ים של שלמה על ביצה נג

שהביא חלילין לא יספיד בהן ישראל אא"כ באו ממקום קרוב משמע דאם נודע שבשביל ישראל באו מחוץ לתחום שלא יספוד בהן עד כ"ש למ"ש ממקום שהביאם דהא מדמה לה לעיל למרחץ שנתחמם וית לדחות דבמת החמירו יותר שהרי חפרו קבר בשביל ישראל בשבת בפלטיא שהוא פרהסיא יתירה פי' ואין דרך ישראל לקבור שם וליכא למיגזר מידי אפ"ה אסור לקבור אותו מת עולמית ומ"מ נכון להחמיר ואע"פ שיש לדחות אדחוי לא חיישינן ע"כ ור"מ על הספר תמה איך שיך לדחות דבמת החמירו והלא מדמה זה למרחץ ואם מת היה חמור מאי הביא לעיל ראי' מינה דילמא מרחץ דוקא ספק מותר אבל במת דחמיר אסור כרב גם הספר בעצמו כ' לעיל דהא (דמדמה) למרחץ כדי שלא תדחה לומר דבמת החמירו וע"כ תירץ מהרא"ש בביאור' שלו שיש לדחות דקאמר היינו לעי אותן דגרסי ת"כ דרב ולא ת"כ דשמואל ומביאין ראי' מן הת"ק דסבר מחצה ע"מ אסור ואינן תופשים החילוק שכ' הספר דמחמת א' לא נתחמם ודאי כו' ואותה גי' מביא לש"י בלשון ראשון וסותר אותה כו' א"כ לאותה גי' אין ראי' דיש לדחות דמת חמור והוא מביא ראי' מכ"ש דאפי' במרחץ אסור מחמת ספק ק"ו במת דחמור יותר וע"ז כת' שאין לדחות מאחר שכולם תופסים גי' ב' דרש"י ע"כ והכל הבל ורעיון רוח דאיך יכול זה להיות דהא תו' והרא"ש ג"כ סברו דמת חמור יותר והן סוברין כגי' רש"י האחרונה דת"כ דשמואל ע"ב נ"ל שכך הוא דעת הספר מתחילה שהרי מדמה אותו למרחץ אלמא דבתחומין דהיינו הבאת חלילין בעינן בכ"ש כמו גבי מלאכה דאורייתא הסקת המרחץ ומסיק מיהו יש לדחות ולומר שאר תחומין קילי ותחומין דמת דוקא חמור יותר משאר תחומין ומש"ה מביא ראי' שעיר מאחר שמרחץ איסור מלאכה דאורייתא אין לומר שתחומין דמת אמור יותר מאיסור דאורייתא אף בשאר דברים וא"כ מאחר שמרחץ שהוא מדאורייתא מותר לערב בספק ויש לתלות בכותי ממילא גם חלילין שהוא תחומין דרבנן גם גבי מת בודאי אין חמורין יותר ושרי בספק אבל לעולם תחומין דמת חמור יותר משאר תחומין ושאר תחומין אפי' בודאי א"צ ומ"ה מסיק אח"כ אדחוי לא סמכינן פי' מאחר דגמ' לא חילק במת שהוא חמור יותר אלא דאשכחן חדא זימנא שהחמירו במת וכי בעבור זה נחמיר בכל דוכתין דהא לפעמים אשכחן שהקילו במת כדלעיל בפ"ק אפי' בב' י"ט של ר"ה משא"כ במת ע"כ א בדמות חומרות חכמים כי הם ידעי באיזה מקום שיש להחמיר ובאיזה מקום שיש להקל ומאחרי שהס"ת והסמ"ג שהם בנו דבריהם על יסוד התוספ' וחלקו עליהם פשיטא שראוי לילך אחריהם והרשב"א נמי כ' בתשובה שנראים הדברים דאפי' בבא מחוץ לתחום צריך כ"ש דבכל כי האי באסורא דרבנן איכא למיגזר ולמיסר טפי מאיסורא דאורייתא דכל שהאיסור קל איכא למיגזר ולמיסר טפי דלמא אתו לזלזולי בי וכ' עוד שהמתנת הערב לפי מקום בריחוק הבאתן או הקירוב ע"כ וכ"ד הר"ן והסמ"ג הפריז על המדה וכתב בענין תחומין אינה מן החשבון לפי שאין רגילות בלילה להבי' ממקום כחוק וצריך להמתין בכ"ש ביום למחרת שבת וחומרא יתירה היא גם לישנא דבכ"ש משמע כפשוטו ולא מחלקינן בנייהו ולענין מי שבא בשבילו כ' המרדכי בפ' בכ"מ דלאותו ישראל שהובאו בשבילו אסור עד כ"ש במי"ט דכיון דהביאם בשביל ישראל א"כ איכא למיחש שמא יאמר לכותי לך והביא בשביל יום ב' אי שרינן לי' בב' מיהו אח"כ כת' בשם הרי"ף ג"כ כמדומה לי שהתיר ר"י בב' י"ט של גליות גפנים שהוא מחוץ לתחום גם לאותו ישראל שהובאו בשבילו ע"כ וכן התיר בסמ"ק בדבר הבא מחוץ לתחום בי"ט בי אם הובא בא' אפי' לעי מאי דס"ל כפר"י הואיל ולפרש"י שרי דבר של צידה או מחובר וכ"כ התו' בפ' בכ"מ דדבר שאין במינו במחובר ואינו מחוסר צידה אלא שבא מחוץ לתחום מודה כ"ת דמותר בי"ט ב' משום דבתחומין הקילו וכן עיקר ודבר שאינו מחובר שהוב' לישראל בי"ט א' של ר"ה כ' הרא"ש וז"ל שכ' הר"ז הלוי ז"ל שנשאל לפני חכמי לוני"ל ז"ל והשיבו שמותר בי"ט ב' מפני שאין עליו שום איסור הכנה ולא' איסור התלוי בקדושה שנאמר קדושה אריכת' היא אלא כעין קנסא הוא שמא יאמר לו להביאן ודיין שקנסו אותו בא' וכן י"ט א' ושבת ומזה יש ללמוד דכ"ש דלא בעינן בכ"ש גבי תחומין ע"כ ולפי סברתו מאחר דלא ק"ל כוותי' גבי תחומין אלא מצרכינן להמתין בכ"ש גבי תחומין כ"ש לאסור בב' ימים של ר"ה אבל אני אומר שאין זה כיש דב' ימים של כ"ה יש להקל דאפשר דלא עדיפי מב' ימים של גליות לאותו שהובא בשבילו שאסור לר"ת ובתחומין מודה ה"נ הכא אבל בכ"ש שהוא איסור היום וא"כ מאחר שאסרינן לאותו שהובא בשבילו אותו היום בכ"ש נמי הוא בכלל ותדע שסברה זו נכונה שהרי הר"ן כתב נמי דבעינן להמתין בכ"ש גבי תחומין והכא גבי ר"ה הביא דברי המאור שכ' תשו' חכמי לוני"ל שהתיר והוא כ' בסוף ואני אומר כמה כב גוברייהו דשרי הכי והיינו מטעם שפי' וכ' הכל בו אפשר לומר דוקא הכותי שהביא דורון לישראל יש לגזור שמא יאמר לו לך והביא לי אבל ישראל ששלח דורון לחבירו ע"י כותי כגון שמסר לו מעי"ט ונשתהא הכותי ולא הביאו עד י"ט זה הי' מעשה והסכימו חז"ל להתירו אפי' למי שבא בשבילו והטעם שאין לחוש שמא יאמר ל והביא לי עוד באיסור לעי שלא ישמע לו ע"כ וכ"כ הרשב"א ז"ל שאלת ישראל שימר לחבירו ע"י כותי פירות מעי"ט שאין במינן במחובר לקרקע ונתעכב הכותי והביאן בי"ט אם מותרין אפי' למי שבא בשבילו תשובה מסתברא לי שמותר תוך ד"א אפי' למי שבא בשבילו כ"ש לאחרים שהרי הכותי אינו מביא משלו כדי שנגזר שמא יאמר הבא לי וכו' ע"כ ואני אומר דדוקא לדעת התו' דס"ל הטעם שלא יאמר לחור אפשר לחלוקי בהכי אבל רש"י לא חייש לה"ט כלל אלא כדי שלא יהנה מאיסור של יום ס"ס הובא חוץ לתחום בעבורו ומשום שהוא מדרבנן הקילו להתיר לאדם אחר שלא הובא בשבילו א"כ אין חילוק בין הביא הכותי בין נתעכב השליח ס"ס נהנה מאיסור תחומין שנעשה בשבילו ומ"מ לא חמירו מפירות דכותי דלא החמירו בישראל אחר שלא הובא בשבילו דשרי ה"נ הכא וכל מ"ש וגם משמע כשהוא בתוך התחום דליכא איסור אפי' למי שהוב' בשבילו מאחר שאין כאן חשש מחובר דוקא בי"ט אבל בשבת שהביא דרך רה"ר וגם הוציאו מרה"ר לרה"י דאיכא איסור דאורייתא אם הובא בשביל ישראל זה אסור לישראל אחר וכמ"ש בפ' כ"כ גבי מילא מים לבהמתו כו' דאסור לישראל אחר אם נעשה בשביל ישראל איסור דאורייתא ועיי' בפ' מ"ש סימן ג':

יי

ט דין הא דאמרינן אם יש במינו במחובר אסור ל"ט באכילה דאסר אלא אפ' בטלטול נמי אסיר כיום א' ותו לא אבל דבר הבא מחוץ לתחום אע"פ שאסור באכילה למי שהובא בשבילו מ"ש מותר לטלטל ודוקא בתוך ד"א אם הוא בשדה או בתוך חומות עיר דחשבינן כולה בד"א ואם הובא ע"י ישראל אשור לכל אבל בטלטול שרי וספק אם בא מחוץ לתחום או לא מותר אפי' לאותו ישראל ואפי' בו ביום ועו' בארנו דדבר שיש במינו במחובר אבל ידוע שוש לכותי בביתו פירות תלושין מעי"ט והביא בי"ט לא חיישינן שמא הביא מן המחובר

פסק כתב הרי"ף והרא"ש אחריו וז"ל והא דאמרינן אם יש מאותו מין במחובר אסור ל"מ בדבר אכילה פשיטא דאסור אלא אפי' לטלטל נמי אסור דלא חיי' לאכילה וכמוקצה דמי אבל הבא מחוץ לתחום אע"ג דאסור באכילה מותר לטלטל כיון דמותר לישראל אחר ע"כ ויש' מקשי' על דברי הרא"ש לאיזה נפקות' הביא דבכי הרי"ף שמ"ה אסור בטלטול מאחר שאסור באכילה הוי מוקצה תיפוק לי' משום דהוי' מוקצה דמחובר דמודה ר"ש כמ"ש הרא"ש גופא לעיל בתחלת שמעתי' דכותי שהביא דורון וכו' ונ"ל משום דבא לאסור בטלטול אף בליל ב' של י"ט בכ"ש ועוד איכא נפקות' היכא שהוציאו ישראל חוץ לתחום ולדעת התו' והרא"ש דאסרי בפ' מ"ש סי' ה' לכ"ע אע"פ שאין כאן מוקצה אפי' לפ"ז אסורים בטלטול מאחר שאסור באכילה וכן אם הוציא דרך ר"ה כו' כדלעיל דנעשה בו איסור דאוריית' ואסור לכ"ע אם כעשה בשביל ישראל אסור נמי בטלטול והטור כ' בסתמא בסי' ת"ה היכא שהוציא ישראל פירות חוץ למקומן במזיד שאסור באכילה לכל ואסורין לטלטל חוץ לד"א פי' בעיר שאינה מוקפת חומה כדלקמן תא בתוך ד"א שרי לטלטל וחוץ לכבודו לא נחית לדקדק הלא אביו הרא"ש תפס דברי הרי"ף שכל שאסור באכילה מכח איסור היום אסור לכל כמי לטלטל ולכאורה כ"נ להורות כי מי הוא זה שיכול להקל נגדם בלי ראי' אכן כשירדתי לדקדק בריש שמעתת' דא"צ אומר אני דלית' לסברת הרי"ף ואף שהרא"ש הסכים עמו כי תורה היא וללמוד אני צריך מדמסקינן שם במתני' דכותי שהבי' דגים לרשב"ג דאמ' מותרין הם ומסיק דלא שרי רשב"ג אלא לקבל דהיינו בטלטול אבל באכילה מודה דאסור דספק נצודו היום ואמאי לא אסור נמי לטלטל מטעם דאסור באכילה ומה אב שספק הוא ס"ס מאחר שאסור באכילה מוקצה הוא ואסור לטלטל ועו' דפריך אח"כ מבריית' דקתני כותי שהביא דורון לישראל דגים המפולמין פי' לחין ופירות בני יומן מותרין אא"ב מותרין לקבל שפיר אא"א לאכילה פירות בני מי שרי באכילה אלמא דס"ל דאפי' ב"י דאסרי באכילה שרי בטלטול ואיך ס"ד דמקשה דמותרין לקבל ואמאי לא אסירי משום מוקצה ואף לפי המסקנא שהשיב לו ולטעמיך פירות ב"י מי שרי בטלטול משמע דכ"ע ידעי דפירות ב"י אסורין והיינו משום מוקצה דמחובר כמו שפרש"י דאי כסברת הרי"ף הל"ל ולטעמיך מאחר דאסירא באכילה בטלטול מי שרי והא מוקצה הוי א"ו ליתא להאי סברא ודברי רש"י נכונים ועיקר והשת' נמצא מ"ש הטור בסי' ת"ה שאסורין לטלטל חוץ לד"א הא בתוך ד"א שרי הוא הנכון ואליבא דרש"י וכ"ד האחרונים והא שכ' דאפילו למי שהובא בשבילו שמותר לו לטלטל דוקא בתוך ד"א אם הוא בשדה או שהובא בתוך חומת העיר דחשבינן כולה כד"א וכ"ש בחצר וז"ל הרא"ש בע' מ"ש צריך להזהר בדבר הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל שמותר לישראל אחר או אפילו אם בא בשביל כותי שלא לטלטל חוץ לד"א בעיר שאינו מוקפת חומה ואפי' מוקפת מחיצה צריך שיהא לשם דירה וכ' ר"מ דסתם עיירות מוקפת לדירה דאין דרך להקיף ומחיצה עד שיבנו בתים תחילה אבל מבצרי' מסתמא הוקפו ולסוף ישבו ע"כ וכ"כ התו' והמרדכי והטעם לעי שחפצי כותי' קנו שביתה וכיון שיצאו חוץ מתחומו אין להם אלא ד"א כדאי' בע' מ"ש וספק אם בא חוץ לתחום לגי' רש"י וסמ"ג דלעיל דגר' ת"כ דשמואל דמקיל א"כ שרי אפי' בו ביום כגון מידי דראוי לאותו יום כגון פירות שנאכלין חיין ולדעת הרי"ף אפי' ספק חוץ לתחום אסור לאותו שהוב' בשבילו