ים של שלמה על ביצה סא

כהרמב"ם שדימה שניהם יחד שכתב ואם שינה מותר כגון שרקד מאחורי הנפה או שרקד ע"ג השלחן ע"כ ולא נהירא דא"כ הל"ל שתעשה שינוי אחר אלא נראה דס"ל להרי"ף מה שאמר לה רב יוסף חזי דאנא ריפתא מעליית' בעינא אינו כ"ל שתעשה בלא שינוי אלא הזהיר אותה שלא תעשה באופן אחר כי חשש שלא תכבד עליה המלאכה לשנותו לרקוד אחורי הנפה ולא תשנה הקמח עוד ע"כ הזהירה שלא תעשה באופן אחר אלא תשנה קמח בהרקדה שנייה ע"י שינוי ומ"ה גרסינן בספרים שלנו חזי דאנא ריפתא מעליית' בעינא דמשמע לשון אזהרה ולא שבא להתיר ולפי' רש"י שעי' שתעשה בלא שינוי וכ"כ המ"מ בשם הראב"ד ובה"ע וס"ל דרב יוסף צוה לעשות בלא שינוי כר' פפוס ור"י בן בתירה וקשה איך עלה על דעתו של רב יוסף לחלוק על סתמא דברייתא דס"ל אין שונין אלא עיקר הני עובדא שמתירין ע"י שינוי ולאשמועינן דברייתא דאסרה הרקדה שנייה היינו בלא שינוי קאמר גם רב אשי שאמר אי לאו דחזיתה מבי נשא כו' משמע נמי שבא להשמיע שמותר ע"י שינוי דל"ת סתמא דברייתא אסרה בה בכל ענין וא"כ הרקדה ראשונה פשיטא דאסורה ע"י שינוי אף שכ' הסמ"ג והבאתיו בפ"ק גבי דיני מלח שלמדנו שכל אוכל נפש מותר ע"י שינוי אפי' אפשר לעשותו מעי"ט היינו שאר מלאכות כגון מלישה ואילך אבל הרקדה ראשונה שהיא לזמן ארוך דמיא לטחינה ומ"ה מתירין הרקדה שנייה שהיא בזמן לישה חיישינן שמא יפיל בה צרור א"כ מאחר שאין בה תיקון כ"כ התירו אותה ע"י שינוי

כח דין אומר אדם לחנווני תן ליה בצים ואגוזים או לרועה הרגיל אצלו תן לי גדי או טלה ולטבח תן לי כתף או ירך ולנחתום תן לי ככר ולחנווני תן לי עשרה בצים או נ' אגוזים וכל כיוצא בזה ובלבד שלא יזכור שם מדה ולא סכום דמים דהיינו שלא יאמר לו תן לי אגוזים בו"פ וכבר אני חייב לך ו"פ וא"כ אני חייב לך מכל וכל י"ב פשיטים וגם לא יזכיר שם מנין לומר כך וכך אגוזים נתת לי תן לי עוד כך וכך יהיה לך בידי מאה או מאתיים

מתני' אומר אדם לחנווני תן לי בצים ואגוזים במנין שכן דלך בע"ה להיות מונה בתוך ביתו ת"ר הולך אדם אצל רועה הרגיל אצלו ואומר לו תן לי גדי א' או טלה א' אצל טבח הרגיל אצלו ואומר לו תן לי כתף א' או יכך א' אצל פטם המפטים עופות ואומר תן לי תור א' או גוזל א' אצל נחתום הרגיל אצלו ואומר תן לי ככר א' או גלוקסא א' אצל חנווני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי עשרה בצים או כ' אגוזים עשרה אפרסקים ה' רימונים ואתרוג אחד ובלבד שלא יזכיר לו סכום מדה רשב"א אומר ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח זו היא גי' רש"י ועי' סכום מדה קב או קביים סכום מקח דמים ולפי' סכום מנין לכ"ע שרי וכ"ח גורס וכן בתו' סכום מנין במלתיה דת"ק ותדע דאי סכום מדה לא הוי פליג עליה רשב"א ולומר דוקא סכום מקח ולא סכום מדה גם לישנא דסכום מדה אינו מיושב דהל"ל ובלבד שלא יזכיר שם מדה מאי סכום דקאמר אלא סכום מנין גרסי' והכי אי' בתו' ועי' בה"ג וכן הרי"ף שלא יאמר כך וכך אגוזים נטלת טול עדיין כך וכך כדי שיהיה לך מאה או מאתיים ורשב"א מתיר אע"פ שמזכיר סכום מנין מאחר שאינו מזכיר סכום מקח שלא יאמר לו טול כך וכך להשלים דינר בלשון זה כת' הרא"ש ולכאורה משמע שאם אמר להדיא תן לי בפשוט או בכמה עשי' שאסור וכ"כ הר"ן וז"ל ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח כת' הרי"ף ז"ל מאן שיש עליו כסף לא יאמר תן לי בכסף ויש לך עלי כסף אחר הכי יש לך בידי שתי כספים כו' ותמיהני אם אמר לו תן לי בכסף אעפ"י שלא עשה חשבון לומר הרי יש לך בידי שתי כספים מיתסר ועוד דפשיטא דהיינו מקח וממכר ונ"ל דתן לי בכסף לאו דוקא אלא תן לי בכדי שיהיו לך בידי ב' כספים וס"ד אמינא כיון שאינו פוסק בפירוש על מה שהוא לוקח עכשיו שרי קמ"ל ע"כ ופירושו דחוק גם מדברי התו' לא משמע שכתבו בזה"ל כ"ש אומר ובלבד שלא יזכיר סכום מקח שלא יאמר תן לי אגוזים בששה פשי' וכבר נתת לי כך וא"כ אני חייב לך מכל וכל י"ב פשיט' משמע להדיא שאם אינו עושה חשבון בצירוף שרי להזכיר דמים ובפרט בענין מכירת האגוזים והדומה להם ששיעורין ידוע וכ"כ הא"ז וז"ל לא חיישינן שמא יזכיר סכום מקח שיאמר לו תן לי בפשוט או בב' פשיט' דהיינו לא הוי סכום מקח אלא כגון שתחילה היה חייב לו פשוט ואומר תן לי עוד בפשוט ויהיה לך בידי שנים זהו סכום מקח ואסור והא דאמרינן לעיל אין עוסקין דמים בי"ט ה"ד בדבר שאין ידוע שיעור ממככו ע"כ ומאחר שר"ש מתיר סכום מנין ות"ק אוסר הלכה כת"ק ואסור בין סכום מנין בין סכום מקח והרא"ש כת' וז"ל והרי"ף גורס במלתיה דת"ק מקח פי' שם דמים ובמלתיה דר"ש מנין ולכך יש ליזהר בשניהם וכ"כ הרמב"ם ז"ל שלא יזכיר שם דמים ולא סכום מנין ע"כ ולפי מה שעי' נראה פשוט דאף לגי' כ"ח והתוספת שגורסין סכום מנין במלתיה דת"ק מ"מ יש לאסור שתיהן מאחר דרשב"א אומר ובלבד שלא יזכיר סכום מקח אבל סכום מנין שרי ות"ק מוסיף לאסור סכום מנין וכ"ש סכום מקח והלכה כת"ק ושניהן אסורין

כט דין כל מה שהתירו (לעיל) ליקח מחנווני דוקא מחנווני ישראל אכל חנווני כותי אסור ליקח ממנו מדבר שמחובר וכיוצא כו כמו שנתבאר לעיל

פסק כתב בה"ג ה"מ חנווני ישראל אבל חנווני כותי במאי דאית' במחובר א"נ קמחא דאל"מ נטחן בי"ט או בא חוץ לתחום א"כ בצים דאל"מ דאתילדו בי"ט אסור למישקל מני' כדגרסי' כותי שהביא דורון לישראל אם יש מאותו מין מחובר לקרקע אסור וה"ה לכ"ד שנעשה בו איסור מלאכה האסורה לישראל ע"כ וכ' הרא"ש ולא היה לו להזכיר מחוץ לתחום דהא ודאי שרי כדאית' בפ' בכ"מ גבי לפתא אסרו במחוזא ובפ' מי שהוצי' הני דכרי דאתי למברכתא וכן קמח שנטחן בי"ט מאי איסורא איכא כיון דרוב' כותי' אדעתא דכובא טחני לה כדאמרינן בכר הדולק במסיבה ומשום מוקצה ליכא למימר דחטים (חזו) לכוס בה"ש או לעשות מהן קליות ודייסא אבל בשבת אין להתיר עת הניקח בשבת שמא היה ב"ה קמח או עיסה דלא חזו לכוס וכן אסר ר"ת לריב"ם לחם של כותי שנאפה בשבת וסה"ת כ' פעם לאיסור ופעם להתיר ול"נ דאפילו אם היה קמח או עיסה בה"ש לא הוי מוקצה כיון דהוה ביד כותי הוה גמרו בידי אדם והאפייה אינו אוסרת דבשביל רוב כותים היא ע"כ והנה מ"ש לאסור בצים שמא היום נולדו יפה כת' וכן ראיתי בתוספ' אבל הר"ן כת' וז"ל ואפשר דאף בכותי נמי שרי בר מפירות שיש במנין במחובר אבל בתור או בגוזל ליכא למיחש שמא היום ניצודו דרובא ניצודים מאתמול ובצים נמי רובן מאמש הן ולפיכך מותרין דאזלינן בתר רובא כו' וכבר כתבתי בע"ק סימן כ' דלא סמכינן ארובא א"ל במסל"ת ומ"ש לענין פת שנאפה דליכא ביה חשש איסור וכ"כ הר"ן ואני כתבתי בחולין בפ"ק סימן ל"ב שאסור לקנות פת שנאפה בשבת והאוכלה היה ראבי"ה מלקה אותו ע"כ יש להזהר בו א"ל בשעת הדחק לצורך לחם משנה ע"ש וכ' הא"ז דברי האוסרין ודברי המתירין ולבסוף כת' ואמרי' דלד"ה אם בישל או אפה עבד ישראל בשבת אפילו לצורך עצמו ואפילו בשבת ראשונה ובפעם ראשונה שאין העבד יודע אם אדונו יאכל מזה או לא אפ"ה אסור ע"כ ונראה דבענין זה אפילו לצורך לחם משנה אסור לפי שנראה כאלו נעשה בשבילו ומצוה הבאה בעבירה היא ר"ל ואפילו פת שנאפה בעי"ט או בע"ש אסיר לקנות בי"ט ולא לומר לכותי בע"ש שיקנה אותו למחר וכן כל דבר ועיין לעיל בפ"ק סימן כ"ח פת שנאפה בשבת כתבתי פ"ק דחולין סי' ל': הדרן עלך אין צדין המביא פרק רביעי יום טוב

א דין המביא כדי יין ושומן ממקום למקום לא יביאם בסל ובקופה אלא יביאם לפניו בידו א' א' או ב' ב' משאות שדרכן לשאת אותן במוט ישא אותן ע"ג מאחוריו ושדרכן לישא אותן מאחוריו ישא אותן בידיו לפניו או יפרוס עליהן בגד וכל כיוצא שזה משינוי המשא איפי' ממשא קל לכבד ואם א"א לשנות מפני שזימן אורחי' וצריך למהר להביא לפניהם יעשה כדרכו

המביא כדי יין וכדי שמן ממקום למקום לא יביאם בסל ובקופה אבל מביא הוא לפניו על כתפו וכן המוליך את התבן לא יפשיל את הקופה לאחוריו אבל מביאה בידו תנא אם א"א לשנות מותר פי' כגון שזימן הרבה אורחים וצריך למהר ולהביא לפניהם יעשה כדרכו וז"ל הסמ"ג ואם א"א לשנות נושא ומביא כדרכו בד"א בנישא על האדם אבל על הבהמה לא יביא כלל שלא יעשה כדרך שעושה בחול אתקין רבא במחוזא דדרי בדוחקא משוי שאדם יחיד נושא על כתיפו בחיל בטורח לידכו אותו בי"ט בריגלא הוא עתר שקורין אותו גאפי"ל בל"א כדי שישנה ועתר זה נוח לשאת בו משא כבד ואותן (שנושא) בחול בריגלא ישנה (וישא) אותן באגרא שהוא משא ב"א במוט בכתפיהן ואותן שנושאים בחול על הכתפים ישאו אותן בי"ט באכפא במוט בידים ופרש"י ואע"פ שאינו להקל מ"מ שינוי הוא ואינו מרבה טורח בשינוי ואותן שנושאין בחול במוט בידים כפרוס סידר עליהן ועי' התוס' וכן הרז"ה דאיירי ביין שאין שייך בו ליבון וסחיטה שלו אינה אסורה אלא משום דש וא"כ כי נפל לארעא הולך לאיבוד ולא חיישינן לסחיטה אבל על מים אסור למיפרס סודרא דחיישינן לסחיטה דליבון שהוא תולדה דמלבן כדלקמן ואע"פ שמדברי הר"ן יראה דאף ביין חיישינן והכא דקאמר נפרס סודרא איירי בפירות ולא נהירא דלא שייך כיבוס ביין אלא לכלוך וזהו ידוע שאם א"א לשנות כגון שאין לו סודר שרי דאמר מר אם א"א לו לשנות מותר ומשמע מפי' דוקא להקל אבל להכביד לא וכ"כ הטור וז"ל המביא כדי יין ממקום למקום לא יביאם בסל ובקופה לתת לתוכו ד' או ה' כדים ביחד אלא יביאם לפניו בידו א' א' או ב' ב' דמוכח שלצורך י"ט מביאם וכן כל כיוצא בזה ישנה מדרך חול אפי'