ים של שלמה על ביצה נד

ועד בכ"ש לפי שעי' הא דאמרי' חיישינן שמא חוץ לחומה לנו לחומרא קאמר ומ"מ כ' הרשב"א שאף לדברי הגאונים שאסרו ספק תחום דוקא בכותי שאינו שכוי עמו וכעובדא דליפתא דע' בכ"מ שהבי' הרי"ף ז"ל בסמוך בכה"ג הוא דחיישינן דלמא מחוץ לתחום אתי אבל כותי שהביא שהוא שרוי עמו בעיר ופירותיו מציין שם כה"ג ודאי לא מחזקינן איסורא אדרבה אמרינן כאן נמצא כאן היו וכ' הר"ן בשם הרשב"א ואני כבר כתבתי דפי' הרי"ף לית' כאשר הוכיח הרא"ש אלא עיקר דברי רש"י דתלינן להקל ונהי דבספק מוכן אזלינן לחומרא בספק תחומין דרבנן מקלינן ותלינן להקל וכ"כ המרדכי ברי' פ' אר"י א"ש הלכה כר' יהושע הכא משמע דאי' לי' לשמואל מוקצה אפילו בספק מוכן וכ' אבי"ה אע"ג דבספק מוכן מחמרינן היינו משום דמוקצה היא כדאי' בע' כל הכלי' וגם הרחקה לאיסור ולא להקל אבל אם אין ספק מוקצה אלא ספק תחומין כגון שיש לכותי המביא דורון ב' בתי' וא' בתוך התחום שרי אפילו למי שבא בשבילו דגר' בע' מ"ש גבי יש תחומין למעלה מי' ספק תחומין דרבנן להקל ואע"ג דדשיל"מ הוא לא דמי לביצה דאמר כ' אשי פ"ק לעולם ספק י"ט ספק חול דהתם כי מוקמת לה אחזקה הרי לא נולדה וכן בספק צידה שלא נצוד משא"כ בספק תחומין ע"כ והר"ש מאייבר"א נמי כת' דספק חוץ לתחום מותר וראי' מדאמרינן בעירובין גבי מיא בעיבי מבלע בליעי דהוי ספק אם באו מחוץ לתחום וספק דבריהם להקל ואין חילוק בין י"ט לשבת והר"ן כ' בפ' שואל ט"א וז"ל דאיכא למידק על דברי רש"י מדאמ' ר"פ כותי שהביא דורון אם יש במינו במחובר אסור עד לערב בכ"ש והא התם דאיכא למיתלי שנתלשו מעי"ט ואפ"ה אסור תירץ הר"י דכל שיש במינו במחובר דרכן של של ב"א ללקוט אותן ביומא ואין לוקטין אותו מבערב וכיון דרובן עושין כן אין תולין להקל ע"כ ומ"מ איכא ג"כ נפקותא מדברי רשב"א והר"ן לענין ספק מוכן שאם ידוע שיש לכותי פירות תלושין בביתו דלא חיישינן שמא הביאן מחוץ ותלשן ושרי אבל מ"מ נראה היכא שהרוב אינן במינן במחובר והמיעוט יש במינן במחובר דלא שרינן מכח כל דפריש מרובא קא פריש או כמ"ש הא"ח בשם הרשב"א כבר בארנו שהמוקצה מד"ס והולכין בספקו להקל ואם הביאם לצורך כותי' אפילו סתם בעיר שרוב' כותי' מותר שכל המביא לצורך הרוב מביא ע"כ מ"מ בנדון זה נ"ל לילך אחר הרוב כי אדרבה רוב המביאים פירות למכור מביאין אותן שנתלשו היום יותר מה שיביאו אותן שנתלשו כבר וכמ"ש הכ"י לעיל

י דין אפי' בעיר שרובה כותי' אם יש לחוש שמרבים להביא בשביל ישראל אסור ובארנו עוד דאסור להריח במחובר בין באתרוג בין בהדם והדם שתלשו בשביל ישראל בי"ט ב' אשור להריח בו עד מוצאי י"ט בכ"ש

פסק כתב הרי"ף והרא"ש אחריו גר' בפ' בכ"מ ההוא בר טביא דאתציד בי"ט א' ואשתחיט בי"ט ב' כ"כ ור"ח אכלו ור"ש לא אכל דסבר קדושה א' הן וק"ל כר"נ וכר"ח וכ"ש נמי הדר ביה ואכל מיני' ואמרי' נמי התם האי ליפת' דאתא למחוזא חזינהו רבא דכמישי אמר האי ודאי מאתמול עקרינהו מאי אמרת מחוץ לתחום אתא הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר וכ"ש דאדעתי' דכותים אתא ושרי להו למזבן מינייהו כיון דחזא דקא מפישי ומייתי אסר להו ע"כ וכ' בתשובת הגאוני' וז"ל אפי' בקרטבא ששם מקים מלכות וכותי' מרובי' וישראלי' מיעוטי' אם יש לחוש שמרבים ומביאין בשביל ישראל אסור כדאמרי' בההי' ליפתא דאתא למחוזא ע"כ עו' כ' הנהו בני גינאי דגזו להו כותי' אסא בי"ט ב' שרי להו רבינא לאורוחי לאלתר אתו שיילוהו לרבא א"ל בעינן בכ"ש ע"כ ונראה דאף רש"י שהתיר אפי' ודאי אינו מוכן ביום ב' היכי שבא ביום א' מ"מ מודה בזה שהובא בי"ט ב' דינו כמו בי"ט א' ולעיל בסי' ז' כתב דאפי' ספק מוכן שבא לידך ביום ב' אסור כמו בא' ובעינן נמי בכ"ש וכ' הר"ן וז"ל וא"ת ואמאי מצריכין להריח (בכדי) שיעשו דהא מחובר מותר להריח בו בשבת וי"ט כדאמרי' בסוכה הדס במחובר מותר להריח בו מ"ט כיון דלריחא קאי לא אתי לאקצויי אתרוג במחובר אסור להריח בו כיון דאכילה קאי אי שרית ליה אתי למקציי' י"ל כיון דא"א להם להשתמש ממנו במקום זה אלא ע"י הגיזה אסור להריח דמ"מ הרי הן נהנין עכשיו ממלאכת י"ט ואיכא למיגזר שמא יאמר לכותי לגוזזו ומ"מ הגאוני' ז"ל גרסו לשם בהפך הדס במחובר אסור להריח בו כיון דלריחא קאי ליכא היכירא ואתי למיקציי' אתרוג דלאכילה קאי לא אתו למקציי' ע"כ לפ"ז היה ראוי להכריע כגי' הגאוני' וכ"ת דלדידהו לק"מ ולגי' שלנו צריכין לשנויי' בדחיקא אכן מאחר שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש והסמ"ג גורסין גי' הספרים א"כ אין הכרע וראוי לאסור שתיהן שלא להריח במחובר בין באתרוג בין בהדס ואל תשגיח בפשרת הקאר"ו

יא דין הסוכר אמת המים מעי"ט ולמחר השכים ומצא בה דגים מותרין איל וצבי שקננו בפרדס וילדו כו עפרים ועדין הם קטנים שאע צידה מתרין בלא זימון ודוקא פרדס הסמיך לעיר דדעתי' עלויה אכל אם אינו סמוך לעיר צריכי' זימון והאם לא מהני בה זימון כיון שמחוסרת צידה

אמר רב הסובר אמת המים מעי"ט ולמחר השכים ומלא בה דגים מותרין דהא כבר נצודין מעי"ט ה"ל מוכנים וחיה שקננה בפרדס כגון איל וצבי וכיוצא בו וילדו עפרי' עלין הם קטנים וא"צ צידה א"צ זימון ומותר בי"ט ודוקא בפרדס הסמוך לעיר דדעתי' עלוי אבל פרדס שאינו סמוך לעיר צריכין זימון וה"מ בדידהו אבל באימייהו כיון דבעי צידה לא מהני להו זימון אם הוא בענין שמחוסר צידה שצ"ל הבא מצודה כו' ויש לדקדק דהאי סוכר אמת המים דקאמר שא"צ זימון וכ"ש שאין בהם צידה ולעיל בסי' ב' כתבנו שלדעת הראב"ד והרשב"א א"צ דגים מן הביברין אפי' במקום שאין מחוסר צידה וכ' הקאר"ו וז"ל ונ"ל לתרץ דביברים שאני שהם רחבים הרבה ואע"פ שא"צ מצודה לצוד הדגים שבהם מ"מ מתיך שהם מכוסים מן העין הם נשמטי' לכאן ולכאן הלכך לא חשיבי בנצודים וכ' הרב המ' דאמת המים אפי' ארוכה כמה כיון שאינה רחבה דגים שבתוכה הוי ניצודי' ישרי ע"כ ונראה דלדעת הראב"ד והרשב"א נמי אפי' ארוכה כמה דגים שבתוכה בנצודי' הם דכיון שאין רחבה אין יכולין להשמט ותימ' ממה לקח סברא זו אלא כל תצמיתו של הבעל המגיד אינו אלא להשוותן לביבר קנון שא"צ מצודה והר כנצודין אבל שיהא עדיף מביבר קטן דאסרינן אפי' בנצודין מטעם שהדגים מכוסים במים מאן לימא דבאמת המים עדיפי הן נצודין ומוכנים ול"נ דל"ד לביבר קטן אפי' הם נצודין כבר מ"מ חיותו וגדולו כבר הוא וכשאתה צדיהו משם היא צידה שלו שהני אתה מבדילו ממקו' חיותו מיד וכדפרי' לעיל בסי' ב' אבל אמת המים (שגידולו) של דג בכל האמה דרך הילוכו לארכו הי' שלו ועכשיו שאתה סוכר אמת המים א"כ דומה לצידה שהני כבר הוא נצוד ממקום גידולו כשסוכר אמת המים שא"י לשוט עוד במקום גידולו כבראשונה ונראה בעיני הא דשרינן הדגים בסוכר אמת המים היינו ליקח כל הדגים אבל לברור מהן כפי הצורך אסור דשמא שביק האי מין כו' שהרי לא ידע מבע"י איזה מיני דגים שיש בו וא"ל מאחר שסכר אמת המים הוי כאלו זימן כולם א"כ לעיל גבי גוזלות כמי יזמין כולם מבע"י ולעיל משמע שצריך לזמן להדי' לומר אלו אני ניטל ולא יכול לזמן יותר מכדי צרכו וכ"כ כ"י והכא א"א לזמן בכה"ג שהכי לא ידע ואינו מכיר בהן אלא איירי בכה"ג שרולה ליקח כל הדגים שבו וכ"מ לישנא דקאמר הרי אילו מותרין ולא קאמר מותר ליקח מהן אלא כולהון קאמר

יב דין בהמה מסוכנת שירא שמא תמות והוא אכל ככר וא"צ לה אסור לשוחטה אא"כ יש שהות ביום לאכול ממנה כזית עלי וא"צ לאכול אלא אם יש שהות שיוכל לאכול סני ואפי' מחשבה לאכול א"צ ובארנו דבהמה בריאה אין לשוחטה אא"כ צריך לאכול ממנה בי"ט

מתני' בהמה מסוכנת לא ישחוט אא"כ יודע שיכול לאכול ממנה כזית צלי מבע"י רע"א אפי' כדת חי מבית שחיטתה והלכה כת"ק ואע"ג דפריך לקמן מר"ע היינו לענין שיוכל לאכול בלא בדיקה דבזה לא פליגי ת"ק ור"ע אלא בשיעור שהות דת"ק סבר בעינן שהות כדי לאכול כזית צלי והילכת' כוותי' והטור כ' (בס' תצ"ח) וז"ל בהמה מסוכנת שירא שמא תמות והוא אכל כבר וא"צ לה אסור לשוחטה אא"כ יש שהות ביום לאכול כזית ממנה מבע"י ואפי' אין שהות ביום לבודקה ולנתחה יכול לאכול בלא בדיקה ע"כ והוא ממש דברי כ"ע וסבר דהלכה כוותי' משום דגמ' פריך מינה לקמן דלית' כדפי' גם דברי אביו הרא"ש הטעהו שכ' וז"ל הפשט ונתוח קצב' דכך ארץ הוא ולא אסורא והתירו לאכול כזית ומבית טביחתה בלא בדיקה משום הפסד מממונו וכ"ש שאם הוציאו הריאה בלא בדיקה שאין להפסיד הבהמה וסמכינן ארובא וכשרה ע"כ והוא הבין שכך הלכה ואינו כן אלא שהרא"ש הביא ראי' מדברי כ"ע לענין עסק הלכה היכא שהוציאה הריאה שאין להפסיד הבהמה אבל לענין שיעור שהות לכולם הלכה כת"ק דבעינן שיעור שהות כדי לאכול ממנה כזית צלי כדרך ב"א אחר הפשט וניתוח שהרי ר"ע הזכיר בדבריו מבית טביחת' ולא כת"ק וכ"כ הרמב"ם להדיא ממש כדברי הת"ק וכמ"ש ומדברי הרמב"ם יראה דבעינן שיאכל כזית ממנה אכן המ"מ כ' שם ופי' כל שיש שהות ביום לאכול אע"פ שאינו אוכל מותר דמשום הפסד התירו לו בכך וכן מבואר בפ' א"ע אבל בריאה לא ישחטנה אא"כ צריך לאכול ממנה בי"ע וכ"כ ז"ל ע"כ ע"כ וכ"כ הר"ן ור"י נמי כ' וז"ל ואע"פ שלא אכל כזית כיון שגמר בלב לאכול למאן דלית לי' הואיל ואי מקלעי אורחי' וכו' ולמאן דאית לי' הואיל אפי' גמר בלבו א"צ כדמוכח בפ' אלו ע' ומאחר דאנו ק"ל כרב' דאמ' הואיל א"כ אפי' מחשבה ל"צ אלא שיעור שהות כדי לאכול ממנה כזית צלי וכן עיקר ומסיק בסוגי' אמר רמי בר אבא הפשט ונתוח בעינן בעולה קידם הקרבתה שהיא אכילת גבוה וה"ה לקצבים באכילת הדיוט דבעינן הפשט ונתוח קידם אכילה מכאן למדה תורה ד"א שלא יאכל אדם בשר קודם הפשט ונתוח וקא מבעי' ליה למאי בעינן הפשט ונתוח אילמא משום חשש טריפה ולאפוקי מר'