ים של שלמה על ביצה נח

לחדדה לחד לישנא דר"י אמר שמואל וכיון דבשל סופרים הלך אחר המקיל הלכך נראה בשל עץ אפי' לחדדה מזכין ומשיאין ע"ל חברתה אפי' לחדדה ובמשחזת של אבן להעביר השמנוני' מותר רק לחדדה במשחזת של אבן אין מורין כן וכ"כ עוד ומה שפסק הרי"ף ז"ל אבל במשחזת לא היינו שאין להורות כן אבל הלכה כר"י דאף במשחזת של אבן מותר דאמתני' דאין משחיזין את הסכין דאוקמה רב הונא במשחזת של אבן קאמר רב חסדא דלא כר"י ותמהני על דבריו שהוא מפרש דברי הרי"ף מ"ש אבל לא במשחזת הוא הלכה ואין מורין כן וא"כ מ"ש ודוקא אגב ריחייא או אגב דקולא אבל במשחזת לא היינו לענין הלכה ומורין כן לעיל מיניה שכתב דברי רבא דאגב' דקולא גופא הלכה ואמ"כ לא הביא לפסק הלכה ומנא ליה לחלוק על רבא שהוא בתראי וכן על רבה ומה שהביא ראייה מהני לישנא דלעיל דאזלינן לקולא מאחר דרבא לא ס"ל הכי וכן רבה ואביי א"כ ס"ל כהך לישנא ולחומרא דלא שרי במשחזת של עץ אלא להעביר' שמנונית אליבא דרבנן וכן השאת סכין ע"ג חברתה ובשל אבן אפי' להעביר שמנונית' אסור וע"ז קאמר דלא כר"י דשרי מכשירין דהיינו משחזת של עץ ומ"מ אין מורין כן דס"ס הוא נדמה קצת למשחזת של אבן אבל משחזת שי אבן אפי' לר"י אסור דהוי עשיית כלי ממש מחדש והוי כמו סכין דלא פסקה אפי' אגב דוחקא וכ"כ הר"ן על ההיא דלעיל דמסיק אליבא דרבא דהלכה ואמ"כ נהי דהלכה דמותר להשחיז הסכין במשחזת של עץ אפי' לחדדה כר"י ואפ"ה אין מורין כן לכל כדי שלא יבא להשחיזה במשחזת שלה דבכה"ג אפי' כ"י מודה לעי שהוא עושה כלי ומשמע ליה דהיינו טעמא דמודה ר"י שאסור לעשות אע"ג דכיון דשרי רחמנא מכשירין מדכתיב לכם ודאי מלאכה גמורה היא ושרי בהו ה"ט לפי שא"א להתיר במכשירין יותר מבאוכל נפש עצמו וכיון שאסור לטחון ולרקד אלמא לא שריא באוכל נפש מלאכות הנעשות לזמן מרובה בין שתאמר שהוא מדאורייתא או מדבריהם וכיון שכן א"א להתיר במכשירין יותר מזה וכל שהוא עושה כלי הדבר ברור שהוא מלאכה הנעשית לימים הרבה ומ"ה רבא דסבירא ליה כנ"י לא היה מעבר סכינא אלא בדיקולא ולא במשחזת וכ' יוסף אפומא דריחיא כדאית' בגמ' אבל במשחזת לא דה"ל עושה כלי ולפיכך כתב הרי"ף ז"ל בסמוך דדוקא אגב ריחיא או אגב דקולא אבל במשחזת לא ואע"פ שאפשר לדחותו ולומר דרבה ורב יוסף דבגמ' משום דקיימו ר' נחמיה ואביי קמייהו לא משחזי במשחזת של אבן דכיון דס"ל דאין מורין כן לא הוי מצי לאהדורי ולמימר להני רבנן דקיימי קמייהו דמדרבנן עבדי דבגמ' מוכח דלרבנן במשחזת של אבן דאפי' להעביר שמנוניתא אסורה אבל אה"נ דהיכא דלא הוי אינש בהדיא דבמשחזת של אבן משחזי כר"י אפ"ה כיון דלא חזינן דעבדי אלא הכי מנ"ל לאהדורי בתר קולי ועוד דשמעתי' דלקמן מוכחי דבמשחזת אפי' לר"י אסור ומ"ה אסרינן להראות סכין לחכם וסכין שעמדה דלא פסקה אפי' אגב דוחקא כמו שנכתוב בסמוך וכ"ד הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' י"ט ע"כ אבל מ"מ קשה לישנא דמאן תנא דבמשחזת אסור דלא כר"י משמע דר"י שרי כל משחזת אפי' של אבן דאל"כ ה"לל מאן תנא דמשחזת של עץ דלא כר"י דודאי בכל משחזת קאמר ורב חסדא לטעמיה דלא ס"ל דאמ"כ אלא הלכה כר"י דשרי מכשירין אפי' בסכין ובמשחזת קאמר דהא קאי אמתניתין וא"ל כל כהאי מילתא מעלייתא תדרשון בשמי א"כ כל המכשירין שרי אבל רבא גופא דס"ל הלכה ואמ"כ משום דגזרינן שמא יבא להתיר מכשירין בענין שאפשר לעשותן מעי"ט וכ"י לא גזר דשאר מכשירין שאין נראין כעין מלאכה ממש ויש בה שינוי והוי כלאחר יד דא"כ נוכל לומר דאף ר"י לא פליג אדרבנן אלא במשחזת של עץ אבל של אבן אף כ"י מודה דאסור משום שהוא מלאכה ממש וראוי לגזור בה אטו היכא דאפשר לעשות מעי"ט ונהי דמאורייתא שרי מדרבנן אסור מסקנא הלכה אין משחיזין הסכין כלל במשחזת אבן עשויה לכך אבל במשחזת של עץ או להעביר ע"ג עץ או אבן או חרש מותר ואין מוכין דבר זה לרבים כרי שלא יבאו להתיר אפי' באפשר לעשותן מעי"ט והרמב"ם נתן טעם אחר כדי שלא יבאו להתיר במשחזת ולדברי הרמב"ן דס"ל דכ"י מודה במכשירין זה שהוא דאורייתא שפיר ולפי מ"ש שהוא מדרבנן היינו דגזרינן שלא יבא להשחיז במשחזת וגם היה באפשר לתקנו מעי"ט ואף להשיאו ע"ג חברתה הלכה ואמ"כ דלא עדיף מהשחזה ע"ג עץ ולענין העברת שמנונית מעל הסכין נראה דשרי אפי' במשחזת של אבן ולא אסרו בגמ' אלא לרבנן אבל לר"י שרי ומ"מ נראה דאף בזו הלכה ואמ"כ לדברי הרמב"ם שגזר פן יבא להשחיז במשחזת אף הכא איכא למיגזור אבל ע"ג סכין או אבן מותר להעביר שמנונית וכן עיקר ותימה שהפוסקים השמיטו דין זה

כ דין דאין מביאין בי"ט סכין לחכם בין טבח כין שאר כל אדם ות"ה שראה לעצמו משאילה לאחרים

איבעיא להו מהו להראות סכין לחכם בי"ט רב מריה בריה דרב ביסנא שרי ורבנן אסרי ורב יוסף אמר ת"ח רואה לעצמו ומשאילה לאחרים ופי' רש"י מהו להראות הטבח את הסכין לחכם בי"ט לבדוק שהטילו חכמים על הטבחים להראות סכיניהם לחכם קודם שישחטו שום בהמה ומהו לעשות כן בי"ט אי מחזי כעובדא דחול דאוושא מילתא שדעתו למכיר באיטליז רואה לעצמו בביתו סכין שלו דלא אוושא מילתא ע"כ וכ' בהגה"ת אשיר"י בשם א"ז דמפרש"י משמע דוקא העשוי למכור בשר באיטליז אסור להראות סכינו בי"ט דאוושא מילתא דנראה כרוצה למכור בשר באיטליז ודבר זה אסור אבל לשאר ב"א מותר להראות סכינו לחכם ע"כ וכ"כ הא"ז אבל הרמב"ם כתב בע"ד שהטעם שאסרו להראות סכין לחכם שמא תהיה פגומה ויאמר לו אסור לשחוט בה משום פגימתה וילך ויחדדנה במשחזת וחכם שראה סכין לעצמו הכי זה משאילה לע"ה וכ' המ"מ שיש מי שהקשה על טעם זה שנראה ממנו שלא נאסר אלא בע"ה ובגמ' נזכר סתם ואין זה קושיא שכיון שהזכירו שת"ח רואה לעצמו ומשאילה ממילא שלא אסרו אלא להראות לע"ה טעמו של הרמב"ם נראה עיקר לפי שהטעם הוא מפני איסור ההשחזה הותר לחכם לראותה ולהשאילה והרשב"א הסכים לטעם רש"י ז"ל ע"כ ואני אומר שהסמ"ג תפס דברי הרמב"ם מ"מ לא נראה להקל אליביה ולומר דוקא לע"ה הוא דאסרו דהא סתמא קאמר שאין מראין סכין לחכם והמ"מ בא לישבו ואינו מיושב נהי שאומר אח"כ ת"ח רואה לעצמו דמשמע אפילו אינו חכם מובהק שמראין לו סכינו מ"מ מנ"ל דאין מראין בע"ה קאמר דלמא בכל שאר העם קאמר חוץ מת"ח אבל לא בע"ה דוקא ומ"מ יש לסמוך עליו על טעמו שלא לחלק להקל בין טובח לאחר גם לפי דעת הרי"ף בכל ענין אסור שכתוב בשם בה"ג דטעמא דאסור להראות סכין לחכם היינו משום דחיישי' דלמא אזיל חוץ לתחום והר"ן כ' בשם הרז"ה דמ"ה אין מראין סכין לחכם משום דס"ל כעין ראיית מומין על בכור לעצמו מיהא שרי דאינו אלא לברר הספק אבל לאחרים אינו אלא שמפני כבודו של חכם אמרו שלא יהא ראוי הסכין לשחוט עד שיתן רשות ונמצאת נתינת כשות תיקון גמור כעשיית כלי ע"כ לכן הני בכל ענין אסור

כא דין שפוד שנשבר ראשו או שנפגם מותר לתקנו ולא שאר אוכל נפש אבל שפוד שנמעך אסור לתקנו ואפילו לפושטו ביד אסור ושפוד שעלו בו והוא ארוך יותר מדאי אסור לחתוך ולשרפו משום שהיא מתקן כלי

דרש רב חסדא ואיתימא רב יוסף אחד סכין שנפגם וא' שפוד שנרצה פי' שנשבר ראשו או' שנפגם ואחת גריפת תנור וכירים בי"ט באנו למחלוקת ר"י ורבנן דתניא אין בין בי"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ר"י מתיר אף מכשירי א"כ מ"ט דת"ק א"ק הוא לבדו יעשה לכם הוא ולא מהי כי"א א"ק לכם לכל צרכיכם ות"ק הא כתיב לכם אמר לך ההוא לכם ולא לכותי ואידך נמי הא כתיב הוא א"ל כתיב הוא וכתיב לכם ול"ק כאן במכשירין שאפשר לעשות מעי"ט כאן במכשירין שאי אפשר לעשות מעי"ט וכתבו התו' מדקאמר גריפת תנור וכיריים שהוא משום מלאכה באנו למחלוקת כו' תיפוק ליה דאסור משום דעפר ואבנים בתוכו מוקצות הן ומכאן אמר ריצב"א דטלטול מוקצה התירו משום א"נ ע"כ וכ"כ בפ"ק אהא דאמר ר"יל"ש אלא שהוסק מעי"ט כו' וא"ת ואנו איך מסלקין אפר כירה בי"ט לאפות פשטיד"א אעפ"י שאין ראוי לצלות בו ביצה ואמר הכ"י דאסור מוקצה אינו אסור לטלטלו בי"ט בשביל אוכל נפש ושמחת י"ט וכ"כ המרדכי בפ' בכ"מ דוקא מה שהוא צורך א"כ וצריך ליה טובא שהתירו לו משום שמחת י"ט אבל לא בכל א"נ דאל"כ בילה שנולדה בי"ט אמאי אסירי למאן דס"ל הטעם משום מוקצה לחוד וכן פירות שנתלשו או דגים שנצודו ודין סכין שנפגמה כבר כתבנו בסי' י"ט וגריפת התנור נכתב אי"ה לקמן בפ' המביא ודוקא שפוד שנרצם הוא דאיכא מחלוקת כ"י ורבנן והלכה כר"י דשרי לתקנו אלא שאין מורין כן וכ"כ כ' ירוחם להדיא אבל שעוד שנרצף פי' שנמעך כגון שדרכו עליו אסור לתקנו בי"ט ואע"ג דמפשיט בידי' עי' שיכול לפושטו בידים וא"צ להכות עליו בפטיש אסור שהרי יכול להשתמש בו כמו שהוא וטירחא שלא לצורך הוא וכ' מהר"י קארו וז"ל הרמב"ם כ' בפ"ד שעוד שנרצף אע"ג שהוא יכול לפושטו בידו אין מתקנין אותו ולא הזכיר דין שפוד שנרצם ונראה מדבריו שהוא מפרש דנרצף היינו שנתעקם מעט והוא יכול לתקנו בידו ונרצם שנעקם הרבה ולכך כתב דאפי' נעקם קצת אסור לתקנו וכ"ש אם נתקלקל הרבה דאסור שהוא סובר דאין הלכה כר"י דשלי במכשירין שא"א לעשותו מעי"ט ע"כ והוא סברת המ"מ שכ' שדעת הרי"ף והרמב"ם דאין הלכה כר"י דשרי מכשירין וכבודו במקומו מוכח בכאן טעה שהרי"ף הביא לעיל דברי רב חסדא שאמר הלכה כר"י וגם הביא דברי רבא שהלכה ואמ"כ גם הרמב"ם כ' לחדד הסכין ע"ג אבן או חרס או עץ שמותר אלא שאין מורין כן והיינו לכ"י אלא שנ"ל שס"ל מאחר שאסור לחדד הסכין במשחז' שלה אפי' לנ"י וכדפירש משום דהוי מלאכה גמורה א"כ ה"ה שפוד שנרצם דלא גרע מחדודי סכין במשחזת שחשיב גמר מלאכה גמורה וכאלו שעשה כלי מחדש כ"ש שפוד שנרצם ור"ח דאמר באנו למחלוקת ר"י ורבנן אזיל לשיטתיה דס"ל משחיזין הסכין אפי' במשחזת נמי (דלא) כר"י דלרבי יהודא שרי שלא ס"ל הלכ' ואמ"כ ושרי כל המכשי' לר"י וה"ה שפוד שנרצם אבל לרבא דפליג על ר"ח ס"ל שעוד שנרצם אינו במחלוקת ר"י ורבנן אלא אסור לכ"ע אפי' אותן שאמרו בשם רב יוסף כדאית' בסוגי' דרש ר"ח ואיתימא רב יוסף מ"מ לא קשה דאפי' אף כב יוסף ס"ל דשרי לר"י השחזת הסכין במשחזת שלה כמו שעוד שנרצם ומ"ה א"ר יוסף לעיל סכין שעמד' מותר לחדדה בי"ט משמ' בכל ענין אפי'