ים של שלמה על ביצה סז

קשרי השפוד שקושרין בו הטלה ולפעמים מהדקין אותן בחוט וקרוב הדבר שאף בשבת מותר ואף למ"ד יש בנין בכלים שהרי איכי כלי שאינו קשור לחבר שברים זה בזה וה"ר מרדכי ראה בבית ר"מ שעל השלחן לפניו היו נוהגין לחתוך קשרי השפוד וכן היו נוהגין בבית חמי ה"כ יואל מפרי"ש עכ"ל וכ"כ בש"ל שנוהגין לחתוך בשבת אגד גדיים ועופות המקולסין וחוטי תפירתן משום דפסיקת תלוש אינו אסור אא"כ מתקנו למדה או לעשור כלים ואפי' בפסיקת תלוש אין שום איסור בשבת ואפי' שבות דרבנן אלא היתר גמור הוא כדאמרי' במ' י"ט חותמות שבכלים מתיר ומפקיע וחותך ולפי' לחתוך את התלוש היתר גמור הוא חוץ מדבר שיש בו כלי בחתיכתו אבל מקלקלים בפסיקת תלוש מותר לגמרי וכ' עוד זוג של מנעל שמדבקים הרצענים וכן בית הצואר שהיה תפור כ' בהג"מ ר"פ במה טומני' שאסור לנתקן זה מזה לדעת ריב"א ורפיא בידיה ונראה מדברי כ"י וראבי"ה משום רשב"ם שהביא שם המרדכי שהיא מותר הואיל ולא עביד להתקיים ע"כ וכ' מהנ"י קאר"ו ואין להקל בפני ע"ה ויפה כ' אכן הכתונ' שעשוייה בו רצועות לקשרו ונתקשר שלא יכול להתיר יכול לנתקו לכ"ע שהרי אינו עשוי אלא להתירו בכל זמן שרוצה ואף זה לא יעשה בפני ע"ה אלא ילך בצינעה ויעשה

י דין דאין פוחתין את הגר דהיינו מה שרגילין לשום באיירו קודם אפייתו בתנור קש או ד"א לשמור האויר בשעת אפייתו שלא יפלו המחיצות יחד ויסתום ולאחר אפיי' קצת מסלקין אותו דבר שבתוכו וע"ז קאמר דאסור להסירו בי"ט

מתני' אין פותחין את הנר פרש"י ליטול א' מן הביצים של יוצר ולתחוב אגרופו לתוכו לחקוק נר מפני שעושה כלי והק' התוס' א"כ פשיטא דאפי' אין עושה כלי גמור מ"מ אסור להתחיל את הכלי וע"ק מאי קאמר עלה בגמ' מאימתי מקבלין טומאה משעה שנגמרה מלאכתן הואיל והוי כלים והא כיון דהוי קודם אפייתו בתנור א"כ הוי כלי אדמה וכלי אדמה אין מקבלין טומאה לכ"נ לפרש דאין פוחתין את הנר שכך רגילין לשום באוירו קידם אפייתו קש או ד"א בדי לשמור האויר בשעת אפיה שלא יפלו המחיצות יחד ויסתום האויר בלאחר אפייתו קצת מסלקין אותו דבר שבתוכו וע"ז קאמר אין פוחתין את הנר כלומר שאין מסירין ומה שבתוכו דהוי כמו גמור כלי ונגמרה מלאכתו ע"כ והר"ן פי' שדרך היוצרים לעשות כיסוי לכלי חרס שיש להם בית קיבול ומשימין אותו בכבשן כדי שיתייבשו מעט לפי שא"א לתקנן בעידן לחין ואח"כ מוציאין אותו קודם שישרפו לגמרי ונוטלין הכיסוין ומתקנין אותן ואותן נטילת הכיסוי נקרא פחיתה והיינו דתנן אין פוחתין את הנר כלומר אין נוטלין הכסויים ממנה דבנטילתו משוי ליה מנא והרמב"ם עי' בענין אחר שכ' בע"ב כלים שהם מחוברים בתחילת עשייתן כגון ב' נרות או ב' כוסות אן פוחתין אותן לשנים מעני שהוא כמתקן כלי וכך פי' בפי' המשנה אבל סוגיא דשמעת' לא מיחוורת' לפי' ובהגמ"י כ' פי' רי"ף ע"ז וז"ל ולא אבין הלכתא דהא בגמרא מוקי לה כיחידאי וגם בה"ג לא אדברה כלל משום דלא ק"ל הכי ע"כ אכן הרי"ף והרמב"ם ורוב המחברים עסקו כהך משנה וכ"נ עיקר כי מה שמסקינין בלי' קמא ככ"מ אינה יחידאה דהא לא פליג עליה אלא כ' יהושע וא"כ הלכה ככ"מ דסתמא דמתני' אתיא כוותי' וללישנא בתרא דמוקי כר"א ב"צ ג"כ אינו יחידאה דהא ת"ק דפליג עליה סבר אפי' בלא פחיתת נר הוי מנא וכ"ש דפחיתת נר הוי מנא

יא דין דאין עושין פחמין ואין חותכין את הפתילה אלא באור בפי ב' נירות ומדליק באמצע והוא שצריך להדליק שתיהן

מתני' ואין עושין פחמין ואין חותכין את הפתילה לב' כ"י אומר חותכו באור מ"ש בסכין דלא דקא מתקן מנא באור נמי קא מתקן מנא תני ר' חייא חותכה באור בפי ב' נירות פרש"י נותן ראשיה בתוך ב' נירות אם צריך להדליקין כא' ומדליק באמצע וכ' הרא"ש ז"ל משמע דאם א"צ להדליק שניהם לא והכי אית' בירושלמי כשצריך לשתיהן כו' וכ' עוד מדהביא רי"ף הגמ' שמפ' דברי כ"י מכלל דס"ל דהלכתא כר"י ולא ידענא טעמא מאי עסק פסק הלכה כיחידאה במקום רבים דמשמע רבנן אסרי לגמרי ע"כ והנה מ"ש דהרי"ף ס"ל כר"י מדהביא דבכי הגמ' שעי' אותו אין זה ראי' דשמא מש"ה הביא הפי' דר"י לא שרי אלא בפי ב' נירות וממילא לת"ק דהילכת' כוותי' אסור לחתוך (באור) אפי' בפי ב' נירות ולענין הלכה כ' הרמב"ם להדיא דהלכה כר"י ותמיהתו אינה תמיה כלל בעיני דמש"ה פסק כר"י דר' חייא תנא כוותיה וכן בר קפרא נמי תנא נמי כוותי' לקמן גם אפשר לומר דאף ת"ק לא פליג עליה בזה אלא דלא איירי בכה"ג כלל ומאחר דלא שרינן כ"א להדליקו בעי שתיהן כא' א"כ עיקר ההתיר בזה תלוי ה"ה נמי דשרי לחתוך הקנדיל"א באור כדי להדליק שתיהן כא' אבל נר שהוא דולק אין לנו לחתוך אפי' באור כדי לנתק חלק הראשון ממנו שלא חילק בצד הב' וכמ"ש לעיל בפ' י"ט סי' כ"ח

יב דין מיתר להעביר הפחם שבראש הפתילה שבנירו דוקא בידו אכל בכלי לא וגוף הפתילה אפי' ביד אסור והאידנא נזהרין למחוט כל עיקר ואין גודלין את הפתילה ולא מהבהבין להחריכ' כדי שתהא נוחה להדליקה אינו יכול למעכה כדי להקשותה ויכול לשרותה בשומן כשאין הנר דולק בה ומותר לטלטל הגר ממקום למקום ולהוסיף עליו שמן והמדליק לי"ט צריך לברך להדליק נר של י"ט

אמר כ"נ בר אבא אמר רב מוחטין את הפתילה בי"ט מאי מוחטין אמר רב חנינא בר שלמיא לעדויי חושכא עי' מסיר כאש הפתילה שנשרף ונעשה פחם ומחשיך את הנר וכ' הרא"ש ואע"פ שמפילו לארץ והוא כבה מותר כמו שמותר להדליק את הכר להשתמש לאורו כך מותר לכבות ומה שמונע הדלקת הנר נראה שאינו מותר להעביר אלא ראש הפתילה שהיא עשוי פחם אבל לחתוך גוף הפתילה לא וכן יש לדקדק מדברי הרמב"ם שכ' ואינו חותך ראש הפתילה בכלי אבל נופץ ראשה בידו ומדלא כ' אבל חותך ראשו בידו כדקתני רישא אינה חותך ראש הפתילה בכלי משמע דה"ק דאינו חותך ראש הפתילה כלומר גוף הפתילה ואפי' בידו מפני שהוא דבר שדרכו להעשות בכלי והוי כמתקן מנא אבל ממל ראשה בידו כלומר מעביר פחם שבראשה ואפי' במחט מפני שדרכו להעבירו בידו והלכך לית בה משום מתקן מנא והרמב"ם אוסר להסירו בכלי ואפשר דחשיב ליה תיקון כלי שהוא מתקן הפתילה ולא מסתברא דאין כאן תיקון כלי וגם מדקאמר מוחטין סתם משמע דבכל ענין מותר ואני אומר שאין הכרע לדבריו דלשון חותכין משמע בכלי אבל מוחטין משמע ביד וא"כ אין להכניס ראשו בספק אב מלאכה מאחר שאין הכרע לדברי הרא"ש ואף שהן דברי הראב"ד והרשב"א האידנא העולם נזהרי' למחוט בי"ט כל עיקר ואין להקל בפניהם שמא יבאו למחוט בכלי שהיא ספק אב מלאכה תו מסקינן תני בר קפרא ו' דברים נאמרו בפתילה ג' להחמיר וג' להקל אין גודלין אותה לכתחילה בי"ט ואין מהבהבין פי' לחרוך אותה באור ואין חותכין אותה ג' להקל ממעכין אותה ביד עי' להקשותה דתיקן כלאחר יד היא ושורין אותה בשמן וכ' הרוקח והוא שאין הנר דולק אבל אם דולק אז חייב משום מכבה שמסתפק מן השמן וחותכה באור בפי ב' נירות ובמרדכי כ' בריש ביצה הנשים המדליקות נירות ומכבות אותן מבע"י יפה עושות בער"ה או בעי"ט שלפני השבת או ע"ש שלפני י"ט משים הכנה ע"כ וטעמו מפני שאסור להדליק שיורי פתילה שכבו בראשון לצורך שבת למחר משום הכנה וכאשר כתבתי בפ"ק סי' ג' ובלא"ה מנהג יפה הוא בכל ע"ש ובכל ע"יט כמ"ש בפ' ב"מ סי' כ"ז כ' בהג"א וז"ל מותר לטלטול הנר ממקום למקום ולהוסיף עליו שמן משים שלום בית והמדליק ליל י"ט צריך לברך בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של י"ט ע"כ

יג דין דאין שוברין את החרם ואין חותכין את הנייר לצלות בו צלי תנור שנפל תוכו מטיח הטיט בין בי"ט בין מעי"ט ולא ידע שנפל אזי אם צריך לגורפו כדי שיהא הפת נאה או הצלי שלא יחרוך מותך לגורפו ואם אפשר לאפות ולגלות יפה בלא גריפה אסור לגורפו אכל משכיבין האש והאפר אבל העפר אסיר להשכיב כשיכול לאפות יפה בלא"ה ובארנו דבתנורים שלנו שא"א לאפות כלא גריפה מותר לגרוף אעפ"י שהוא מכבה הנחלים אבל אם כבר גרף רק שרוצה לגרוף פעם אחרת הנחלים הקטנים ליפות הפת אסור מאחר שהוא מכבה

מתני' אין שוברין את החרס ואין חותכין את הנייר לצלות בו מליח פי' דג מלוח כשצולין דגים על האסכלה שקי' גראל"ה בלע"ז חותכין קנים או קש שבלין או שברי חרסין או חותכין נייר ושורין במים וסודרין את הנייר ע"ג האסכלה מפני שהמתכת חם ושורף את הדג ואין גורפין התנור וכיריים אבל מכבשין עי' שמשכיבין האפר והעפר כדי שיהא חלק כך פרש"י ומשמע דקאי אטיח שנעל לתוכו וס"ל דבה"ג לא הוי תיקן פרש"י לטעמיה דפי' אין גורפין משום תיקון ומנא וק' א"כ אמאי מפ' גמ' רישא דמתני' אין שוברין חרס משום תיקון מנא ואינו מפ' נמי אין גורפין משום תיקון מנא או ה"ל לפר' תרווייהו כחדא אין שוברין ואין גורפין תנור משום דקא מתקן מנא ע"כ נ"ל כדברי הרא"ש דס"ל דעיקר האיסור משום איסור טלטול דמוקצה דעפר ואברם אף ר"ש מודה ולפ"ז ה"ה נמי דאין משכיבין העפר משום טלטול ע"כ פי' הוא שמשכיבין האש והעפר לפי שהן מותרין בטלטול ומסיק אין שוברין את החרס מ"ט משום דקא מתקן מנא ואין גורפין כו' תנא ר' חייא בר יוסף קמיה דר' יוחנן א"א לו לאפות אא"כ גורפו מותר דביתהו דר' חייא כפלה לה אריח' עי' חצי לבינה בתנורא בי"ט א"ל ר' חייא חזי דאנא ריפת' מעליית' בעינא כלומר גרפי התנור ואל תאפ' הפת בלתי גרופה א"ל לשמעי' טווי לי בר אווזא ואזדהר מחרוכה וכ' הרא"ש דהך גרפה דשמעיה מיירי כשנפלה לתוך התנור מן הטפילה והטיח של התנור