ים של שלמה על ביצה סח

וא"צ כ"כ בגריפה זו אלא שיהא הפת נאה שלא יגע בפת ושלא יגע בצלי ויחרך ואפ"ה התירוה דאין בה אלא איסור טלטול בעלמא אבל גריפה שלנו שמכבין את הגחלים אפשר שלא היו מתירין הנהו אמוראים בשביל פת עי' לעי שהיו מדבקין הפת בדופני התנור אבל בתנורין שלנו א"א לאפות כלל בלא גריעה הלכך מותר ואפי' לרבנן דכיבוי לצורך אוכל נפש מותר אף לרבנן וכ"כ המ"מ בשם הרשב"א ה"ל לגרוף התנור מן האפר והגחלים לאחר הסקה יראה לי שהוא מותר ואע"פ שהוא מכבה א"א בלא גריעה וכשם שמותר להבעיר לצורך אוכל נפש וה"ז כמניח בשר על הגחלים וכן נהגו עכ"ל ותימה לי על הטור שכ' וז"ל ודוקא בתנור שלהם שהיו מדבקין הפת סביבם וא"צ לגורפם אלא מהטיח שנפל לתוכו אבל בתנורים שלנו שמכבין הגחלים בגריפתן אם אפשר לאפות זולתן אלא שרוצה לגרוף כדי לייפות העת אסור אבל אם א"א לאפות בלא גריפה מותר ע"כ וזה הפך דברי אביו והרשב"א שכ' שא"א זולתו כלל ומש"ה שרי לדידן מן הסתם ונראה ליישב דבריו דאיירי שגרף התנור היטב ואח"כ חזר ונמלך לגורפו עוד כדי שהפת נאפה יפה והוא בעניין שמכבה אותן גחלים קטנים שנשארו בתוכו אסור עוד כ' הטור בשם מהר"ם שמותר לשרות במים המכבדות שמכבדין בו התנור אע"פ שמכבה ע"כ ולענין גריפת התנור י"מ דוקא שנפל בי"ט וז"ל הר"ן גריפת תנור שנפל לתוכו מהטיח שלו ולא היה יודע מבע"י כ"כ רש"י ז"ל אבל הרב בעל התו' אסרו אלא כשנפל בי"ט ואפשר שאף רש"י לא נתכוין שכפל הטיח לתוכו בי"ט אלא שלא היה יודע מבע"י שיפול שאילו היה יודע הי' מתקנו אבל המ"מ כ' בשם הרשב"א דהא דשרי לגרוף דוקא בכפל בי"ט ורבינו לא חילק בין נעל בי"ט לנפל מעי"ט לפי שמעשה דר' חייא כך היה ולאו דוקא בי"ט ע"כ וכן הרי"ף והרא"ש לא חילקו בזה ואף הטור וכ"נ עיקר אם לא שנעל בעי"ט וידע והיה שהות לתקנו

יד דין אסור לגבל מיט בי"ט לטוח בו פי התנור אכל יכול ליקח מטיט ורפש על שפת הנהר לטוח בו ובלבד שיחדו לכך מעי"ט שיציין בו

א"ל רבינא לרב אשי א"ל כ' אחא מהוצל דמר שרקין ליה תנורא בי"ט א"ל אנא ארקתא דפרת קא סמכי פי' אין אנו גובלין טיט בי"ט אלא על שפת הנהר פרת סמכינן ופרש"י והוא טיט ורפש שסביבות הנהר אמר רבא והוא דציירי מאתמול פי' עשה בו סימן ונתקו לצד אחר אומר רבינא וקיטמא שרי פי' הרי"ף שאפר אינו בר גיבול ולפיכך מותר לגבלו בי"ט בו עי התנור על הלחם או על הצלי וכן פרש"י וכ"פ הרמב"ם וכ' עליו הרא"ש וז"ל והק' כ"ת מהא דאמרינן בפ"ק דשבת א' נותן את העפר וא' נותן את המים האחרון חייב דברי כ' יוסי וכ"י אומר אינו חייב עד שיגבל אלמא כי מגבלי ליה לכ"ע חייב גם מוכח התם בע' מי שהחשיך דמחייב טפי במידי דלאו בר גיבול דנתינת מים זהו גיבולו ואליבא דר' יוסי אפשר לע' דמיירי שנתן בו מים מעי"ט ונתינתו זהו גיבולו וכבר נתגבל מעי"ט וכ"ת פי' דקאי אמתני' דקתני אבל מכבשין כלומר שמשכיבין את האפר וקמ"ל רבינא דמותר ואפי' אפשר מעי"ט וקאי אהא והוא דציירי מאתמול אבל השכבת העפר אע"פ שהי' יכול לעשות מאתמול שרי עוד פר"ת דאיירי להניח קיטמא בלא נתינת מים על כיסוי התנור להחזיק החום ואשמעינן דוקא קיטמא אבל עפר אסור שמא ימרח מיהו בכולא שמעתת' לי משמע איסורא משום מירוח אלא משום גיבול דהא שרי כ' אשי לשרוק התנור מטיט שעל שעת הנהר ולא חיישא למרוח ע"כ וכ' הר"ן על מה דאמרי' והוא דציירי מאתמול עשה בו סימן ונתקו לצד אחר וז"ל ואע"ג דאכתי איכא משום ממרח בשטח אותו בתנור דה"ט משום דמדינא בין גיבולו ובין טיחתו מותרת דצורך אוכל נפש הוא והני הוא כהבערה גופא לפי שבטיחה זו משתמר החום אלא דגיבול אסור מפני שנראה כמגבל לצורך בנין ומש"ה ניחא מאי דא' רבינא וקטמא שרי פי' הרי"ף ז"ל שהאפר אינו בר גיבול אינו כ"ל דלאו בר גיבול הוא לאחייבא' עליה משום מלאכה כדמוכח בפ"ק דשבת אלא דלאו בר גיבול הוא לבנין הלכך לא מיחזי כמגבל לבנין דקיטמא לאו לבנין קיימא ומדינא הא אמרינן דשרי ע"כ ושמעינן מדבריו דלא חיישינן למירוח ומש"ה ליתא להאי שינויא דכ"ת שפי' דבעפר אסור משום מירוח אלא בלא נתינת מים שרי בכל ענין וה"ק כשמגובל בעי"ט דשרי בין בקיטמא בין בעפר וא"כ ליתא נמי לשינויא דר"י שפי' שגבלו מעי"ט דא"כ אפי' עפר כמי שרי ואפשר לישב דאפי' קיטמא שיותר הוא מחייב על גיבולו מטיט ועפר שכבר מגובל וא"כ ה"א כפי גבלו מעי"ט אסור דבמכוחו עושה אותו מגובל הטיב קמ"ל דשרי או אפי' הראשון דר"ת דקאי על השכבת האפר ותי' זה כמי הביא הסמ"ג משמו ומ"ה נראה לגבל הדשן בי"ט במים אסור ולא לסמוך אדברי הרי"ף והרמב"ם מאחר דבשבת משמע איפכא ואשינויים דר"ן וכן המ"מ כתב עוד ישוב אחר לא סמכינן בפרט מאחר שנוכל לפרש וקיטמא שרי בענין אחר כמו שפרשנו

טו דין דאין מקיפין ב' חביות לשפות עליהן קדירה מדורה שעושין ד' שורות של עצים כעין דופני התיבה ונותנין עליהם עצים אסור לעשות מלמטה למעלה אלא אחד יאחוז העליונה בידו ואחד יעשה הדפנות תחתיה וכן הקדירה כששופתין ע"ג אבנים לא יתן האבנים תחלה אלא יאחוז הקדירה באויר ואח"כ ישים אבנים תחתיו וכן בצים כשצולין ומניחין אחת ע"ג שתים והאש ביניהן אחז העליונה בידו ויתן האחרות תחתיהן וכן כשרוצה להעמיד המטה אוחז הקרשים למעלה ומכניס הרגלים תחתיהן וכן חביות כשרוצה להטות על אבנים יטה אותה בתחילה ואח"כ ישנים אבנים תחתיה ומותר להניח ספר אחד משאן וא' מכאן וא' על גביהן

מתני' לא מקיפין ב' חביות לשפות עליהן את הקדירה עי' להושיבו עליו והאור ביניהם ואין מנהיגין את הבהמה בי"ט במקל ור"א בר"ש מתיר ומפ' בגמרא דטעמיה דת"ק משום דמחזי כמאן דאזיל לחינגא והלכתא כת"ק אר"נ אבנים של בית הכסא מותר לצדדן בי"ט פי' לעשות מקים מושב חלול בשדה להיות יושב עליהן ומפ' דבנין קבע אסרה תורה בנין ארעי לא אסרה תורה וגזרו רבנן על בנין ארעי משום בנין קבע והכא גבי ב"ה משום כבודו לא גזרי ביה רבנן פי' הרא"ש משום כבודו של י"ט ורש"י פי' משום כבוד הבריות לכל הפירושי' אין חילוק בין י"ט לשבת ואף שלא אמרו אלא מותר לצדדן בי"ט וכן הטור הביא דין זה בה' שבת ונראה דוקא אבנים שכבר הוקצו לכך כדמשמע לישנא אבנים של ב"ה אבל אם לא הוכנו כבר לא דאסירא משום מוקצה ולא התירו משום כבוד הבריות מוקצה ודוקא לקנח בהם התירו מלא יד כדאי' בע' המוציא יין ומסיק אמר כ"י מדורה מלמעלה למטה שרי מלמטה למעלה אסיר וכן קדירה וכן ביעתא וכן פוריא וכן חביתא כ' הרא"ש וז"ל פי' כשהוא עושה מדורה של אש לא יניח עצים למטה ומניח עצים אחרים מלמעלה ועולה שנמצאת דרך בנין עי' לעי' כשעושה מדורה גדולה עושין ד' שורות של עצים כגון ד' דופני סוכה ונותנין עליה' עלים מלמעלה וקאמר שלא יעשה דפנות תחילה אלא א' יאחוז העצים העליוני' בידו וא' יעשה הדפנות תחתיהן שאין דרך בנין בכך וכן קדירה כששופתין אותו לא יניח אבנים בתחילה ויתן עליהם את הקדירה אלא אוחז את הקדירה בידו ומכניס אבנים תחתיהן וכן בצים כשרוצה לצלות אותן ומניחין א' על ב' או א' על ג' והאש ביניהם יאחז את העליונה ונותן האחרת תחתיה כך פר"ת ולא כפרש"י וכן פוריא שאוחז את קרשים תחילה ומכניס את הרגלים תחתיה וכן חביתא כשרוצה להטותה על אבנים יטה אותה בתחילה ואח"כ יכניס אבנים תחתיה ומ"ש בפוריא שאסור לתת הרגלי' תחילה וליתן הקרשים עליהם לא יתכן לאסור זה א"ל שיהו הרגלים ד' דפין מחוברים כד' דפני התיבה דאין אהל בלא מחיצות ואין העולם נמי נזהרים מלהניח השלחן ע"ג רגלים בשבת והא דא' בפ' בתרא דעירובין כרוך בודיא פי' מחצלת ושייר בה טפח עי' קודם השבת אלמא דאקרי אהל בלא מחיצות התם שאני דהוי בנין חשוב וגם עיקר כוונתו לעשיית אהל אבל בבניין ארעי כזה לא מקרי אהל בלא מחילות והתי' כת' עוד הא דאמרי' בשבת מחזירין קדרה ע"ג כירה והתם קאמר מאן דאית ליה מחזירין דאפי' בשבת מחזירין וי"ל דכל הנך אינן אסורין אלא היכא שמתקן האהל והמחיצות אבו אם עשה האהל בלא מחיצות שרי והתם גבי כירה המחיצות היו עשויות כבר אך תימה דאמרי' בשבת האי פרוונקא דפלגא דכובא אסורה והתם המחיצות היו עשויות כבר וי"ל דשאני התם הואיל ורחב הכובה יותר מדאי כעשה כאהל ע"כ וכ"כ הטור וז"ל מטה כעין שלנו אם היתה זקופה או מוטה על צידה מותר להושיב על רגליה דלאו מידי עביד וכן כסוי העשוי פרקים וכשרוצי' לישב עליו פות' אותו והעור נפתח וכשמסירין אותו סוגרין אותו והעור נכפף מותר לפותחו לכתחילה ע"כ והוא כסא טרסקל דבפ' תולין סי' ג' ע"ש וכ' עוד בשם הרשב"א שכ' בשם התו' שלא אסרו אלא בכה"ג שצריך לאויר שלמטה אבל אם א"צ לאויר שלמטה שרי ע"כ מותר להניח ספר א' מכאן וא' מכאן וא' על גביהן ע"כ וכ"כ, הר"ן וכ' הרא"ש רש"י פי' לקמן אשמעת' דהך מילתא דכ"י אליבא דכ"י דאסר דבר שאינו מתכוין ואנו ק"ל כר"ש דאמר דבר שאינו מתכוין מותר ולא נהירא דמה ענין זה לדבר שאינו מתכוין הכי הוא עושה מה שמתכוין לעשות ואע"פ שאינו מתכוין לבנין מ"מ מתכוין הוא לעשות דבר הדומה לבנין אסרוהו חכמים גזירה אטו בנין ואליבא דהלכת' היא מלתא דר"י

טז דין דאין סומכין הקדרה בבקעת עין הלחה אבל ביבשה שרי כסמוך וכן חיזרא יבשה מותר להכניסה תוך הבשר לצלותה וברטיבא אסור ומ"ט מותר ליתן לתוך היסק גדול אפי' הרטובות

מתני' אין סומכין את הקדירה בבקעת וכן בדלת בדלת ס"ד אלא אימא וכן הדלת תנ"ה אין סומכין את הקדרה בבקעת וכן הדלת לעי שלא נתנו עצים אלא להסקה ור"ס מתיר תו מסקינן חיזרא ר' נחמן אסור ור' ששת שרי פי' עצים ממיני הקוצים נקרא חיזרא כ"נ אסר ליטול מהן עץ להכניסו בתוך הבשר כמו שפוד לצלות בו ור' ששת שרי ברטיבא כ"ע ל"פ דאסור דכמוקצה דמי כ"ע ביבשתא מאן דאסר אמ' לא ניתנו עצי' לטלטל אלא להסק' ומאן דשרי אמ' לך