ים של שלמה על ביצה סב

אין בשינוי קלות המשא ע"כ אכן הרמב"ם כ' בפ"ד משאות שדרכן לשאת אותן במוט ישא אותן ע"ג מאחוריו שדרכן לישא אותן ע"ג מאחוריו ישא אותן על כתיפו ושדרכן לישא אותן על הכתף ישא אותן בידיו לפניו או יפרוס עליהן בגד וכל כיוצא בזה משינוי המשא וידוע שמשא שנושא אדם ביחידי לפניו בידיו הוא להחמיר ממשא שנישא ביחידי על כתיפיו וכ"כ התו' וז"ל וק' דס"פ האומנין משמע דמשא כבד נושאין בקל בריגלא מבאגרא אלא נראה דאפי' מכביד יותר מ"מ לא חיישינן כיון דמשנה מדרך חול ע"כ ומסיק א"ל רב חנן בר רבא לרב אשי אמור רבנן במאי דאפשר לשינוי משנין בי"ט והא הני נשי דקא מליין חצבייהו מיא בי"ט ולא קא משניין ולא א"ל ולא מידי א"ל משום דלא אפשר היכי ליעביד דמליא בחצבא רבא תמלי בחצבא זוטא קא מפשי בהילוכא דמליא בחצבא זוטא תמלי בחצבא רבא קא מפשי במשוי תכסייהו בנכתמא פי' כיסוי של עץ העשוי לכדין זימנין דנפיל ואתי לאתויי תקטריה זימנין דמפסק ואתי למקטרי' תפרוס סידרא עליה זימנין דמשמיש במיא עי' שנשרה במים ואתי לידי סחיטה הלכך א"א ושמעי' מהאי מילתא שעבדי ישראל השואבין מים או בתולת ישראל שלא יפרסו שום בגד על הכלי שנושאין בו מים וגם לא יכסו אותן בכיסוי שלהן ותמיהני למה השמיטו המחברים מאמר זה דהא שמעינן מיניה מילתא לאיסור ודוחק לומר שכך הוא דברי הגמ' שא"א לשנות שלא יזלזלו בי"ט משום דבשינויי' איכא למיחש טפי לאיסורא כמו שמפר' ע"כ הנח להם באתה ענין שיצאו יכסו או לא יכסו דומיא דחצבא רבא או זוטא שיוכלו למלאות באיזה שירצה מ"מ נרא' דלישנא דזימנא נפל כו' משמע כפשטי' לאיסו' נחזור למשנה ומתחילין בערמות התבן פי' אע"פ שלא זימנם מבע"י ולא הי' רגיל להסק ממנו אבל לא בעצי' שבמוקצ' דהיינו רחבה שאחורי הבתים שקרוי מוקצה על שם שהוא מוקצ' לאיסו' שאין נכנסין ויוצאין בה תדיר ונותנים שם עצים וכל דבר שאין דעתו ליטול עד זמן מרובה ומסיק ומתחילין בערמת התבן א"ר כהכא זאת אומרת מתחילין באוצר תחילה פי' כגון שהיה מוקצ' לאוצרו לזמן ארוך כה"ג דסתמא אוצרין אותו לבהמה מני ר"ש היא דלית ליה מוקצה אימא סיפא אבל לא בעצים שבמוקצה אתאי לכ"י דאית ליה מוקצה ומשני הכי בארזי ואשוחי שהוא ארז נקיבה עסקינן ואין אדם מסיק אותן דעומדין לבנין ומוקצה מחמת חסרון כיס ואפי' כ"ש מודה איכא דמתני לה פי' לדר' כהנא אסיפא אבל לא בעצים שבמוקצה א"ר כהנא זאת אומרת אין מתחילין באוצר תחילה מני כ"י היא דאית ליה מוקצה אימא רישא מתחילין בערמת התבן אתאן לר"ש דלית ליה מוקצה ומשני התם בתבנא סריא פי' נרקב ונסרח שאין ראוי למאכל בהמה וסתמא לעצים ולאו היינו אוצר תבנא סריא הא חזי לטינא פי' לבנין לבנים דאית בה קוצי ואינו יכול לגבלו בידיו וברגליו והרי"ף כ' וז"ל אוקמא רב כהנא לר"י דאית ליה מוקצה האי דמתחילין בערמת התבן בתבנא סריא דאית ביה קוצים דלא עבדי ליה אוצר ע"כ והוא אזיל לשיטתי' דס"ל במוקצה כר"י בי"ט אבל לפי מה דק"ל כר"ש א"כ קי"ל כאוקימתא קמייתא דרישא שרי אפי' בלא תיבנא סריא ולית ביה קוצים וסיפא איירי בארזי ואשוחי דמודה בה ר"ש הא כל שאר עצים שריין

ב דין כל מידי דרבנן או אפי' מדאורייתא הבאים ממדרש הפסוקים שאינו כתוב כתורה בהדיא אז אם הנשים ממאנין לקבלו אין מוחין להם ואי לא ידעינן חייבי' למחות בהן אכל מילי שכ' בהדיא בתורה מחינן בהו וענשינן להו עד שיקבלו ואפי' כספק דאורייתא

אל רבה ב"ר חנן לאביי תנן אין מספקין ואין מטפחין ואין מרקדין והאידנא חזינן להו דקא עבדו ליה ולא א"ל ולא מידי א"ל הנח להם לישראל מוט' שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידי' וה"מ בדרבנן אבל בדאוריית' לא ולא היא ל"ש מדאוריית' ול"ש מדרבנן לא א"ל ולא מידי דהא תו' עינוי די"כ מדאורי' וחזינן להו דקא אכלי ושתי עד חשיכ' ולא א"ל ולא מידי וכ' הרי"ף והרא"ש אחריו וז"ל וה"מ במידי דידעינן בודאי דממאנים אותו לקבל אבל במידי דלא ידעינן חייבי' למחות בידם ע"כ וכ' עוד הרא"ש כ' בה"ע דוקא במידי דאתא מדרשה כגון תו' עינוי די"כ אבל במידי דכ' באוריית' בהדיא מחינן להו וענשינן להו עד דפרשי וכן יראה מפרש"י שפי' עד שחשיכה גר' ולא משחשיכה וה"ט משום דכ' באורייתא בהדיא ומש"ה נראה לא זו ודאי דאוריית' אלא אפי' ספיקא דאוריית' מאחר דספיקא דאורייתא לחומרא הוי כודאי דאל"כ הוי שפיר גר' שאפי' משחשיכה וכ"ל בין השמשות אלא ודאי אף בה"ש הוי מחינן בהו אי הוו אכלי כי ספיקא כודאי וכן יסד הפייט לא תנאף בספק פן תענש בודאי

ג דין סוכה שאינה של מצות חג הסוכות אלא עשוין לצל כמו בחג השבועות אין נוטלין עצים ממנה בי"ט אבל קנים הזקופין שסביבות הדפנות שאינם נארגים עם הדופן מותר ליקח מאותן הקנים אבל אם נתכוין בתחילת עשיית דופן כדי לעבותה או לחזקה אפי' לא נארגו עם הכותל אסור אכל לאחר שנגמר כבר הדופן עם סככה וסמך עליה קנים לעבותה ולא נארגו עמה אין בהם איסור וכן חבילות של קנים שנתנן על הסכך ולא התיר אגדן לא בטלינהו ומותר ליקח מהם ולענין היתר הקנים הזקופים ועומדים אצל הכותל וכן כילת הקנים אשר על הסכך אין חילוק בין סוכה דעלמא לסוכת החג ובכל ענין מותר אכן אם כוונתו לעבותה אע"ג דבסוכה דעלמא מותר כענין שכתבנו מ"מ בסוכות החג אין להקל ובסוכה עצמה דעלמא שהיא רעועה מותר ליטול אף ממנה אבל אם אינה רעועה אפי' נפלה אסורה ואם התנה ליטל ממנה בי"ט מותר אפי' בסוכה בריאה והוא שנפלה ב"ט וסוכות החג בין דפנות בין סככה אסורין מן התורה אפי' נפלה ואפי' יתר מכדי הכשר סוכה ואין מועיל בה שום תנאי ונוי סוכה אסורין א"ל בתנאי ושיעמוד סמוך לבין השמשות דכניסת י"ט ויאמר איני בודל מהם כל בה"ש או לכשארצה אטול מהם אבל אם אמר לכשיפלו אטול מהם אינו מועיל

מתני' אין ניטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה מ"ש מן הסוכה דלא דקא סתר אהלא מן הסמוך לה נמי קא סתר אהלא פרש"י קס"ד השתא אם היא עבה שנותנין קנים הרבה על הסכך מותר ליטול מהם מש"ה פריך הא קסתר אהלא כיון דבטלה לגבי סכך כל פורתא דשקיל מיניה סתירה ומשני אר"י אמר שמואל מאי סמוך סמוך לדפנות פי' כגון קנים הנזקפים סביבות לדפנות כיון שלא נארגו עם דופן לא בטלי לגבי דופן ר' מנשיא אומר אפי' תימ' בשאין סמוך לדפנות כי תניא ההיא באיסוריית' פי' חבילות של קנים שנתנן על הסכך ומדלא התיר אגדן לא בטלינהו לגבי סכך אלא להצניעם שם וכ' הא"ז ובלבד שלא נתכוין לעשות כדי שיהא הכותל עב דאם נתכוין לעבותה אסיר אבל התנה מותר ע"כ ולפ"ז אם נתכוין לעשות הכותל חזק שלא יפילה הרוח ג"כ אסיר א"ל בהעמידה שם להצניע ויש לחוש לדבריו היכא שהעמידה בתחילת עשיית הכותל כדי להעבותה או לחזקה אפי' לא נארגו עם הכותל אבל לאחר שעשה הכותל כבר וגמרה סמך אח"כ קנים לעבותה ולא נארגו עמה אין בהם איסור ומש"ה כ' הטור וז"ל לאחר שתקנה בדפנותי' ובסככה סמך לה עוד חבילות ולא חברם שונה או שזרק עוד יותר על הסכך מותר ליטלה וכ' עליו הקאר"ו ז"ל משמע דה"ק דלאחר שתקנה בדפנותי' או אחר שתקנה בסככה זרק עוד יותר על הסכך דאין לפרש דוקא כשתקנה בדפנות' וסככה הוא דכי סמך לדפנותיה מותר ליטלן אבל אם סמך לדפנותי' קודם שיתן הסכך אסור ליטלן דמ"ש ואע"פ שיש קצת לחלק אינו כדאי ולשון רבינו בדין זה אינו מכוין שכ' אבל סמך לדפנות חבילות וכבר נתבאר ולשין הגמ' ומלשון רש"י שכ' דבסמיכ' לדופן אינם חבילות אלא קנים זקופים סביב דפנות מותר ליטלם עכ"ל ואני אומר וכי לא ידע סוגי' דגי' כל עיקר אלא דבודאי נראה לרבות' קאמר אפי' בסמוך לה חבילות לדפנות דהיינו כדי להעבות' או לחזקה אפ"ה שרי ומ"ה דוקא אחר (שעשה) הדפנות וסיככה כהלכתה אבל קודם שסככה שהוא עסוק עדיין בעשיית סוכה אם בא אח"כ להעבותה אסור כדברי הא"ז ולא כמו שהבין הקאר"ו גם הלשין של הטור לא משמע כלל כדבריו והא דר"י אמר שמואל דמוקי סמוך לדפנות והא דר' מנשיא ל"פ ותרווייהו קושט' נינהו ולכן הבי' הרי"ף והרא"ש תרווייהו אבל הרמב"ם לא הבי' אלא הא דשמואל בסמו' לדפנו' ולא הבי' הא דר"מ דשרי למעל' באיסורי' אלמא ס"ל דפליגי ופסק כשמואל וכן יראה מדעת הטו' שהרי לא כ' היתר למעלה אלא שזרק אחר עשיית סיכ' אבל לא כ' שאם הניח חבילות מקושרים כשר בכל ענין אלא דלא חש לה משים דפסק כשמואל דלא שרי אלא בסמוך בדפנות כמ"ש שסמך לאחר עשיית סוכה וה"ה כה"ג למעלה אבל איני יודע למה לא נאמר דתרווייהו קושטא נינהו ול"פ תני ר' חייא ב"י קמי' דכ' יוחנן אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמו' לה ור"ש מתיר פי' אפי' מן הסכך ושוין בסוכת החג בחג שאסור' ואם התנה עליה הכל לעי תנאו ור"ש מתיר והא קא סתר אהלא אר"נ ב"י הכא בסוכה רעועה עסקינן פי' דנפלה בי"ט וליכא סתירת אהל ור"ש לטעמיה דלית לי' מוקצה דתנן מותר השמן שבנר ושבקערה אסור וכ"ש מתיר מי דמי התם אדם יושב ומצפה אימתי תכבה נר הלכך כל בה"ש דעתי' עליה הכא אדם יושב ומצפה אימתי תפול סוכתו בתמיה אר"נ ב"י הכא בסיכה רעועה עסקינן דמאתמול דעתי' עליה ושוין בסכת החג בחג שאסורה ואם התנה עליה הכל לפי תנאו ומי מהני ביה תנאה והאמר רב ששת משום ר"ע מנין לעצי סיכה שאסורין כל ז' שנא' חג הסוכות שבעת ימים לה' ותניא כ"י בן בתירא אומר מנין שכשם שחל ש"ש על החגיגה כך חל ש"ש על הסוכה ת"ל חג הסכות שבעת ימי' לה' א"ר מנשיא בריה דרבא סיפא אתאן לסוכה דעלמא אבל סיכה דמצוה לא מהני ביה תנאה ופריך וסיכה דמצוה לא מהני ביה תנאה והתני' סככה כה' ועטרה בקרמים פי' בגדי צבעונים שקורין אובר"יץ ובסדיני' המצויירין לבנים של פשתן ותלה בה אגוזים שקדים אפרסקים ורמונים ופרכילי ענבים ויינות שמנים וסלתות פי' בכוסות של זכוכית ננוי ועטרות שבלים אסור להסתפק מהן עד מי"ט האחרון