ים של שלמה על ביצה נט

במשחזת שלה כדברי ר"ח אלא שמ"מ מודה בסכין שעמד' לגמרי ולא פסק' אפי' ע"י הדחק דאסור דהוי ממש עשיית סכין מחדש שאסור בודאי אף לר"י לכ"ע כת' המרדכי לקמ' בע' המביא בשם אבי"ה וז"ל שפוד שצולין בו עופות והי' ארוך יותר מדאי ואסר כ' לחתוך אותו ולא לשרפו משום תיקון כלי ולא דמי לחותכה בעי שתי נירות דהתם נראה כמדליק שתי נירות עכ"ל

כב דין מותר ללבן בי"ט כלי שקורין טרפ"א שאפו בו ביום תחתיה פלאדי"ן ואחר הליבון יאפו בו פשטידא וצריך ליזהר שלא ימתין עד שיצטנן אחר הליבון אלא מיד כשהעבירו מן האש יתנוה על המאכ' שצריך לאפותו ודוק' בשמלבן מחלב לכשר או איפכא אבל טרפ"א של גוים הבלוע מאיסור אשור ללבנה בי"ט

פסק מכשירין דאתי לידן נימא בה מילתא כ' במרדכי לעיל בפ"ב וכן בסמ"ג וז"ל ר"י היתר בתשוב' ללבן בי"ט כלי שקורין טרפ"א בלע"ז שאפו בו ביו' תחתי' פלאדין ואחר הליבון יאפו עליה פשטיד"א של בשר ומשום תיקון כלי אין כאן שהרי נראה כמחמ' לבשל תחתי' ומשום מכשירין נמי ליכא שהכי הבערה זו צריכה לבישול דבלא כן צריך לצורך אוכל נפש ע"כ והא דקאמר ומשום מכשירין ליכא כ"ל אליבא דרבנן וכן משמע במרדכי וה"ה לענין אין מורין ואליבא דר"י ובהגהמ"י כ' בשם סמ"ג צריך ליזהר שלא ימתין עד שיצטנן אחר הליבון אלא מיד כשהעבירו מן האש יתנו אותו על המאכל שצריך לאפות דוקא כשמתלבנו מבשר לחלב או איפכא דאז לא בעי ליבון גמור שתשיר קליפתה (אלא) סגי ליה בליבון קצת כמו שרגילין העולם לתת עליה קש לנסות ובהכי סגי דלא גרע מהגעל' דמועלת אף בתשמישו ע"י האור היכא דהיתרא בלע אבל טרפ"א של כותי הבלוע מאיסור שצריכה ליבון גמור שתשיר קליפת' ליבון זה ודאי אסור לעשות דניכר בטוב דלהכשירה הוא עושה ומיתסר מידי דהוי אהגעלת כלים דאסור לעשותו בי"ט ע"כ וכ"כ בסוף מסכ' ע"ז

כג דין דמותר לחתוך אגד גדיים וטלאים ועופות מקולסים מחוטין תפורין ומותר לשרוף פתילה או סמרטוט אה שקושרין כו האווז בי"ט

פסק כתב הרשב"א בתשובה מותר לתפור עוף בי"ט שמלאוהו בשר כתוש מבפנים שהרי אותו תפירה צורך א"נ הוא ור' ירוחם כ' בח"ב מולייתא כלומ' שממלאין בבשר ובצים ותופרין אותו כ' בירושלמי שאסור לעשותו בי"ט שמא יחתוך התפירה אלא כיצד יעשה יתקן מעי"ט החוט וישמנו במחט ויזהר שלא יחתוך החוט דכל מכשירי שאפשר לעשותו מעי"ט אסור לעשותו (בי"ט) כ"כ הראב"ד ע"כ והכי בו כת' ג"כ דברי הראב"ד כ' האגודה בשם שיבולי לקט שמותר לחתוך אגד גדיים ועופות מקולסים וחוטים תפורין וכ"כ המרדכי בפ' המביא כדי יין כת' בתשב"ץ סי' ש"ף שיכולין לשרוף פתילה או סמרטוט שקושרין בו האווז או התרנגולת בי"ט ע"כ וע"ל בפ' המביא סי' ח'

כד דין שפוד שעלו בו בי"ט ואינו מיוח' לשפוד אלא לקה עץ ועלה שו בשר אסור לטלטלו אח"כ אלא א"כ לצורך גופו דהיינו דוקא לעלות כו ומ"מ יכול לשומטו ומניחו בקרן זויות כדי שלא יוזקו כו ואפי' אין עליו בשר כלל

נחזור לסוגיא אמר ר"י אמר שמואל שעוד שצלו בו בשר בי"ט אסור לטלטלו פי' מיד אחר שנצלה הצלי לפי שנמאס ומוקצה ר"א בר אהבה א"ר מלכיו שומטו ומניחו בקרן זויות פי' שומטו מלפניו מהר בגרירה ובטלטול מן הצד עד שיעבירנו מלפניו לקרן זויות אבל לא טלטול גמור א"ר חייא בר אשי אר"ה והוא שיש עליו כזית בשר רבינא אמר אע"פ שאין עליו בשר שרי לטלטלו פי' רש"י בטלטול גמור ולסלקו שלא יזוקו בו אנשי ביתו מידי דהוי אקוץ בר"ה דמותר להוליכה פחות מד' אמות עד שמסלקנה לצידי כ"ה כדי שלא תזיק ובודאי רש"י דיק מלישנא יתירה דקאמר שרי לטלטלו דמשמע טלטול גמור אבל הרי"ף והרא"ש גורסין רבינא אמר אעפ"י שאין עליו כזית בשר שרי ואינן גורסין מותר לטלטלו והיינו פי' דשרי לשומטו ולהניח בקרן זויות קאמר ולא אתי למימר אלא דלא בעי בשר כדבעי רב חייא בר אשי וכן פי' הטור להדיא שומטו ומניחו בקרן זויות כדי שלא יזוקו בו אפי' אין עליו בשר כלל וכ"כ הכל בו וכתבו עוד דלא קשה שמואל אדשמואל דהתם בע' מי שהחשיך ס"ל כר"ש דלית ליה מוקצה וכן רבינא דס"ל כר"ש בפ' מי שהחשיך לענין מוקצה די"ל דשאני שעוד דלאחר מלאכתו אין כאן תורת כלי עליו ולהכי אוסר שמואל דיש עליו תורת מוקצה ולעולם ס"ל כר"ש וצריך ביאור לדבריהם נהי דלא הוי כלי ס"ס לא הוי אלא מוקצה בעלמא וא"ל משום דהוי כבקעת דמודה כ"ש בעצים רטובים שאינן ראויין להסקה כאשר כתב הסמ"ק בודאי זה השפוד שצלו בו כבר קבל כח האש ונתייבש וראוי להסקה אלא נ"ל מאחר שבטל מתורת כלי שהיה עליו כבר א"כ הוי כאוד שנשבר דלקמן דאסור משום נולד וכאשר נפרש לקמן והשתא זה השפוד דין מוקצה יש בו לכ"ע לדעת הרי"ף והרמב"ם דלא מחלקין בין מוקצה לנולד מ"מ ס"ל דהלכה בי"ט כר"י דאית ליה מוקצה ולדעת כ"ת וסיעותיו דלא מחלקי בין י"ט לשבת מחלקין בין נולד למוקצה ואסור אלא שמ"מ צריך לדקדק לדעת הרי"ף והרמב"ם דלא מחלקי כלל בין מוקצה לנולד ס"ס איך מבינים הא דקשה שמואל אדשמואל וכן דרבינא אדרבינא דהכי אסרי משום מוקצה ומה בכך שבטיל מתורת כלי ס"ס אינו אלא כשאר מוקצה בעלמא בשלמא על הרי"ף והרמב"ם גופא לא קשה מידי כי הם מחלקין בין שבת לי"ט א"כ הא דשמואל ורבינא לא קשה מידי דבשבת ס"ל כר"ש אלא לאותן שתפסו דעת הרי"ף וסיעתו דלא מחלקינן בין נולד למוקצה ותופסים נמי דעת כ"ת וסיעותיו דלא מחלקינן בין שבת לי"ט כמו דעת הרא"ש וצ"ל כמ"ש הר"ן וז"ל ול"נ דהכא לא שייכי בפלוגתייהו דכ"י וכ"ש דמוקצה מחמת מאוס משום דלא אפליגו רבנן אלא בנר ישן שהוקצה בה"ש מחמת מיאוס ולפי' לנ"י דאית ליה מוקצה אע"פ שהוא רוצה להשתמש ממנו באמצע שבת ואינו חושש למיאוסו והכי הוא עכשיו כאילוי נסתלקה הקצאתו אסור מכיון שהוקצה בה"ש ולר"ש דלית ליה מוקצה כיון דהשתא חזו ליה אין הקצאתו שמע"ש אוסרתו אבל שעוד זה אינו כן שמעי"ט ראוי הוא ובאמצע י"ט הוא נדחה ולפיכך כל שהוא רוצה להשתמש בו (אי) אתה יכול לאוסרו עליו אלא א"כ תאמר דלא חזו כלל כאילו אין תורת כלי עליו עד שהרוצה להשתמש בו בטלה דעתו (אצל כל אדם) והוי ליה כי ההיא דאמרי לעיל אי דלא חזי כי אזמין להו מאי הוי ובכה"ג לא שייכי פלוגתייהו דר"י ור"ש במוקצה כלל ע"כ ומ"ש אא"כ תאמר כו' נ"ל שלא נאמר הכי דבודאי הרוצה להשתמש בו עוד חוזר לאיתנו הראשון דכולו האי לא חשבינן כאלו נשבר ממש והחוזר לקחתו הוי כאלו מתקנו עוד אלא אמרינן אדרבה מאחר שחוזר לצלות בו למפרע חזינן דלא בטיל תורת כלי מעליו וכ"ז איירי בשפוד שאינו מיוחד לצלייה אלא באקרי בעלמא צלו בו היום בשר וכלשון זה כתב נמי הטור לקח עץ שאינו מיוחד לשפוד וצלה בו בשר אסור לטלטלו אח"כ שאינו כלי כו' וכתב עליו הקאר"ו וז"ל וכ"כ מדברי התו' שכתבו על דין זה דשאני שפוד דלאחר מלאכתו אין תורת כלי עליו והיינו בע"כ בשאינו מיוחד לשפוד אבל ר' ירוחם כתב דמאחר שאינו עושה מעשה כלי אלא מעשה קוץ בעלמא לא התירו לטלטלו אלא לצורך גופו וכ"נ מסברת התו' ע"כ ונראה מדבריו אפי' בשפוד המיוחד לצלות בו מיירי ע"כ ודבריו סותרין את דברי רבי' ירוחם שמתחילה כתב שכן משמע מדברי התו' כדברי הטור דאיירי בשפוד שאינו מיוחד לצלות ואח"כ הביא דבכי כ' ירוחם שכ' דאסור במיוחד ולצלי איירי וכתב שכן נראה מדברי התו' ע"כ נראה דבודאי דר' ירוחם נמי ס"ל כדברי הטור דאיירי בשפוד שאינו מיוחד לצלות בו ומ"ה אינו אלא מעשה קוץ בעלמא ובטל ממנו תורת כלי אבל במיוחד לצלות אינו מעשה קוץ אלא כלי ממש הוא והשתה שפיר כתב ר' ירוחם וכ"נ מדברי התו' ומ"ש ר' ירוחם לא התירו לטלטלו אלא לצורך גופו נראה דוקא לצלות בו עוד וכמו שפרשתי לעיל דחזינן למפרע שלא בטיל מתורת כלי אבל לצורך אחר מאחר שנאסר משום מוקצה ונדחה אסור לצורך גופו או מקומו וכמ"ש בפ' כירה סי' ל"א ואפי' לאותו דעה דס"ל דשרי מוקצה גמור לטלטלו לצורך גופו או מקומו היינו דוקא כלי אבל מה שבטיל ממנו תורת כלי לא שייך לומר דשרי לצורך גופו גופו או מקומו כדאית' בפ' כל הכלים אלא כדפי' לצורך גופו היינו לצלות בו עוד ומ"ה נשמר מזה שלא כתב לצורך מקומו

כה דין מותר לומר לחבירו מלא לי כלי זה אפי' הוא מיוחד למדה ובלבד שלא יזכור לו סכום מקח כגון תן לי מדה פלוני' והא דשרו כשמיוחד למדה היינו דווקא כשהלוקח נוטל כלי של מוכר ומוליכו לביתו אבל למדוד בכלי המיוחד למדה ולשפוך בכליו של לוקח אסור

מתני' לא יאמר אדם לטבח שקול לי בדינר בשר אבל שוחט הוא בלא פיסוק דמים ומחלק ביניהם היכי עביד פי' כשאינו רוצה ליקח כל הבהמה ולא מחצה ולא שליש ולא רביע אלא בדינר א' או ב' מה יאמר לו כי הא דבסוריא אמרי תרט"א ופלגא תרט"א פי' רש"י דלכן לומר לטבח תן לי תרט"א או פלג' תרט"א ובנרש אמרי חלקא או פלגא חלקא ובפומבדי' אמרי אוזי' ופלגא אוזי' ובנהר פקוד ובמת' מחסיא אמרי רבעא ופלגא רבעא פי' כל הטבחים היו מנתחין נתחיהן בשוה ולאותן הנתחים קרי להם בסוריא כך ובנרש כך וכן כולן נחזור למשנה אומר אדם לחברו מלא לי כלי זה אבל לא במדה וכ"י אומר אם היה כלי של מדה לא ימלאנו מעשה באבא שאול בן בטנית שהיה ממלא מידותיו מעי"ט ונותנן ללוקחות בי"ט אבא שאול אומר אף במועד עושה כן ומפרש בברייתא מפני ביטול בית המדרש שהיה שהיה חכם גדול ובאין רבים לשאול הימנו ובמועד רבים עוסקין בתורה שאינן טרודין במלאכה והיה ממלאן בלילה שאין זמן ב"ה כדי שיהא פנוי ביום ולספרים דגרסי' במתני' מפני ברורי המידות מפרש הכי מפני ביטול ב"ה של באי מועד לא יהיה פנוי לשהות ולברר מדותיו שלא ירתיח לפיכך ממלאן בלילה וחכ"א אף בחול עושה כן