ים של שלמה על ביצה סג

של חג ואם התנה עליהם הכל לפי תנאו אביי וכבא דאמרי תרווייהו באומר איני בודל מהן כל בה"ש דלא חלה קדושה עלייהו אבל עצי סוכה דחלה קדושה עלייהו אתקצאי לז' וערש"י שאין יכול להתנות עליהם תנאי זה שהרי ע"כ יבדל מהו כל בה"ש משום דסתר אהלא ובה"ש ספק י"ט הוא וחלה קדושה עלייהו וע"י קדושה זו הוקצה לז' ופריך ומ"ש מהא דאתמר הפריש ז' אתרוגים לז' ימים א' רב כ"א וא' יוצא בה ואוכלה לאלתר פי' קסב' למצות' אתקצאי והכי נעשה מצוה וכ' אסי אמר כ"א יוצא בה ואוכלה למחר כיון דאתקצאי לבה"ש אתקצאי לכולה יומא התם דמפסקי לילות מימים לפי שאין מצותה בלילה הכא דלא מפסקי לילות מימים כולהו יומי כיומא אריכת' דמיא ע"כ שיטת גמ' כפי גי' הספרים שלנו אבל הרי"ף לא גרס הא דר"מ דמוקי סיפא אתאן לסוכה דעלמא אלא ה"ג ומי מהני ביה תנאי והאמר כ"ש משום ר"ע מנין לעצי סוכה שאסורין בהנאה כל ז' ת"ל חג הסוכת שבעת ימים לה' ותני' כ"י בן בתירא כו' ולא מהני ביה תנאי והתני' סככה כהלכת' ועטרה בקרמים ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזים שקדים ואפרסקים רימונים ופרכילי ענבים ועטרות של שבלים ויינות ושמנים וסלתות אסור להסתפק מהן עד מי"ט האחרון של חג ואם התנה עליהם הכל לפי תנאו אביי וכבא דא' תרווייהו באומר איני בודל מהן כל בה"ש דלא חיילי עלייהו קדושה כלל אבל עצי סוכה דחיילי קדושה עלייהו אתקצי לז' וכו' ע"כ גי' ופי' הר"ן לגרסתו כלומר אהני דתנאי לא מפסיק קדושה בתר דחיילי ומיהו תנאה מהני בין בסוכה עצמה בין בעיטורי' וכשמואל איני בודל מהן דלא חיילי קדושה עלייהו וה"ל גביה כסוכה דלאו מצוה כמו שיש לאתרוג והתנה עליו לאוכלו אם ירצה ואם נמלך יוצא בה והיינו ברייתא דקתני לעיל ואם התנה עליה הכל לפי תנאו אבל עצי סוכה ועיטורי' דחיילי עלייהו קדושה בה"ש אתקצאי לז' למצוותן על ככחו ולא מהני ביה תנאה אחרינא למיחל עלייהו קדושה ולאשתויי למחר ואפי' כעלה והאי דנקט עצי סוכה לישנא דר"ש נקט וה"ה לעיטוריה נמי דעצי סוכה ועיטור' כי הדדי נינהו ואיני בודל בלחוד מהני בי' מטעמא דכתי' אבל תנאה אחרינא לא זהו דרך הרי"ף ז"ל ולפ"ז בעצי סוכה נמי כי אור איני בודל מהני אשתמושי בהו בחש"מ או בי"ט אם נפלה ע"כ ואף שהרשב"א הסכים עמו אכן גי' הספרים גרסי כל בעלי תו' והרא"ש ורוב המחברים ואף הרמב"ם תפס גי' זו עיקר ועו' לישנא אבל ע"ס דחיילי עלייהו קדושה כו' משמע כגי' הספרים והק' התו' מדקאמר אתקצאי לז' דמשמע דמה שע"ס אסורי' דהיינו מטעמא דמוקצה וכ"מ בשבת הואיל והוקצה לאיסורו ולעיל קא' מהחג לה' אף סוכה לה' אלמא דאסורין מדאורייתא ותי' כ"ת מ"ש מה חג לה' אף סיכה לה' היינו לפ' שיעור סוכה כגון ב' דפנות אפי' לג' טפח אבל אי עביד דפנות שלמות יותר משיעור סוכה לא נפיק מקרא ועל היותר קאמר שהוא אסור מטעם מוקצה וכ"י עי' דוודאי כל זמן שהסוכה קיימת בעמידה שייך בה מה חג לה' אף סוכה לה' אבל כשנפלה לא שייך בה מה חג כו' וא"כ היה יכול לתרוצי הכא מה שעצי סיכה אסורין מקרא דלעיל מה חג היינו כשהיו בעמידה אבל כשנפלו מותרין אלא נקט האמת דכשנפלו נמי אסורין מטעם מוקצה ע"כ והרא"ש הביא נמי במס' סיכה התירוצים האלו ולא הכריע ביניהם אלא שמביא כ"ת באחרונה אבל בתו' פ' ב"מ לא הזכירו פר"י כל עיקר ואדרבה מוכח לשם כפי' ר"ת שכ' וז"ל וק' לכ"י כיון דנוי סוכה אסורין משום ביזוי מצוה א"כ מאי פריך בביצה בפ' המביא מנוי סוכה אעצי סוכה דקא' וסוכת החג לא מהני ביה תנאה והתני' סיככה כהלכת' וכו' ומאי קושי' דלמא עצי סוכה לא מהני בהו תנאה דמקרא נפקא כדדריש התם מנין לעצי סוכה שאסורין כל ז' שנא' חג הסוכות שבעת ימים וגו' דרשה גמורה היא כדמוכח בפ"ק דסוכה דב"ש פסלי מהאי קרא סוכה ישנה וב"ה מכשירין דההיא מיבעי ליה לע"ס שאסורין כל ז' אבל נוי סוכה דלא אסורין אלא משום ביזוי מצוה מהני בהו תנאה ועו' דבפ' כירה משמע בהדיא דע"ס לא אסירי אלא משום דאתקצאי למצותה והשיב ר"ת דבין נוי סוכה ובין ע"ס היתרים על הכשר סיכה לא אסירי אלא משים ביזוי או משום הואיל והוקצו למצוותו ולא אסירי מקרא אלא דוקא כדי הכשר סוכה והמקשה בביצה מנוי סוכה אע"ס לא ידע שיש חילוק בין יתר מכדי הכשר סוכה לכדי הכשר סוכ' ומשני באומר איני בודל מהן כל בה"ש דלא חיילי קדושה על נוי סיכה וכן על עצים היתירים על הכשר סוכה מהני ביה תנאה אבל עצי סוכה כדי הכשר חיילא קדושה עלייהו על כרחו בודל כל ז' ולא מהני בהו תנאה והא דקא' התם ואם התנה הכל לפי תנאו ופריך למימר' דמהני בי' תנאה כו' ומשני סיפא אתאן לסוכה דעלמא ובתר הכי פריך וסוכה לא מהני ביה תנאה והתניא סיככה כו' לא בע' לשנויי הכל לעי תנאו על יתירות מכדי הכשר סוכה דהכל לפי תנאו משמע בכל הסיכה ע"כ ולפ"ז ל"ל מ"ש אבל עצי סיכה כו' אתקצאי לז' יומי היינו דאוריית' כלומר הוקצה והופרש לכך שלא יהנה מהם והאי לישנא מתיך שהוקצה למצותו וכו' שאינו כ"ל איסור מוקצה מדרבנן אלא כ"ל הופרש למצותו ובאמת שתו' דהתם לא דייקו כלל מלישנא דאתקצאי דקאמר הכא אבל התו' דהכא דדייקו מלישנא דאתקצאי לז' יומין משמע מדרבנן א"כ אף לפר"ת אינו מיושב הסוגי' דהכא כלל וראיתי בתו' דסוכה שמישבי' סוגי' דהכא בין לפר"י ובין לפר"ת וגם לא יהא ק' מאי מקשה מנוי סוכה דטעמ' משום ביזוי מצוה לסוכה דאורייתא שהק' נמי לשם כמו שהק' הכא וכתבו ז"ל וי"ל דהא דאסר מדאוריית' היינו בעודה קיימת אסור ליטול ממנה עצים אבל משנפלה דבטלה מצותה לא שירא אלא מדרבנן והך דפריך בביצה וכי מהני בי' תנאה ה"ע וכי מהני ביה תנאה בעודה קיימת כשנפלה נמי לא יועיל דמיגו דאתקצאי לבה"ש אתקצאי לז' ומשני דסיפא אתאן לסוכה דעלמא והדר פריך מנוי סוכה דמהני ביה תנאה ומשני באומר איני בודל כל בה"ש דלא הוקצה למצוותו ולא דמי לעצים שהן עיקר המצוה וע"כ בודל מהן ויש בו סתירת אהל ואע"ג דמעיקרא ידע ה"ט אורחא דגמ' לפרש דבריו דרך קשיא ותי' וכ"ת מפ' דעצים של כדי הכשר סוכה חיילא קדושה עלייהו ואסירא מדאורייתא אבל היותר מכדי הכשר לא מתשרי אלא מדרבנן והא דפריך כמי וכי מהני ביה תנאה משום דמסתמא כי היכי דלא מהני תנאה במאי דאסורין מדאוריית' ה"ה דלא מהני במאי דאסרי' מדרבנן ולא מפליג נמי תנא בין צריך לסוכה בין ל"צ ע"כ ולפי שיטה זו ל"צ תו לאדחוקי לפר"ת ולומר שהמקשה לא ידע שיש לחלק בין שיעור סוכה ליתר משיעור סוכה וכן לפר"י ל"צ לשנויי ולומר דה"מ לשנויי ולחלק בין עמדה לנופלת וכו' כי אף הוקשה ידע שיש לחלק ביניהן מ"מ פריך שפיר והשתא אין חילוק בין תי' כ"ת לתי' כ"י דאף לכ"ת אפי' היתר מכדי הכשר סיכה אסור ולא מהני ביה שום תנאה אפי' אינו בודל מהן כל בה"ש משום דחלה קדושה בע"כ משום סתירת אהל והוי אסור מדרבנן אפי' בנופלת אבל מ"מ ק' על פר"ת דלא אשתמיט בגמ' לחלק בין שיעור סוכה ליתר משיעור סוכה גם דוחק דהפסוק איירי דוקא בשיעור סוכה מצומצם גם על פר"י ק"ל לחלק בין עמדה לנפלה מאחר שנאסרה כבר מן התורה כל ז' ופשטא דסוגי' ג"כ משמע דאף בנפולה קמייתי קרא לאיסור דהא מוקי כבר בנפולה וע"ק לתרווייהו מאי דפריך וכי סוכה דמצוה לא מהני ביה תנאה והתני' וכו' דמשמע דפריך למאי דמשני דבסוכה דעלמא איירי אבל סוכה דמצוה לא הא בלא"ה נמי ק' מההיא ברייתא דתני כ"ע דלא מהני ביה תנאי בסוכה להאי ברייתא דנוי סוכה דמהני ביה תנאה ע"כ נראה בעיני דודאי קרא דקאסר סוכה כל ז' אסור בין בסוכה גדולה ויתר מכשיעור בין בקטנה בין בעומדת בין בנופלת ונוי סוכה בודאי אינו אסור אלא מדרבנן או משו' כוי סוכ' או משום שהוקצה למצותו ומש"ה לא הוי ק' להגמ' מידי האי ב' ברייתי אהדדי ומאי דפריך השתא אדברי ר"מ בריה דרבא ה"פ קאמר סיפא אתאן לסוכה בעלמא אבל סוכה דמצוה לא שזהו מיותר דהא כבר ידעינן דאיירי בסוכה דמצוה ולא בא לשנויי אלא דהכל לפי תנאו דברייתא איירי בסוכה דעלמא וקאי ארישא דבריית' אלא לדיוקא נקטי' כלומר דלא אשכחית דמהני שום תנאי אלא בסוכה דעלמא אבל דמצוה לא מהני בי' תנאה בשום ענין אפי' בנוי סוכה ומש"ה עריך שפיר מנוי סוכה ומ"ה קאמר גמ' וכי סיכה דמצוה לא ר"ל שהיה דייק מלישנא דאבל בסיכה מצוה לא והתניא וכו' ומשני אביי וכבא דאה"נ דלא מהני תנאי אלא בסוכה דעלמא אבל בנוי סוכה לא מהני א"ל שיאמר איני בודל ממנו כל בה"ש ודווקא לנוי סוכה אבל עצי סוכה חלה קדושה עלייהו בע"כ בין בסוכה גדולה ויתר משיעור בין בעמידה בין בנפילה מטעמא דקרא דאיתקיש לחג ולא מהני איני בודל כו' כי מיד בין הכנסת בה"ש חלה קדושה עלייהו ממילא (ואתקצאי) לכל ז' ימים מן התורה ושייך לומר מוקצה מדאורייתא כ"ל שהוקצה למצוותו מן התורה כמו שהיינו צ"ל לדברי התו' דפ' ב"מ וכמ"ש לעיל והא דפריך אח"כ מאתרוג כו' על נוי סוכה פריך דקאמרת דלא מהני שום תנאי אלא צ"ל איני בודל כו' ואע"פ שהוא מדרבנן והא גבי אתרוג מהני תנאי בעלמא והשתא ל"ק ולא מידי ונ"מ לעי מ"ש מי שעשה סוכה גדולה (בח"ה בהעתק מצאתי בס"ה וצ"ע) ונפלה דלשני הפי' שרי כשהי' אומר קודם עשייתו אינו בודל מהן בהכנסת קדושתו דהיינו כשנגמרה דהא ליכא סתירת אהל בח"ה ובטל טעם המוקצה כשאמר איני בודל מהן כו' וביזוי מצוה נמי ליכא אחר שנפלה הוא ויתר משיעור סוכה שרי אפי' לכ"ת אבל לעי פי' לא מהני שום תנאי בעולם דהכל אסור מדאורייתא ומ"מ נ"ל נמי דאף הדפנות ג"כ (אסורי') מן התורה שהרי הן ממעמידי הסוכה וכמ"ש הרמב"ם וכמו שמשמע ג"כ מדברי התו' שכ' יתר משיעור סוכה על הדפנות אלמא דדפנות נמי בכלל סוכה ולא כדעת הרא"ש שחולק וכ' שאין הדפנות בכלל סיכה וצ"ל לפי דבריו מ"ש דבכי התוספות דיתר משיעור דהיינו יתר מב' דפנות וטפח לדוגמא בעלמא קאמר כלומר לאשכוחי יתר מכשיעור וליתא והכל הוא בכלל סוכה וכן הוא בדרשות מהרי"ל וז"ל ויזהר שלא יהנה מהן מאומה בחג ואפי' ליטול קיסם כדי לחצוץ בו שיניו או להפוך בו בביצה וכ"כ מהר"ם וכ"ה בדרשות מהר"ח מווינא ואפי' מדפנותיה משום דאתקצאי למצות השם כל ז' ע"כ חוץ מנוי סוכה וכדפי' שאינן בכלל סוכה כלל ומ"מ אסור מדרבנן אפי' בנטילת' א"ל שיאמר איני בודל כו' ולענין הקנים העומדין אצל הדפנות שאין בהם משום סתירת אהל דלעיל אין חילוק בין סוכה דעלמא לסוכת החג שהכי לא העמידה אצל הכותל אלא להצניעה וכן למעלה בסכך בחבילת קנים אבל היכא שהסמיכה אלל הכותל כדי להעבות הכותל או להחזיק ואע"פ שמותר ליטול ממנה בי"ט היכא שסמך לה אחר שגמר עשיית סוכה בדפנותיה ובסכך כמ"ש לעיל אכן בסוכת החג אין להקל ושמא לא גריעי מנוי סוכה וצ"ל איני בודל כו' וכן יראה שכך ד' הרמב"ם והטור לאיסור שהרי לא כתבו התיר ליטול הקנים הסמוכים לדופן אלא בסוכה דעלמא ולא בסוכת החג ע"כ טוב להזהר ולענין נוי סוכה דשני בתנאי ס' הר"ן