ים של שלמה על ביצה נז

דמוקי בבהמת קדשי' וטעמא דקדישא הוא הא לא קדישא לא ואיירי דוקא במסוכנת דמשמע דפסקו כמר בר אמימר דמודה ר"ש בב"ח שמתו וליתא דא"כ בסוף מי שהחשיך דפסקו סתמא כר"ש דשרי לחתוך הכבילה ולא חלקו במידי אלא בודאי ס"ל בשבת דק"ל כר"ש במוקצה א"כ אפי' ב"ח שמתו נמי שרי דלא ק"ל כמר בר אמימר להחמיר אבל בי"ט דס"ל להרי"ף דקי"ל כר"י דמוקצה אסור מ"ה אינו מותר כ"א במסוכנת ובזה אף ר"י מודה דשרי ולא ק"ל כמר בר אמימר דאמר מודה ר"ש בב"ח שמתו אלא אדרבה פליגי ביה ובזה נסתלקו השגות הר"ז הלוי שהשיב על הרי"ף דשרי במסוכנת ואף הרא"ש דס"ל, אף בי"ט ק"ל כר"ש מ"ו במוקצה מחמת איסור ס"ל דבי"ט ק"ל דאסור כר"י כדעת ר"ת והארכתי בזה בפ' כירה סי' ל"א וכ"ז לשיטתיה אבל לשיטת ר"ח ור"י והסמ"ג דס"ל דלא מחלקין כלל בין שבת לי"ט בשום איסו' מוקצה ולכל מילי שוין הן א"כ בהמה שמתה לכאורה שרי בכל ענין ולא איירי במסוכנת אלא אפי' בבריאה שרי היכי דליכ' קדשי' ואף שמר בר אמימר אמר דמודה ר"ש בב"ח לא אזלינן בתריה להחמיר במילי דרבנן ועוד לדידיה צריכא לאוקמי סתמא דמתני' דוקא במסוכנת וזהו דוחק אכן בפ' כירה בסו' סי' ל"א כתבתי במסקנ' דאף בשבת אסורה הנבלה לטלטל אם לא במסוכנת כת' בא"ז אם היתה בריאה בה"ש ושחטוה ונטרפה אסור לטלטלה ולכך רואין את הטריפה בי"ט אצל האשפה שאם תיטרף יניחנה שם ולא יטלטלה והיינו כי הא דלוי דחזא טריפה אקילקלתא בסוף שבת וזהו דוקא לר"י ולדעת הרי"ף דקי"ל בי"ט במוקצה כר"י אבל לדעת ר"ח וכל שאר הגדולים דאף בי"ט ק"ל כר"ש א"כ שרי לטלטל הטריפה אבל מ"מ קשה אפי' לדעת הרי"ף וכי גרע מחלבי' שאין מולחין אבל מטלטלין אותן להצניע ויש לחלק דחלבי' ראויים להסקה לעצמו וגם מאתמול היה דעתיה עליו אבל מ"מ קשה מאחר שהתירו כמה דברים סופן משו' תחילתן אפי' בדאוריית' כמו נותנין העור לפני הדורסין ה"נ נימא במוקצה דרבנן אם לא התירו לו לטלטל ממקומן א"כ יתקלקל או יאכלו אותו הכלבים או שאר תקלות א"כ מימנע ולא שחיט מהאי חששא דהא חששא דטריפות האידנא שכיחי ומן הגמ' אינו ראי' דלוי חזי טריפות אקילקלתא כו' אפשר דבעירו לא היו טריפות שכיחי כולי האי א"נ טריפו' דתרנגולת ואווזות חזא וכל כה"ג דלא שכיחי בהו טריפו' א"נ לא היו כותי' במקומו למכור להם הטריפות ומ"מ נרא' דלא שרי לטלטל אלא להצניע והיינו שהתירו סופו משו' תחילתו ולא בע"א ומ"מ לפ"ד התוס' דק"ל כר"ש במוקצה שרי לטלטל ואפי' לפי מה שפי' בפ' כירה דאנו ק"ל בב"ח שמתו שאסורין שאפי' ר"ש אינו מודה בהן מ"מ אנו ק"ל הלכת' לאיסו' היינו דווקא שמתה דהיתה בריאה ב"ה ולא עמדה לכך אבל מאחר שעמדה להשחט ועומדו' להבדק וטריפות שכיחא וכ"ש האידנא דשכיחי טפי לכ"ע שרי אליבא דכ"ש ומ"מ לכתחילה לא יבדוק עד שיפשיט שאם תמצא טריפ' אז לא יוכל לפשוט יותר וכ"כ הטור וכ' עוד בענין מכיר' לכותי' נראה שמותר כדרך שהתירו מכיר' לישראל שלא ישקול ולא יזכור סכום דמי' ואם אינו מאמינו יקח ממנו משכון דאל"כ לא ישחוט ואתי למימנע משמחת י"ט וכו'

יח דין דאין קונין בשר מהטבח בפיסוק דמי' שיאמר לו תן לי בסלע או בשתים ולא יאמר לו הריני שותף עמך בסלע אלא מחלק להם שלשיות או רביעיות כפי החלקים שדרך לחלק בעיר ובלא פיסוק דמים ומביא כ' בהמות ויאמר זו כזו ולמחר שמין הנשארת וכפי מה ששוה כך יפרע לו אסו' לשקול בשר ואפי' ליתנו בכף מאזנים לשומרו מן העכברים אסור אם היא תלוי' במקום שרגילין לשקול בה ואסו' לשקול מנה כנגד מנה ואסו' להטיל גורלות על המנות ואפי' לגוי אסור לומר שיטיל בעבורו וטבח אומן אסו' לשקול אפי' ביד דהיינו שלוקה החתיכה בידו ומשער כמה יש בה ודוקא לשקול אבל הטבח אומן אע"פ שיודע לכוין דרך חתיכתו לחתוך ליטר' אי ח"ל חותך ואינו חושש ואסו' לשקול כמים כגון שנותן מים ככלי ונותן בו החתיכה ולפי מה שעולין המים יודע כמה יש בחתיכה וכ"ז אסור אפי' לבעה"ב בביתו כמה יבשל בקדרתו אסור לעשות בית יד בבשר כגון שנוקבו לתלות בו ודוקא בסכין אכל ביד מותר ולעשות בו סי' מותר אפי' בסכין

מתני' אין נימנין על הבהמה בתחילה בי"ט אבל נימנין עליה מעי"ט ושוחטין ומחלקין ביניהן ר"י אומר שוקל אדם בשר כנגד הכלי כנגד הקופץ פי' ולמחרתו שוקלים הכלי או הקופץ וחכ"א אין משגיחין בכף מאזני' כל עיקר מאי אין נימנין אר"י א' שמואל אין פוסקין דמים על הבהמ' בתחיל' בי"ט דמקח וממכ' אסו' בי"ט ובשב' היכי עביד פי' דקתני שוחט' ומחלקין שידעו למחר כמה היתה שוה לפסוק דמיה אמר רבא מביא ב' בהמות שוות ומעמיד אותן זה אצל זה ויאמר זו כזו פי' למחר שמין אותה שנותרה תנ"ה פי' כשמואל דאין פוסקין דמים לא יאמר אדם לחבירו הריני עמך בסלע פי' להיות נמנה על בהמה זו בסלע הריני עמך בשני' אלא יאמר לו הריני עמך לחציה ולשליש לרביע ומסיק וחכ"א אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר מאי כל עיקר אר"י א"ש ואפילו לשומרו מן העכברים אמר רב אידי בר אבין והוא דתליא בתרתא פי' בטבעת שתולין אותה כששוקלין בהן מפני שנראה כשוקל בי"ט ומסיק רבי חייא ור"ש הוו שקלי מנה כנגד מנה פי' חלק כנגד חלק כדי לחלק בשוה וכ' הרי"ף והרא"ש אחריו דלא ק"ל כוותייהו אלא כרבנן דאמרי אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר ולהטיל גורלות על המנות אסור בי"ט ובשבת כדאיתא בפ' (השואל) ובדרשות מהרי"ל שאסור לומר לכותי להטיל גורל בעבורו תו מסיק אר"י א"ש טבח אומן אסור לשקול ביד פי' רש"י שלוקח בשר בידו אחת והמשקל בידו אחת ומכוין המשקל וכ' הרא"ש משמע דוקא בכה"ג אסור שדומה לכף מאזנים אבל אם יודע לכוין המשקל בידו אחת מותר ולא נראה דא"כ הל"ל אבל שוקל בידו אחת ומניח אלא אם היה הטבח אומן לא ישקול בידו ויניח מפני שידו כמשקל אבל חותך בסכין ונותן לזה ולזה ע"כ והנה מ"ש לא ישקול ויניח מפני שידו כמשקל אבל חותך בסכין כו' הכל הוא בירושלמי ומה שקאמר חותך בסכין היינו אפי' היכא שיודע הטבח לכוין דרך חתיכה ליטרא או ח"ל אפ"ה שרי לחתוך כדרכו ואינו חושש וכ"כ המ"מ בשם הרשב"א ודוקא טבח אומן אבל בביתו שוקל בידו לשער כמה צריך וכ"כ הטור להדיא תו מסיק אר"י א"ש אסור לשקול בשר במים פי' שעשויין בו שנתות וסימני' בכלי וכן רואין כמה עולין המים בשביל ליטרא בשר וכ' הטור וז"ל כתב הרשב"א לכאורה נראה דכל זה לא איירי אלא בלוקח מן הטבח או בשני שותפין שחולקין ביניהן אבל לשקול בביתו לידע לבשל מותר ומיהו גבי מדידת קמח משמע דאפילו בביתו נמי אסור ע"כ ובחידושי מרדכי כתב שיכול לשקול בביתו והביא הירושלמי שהתי' מ"מ כראה לפי הגמ' דידן שאוסר מדידת קמח אפי' בביתו ה"כ אסור כה"ג תו מסקינן א"ר חסדא אסור לעשות בית יד בבשר פי' נקב לאחוז בו ואמר רבינא ביד שפיר דמי פי' שאינו אסור אלא בסכין לפי שהוא דרך חול כשמוכר בשר עושה בו הטבח בית יד להוליכו הלוקח לביתו אר"ה ונותר לעשות סימן בבשר כי הא דרבה מחתך לה אתלת קרנתא

יט דין דאין משחיזין כלל הסכין כמשחזת של אבן העשוי לכך אבל במשחזת של עץ או להעביר ע"ג עץ או אבן וחרס מותר ואין מורין כן וכן להשיאה ע"ג חבירתה הלכה ואמ"כ וכן להעביר שמנונית על גבי משחזת של אבן הלכה ואמ"כ אבל להעביר שמנונית על גבי עץ ואבן מותר וכן ע"ג סכין

מתני' אין משחיזין את הסכין בי"ט אבל משיאה ע"ג חברתה א"ר הונא ל"ש אלא במשחזת של אבן דמתקני' ליה שפיר דמיחזי כמתקן בחול אבל במשחזת של עץ מותר אר"י א"ש הא דאמרן של אבן אסור לא אמרן אלא לחדדה אבל להעביר שמנוניתא מותר מכלל דבשל עץ אפי' לחדדה נמי מותר איכא דמתני לה להא דר"י אסיפא דמילתא דרב הונא בשל עץ מתיר אר"י א"ש לא אמרן אלא להעביר שמנוניתא אבל לחדדה אסור מכלל דבשל אבן אפי' להעביר שמנוניתא אסור איכא דמתני לה אמתני' אין משחיזין את הסכין בי"ט אור ר"י א"ש ל"ש אלא לחדדה אבל להעביר שמנוניתא מותר מכלל דע"ג חברתה אפי' לחדדה נמי מותר ואיכא דמתני לה אסיפא אבל משיאה ע"ג חברתה אמר ר"י א"ש ל"ש אלא להעביר שמנוניתא אבל לחדדה אסור מכלל דבמשחזת אפי' להעביר שמנוניתא אסור ומסיק מאן תכא דבמשחזת אסור א"ר חסדא דלא כר"י דתני' אין בין י"ט כשבת אלא אוכל נפש בלבד ר"י מתיר אף מכשירי אוכל נפש א"ל רבא לרב חסדא דרשינן משמך פי' רש"י נדרש משמך הלכה כר"י א"ל יהא רעוא דכל ה"מ מעלייתא תדרשון משמאי אבל מ"מ לא קיבל דבריו כדמסיק דרבא גופא ס"ל שאין מורין כן לרבים ומכ"ש שלא ידרוש ברבים דמסיק א"ר נחמי' בריה דרב יוסף הוה קאימנא קמיה דרבא והוה קא מעבר לסכינא אפומ' דדקולא פי' משפשף היה הסכין ע"פ הסל ואמרי לי' לחדדה קא עביר מר או להעביר שמנוניתא ואמר לי להעביר שמנוניתא וחזיתיה לדעתיה דלחדדיה קא עביד וקסבר הלכה ואין מורין כן ואמר אביי הוה קאימנא קמיה דמר והוה קא מעבר סכינא אשפת' דרחיא ואמרי לי קא עביד מר או להעביר שמנוניתא ואמר לי להעביר שמנוניתא וחזיתיה לדעתיה לחדדה קא עביד וקסבר הלכה ואין מורין כן תו מסיק אר"י סכין שעמדה מחריפותיה שאינה חותכת יפה מותר לחדדה בי"ט וה"מ דפסק אגב דוחקא אבל אם עמדה לגמרי שאינה חותכת אלא דורסת אסור נראה אפי' במשחזת של עץ לפי שהוא כעשיית כלי מחדש ועוד לא גרע מהשחזת הסכין שעמדה להשחיז במשחזת של אבן וכמו שנפרש לקמן ופיר' רש"י דוקא עמדה אע"פ שמאתמול שלשום התחילה להתקלקל ולילך אפ"ה מותר לחדדה ושום דלא ה"ל לאסוקי אדעתיה אבל נפגמה בעי"ט לא וכן פסק בא"ז ולא כמ"ש שאחרים פירשו דוקא שעמדה בי"ט וכ' הרא"ש וז"ל לא הביא כל הכי לישנא דקאמר ר"י א"ש משום דקיימי אמתני' דאין משחיזין את הסכין דלאו הילכתא היא דקי"ל כר"י ומה שהביא האלפסי ז"ל ההוא דרבא דקא מעבר סכינא אפומא דדקולא לא הביאה אלא להשמיענו דהלכתא כר"י אבל לא הביא להשמיענו דאין מורין כן דלא מסתבר למימר דבמשחזת של עץ אמ"כ דהא אפי' רבנן מתירין במשחזת של עץ אפילו