין ע"כ קאי אקיסם דאבוס של בהמה לא חזו לפתוח בו את הדלת ואמרי רבנן דבקיסם לחצוץ בו שיניו איכא חיוב חטאת בכלי ושבות ביד ואבוס של בהמה אף בכלי שרי לקטום לחצוץ בו שיניו דדוקא בקיסם דאיכא חיוב חטאת בכלי (גזרינן) ביד אטו בכלי אבל באבוס של בהמה לא גזרינן כלי דידיה אטו כלי דקיסם וכן משמע דמדמי ליה לשבירת חבית דאיירי בכלי אבל לפי התו' דר"א איירי באבוס של בהמה אשי דרבנן אסרי באבוס של בהמה לקטום בסכין וגמ' דידן עי' בסכין מותר לחתוך מן האבוס בהמה לחצוץ בו שיניו עכ"ד והנה מ"ש דאוכלי בהמה מותר לחתוך אפילו בסכין כן יראה מלשון רש"י שכ' מותר לתקן קש של שבלין בשבת למצוץ בו שיניו ובלשון זה הביאו הסמ"ג משמע דשרי לתקנו בכל ענין אבל איני יודע למה הביא הרא"ש דברי התוספות דבודאי אינו עיקר דהא אמר' שם דחייב חטאת לחכמים ובגמ' דידן אמרי' להדיא דאין בהן אלא משום שבות ואפי' איירי ביד מ"מ כ"ש גבי אבוס של בהמה דאפי' בסכין אין בהם שבות שהרי לפי האמת קטימה ביד אסיר בקיסם ובעשבים שרי אפי' בסכין ומש"ה נראה דבודאי ובלבד שלא יקטימנו דקאמר חוזר אמלתא דנ"א כדי דלא מתני בשבשתא ומה שלא שנה שם דברי חכמים אין זה ק' כי בא להשמיע לנו רבותא בדברי כ"א אע"פ שמחייב חטאת מ"מ בלתי קטימה מתיר לכתחילה לחצוץ בי שיניו ולא גזר אטו קטימה אבל בקטימה גופא שעיר גזר וס"ל דאסיר לקטום עלי בשמים להריח מאחר דלחצוץ בו שיניו חייב חטאת א"כ להריח פטור אבל אסיר אבל לרבנן דאפי' בקטימה אינו אלא פטור אבל אסור א"כ להריח מותר לכתחילה וכן הלכה כדעבד ר"י דמפשח אלוותא ואין אוסרן להריח בעצי בשמים ולקיטמן דשמא יקטום מן המחובר דמזהר זהירי אינשא שלא לקטום שום דבר מן המחובר וכ' התו' א"כ מאיזה טעם שמנעו כשחל י"ט במ"ש מלהריח בבשמים ולברך עליהם דהא לא חיישינן שמא יקטום מן המחובר כדמוכח הכא וא"ל דטעמא דמברכין בשמים במ"ש משום דאש גיהנם מתחיל לשרוף ולהסריח ומש"ה כשחל י"ט במ"ש אין לברך דכשם ששובת בשבת כך שובת נמי בי"ט א"כ גם במי"ט אמאי לא מברכין אבשמים וי"ל דטעמא דמברכין אבשמים במ"ש הוי משום נשמה יתירה שנאבדה ממני ובי"ט ליכא נשמה יתירה והא דלא מברכין אבשמים כשחל י"ט במ"ש כיין דיש לו מאכלים משוני' טובים מישב דעתי ממילא בלא ריח בשמים ע"כ

יט דין דאין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן העפר ולא מן המים כגון שנותנין מים בזכוכית זכה נגד השמש והנעורות נדלק בה ואם הוציא מותר להשתמש אין מלבנין הרעפים ליש חדשים ול"ש ישנים ובארנו עוד דעוף שנדרס באופן שצריך בדיקה אסור שוחטה בי"ט שמא ימצא טריפה

מתני' אין מוציאין את האור לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מך העפר פרש"י קרקע קשה כשחופרין אותה מוציאה אור כעין גרגישת' שלנו ממקום מחפורת שלה ולא מן המים פי' נותנין מים בכלי זכוכית לבנה ונותנה בחמה וכשהשמש חם מאוד מקרבין אליו נעורת פשתן והזכוכית מוציאה שלהבת ואין מלבנין את הרעפים לצלות עליהן ומפ' הגמ' אין מוציאין את האור כו' מ"ט משום דקא מוליד והרמב"ם כ' שהטעם מפני שלא הותר בי"ט אלא להבעיר מאש מצוייה אבל להמציא אש אסור שהרי אפשר להמציא אותה מבערב וכ' המ"מ שטעמו מעני שאין זה כביצה שנולדה שאסורה שהני דבר זה אינו ראוי לעצמו אלא לבשל או לאפות בו ונראה שאם הוציא שמותר להשתמש בו ולא אסרוהו אלא מפני שלא ה"ל להוליד כיון שאפשר לו מבערב והטעם הזה כ' ג"כ הרב רבי שלה בן אדרת וכדברי רבינו עד כאן לשונו ואין מלבנין את הרעפים מאי קא עביד אמר רבא ב"ר חנן אמר רבי יוחנן הכא ברעפים חדשים עסקינן מפני שצריך לבודקן עי' אם יוכלו לקבל הליבון ואמרי ואמרי לה מפני שצריך לחוסמן עי' להקשותן בהסק ראשון ומסיק תנן התם בא"ט דרסה וטרפה בכותל פי' האדם שדרס על העוף או שזרקו וחבטו בכותל או שרצצת' בהמת ומפרכסת אם שהתה מע"ל ושחטה כשירה אר"א בר ינאי משום כ"א בן אנטיגנוס דאפילו שהתה מע"ל צריכה בדיקה שמא נשתברו רוב צלעותיה או שמא נשברה שדרה עם פסיקת החוט או שאר מיני טרפות ובעא מיני' כ' ירמי' מר' זירא מהו לשוחטה בי"ט מי מחזקינן ריעותא בי"ט או לא כלומר אי אמרינן הואיל וצריכה בדיקה דאתילדא בה ריעותא מחזקינן ריעות' בגוה משום חשש איסור מלאכה בי"ט דלמא משתכח טריפה ונמצא שחיטה שלא לצורך דבשלמא שאר בהמות אע"ג דמחמירין אנפשיה מ"מ סמכינן ארובא ורוב בהמות אינן טריפות א"ל תניתוהו אין מלבנין את הרעפים לצלות בהן והוינן בה מאי קא עביד וא' רבא בר רב חנן אמר כבי יוחנן הכא ברעפים חדשים עסקינן שצריך לבודקן אלמא משמע דאסור לבדוק בי"ט ומחזיקינן ריעותא דשמא פקעו בי"ט ואשתכח דטרח שלא לצורך אמר לי' אנן מעני שצריך לחוסמן מתני לה וכ' הרא"ש וז"ל ונראה דהכי הלכתא דהא כ"ב סבר כי הא לישנא דקאמר הכא בקדירה חדשה עסקינן ומשים ליבון רעפים נגעו בה והיינו משום חיבוט דאיכא חיוב חטאת משום מכה בפטיש אבל משום שצריך לבודקו ליכא חיוב חטאת ע"כ וכ"ד הרמב"ם והרשב"א להקל ולא אבין דבריהם דאילו חיישינן ללישנא קמא דכ' יוחנן דאמר מפני שצריך לבודקן ליתא לדר"ל (גבי) רבי יוחנן ועוד