ים של שלמה על ביצה סט

מה לי לצלות בו מה לי לצלות בגחלתו והלכתא יבשתא שרי רטיבא אסור פרש"י הך הלכתא אליבא דאית ליה מוקצה אקבע ואנן כר"ש דמתיר קי"ל והרי"ף שפי' רטיבא אסור משום מוקצה דלדידיה ניחא דאיהו פסק לקמן בשילהי מכילתין א כר"י במוקצה בי"ט אבל לרש"י ק' דלב אשי קבע הלכתא בגמ' ולא ק"ל הכי ופר"ת דטעמא דאין סומכין לאו משום מוקצה אלא משום גזירה י"ט אטו שבת כדמסיק בפ' כל הכלים ומסיק התם דמתני' דהכא ב"ש היא דפריך מהא דמטילין אהך דאין סומכין ואההיא דבין י"ט לשבת ומשני ר' פפא הא ב"ש והא ב"ה דפליגי גבי אין מוציאין את הקטן לר"ה ור"ש דמתיר כב"ה והא דקתני שלא ניתנו עצים אלא להסקה ה"פ ובשבת לא חזו להסקה וגוזרי' י"ט אטו שבת ור"נ ור' ששת דפליגי בחיזרי ואפי' מאן דשרי לא שרי אלא משום מה לי לצלות בו ומ"ל לצלות בנחלתו ואליבא דת"ק דפליגי ולא אליבא דר"ש ולא מוקי פלוגתייהו בפלוגתא דב"ש וב"ה אלא ככ' יוסף דמשני התם הא ר"א והא ר' יהושע ולית ליה דיחויי' דהתם וניחא לאוקמינהו כר"א מלאוקמי' כב"ש ומסקנא דשמעתי' הלכתא יבשתא שרי רטיבתא אסור קיימא שעיר כר"ע דמוקי הך מתני' דאין סומכין כב"ש והא דאסר רטיבא לא משו' דסבר כב"ש דלא ניתנו עצים אלא להסק' אלא היכא דחזי להסקה שרו ב"ה לכל דבר ורטיבא דלא חזו להסקה אסרו לכל דבר ולאו משום מוקצה אלא משום דגזרינן י"ט אטו שבת ע"כ ונ"ל דמש"ה לא גזרו ביבשתא אפי' בבקעת משום דס"ל מאחר דחזי לבשולי ביה שרו נמי לכל שאר תשמישו אפי' לסמוך בו את הקדירה אבל ברטיבה דלא חזי למידי היום ובשבת נהי שאין ראוים היום להסקה מ"מ עומדין להסקה והוו מלאכתן לאיסור ונהי בי"ט דהוי מלאכתן להיתר מ"מ גזרו י"ט אטו שבת כ"ה דעתו אליבא דר"ת אבל התו' כ' וכן הסמ"ג אליבא דר"ת דרטיבא אסור משום מוקצה ואף כ"ש מודה במוקצה כזה כמו במוקצה דאבנים וכמ"ש הסמ"ג להדיא בסוף ה' י"ט ואין חילוק ביניהן לענין דיבא דס"ס לשניהן אסור אף לר"ש וליכא למימר דלדעת הרא"ש אפי' היכא דלא חזו למידי אינו מוקצה לר"ש ומש"ה אי לאו ה"ט גבי עץ רטיבה דגזרינן י"ט אטו שבת לא הוי אסור לר"ש וחולק נמי על מ"ש הסמ"ג דמודה כ"ש במוקצה דאבנים ואינו דומה למעות דמוכח בע' כירה דמודה ר"ש פרש"י משום דלא חזי למידי איכא למימר דס"ל להרא"ש מעות מוקצה מחמת איסור הן ז"א דמוקצה דאבנים אסור לכ"ע כדמשמע בכמה דוכתי' במס' שבת תו אמרינן שם בפ' כירה א"ל רבא לכ' אויא מ"ט שרגא דנפטא שרי לטלטולי אמר הואיל וחזי לכסויי מנא אלא מעתה כל צרורות שבחצר מטלטלין הואיל וחזי לכסויי מנא א"ל הא איכא תורת כלי הני ליכא תורת כלי עליה והתם קאי לר"ש אלמא מה שאינו אוכל ואינו כלי אלא חזי למידי אסור לכ"ע משום מוקצה מש"ה מוקי לה לקמן בפ' משילין בדלף הראוי וכן בפ' כירה משמע להדיא דלף שאינו ראוי מוקצה לכ"ע ע"כ נראה שדעת הרא"ש שעי' משום גזילה דאל"ה הוי שרינן מאחר דחזי להיסק גדול א"כ אינו עוקצה גמור ומש"ה פי' דמהני ליה טעמא דגזירה מאחר שג"כ אינו חד למידי בפ"ע ועיקר דין זה בפ' ב"מ סי' כ"ח ויפה כת' אבל הר"ן כ' וז"ל לעי שלא נתנו עצים אלא להסקה פי' שכיון דאין מיוחדין אלא להסקה בלבד אין תורת כלי עליה ויש להם דין לגבי שאר מלאכות ומיהו במידי דאיכא תורת כלי עלויה שרי לאשתמושי ביה אפי' למלאכה שאינו מיוחד לה דהא מסיקין בכלים אע"פ שאינן מיוחדים להסקה וסוגי' דהכא חלפה בהדי' סוגי' דפ' כל הכלים דמייתי התם מתני' דאין סומכין את הקדרה בבקעת ואמרי' ה"ט משום דגזרינן י"ט אטו שבת ומפקינן לה מהילכתא דמוקמינן לה כב"ש וכדאיתא התם ולא מדכרינן טעמא דלא ניתנו עצים אלא להסקה והכא לא מדברינן עלה ב"ש וסוגיא דהכא עיקר משום דאיתא בדוכתה הלכך נקטינן בסוגיין והאי סוגי' ליתא ע"כ לא יכולתי להבין דעתו שאינו משוה הסוגי' כך כי מ"ש כאן לא נתנו עצים אלא להסקה צ"ל אף לסוגיא דהתם דאל"כ מה שייך לגזור י"ט אטו שבת בשבת נמי תשתרי לצורך ד"א לסמוך בו את הדלת והדומה לו אלא משום דלא נתנו עצים אלא להסקה וגבי שבת הוי מלאכתו לאיסור כדאי' התם אלא בודאי הך סוגיא כסוגיא דהתם דהטעם משום גזירת י"ט אטו שבת הוא כאוקימתא דהתם דסתם בקעת ביבשה איירי ואתי' דלא כהלכת' אבל רטיבא אסירה לפי המסקנא דהכא דאף ר"ש מודה בעצים רטובים וכמ"ש הסמ"ג להדיא והוא נמי דעת הרא"ש בשם התו' ומש"ה שרי לסמוך הקדרה בבקעת יבישה אבל בשבת אינה שרי לסמוך ולהמתמש בה שים תשמיש דכל מה שמלאכתו לאיסור אסור אפי' לצורך גופו או מקומו מאחר שאינה כלי וכדאית' התם וכ"כ הטור דבבקעת יבישה שרי להשתמש בו לכל דבר פי' בי"ט כדפי' התם והר"ן הי דאמרי רטיבא אסור לאו למימרא דרטיבא אסור למתביה בהיסק גדול אלא לומר כיון דרטיבא לא חזי אלא ע"י תערובות לא אמרינן מה לי לצלות בו מ"ל לצלות בתערובות גחלתו כיון שאין ראוי לצלות בגחלתו בפ"ע כדרך שהוא צולה בו לבדו ע"כ אע"ג דלעיל בפ' י"ט א"ר יוסף בסיפלי דשרי לטלטלינה (לשדות לפני בהמתו) משום דחזי להיסק גדול כבר תירצו התו' דהתם שאני שצריך ליתן הרבה לפני בהמתו הלכך מה שטלטל ל להיסק בלא תערובות משא"כ בחיזרא

יז דין אשה לא תכנס לדיר העצים ליטול מהן אור לחתות בו האש ואוד שנשבר בי"ט אסור להסיקו בי"ט

דרש רבא אשה לא תכנס לדיר העצים ליטול מתן אוד פי' עץ שמחתין בו את האש ואוד שנשבר בי"ט אסור להסיקו בי"ט לעי שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים ופרש"י דכר"י ס"ל וע"כ לא תכנוס ליטול אוד דלא נתנו עצים אלא להסקה וכ' התו' וז"ל ודוחק הוא לומר דגמ' קיימא דלא כהלכתא אלא ודאי אפי' ר"ש מודה דאסור משום דהוי כתיקונא מנא ע"כ וכ"כ התו' בע' נוטל בשם ה"ג וה"ג אזל לטעמי' דס"ל אין חילוק בין שבת לי"ט לענין מוקצה כדעת כ"ת ור"י וא"כ בע"כ לא מתקומא האי דרבא אליבא דהלכתא א"ל שתאמר רישא לא תכנס לבית העצים ליטול מהן אוד הוא משום תיקון כלי וסיפא אוד שנשבר כו' הוא משום נולד ובנולד ק"ל כר"י בין בשבת בין בי"ט וכ' הסמ"ג ואע"ג דבמוקצה הלכה כר"ש דשרי בנולד אסור כגון מנא דמתבר בי"ט דאסור לשורפו ולבשל בו דה"ל כנולד כדדרש רבא אשה לא תכנס לדיר העצים ליטל מהן אוד משום דקא מתקנא (מנא) ותיקון כלי בי"ט אסור ואוד שנשבר בי"ט אין מסיקין אותי בי"ט לפי שמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים דה"ל נולד ואסור כל (זאת) השיטה עי' בה"ג דר"י גאון אמנם לא היו צריכין לפרש טעם אוד משום תיקון כלי אלא משום מוקצה כגון בעצים רטובים שאין ראוים להסקה דבהדיא סובר רבא בע' נוטל כר"י ואין כן הלכה ע"כ פי' ומש"ה לא פי' ה"ג כן דא"כ יהיה דלא כהלכתא והיינו כדעת התו' והנה מ"ש כגון בעצים רטובים כו' אינו כ"ל שה"ל לפרש הא דאשה לא תכנס לבית העצים כו' איירי ברטובים דסתם בית העצים איירי ביבישים דראוין להסקה יעוד בעצים רטובים אפי' ר"ש מודה דהן מוקצה ממש כמו (שכתב) הספר גופא לקמן וא"כ הדרא ק' לדוכתי' אמאי פי' ה"ג והתו' משום תיקון כלי ולא פי' משום מוקצה דרטובים ואליבא דהלכתא אלא ה"פ ה"ל לפרש משום מוקצה כלומר דעצים נתנו להסקה ולא לד"א דהיינו לעשות מהן אוד כגון עצים רטובים דלעיל מיניה והלכתא ענף חד ויבישא שרי ורטיבא אסור שמביא לקמן דאותה רטיבא נמי אסור משום מוקצה דעצים לא נתנו אלא להסקה וזה שהוא רטוב שאינו ראוי הוי מוקצה אבל תימא הוא בעיני על דברי התו' וסמ"ג שבאו לפ' משום תיקון מנא וכו' הלא מסקינן להדיא בסוגיא דהכא למימרא דרבא כר"י ס"ל כו' דאית ליה מוקצה והאמר רבא כו' ומשני דלעולם כר"י ס"ל כו' ודוחק לומר דה"ג ל"ג הסוגיא וגם אותה הסוגיא היא בס"פ נוטל ונולד דה"ג שפיר סברי אותה הסוגיא ומש"ה מוקי כר"י הטעם משום מוקצה דעכ"פ מוכח מן בבא שנייה דאוד שנשבר דכר"י ואף אם תפרש משום נולד מ"מ נקרא שם מוקצה עליו דהא לר"י בין מוקצה בין נולד אסור ולר"ש שרי הכל וגם בע' נוטל מוכח להדיא דרבא ס"ל כר"י באיסור מוקצה אבל מ"מ שעיר כ' התו' ודוחק דסתם גמ' קיימא דלא כהלכת' כיון שהגמ' מביא מאמר זה דדריש כבא כו' בע' המביא בודאי לפסק הלכה כתבה וא"כ ה"ל לע' בה"ג ור"ת משום תיקון מנא ומעצמינו אנו רואין מה שמסיק הגמ' למימרא כו' דרבא ס"ל דטעם משום מוקצה אלא ודאי שדעת רש"י דכל מה שדרש רבא אינו אליבא דהלכתא כי דוקא אליבא דר"י הוא דאסר ואנו ק"ל כר"ש ומש"ה כ' התו' לעיל פרש"י ודוחק וכל מ"ש הוא לדעת כ"ת ור"י וה"ג דס"ל אין הלכה כר"ש במוקצה אפי' בי"ט אבל לדעת הרי"ף והרמב"ם לק"מ כי בי"ט ס"ל הלכה כר"י ולקמן בסוף המכילתא נאריך אי"ה בזה והרמב"ם פי' אוד דקאמר רבא היינו לצלות בו בשר קאמר שהרי כ' בפ"ב קיץ כטוב הכי הוא מוקצה מפני שאין ראוי להסקה לפיכך אסור לו לעשות כמו שפוד לצלות בו בשר ובע"ד כ' לא תכנס אשה לדיר העצים ליטול מהן אוד ולצלות בו כ' שם המ"מ כבר נתבאר בע"ב שקוץ רטוב אסור לצלות בו וקוץ יבם כ' שם שמותר ואפשר שמודה לדעת רבינו עץ לח ורטוב שאין ראוי להסקה בפ"ע אבל עץ יבש ודאי מותר וכ"הו הרשב"א ז"ל ע"כ ותימה מאחר שכ' לא תכנס לבית העצים עצים יבישים הם ועוד הלא במ' כל הכלים מוקי מתני' דאין סומכין הקדרה בבקעת כר"ש ומשום גזירה כדפי' לעיל ואמאי לא מוקי בעץ רטוב כד"ה אלא בודאי סתם בקעת איירי בעץ (יבש) כ"ש בית העצים דאיירי ביבש אלא נראה דטעמא של הרמב"ם הוא משום תיקון כלי כדעת ה"ג ואין דומה זה לחיזרא שהוא חד ודק כמו שעוד וא"ל תיקון כלל הלכך כיון דיבש הוא שראוי להסקה צולין בו אבל אוד דעב הוא ולא חזי לשפוד בלא תיקון אלא ע"י הדחק אע"ג דיבש הוא שראוי להסקה אין צולין ומ"ש הרמב"ם שם שלא התירו לטלטל עצים בי"ט אלא להסקה בלבד אפשר דלא קאי ה"ט אלא לאין סומכין את הקדירה ולא את הדלת בבקעת ולא קאי על לא תכנס האשה (לבית) העלים ליטול מתן אוד לצלות דלא מתסיר אלא משום תיקון מנא כמ"ש א"נ ה"ק שלא נתנו עצים אלא להסקה והוא מיחד לתשמיש אחר שאינו ראוי לו והוי כמו מתקן כלי מחדש

יח דין קיסם שאינו מאכל בהמה אשור ליטלו אפי' בלא קטימה לחצוץ בו שיניו אבל אוכלי בהמה כגון קש