ים של שלמה על ביצה נה

הונא דא"ר הונ' בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת עד שיודע במה נשחטה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע במה נטרפה והאנן תנן מתני' כר"ה דתנן רע"א אפי' כזית מבית טביחת' והיינו טביחה ממש שהיא הצואר כלומר דלא בעי הפשט ונתוח אלא כמי ב"א אורח ארעא קמ"ל ומשום שלא יהא נראה כרעבתן וכדתני' לא יאכל אדם שום ובכלים מראשו אלא מעליו ואם אכל ה"ז רעבתן כיוצא בו לא ישתה אדם כוס בבת א' ואם שתה ה"ז גרגרן והא דאמר אורח ארעא קמ"ל ערש"י ולא משום איסור טריפה והק' עליו תו' ותימא דבסמוך משמע שיש איסור בדבר דקאמר נטיעת ערלה שצריכה להמתין ג' שני ערלה מקטעת רגליהן דקצבים שאינם ממתינין עד אחר הפשט ונתוח ולראות אם הוא כשרה או אם הוא טריפה וי"ל דודאי ליכא איסור דמשנשחטה היא עומדת בחזקת היתר מיהו אם נמצאת טריפה לאחר שאכל הוא נענש שלא ה"ל למהר כ"כ ומ"מ ק"ל מאחר שאם נמצאת טריפה נענש עליה כשוגג ולא כאונס א"כ למה לנו להניחה לכתחילה לאכול קודם שיבדוק היכא דאפשר למבדקי' ע"כ נראה בעיני היכא דשכיח טרפות כגון בבהמות גסות כבשים ועזים ופרים אסור לו לאכול קודם בדיקה א"ל במוסכנת ואליב' דר"ע ודוקא בגדיים וטלאים דלא שכיח טרפות אפשר שיכול לסמוך על הרוב לכתחילה על סמך שיבדוק אח"כ ואם נמצאו טרפה הרי הוא שוגג ולא כאונס שהכי מצד דרך ארץ לא ה"ל למהר ולאכול קודם בדיקה אבל אם עבר ואכל בהמות דשכיח בהו טריפות קודם בדיקה ונמצאות טריפה הכי פושע הוא וקרוב למזיד וראוי להכותו מרדות על אכילת טריפה אף שאין מלקין אותו ס"ס לא ידע וגם התראת ספק הוא וגמרא דמוקי הא דרמי ב"א משום ד"א ולא משום איסורא ובכשבי' גדולים וכן בשאר מינים גסות משום דבסתמ' קאמר למדה תורה דמשמע אפי' בגדיים וטלאי' וכל המינים דלא שכיח בהו טריפות כלל ה"כ בימיהם לא הי' בנמצא כ"כ טריפות בריאה בבהמות שלהן כמו בשלנו מש"ה אינו אלא ד"א וליכא איסור כלל אבל האידנא לא והרא"ש שהביא ראי' מסוגי' דהכא דכ"ש דשרי אם הוציאו הריאה בלא בדיקה כבר כתבנו בפ"ק דחולין סי' כ"א דרוב גדולי עולם נחלקו על רש"י שהתיר כה"ג ואסרו הלכה למעשה וא"כ בע"כ צ"ל במו שחלקתי דאפשר בימי הגמ' לא הי' שכיחי כ"כ טריפות הריאה א"נ לא ס"ל האי כ"ש שכ' הרא"ש כל עיקר וס"ל נהי דמתירין לאכול הכא בלא בדיקה לכ"ע היינו משום דא"א להמתין ומאחר דאיכא לברורי לבסוף ליכא ריעות' לפניך וסמכינן ארוב בהמות שכשרות ואפי' היכא דאפשר להמתין כגון בימי החול אם רוצה אדם לעבור ד"א ולסמוך על הבדיקה דלסוף הרשות בידו אלא שנדון כשוגג אפי' בבהמות דלא שכיח בהו טריפות כדפי' לעיל אבל אם הוציאו ריאה בלא בדיקה דא"א לברורי והרי ריעות' לפניך שהי' לך לבדוק ולא בדקו ושכיחי טריפות מטרפינן

יג דין אש חט הבהמה בשדה בין מסוכנת בין בריאה לצורך י"ש לא יביאנה במוט ובמוטה ר"ל בכ' ב"א כעובדא דחול אלא יביאנו בידו אברי' אברים ובארנו שאינו נוטל את העור במסוכנת כיצד הוא עושה משייר אשר א' ומביא עמו

מתני' שחטה בשדה לא יבאנה במוט שנושאים על הכתפו' ובמוטה כ"ל בב' ב"א שכל אלו אוושא מילתא ועובדא דחול הוא אלא מביאה בידו אברים אברים וכ' הר"ן ואע"ג דמפיש בהילוכ' שאני הכא כיון דמביא במוט ובמוטה מחזי כעובדא דחול ואיכא מ"ד דלא מיתסר אלא במסוכנת שיש לה קולשלא נשחטה לגמרי בשביל י"ט אבל בריאה ששחטה לצורך י"ט מביאה אפי' במוט ובלבד שישנה אם אפשר אבל אחרים אומרים דה"ה לבריאה וכ"ד הרמב"ם וכ' שם הרב מ"מ בשם הרשב"א שכזה ראוי להורות עוד כ' הר"ן בשם הרשב"א שאינו נוטל את עורה שלא התירו אלא בשוחט מדעתו בי"ט שהתירו סופו משום תחילתו כדי שלא ימנע משמחת י"ט אבל בשוחט מסוכנת לא והכא מוכח בירו' דפירקן דגר' התם אבל מביאה ע"ג עורה כיצד הוא עושה משייר ממנה אבר א' ומביאה עמו ע"כ משמע בלא שייר אבר א' בהפשטה אסור

יד דין דאין הסומא יוצא במקלו ולא הרועה בתרמילו ודוקא בר"ה או בכרמלית ומי שנתכוצו גידי שוקיו שאון יכול לילך בלא מקל שרי וכן חולה שעמד מחליו וא"י לילך בלא מקל שרי ואין יוצאין בכסא ואם היו רבים צריכי' לו מותר בכסא וגם בכיתוף ואפי' יכול לילך בלא כסא וכיתוף מ"מ אם יש בו צורך כגון מפני בעתותא או מפני איזה ענין שיטנף בגדיו בדרך או מפני דוחקא דצבורא שרי

ת"ר אין הסומא יוצא במקלו ולא הרועה בתרמילו וכ' הרא"ש והוא מדברי תו' ואע"פ דלפרש"י במסכ' שבת בפ' ב"א בשמעת' דקיטע יוצא כו' משמע דמי שנכווצו גידי שוקיו מותר לצאת במקל בשבת שאני התם דא"י לילך כלל בלא מקל וכמנעול דידי' דמי אבל סומא במקל דידי' לתרוצא סוגי' עביד ואיכא זילות' לי"ט עי' וכ"ש בשבת ומ"מ נראה דבי"ט אינו אסור אלא בר"ה או כרמלית הדומה לכ"ה כדפ' לעיל בע"ק דאין עירוב והוצאה לי"ט לאפוקי בשבת אפי' חוץ לעירוב אסור כמו כל הדברים שאסרו עליו לצאת בו חוץ מתכשיטי נשים ע"כ וכ' הרוקח דה"ה חולה שעמד מחליו שמותר לילך במקל ע"כ ובודאי מיירי שא"י לילך בענין אמר ונחזור לבריית' ואין יוצאין בכסא פי' יושב בכסא ונושאין אותו בו א' האיש וא' האשה ואם היו רבים צריכין לו מותר וכ' הטור (בסימן תקכ"ב) ואם רבים צ"ל וא"י לילך שם בענין אחר מותר משמע מדבריו הא אם הוא יכול לילך שם בענין אחר אסור אבל הר"ן פי' ואין יוצאין בכסא פי' דרכן הוא להוציא אנשים חשובים בכסא ע"ג ב"א שלא ידחפם בני השוק או שלא יטנפו בדרכי' והוא כעין עובדא דחול וכשרבי' צ"ל לא חיישינן להכי משמע להדי' אפי' יכול לילך בענין אחר התירו לו משום דוחקא או שלא יטנפו הבגדים וכ' שאם הוא זקן או טורח עליו ההליכה דשרי אם רבים צ"ל ומסיק א"ר אמי ובלבד שלא יכתף מאי כיתוף א"ר יוסף ברי' דרבא אלנקי פי' שמשים כ"א ידו על כתף חבירו והכסא על זרועותיהן איני והא כ"נ שרא לה לילתא למיפק באלונקי שאני ילתא דבעית' מרימר ומ"ז הוו מכתפי להו בשבת דריגלא באלונקי משום ביעתות' וא"ל משום דוחקא דצבורא פרש"י מפני טורח הציבור שלא יעמדו כל כך על רגליהון מש"ה היו משימין על כתפיהם בחוזק והיד מוליכין אותו במהרה למקומן והרש"בא גורס שאני אתתא דבעיתא דמשמע אשה שרי מן הסתם ואיש דווקא (כשמתירא) הוא דשרי או בסיבה אחרת משום דוחקא דציבורא וכן גרם הרא"ש אכן הטור לא קפיד בהאי גירסא וכתב סתם ובלבד שלא יכתף ואי איכא ביעתותא שירא לילך בלא כתף מותר אפי' על כיתוף ומשוה אחד נשים וא' אנשים בדין זה ומ"מ לא שרינן שום אשה אם לא שרבים צ"ל כגון ילתא שהיתה בת כ"ג והיו רבים צ"ל כמו שפי' התו' וכ' מהר"י קאר"ו ודע שהרי"ף לא הזכיר איסור בכיתוף כלל והרמב"ם התירו להדיא שכתוב בפ' ה' איש שהיו רבים צ"ל יוצא בכסא אחריו ומוציאין אותו בכתף אפי' באפריון ונראה שטעמם משום דגרסי' התם בגמ' אמימר ומר זוטרא מכתפי להו בשבתא דריגלא משום ביעתות' ואמרי לה משום דוחקא דציבורא אלמא דאיש שרבים צ"ל שרי לכתופי כי היכי דלא לדחקי ליה ציבורא וה"ה מפני טעם אחר איזה שיהיה וכיון דאמימר ומ"ז עבדי ביה עובדא נקטינין כותייהו ולא חיישינן למ"ד התם שלא יכתף ואע"ג דלחד לישנא אמרינן דהוו מכתפי להו משום ביעתות' ומשמע משום ביעתותא דווקא דשרי וכדשרי ר"כ לילתא הלא"ה לא סוברי' הרי"ף והרמב"ם דכיון דמידי דרבנן הוא נקטינן כלישנא דמיקל טעי כנ"ל. ונרא' מדברי הרמב"ם דיציאת בכסא שאמרו היינו שהיו נוהגין להוציא אחר האנשים החשובים כסא ביד איש אחד ליישב במקום שירצה ואלונקי הוא אפריון שיושב בו כשמכתפין אותו עכ"ל מהר"י קאר"ו והנה לא היה צ"ל דאזיל בתר לישנא דמקיל אלא משום שדרך הרי"ף לתפוס הלישנא בתרא דאמרי' לה משום דוחקא דציבורא והוא פי' שלא ידחקו ציבורא וה"ה כמו שמותר לצאת בכסא כשנושאין אותו אם רבים ל"ל וכדי שלא ידחפוהו בני השוק ה"ה נמי דשרי בכיתוף וקצת משמע דהני פליגי מדלא אקשי הגמ' על הא כב אמי דאמר ובלבד שלא יכתף איני והא אמימר ומ"ז הוו מכתפי להו בשבתא דרגלא וה"ל לשנויי כמי ש"ה משום ביעתות' או דוחקא ציבורא כדפריך מילתא (אלא) בוודאי סתמא דגמ' הוא דמסיק הכי ומסיק הני תרי לישנא דלחד לישנ' כרב אמי ולאידך לישנ' לפום קושט' פליגי ארב אמי והלכ' כוותייהו דעבדי עובד' כוותייהו ומעש' רב ומה שפי' דברי הרמב' שהיו נושאין הכס' אחרי האנשי' החשובי' היינו דמדקדק מלשון יוצאין בכסא אחריו דקאמר ותימא גדולה דבסוגיא לא משמע הכי דמסיק על הא דאין יוצאין בכסא איני והא שלח כ' יעקב ב"א זקן א' היה בשכונתינו והיה יוצא בגלודקי שלו כו' וסמכו כמי על דברי אחי שקיא דאמר אנא אפיקת' לרב הונא מהיני לשילי ומשילי להיני וכן אר"נ ב"י אנא אפיקתא למר שמואל משמשא לטולא ומטולא לשמשא משמע להדיא דקאי על מה שמוציאין האנשים בכסא גם לא אדע מה איסור יש בדבר להוציא הכסא אחר איש או אשה שרגילין לישב בכסאות אפי' אין רבים צ"ל דהא כל צורך היום קלת שרי בהוצאו' ועוד ה"ל למתני בברייתא אין מוציאין הכסא אלא אין יוצאין בכסא קאמר דמשמע שיציאתן היה בכסא דומיא אין הסומא יוצא במקלו ע"כ נראה דט"ס הוא ברמב"ם מ"ש יוצא בכסא אחריו אלא כך הוא ויוצא בכסא

יט דין בכור שנפל לבור בי"ט אשור להעלותו אלא נותן לו פרנסה במקומה דאין רואין מומין בי"ט ואפי' עבר וראה בי"ט אין שוחטין אותו אפילו היה המום מעי"ט רק שלא ראהו חכם מעי"ט אין מועיל אם יראה ביו"ט ואם נולד הוא ומומו עמו בי"ט ועבר וראה נשחט על פיו אבל לכתחילה אסור לראות וחכם שראה את המום בעי"ט מותר לשאול בי"ט איך בא לו המום ואם הוא מאיליו מתירו ודווקא שראה מעי"ט שהוא מום שראוי לשוחטו עליו ודוקא לראות המום ולהתירו בי"ט הוא דאסור אבל כשראהו בי"ט