ים של שלמה על ביצה סה

באכילה מפני שהוקצה למצותה ולגי' זו ניחא קושיות דהרא"ם ז"ל שהרי אינו מחלק בין שבת לי"ט אבל קושיתי עדיין במקומ' עומדת שהוא אוסר לטלטלן בין בשבת בין בי"ט לדעת בה"ג והוא סובר דבין בשבת ובין בי"ט הלכה כר"ש דלית ליה מוקצה ואפשר לומר דשני ליה ז"ל בין מוקצה מחמת איסור למוקצה מחמת ביזוי מצוה עכ"ל הנה כל דבריו אין בו מתום דבתחילה כ' לישב שפ' בשבת דחמירא כנ"י כו' איפכא מסברת הגמ' ומנ"ל האי סברא בלי ראיה ומה שהק' אח"כ מר"ש דלית ליה מוקצה בכאן אני רואה שלא היה בקי אע"פ שבדק וחיפש הרבה הלא מסקינן להדיא בפ' כירה דר"ש אית ליה מוקצה למצותה ע"כ ונראה בעיני עיקר גי' המרדכי בין בשבת ובין בי"ט אסורין לטלטל וכן נמצא בדרשות מהרי"ל ז"ל וז"ל נשאל מהר"י סג"ל על תפוח שנפל מנוי סוכה והשיב דבשבת וי"ט אסור לטלטלו ובח"ה יחזירנו לעטרה כבראשונה ואם נפל בא"ח שחל להיות בשבת אסור לטלטלו כמו בשבת של סוכת ע"כ ואיירי בשלא אמר איני בודל מהן כל בה"ש ולענין א"ח אפילו לא אמר איני בודל ולא התנה כשיפלו שרי כאשר כתבתי לעיל בשם הר"ן ואפילו בש"ת שהוא ט' היה מהני תנאי זה לכשיפלו כו' נהי דבח' לא מהני אף לדברי הבל לדידן דמחזקינן ספק ז' אבל ט' שאינו אלא משום דאתקצאי בה"ש של ח' וט' לדידן משום ספיקא א"כ מהני כל תנאי כדברי הר"ן

ח דין דנוי סוכה אסור להסתפק מהם עד מי"ט האחרון של חג דהיינו עד שיתחיל ימי החול ובארנו דאם חל ש"ת אחר השבת מותר לאכול האתרוג בש"ת

פסק כתבו התו' על הא דמסקינן שנוי סוכה אסור להסתפק מהן עד מי"ט האחרון של חג פי' עד שיתחיל יום החול וא"ת התינח ו"ט ח' מוקצה הוא משום דהוי ספק ז' וגם ביום ט' שם מוקצה עליו הואיל ואתקצאי לבה"ש אתקצאי נמי לכולא יומי ושפיר אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר במוקצה מחמת מצוה כגון הכא בעצי סוכה אבל נהגו העולם כשחל ט' של חג בע"ש שאין מסתפקין מהן בשבת שהיא עשירי ומ"ט אי משום סתירת אהל לא שייך בפירות ואי משום דאיתקצאי בה"ש דט' תרי מגו כה"ג לא אמרינן דבט' נמי לא נאסר אלא מטעם מגו וי"ל דהיינו טעמא משום הכנה דהואיל בע"ש היה אסור שהוא ט' והוא י"ט אם היה נאכל בשבת היה מוכן מי"ט לשבת והוה בעין נולד כיון שבא עתה ראוית שלה ולא בא בי"ט ומזה הטעם יש נזהרין כשחל ש"ת אחר השבת מלאכול אתרוג באותו יום דהואיל ובשבת היה אסור שהוא ח' ועוד כי היה ראוי לברך בו אי אתי אליהו ואמר דעברן לאלול א"כ אם היה אוכל בש"ת כדאמר הוי שבת מכין לי"ט ע"כ והנה מ"ש דמוקצה מחמת מצוה אמרינן מוקצה מחמת י"ט שעבר לאו משום מצוה לחוד הוא דאמרינן הכי א"כ אתרוג נמי לאסור בח' וכבר פסקינן כר' יוחנן דאוסר סוכה אף בח' ואתרוג בז' אסור ובח' מותר ולדידן סוכה ט' ספק ח' אסורה אתרוג ח' ספק ז' אסור ותו לא אלא בודאי לא אמרינן מגו דאתקצאי לבה"ש מחמת יום שעבר אפי' באתרוג דהוקצו למצותה כ"א בסוכה לחוד אלא סוכה דחזי לבה"ש דאי אתרמי ליה סעודה בעי למיכל בגוה אתקצאי בה"ש אבל אתרוג דלא חזי לבה"ש לא ומ"ש כשחל ש"ת אחר השבת שנזהרין מלאכול האתרוג כ"כ הר"ר פרץ בסמ"ק והיא כסברת הר"ן שכ' לעיל בפ"ק סי' ג' דכל שנאסר היום ולמחר שרי הוי הכנה וליתא כאשר כ' לשם ואף שכ' בפ' א"צ סי' ו' דוקא להלכה ולא מעשה להתיר פירות שנתלשו לצורך כותי או שנשרו מאליהן וכן דגים שנצודו משבת לי"ט ואסורין משום הכנה שאני התם דאפשר לומר מאחר שהיום נתלשו זו היא הכנתו וקודם תלישתו חשבינן כאלו לא באו לעולם ודמיא קצת לצידת ביצה משא"כ הכא שהיה כבר בעולם ועוד התם הוא הכנה שנתלשה היום שאלמלא עדיין לא נתלשו ונתלשו למחר הוי אסורין וכן לידת ביצה כה"ג וכמ"ש התוספ' לשם בפ"ק לחד שינויא שזו היא הכנה שהקדימה לידתה משא"כ באתרוג שתלוי בזמן ולא היה כאן מעשה שראוי לומר שהקדים במעשה דאסור משום הכנה ושרי אף הלכה למעשה וכ"כ הרא"ש להדיא שכך נהגו להתיר

ו דין דאין מביאין עצים אלא מן המכונסין שבקרפף הסמוך לעיר תוך ע' אמה ושיריים ואפי' אין לה פותחות או שיש לה פותחות אפי' בתוך התחום אכל מן השדה אפי' מכונסין או מפוזרין אפי' מן הקרפף אין מביאין עלי קנים ועלי גפנים אע"פ שמכונסין אסור א"ל במניח כלי עליהם מעי"ט שלא יפרידם הרוח

מתני' מביאין עצים התלושים מן השדה מן המכונס ומן הקרפף אפי' מפוזר ואיזה קרפף כל שסמוך לעיר דברי כ"י ור' יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחות פי' מסגרת של עץ ואפי' בתוך התחום ומפ' בגמ' דר' יוסי תרתי לקולא אית ליה דכיון דאית ליה פותחות ואפי' בתוך התחום ובסמוך לעיר ואפי' לית ליה פותחות ופי' הרא"ש כ"ש בתוך ע' אמה ושירים הוי סמוך לעיר וכן בדברי הרשב"א וכ"כ הר"ן ואמר ר' ירמיה הלכה כר"י להקל אר"י אמר שמואל אין מביאין עצים אלא מן המכונסין שבקרפף והא אנן תנן מן הקרפף ואפי' מן המפוזר מתני' יחידאי היא דתניא אר"ש ב"א וכו' ות"ק דידיה סבר דנחלקו במכונסין שבקרפף אבל מכונסין שבשדה ומפוזרין שבקרפף מודו בה דאסורין וכן הלכתא אמר רבא עלי קנים ועלי גפנים אע"ג דמכנסי ומותבי כיון דמדלי להו זיקא מבדר להו כמפוזרים דמי ואסורין ואי אתנחי עלייהו מנא מאתמול שפיר דמי והא דאסרינן המפוזרים שבקרפף פרש"י דטעמא משום דמוקצה נינהו ולפ"ז לדעת ר"ת וסיעותיו דס"ל דק"ל כר"ש במוקצה אף בי"ט שרי אפי' המפוזרין אבל הר"ן כ' שאחרים פי' דטעמא משום גיבוב דהוי כמעמר ומדינא אפי' מפוזר בשדה שרי דגבוב בי"ט מותר דצורך אכילה חשוב כבקיעת עצים או כהבערה עצמה אלא שבשדה אסרו משום דמחזי כמגבב למחר ומיהו בגמ' מסקינן דלא שרי אלא מן המכונס שבקרפף משום דס"ל דכל מגבב אפי' בקרפף מחזי כמאן דעבד למחר ומכונס שבשדה מיחלף במפוזר ומש"ה אין מביאין אלא מן המכונס שבקרפף ע"כ ואני אומר דבודאי גבוב שרי היינו שאינן במקום גידולן וכמו שעי' התו' דאב מלאכה דמעמר אינו אלא במקום גידולן וכן לענין גבוב קנים לחלת' דחייב משום מעמר איירי בכה"ג ומש"ה מגבב עצים מן החצר שאינו במקום גידולן אבל במקום גדולן לא התירו משום אוכל נפש דהוו כמו קוצר וחותך עצים מן המחובר דאסור אפי' לצורך אוכל נפש ואל תקשה מבקיעת (עצים) שאינן אב מלאכה ממש מש"ה בשדה אסור לכ"ע דמחזי כמגבב במקום גידולן ות"ק דר"א דס"ל אפי' המכונסין בשדה אסור היינו משום דמחזי כמגבב וגזרו על המכונסין שבשדה וקרפף דלא החמירו כולי האי לא אסרו כ"א במפוזרין ומ"ש הרמב"ם מביאין עצים מן המכונסין שברה"י ואפי' היא מוקפת שלא לשם דירה ובלבד שיהיה לה פותחות ותהיה בסוף התחום שבת ואם חסר א' מכל אילו הכי הן מוקצה וכ"כ בה"ע משמע דס"ל לר' יוסי בין סמוך בין רחוק לא שרי אלא דוקא בפותחות וסוגי' דשמעתיה לא מיחוורא אליביה וכבר השיגו הראב"ד וכן הרשב"א חולק עליו

ז דין דאין מבקעין עצים מן הקורות שעומדין לבנין ולא מן הקורה שנשברה בי"ט אכל נשברה מעי"ט מבקיעין ממנה ודוקא בקופיץ ובצד הקצר שלו אשל לא בצד הרחב ובקרדום אפי בצד הקצר שלו אסור וכן במגל ובמגירה אסור ואף בקופיץ לא הותר אלא מקורה שא"א לאפות ולבשל בה בלא ביקוע אבל עצים של הסקה והם גדולים קצת וראוין להיסק בהם בלא ביקוע אסור לבקוע ומ"מ ביד שרי והאידנא אסור לבקוע עצים אפי' בקופיץ אלא בסכין והמדקדקים מתקנין הכל קודם י"ט ואפי' בח"ה אינן עושין ואף עצים הקטנים הצריכין לבישול דגים א"ל במקום הפסד

מתני' אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה בי"ש ואין מבקעין עצים לא בקרדום ולא במגל ולא במגירה אלא בקופיץ ופריך והאמרת רישא אין מבקעין כלל אר"י אמר שמואל חסורי מחסרא וה"ק אין מבקעין עצים ולא מן הקורות המסודרים זו ע"ג זו לבנין דבהא אפי' ר"ש מודה דאסור משום דה"ל מוקצה מחמת חסרון כיס ולא מן הקורה שנשברה בי"ט דמוקצה הוא משום דבה"ש לאו להסקה קיימי והוי כולד אבל קורה שנשברה מעי"ט מבקעין וכו' וכ' הטור וז"ל אין מבקעין עצים מן הקורות שעומדי' לבנין ואפי' לר"ש ולא מן הקורה שנשברה בי"ט לכ"י אבל לכ"ש מותר אם היא רעועה וקרוב הוא שתשבר ואם אינה רעועה אפי' ר"ש מודה ואם נשברה מעי"ט מבקעין ממנה ע"כ ומשמע קצת שכך דעתו נוטה והיינו דלא ס"ד לחלוק בין שבת לי"ט כמ"ש הרא"ש להדיא בסיף שבת וגם לא ס"ל לחלוק בין מוקצה לנולד כמו שחילק כ"ת ואף שהביא דעת ר"ת בפ"ק דביצה מ"מ איהו גופא לא ס"ל הכי כדמשמע בסוף נוטל ומ"מ תימא למאי נ"מ כ' הטור דלר"ש שרי ולא כ' סתמא לאיסור דלדעת הרי"ף והרמב"ם ק"ל במוקצה בי"ט כר"י ולדעת ר"ת וסייעתו דלא אחיליקו בין שבת לי"ט מ"מ ס"ל דבנולד ק"ל כר"י וכאשר כ' הרמב"ם והסמ"ג להדיא דקורה שנשברה בי"ט אסוכה משום נולד ואף לדעת אביו הרא"ש דלא ס"ל כר"ת לחלק בין מוקצה לנולד היינו בשבת אבל בי"ט נהי דס"ל דבמוקצה שרי אף בי"ט מ"מ במוקצה מחמת איסור ונולד ס"ל כר"י כדעת כ"ת וכ"ה מסקנתו בסוף משילין גר' בירושלמי אין מבקעין עצים מן הקורה ולא מן הקורה שנשברה בי"ט הדא דאת אמר בקורה שנשברה בי"ט אבל בקורה שנשברה מעי"ט מותר כשאין בהם תואר כלי אבל אם יש עליה תואר כלי אפי' נשברה מעי"ט אסור ע"כ ומסיק ולא בקרדום א"כ הונא בריה דרב שלמיא משמיה דרב ל"ש אלא בנקבות שלו אבל בזכרות שלו מותר ואיכא דמתני לה אסיפא אלא בקופיץ אר"ה בריה דר"ש משמיה דרב ל"ש אלא בזכרות שלו אבל בנקבות שלו אסיר וכ' הרי"ף פי' בנקבות שלו הצד הרחב והצד הקצר הוא הזכרות וכפרש"י כ' הרא"ש וז"ל הרמב"ם ז"ל פסק כלישנא בתרא וכן בה"ע ע"כ ואני אומר פשיטא היכא דל"ב להחמיר הוא דפסקי' כל"ב אלא אפי' להקל דרכו של הרי"ף לפסוק כל"ב וא"כ מאחר שהרי"ף הבי' ב' לשונות מסתמ' דעתו לפסוק כל"ב וכ' עוד