ים של שלמה על ביצה נו

ושותק אע"ג שגמר בלבו שהוא מום אין בכך כלום מאחר שאינו מתירו

מתני' בכור שנפל לבור כ"י יהודה אומר ירד מומחה ויראה אם יש בו מום יעלה וישחוט ואם לאו לא ישחוט וכ"ש אומר כל שאין מומו ניכר מעי"ט אין זה מן המוכן במאי קא מפלגי ברואין מומין בי"ט קא מפלגי ר"י סבר רואין מומין בי"ט וכ"ש סבר אין רואין מומין בי"ט וכ' הרי"ף ז"ל והרא"ש אחריו ואע"ג דק"ל ר"י וכ"ש הלכה כר"י בהא ק"ל כר"ש דאמר אמי וורדינאה חזי בוכרא דבי נשיאה הוי סבר דלא למיחזה בי"ט אתו אמרו ליה לר' אמי אמר להו שפיר עבדי דלא חזא איני והא כב אמי גופא הוי חזא כ' אמי מאתמול הוא דחזי וביומי טבא שייולי הוי משייל היכא הוי עובדא פי' רש"י פעמים שהיה טרוד מעי"ט ומשראה המומין אמר לך עכשיו ובא למחר והיה שואלו על המום איך בא לו מפני שנחשדו הכהנים על הבכורים להטיל בהן מומין כדתנן כל מומין הראויי' לבוא בידי אדם רועי ישראל נאמנים רועי כהנים אין נאמנים וצריך להביא עדים שמאיליו בא לו ההוא גברא דאייתי בוכרא לקמיה דרבא אפניא דמעלי שבתא הוה יתיב רבא וקא חייף רישיה דלי' עיניה וחזייה למומיה א"ל זיל האידנ' ותא למחר אתא למח' א"ל אמר לי גופא דעובד' היכי הוה א"ל הוה מנחן שערי בהך גיסא דהוציא עי' גדר של קוצים בהדא דעייל רישיה פרטיה הוצא לשפתיה א"ל דלמא את גרמת ליה פי' שהערמת בדבר שהטלת לשם שעורים כדי שיומם א"ל לא ומנא תימרא דגרמא אסור דתניא כל מום לא יהי' בו אין לי אלא שלא יהיה בו מום בידים מנין שלא יגרום לו ע"י דבר אחר שלא יבי' בצק או דבילה ויניח לו לגדי ע"ג אזנו כדי שיבא הכלב ויטלנו ת"ל כל מום לא יהיה בו אמר מום ואמר כל מום ע"כ ומדקאמר ליה האי גברא לא וכבא שתיק משמע שקיבל דבריו והאמינו דאל"כ ה"ל למימר לא מהימנת את ועו' וכי אפשר להביא עדים על הערמה שלא היה בלבו ערמה בדבר זה אלא נראה מה שאמרנו שהכהנים אינם נאמנין ובעינן עדים היינו על המום שלא עשאו הוא אלא נעשה מאיליו ושוב אין צריך אלא שאלה אם יודה בדבר ומאחר שאינו מודה מהימן ע"ז שלא עשה ערמה והא דקאמר כ"ש אין זה מן המוכן דמשמע אפילו בדיעבד היינו נמי היכא שהיה בו מעי"ט ועבר וראהו בי"ט שאין זה מן המוכן ואין שוחטין אותו כלל דהא כי אתא רב אושעי' אתא ואייתי מתניתין בידי' בין שנולד בו מום מעי"ט ובין שנולד בו מום בי"ט חכמים אומרים אין זה מן המוכן וחכמים היינו כ"ש אר"נ מתניתין כמי דייקא דקתני רש"א כל שאין מומו ניכר מעי"ט אין זה מן המוכן מאי אין מומו ניכ' אלימ' שאין ניכר כלל פשיטא צריכה למימר וכי צריך היה ר"ש לומר לכ"י בן מחלוקתו כן והלא ר"י יש לו מוקצה ונהי דרואין מומין ס"ל האי מיהא אסור משום מוקצה אלא דלא אתחזי לחכם מעי"ט אם מום קבוע אם מום עובר קתני מיהא אין זה מן המוכן ש"מ. עוד תניא בברייתא ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן ומפרש בסוגיא דבדיעבד קאמר כגון אם בקרו מבוקר והא דמוקי בסוגיא דיתבי דייני הת' כשנול' וראוהו כשנולד ופטר את הרחם ראו בו מום דלא הוקצה כלל היינו דלא תיפשוט מינה דאין מוקצה לחצי שבת אבל לפי האמת דאין מוקצה לחצי שבת אפי' לא יתבי דייני התם אם בקרו אח"כ מבוקר ופשוט הוא מן הסוגי' ואמאי דאמרינן כ' אמי מאתמול הוה חזי וביומא טבא שיולי הוה משייל כתב הר"ן דראייה לחודה היא דחשיבא כמתקן ודן את הדין אבל היתר חכם שראוהו מעי"ט כיון דהתירו הוה מחמת ראייתו וראייתו מאתמול הוה אין כאן תיקון כלל ופעמים שהיה טרוד מעי"ט ומשראה את המום א"ל לך עכשיו ובוא למחר והיה שואל על המום מאין בא לו מפני שנחשדו הכהנים על הבכורות להטיל בו מום ע"כ ומ"מ נכאה דוקא שגמ' בלבו שהו' מום אלא שבא לחזור עליו באיזה ענין בא המום אבל אי לא גמר בדעתו אי הוה מום ורוצה לעיין עליו למחר אי הוה מום אי לא דפשיט' שאסור אם בא להתירו בי"ט דהוי כדן את הדין ומה שמשמע לכאורה מדברי הר"ן דראיית חכם אפי' בלא התרה הוה כמתקן ודן את הדין היינו לענין זה שאם ראה בעיניו הוה כמתקנו בעי"ט אבל לראותו בי"ט ולשתוק ולא להתירו אין נראה בעיני שיהיה איסור בדבר אפי' גמר בלבו שהוא מום דברים שבלב הן ואינן דברי' לענין איסורי שבת וי"ט ומאחר שאין רואין מומין בי"ט א"כ בכור שנעל לבור אל יעלהו כלל אלא נותן לו פרנסה במקומו כדי שלא ימות כמו שעסק הרמב"ם והא"ז

טז דין דאין מוקצה לחצי שבת הלכך כל דבר שהיה ראוי בה"ש ואירע בו דבר שנתקלקל בו ביום וחזר ונתקן שרי ושל זה אין חילוק בין במידי דאכילה ובין במידי דטלטול ודין גרוגרות וצמוקין שהיו מוקצין מחמת עולא נתביישו ונתיבשו ב"ה אעפ"י שלא ידע באותו שעה שנתייבשו ואח"כ נודע לו מותר ובארנו דכל מידי דחזי ולא חזי כגון דאיכא אינש דאכלי ליה ואיכ' דלא אכלי לי' אזמניה נפיק הי' מתורת מוקצה ואי לא אזמניה לא נפיק ואיזמל שמלין בו מותר לטלטל אף אחר המילה ולהצניעו

בעי מיני' הילל מרבי יש מוקצה לחצי שבת או אין מוקצ' לחצי שבת ומסיק דגמרו בידי אדם פי' שיהיה נגמר ממיל' ע"י אדם לא קמיבעי' שהכי קדרו' בה"ש רותחות הן ואינן ראוין לאכילה כלל ולא אמרינן מאחר שאתקצאו בה"ש אתקצאו לכולא יומא אלא משו' שסופו לגמור ע"י אדם ולתקנו בו ביום לא מקצה לי' מדעתיה מפני דחייתו כי קא מיבעי' לי גמרו בידי שמים כגון גרוגרו' שנתייבשו מע"ש וירדו עליהם גשמים ונתלחלחו ואח"כ זרחה עליהם החמה ונתייבשו וכ' התו' והרא"ש אחריהם ודוקא במידי דאכילה קא מיבעי' ליה אבל במילי דטלטול פשיט' דאין מוקצ' לחצי שבת מההוא דתנן כופין את הסל לעני האפרוחים כדי שיעלו וירדו ותניא בע' כירה מותר לטלטלו בשאינן עליו והוא שלא היו עליו כל ב"ה ועוד דקאמר התם אמר רב מטה שיש עליה מעות אסור לטלטלה אין עליה מעות מותר לטלטלה והוא שלא היה עליה כל ב"ה ע"כ וכ' הרא"ש ואיכא תרי לישנא ללישנא קמא א"ל שמוקצה לחצי שבת וללישנא בתרא א"ל אין מוקצה לחצי שבת ומסתברא כלישנא בתרא דבשל סופרים הלך אחר המיקל ולכך לא הביאה הרי"ף ע"כ וכ"ד הרשב"א והר"ן ואני אומר ודאי הלכה כמ"ד אין מוקצה לחצי שבת מדקאמר גבי הא דכופין סל לפני האפרוחים כו' קסבר מותר לטלטלו ולא אמר מותר לטלטלו משמע דהכא פריך קסבר מותר לטלטלו כאותו מ"ד שסבר אין מוקצה לחצי שבת וכן פי' רש"י ומ"ה כר' שכך הלכה מאחר שרב יוסף סובר כמותו ונהי דשאר אמוראי פליגי עליה לשם בהאי סברא ל"ע ועיקר דין גומרו בידי אדם ביד כותי לענין שנגמר בשבת או בי"ט או תפירת הבגדים שכתוב הא"ז פה כתבתי בפ"ק דשבת סי' נ"ח תו גרסי' מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו מותר פי' גרוגרות וצימוקים שהיו מוקצין מחמת שלא נתייבשו כל שיבשו בה"ש אע"פ שלא ידע באותו שעה שיבשו אלא שנודע לו אח"כ מותר ולא אמרינן כיון שהיה סבור ב"ה שלא יבשו עדיין הרי הוקצה לו באותה שעה ואיתקצו לכולא יומא דליתא ואמרי' נמי בגמ' דמוקצה דחזי ולא חזי דאיכא אינשי דאכלי לי' ואיכא אינשי דלא אכלי לי' דאי אזמניה נפק לי' מתורת מוקצה ואי לא לא וכת' הר"ן אע"ג דבירושלמי בריש ביצה קאמר בפשיטות דמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו אסור נקטינין כגמר' דידן תו גרסי' בגמ' גבי גרוגרות וצימוקים שלא יאכל מהן עד שיזמין ה"ד אי דחזו בה"ש למה להו הזמנה ואי דלא חזו כי אזמין להו מאי הוי פי' הזמנה דקודם הקצאה מאי מהני ממשמע אפילו היכא שנתייבשו בודאי למחר מ"מ לא מהני הזמנה מאחר שב"ה לא נתייבשו ואינן ראוין ויש שרוצין ללמוד מזה שהאיזמל שמלין בו בשבת או בי"ט דאסור לטלטלו כ"א למול בו אפי' עומד למול בו בשבת הוי כאלו הזמינו לכך מ"מ מאחר שב"ה א"א למול בו שהרי אין מלין בלילה א"כ מוקצה הוא מחמת חסרון כיס כמו סכינים דאושכפי דמודה ביה ר"ש וכל דבר שאין ראוי בה"ש אין מועיל לו הזמנה כדפי' ונראה דלא דמי דהתם גבי גרוגרות וצמוקין אינן ראוי כלל דהא מסרח סריחי ואקצי דעתיה לגמרי אבל האי איזמל ראוי לאכול בו ולעשות בו תשמיש המותר אפי' בה"ש אלא שהוא מכינו למול בו ולא לתשמיש אחר מ"מ אינו מוקצה בזה דס"ס מכינו לשבת עצמו ולא אמרינ' שס"ס נעשה מוקצה אחר המילה כמו שפוד שצלו בו שנעשה מאוס כדלקמ' בסוגי' נ"ל דלא דמי כלל דהכא לא נעשה מאוס מחמת זה כשמקנחו אח"כ ומה שמצניעו למלאכתו וחוזר להיותו מוקצה מחמת חסרון כיס זה אינו שהרי בה"ש נמי עומד לכך ולא בא לו שינוי אחר ואותה הקצאה דחסרון כיס ליתא שהרי ב"ה הוי כאלו הזמינו למול בו א"כ בטלה ומנו אותה הקצאה לגמרי מאחר דאיך מוקצה לחצי שבת ועיין בתשובה שכתבתי ע"ז אי שרי לטלטלו או להצניעו מיד אחר המילה כי נמצא כת' בדרשות מהרי"ל שנהג בו איסור וכן שמעתי בשם מהר"א מפראג והיא נדפסה בשכבר ב' פעמים בתשובתו סי' א'

יז דין בהמת חולין שמתה בי"ט אם היתה מסוכנת מעי"ט מותר לטלטלה בי"ט ואם לא היתה מסוכנת אסור לטלטלה ובהמה בריאה ששחטה בי"ט ונמצאת טריפה מותר לטלטלה להצניע ועוד כתבנו שלכתחילה לא יבדוק הבהמה עד שיפשיט ואש נמצאת טריפה מותר למכור לנוי כז שמוכרה לישראל שלא ישקול ולא יזכור סכום מקח ואם אינו מאמינו יקח משכון

מתני' בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה ומעש' ושאלו את כ"ט עליה ועל החלה שנטמאה ונכנס לבה"מ ושאל ואמרו לא יזיזם ממקומם לימא תנן סתמא דלא כר"ש דתנן ר"ש אומר מחתכין הדלועין לפני הבהמ' ואת הנביל' לפני הכלבי' ר"י אומר אם לא היתה נבילה מע"ש אסורה ומשני במסקנא כדתרגמא זעירא בבהמת קדשים עי' שאסור' בהנאה וטעונה קבורה ואינ' נפדית דבעי העמדה והערכ' דיקא נמי דקתני עליה ועל החלה שנטמא' ממה חלה דקדיש' אף בהמה דקדישא ופרכינן אלא טעמא דקדישא הא דחולי' שריא הליח' למר בכיה דרב יוסף משמי' דרבא דאמר חלוק היה ר"ש אף בב"ח שמתו עי' שהיתה בריאה שמותרין שפיר אלא למר בר אמימר משמיה דרבא דאמר מודה היה כ"ש בב"ח שמתו שאסורין משום מוקצה מא"ל עי' מני לא כ"י ולא כ"ש ומשני הב"ע במסוכנת פי' לעולם כ"ש היא ומתניתין דוקא קדשים קאמר דאסירא הא לאו קדשים שריא ואיירי במסוכנת דשרי ר"ש והנה הרי"ף והרא"ש אחריו הביאו דברי זעירא