ים של שלמה על ביצה נב

של ר"ה שחל בה' בשבת והרשב"א דמונפלי"ר התיר לאוכלן בשבת משום דלא אמרינן הכנה מב' ימים כ"א מיום א' תשובה מי הוא שיבא סרב ז"ל את אשר כבר עשה וכבר הורה זקן בהכנה אל אבל לדון יש תשובה דב' י"ט של ר"ה כיומא אריכת' שויו להו רבנן לכולהו מילי בר על גבי מת ואנו לא ראינו מי שנהג בו היתר בכל מקומותינו ע"כ וכ"ד הרוקח לאיסור וכן עיקר ומדעת הרשב"א ויוכח להדיא דס"ל אפי' בדבר שנאכל חי בלא בישול יש בו הכנה דאי תימא דוקא בדבר דצריך בישול קאמר איך ראוי לאכלו בשבת דצריכין לאסרו משום הכנה הא כל ב' הימים אסורים בטלטול משום מוקצה דהא קדושה א' היא וא"א לבשלו אלא בפירות חיות וס"ל דאסור משום הכנה וזהו כסברת הר"ן דלעיל בסימן ג

ז דין פירות שליקט הכותי בשבת בשביל ישראל ובשביל עכו"ם אסור בכ"ש למ"ש אבל אם אין ידוע אם בשביל ישראל או בשביל כותי או שידוע שבשביל ישראל רק שספק אם נלקטו היום או לא אסור משום ספק מוכן אכל א"צ בכ"ש וספק מוכן בי"ט [ב] גמי אשור ובארנו דמוקצה של אוצר וכיוצא בו אם נמלך בי"ט א' ואומר הריני משיגו למחר מותר ממ"נ

פסק כתב הסמ"ג מדברי הס"ת והוא דעת התוספ' ואם ספק אם נלקטו בי"ט אם לאו הא תנן ספק מוכן אסור ואם ליקט הכותי בשבת פירות וצד דגים בשביל כותים ובשביל ישראל אסור למ"ש בכ"ש כמ"ש בירושלמי אבל אם אין ידוע אם בשביל ישראל ליקטן וצד דגים אם לאו או להיפך שידוע לכל שבשביל ישראל נעשה אבל ספק אם נלקטו היום בשבת אם לאו אותו היום אסור משום ספק מוכן אמנם הם מותרין למ"ש מיד וא"צ להמתין בכ"ש כשמואל דאמ' בע' שואל א"צ להמתין במ"ש בכ"ש ואע"ג דהלכה כרב באיסורי כדאית' בע' יש בכור מ"מ הלכה כשמואל כדפסיק הגמ' בפ' שואל גבי הא דתנן כותי שהביא חלילין לא יספור בהן ישראל כו' דחיישינן שמא חוץ לחומה לנו ופרש"י חששה זו להקל שיש לנו לומר שבאו ממקום קרוב ומותר לערב מיד וא"צ להמתין לערב בכ"ש וכ' עוד וז"ל ה"ג בס"י בפר"ח תנן כוותי' דשמואל מרחץ המרחצת בשבת אם רוב כותים למ"ש רוחץ בה מיד ואם רוב ישראל צריך להמתין בכ"ש מחצה ע"מ צריך להמתין בכ"ש כ"י אומר אם יש רשות מותר מיד פי' כשות דכותי חשוב שישנו בעיר שיש לו אז לומר שבשביל כותי לחוד נתחמם אלמא ספיקא שרי כשמואל ומרבנן דאסרי בכ"ש מחצה ע"מ לא תקשי לשמואל שהרי י"ל דסברי רבנן דודאי לשם שניהם נתחמם בשביל כותים ובשביל ישראל ולכך אסור (דהאיך) יהא ספק אם בשביל ישראל לבד נתחמם הלא לא חממו בשביל איש א' כ"ז פרש"י ותופס גי' זו עיקר ע"כ והנה יש שהקשו על דבריו שאומר בספק א"צ להמתין בכ"ש האמר רב פפא כותי שהביא דורון לישראל אם יש במינו במחובר כו' וכן נשאלתי בימי חורפי על הסמ"ג שהרי לעיל מיניה כתב דינא דר"ע במחובר כו' דמשמע דאף בספק בעינן בכ"ש שוב עיינתי בדברי הסמ"ק שהרגיש קושי' זו שכ' וז"ל צ"ע דיש במינו במחובר משמע דגם בספק בעינן בכ"ש גבי מחובר וה"ה בספק צידה וצ"ע בסמ"ג ופ' שואל ע"כ ול"נ דיש לחלק בין שיש במינו במחובר דאיכא ספיקא שמא נתלשו היום לחששא דשמא יש במינו במחובר ונתלשו היום וכדפי' לעיל סימן ד' ואף שלדברי הרי"ף חיישינן שמא חוץ לחומה לנו לחומרא קאמר כבר סתר הרא"ש בפ' שואל סי' ד' עי' ומש"ה כ' נמי הטור בה' י"ט ואפילו אם ספק אם נלקטו היום אסורין ולא כ' בכ"ש והיינו דס"ל כדברי הסמ"ג דלא בעינן בכ"ש בספק מוכן ולעיל שכ' הטור אם יש במינו במחובר דבעינן בכ"ש בע"כ צריכין לחלוק כמ"ש לעיל וכתב הר"ן וז"ל וכתבו שהרב הרא"ש מלוניל ז"ל התיר ספק מוכן בי"ט ב' ואמרו שאין היתרו מכוון אבל אצלי יפה הורה משום דה"ל ס"ס דאית לן למשרי אפילו בדשיל"מ דכיון דאנן לא עבדינן י"ט ב' אלא משום מנהג אבותינו לא מחמירין ביה טפי מינייהו וכי היכי דלדידהו ספק לדידן נמי דינו כספק דמש"ה מניח אדם ע"ת מי"ט לחבירו ומתנה הילכך ספק מוכן בי"ט שני כיון דמוקצה לא מיתסר אלא מדרבנן ה"ל ס"פ בדרבנן ור' אשי לא אחמיר בריש מכילתין בגמרא בדשיל"מ אם לא בחד ספק אבל בב' ספיקי לא אמר מידי וכיון דחומרא בדרבנן היא הבו דלא לוסיף עליה והא ודאי ב' ספיקות נינהו שא"א שיבא לפניך ספק מוכן בי"ט ב' אלא ב' ספיקות והוי דומי' דאשת ישראל שנאנסה וכמ"ש בחידושי בר"מ ע"כ ואני אשמע ולא אבין וכי ספק מוכן שהיא מלאכה דאורייתא גריע מספק תחומין שהוא מדרבנן אפי' בי"ט א' דס"ל להר"ן כדברי הרי"ף דאוסר ספק תחומין וכ"ל אפי' לעי מה שנכתב לקמן דספק תחומין שרי מ"מ ספק מוכן אין חילוק בין י"ט א' לי"ט ב' וכל מה שאסור בראשון אם בא ביום ב' ג"כ נאסר כי לא מצינן שיש חילוק ביניהם כ"א גבי מת ולכחול עין כאשר כ' הטור ולא בד"א מ"כ בשם הכלבו נשאל השאלה זו על מוקצה של אוצר וכיוצא בו אם נמלך עליו בי"ט א' ואמר הריני מכינו למחר אי שרי ליה ממ"נ כיון דב' קדושות הן כי היכא דשנינן בכותי שהביא דורון לישראל בי"ט א' דשרינן לה בי"ט ב' והשיבו דבמוקצה דאיכא למיגזר ביה דלמא מטלטל ושביק כגון תרנגולת העומדת לגדל ביצים בהא מיחזי ודאי דאסור כדחזינן ביוני שובך דלא סגי להו במכאן אני נוטל למחר עד דאמ' זה וזה אני נוטל אבל במוקצה אחר דליכא למיגזר האי גזירה כגון עצים ופירות של אוצר ודאי מחזי דמהני בהו ממ"נ ע"כ האי ספק בכתב אליבא דרש"י דלפר"ת אסור הדורון אפי' ביום ב' אם לא שידוע שנתלש מאיליו או בשביל כותי שאין בו אלא איסור מוקצה דשרי ממ"נ אם הראשון חול כו' והאי דינא דמוקצה שרי לכ"ע בהכנה זו

ח דין כותי שהביא דורון מדברים שאין במינם מחובר תוך התחום מותר מחוץ לתחום אפילו מחוץ לי"ב מיל שהוא תחום דאורייתא אז לאותו ישראל שהובא בשבילו אסור עד ערב בכ"ש וביום ב' סותר אפי' בכ' י"ט של ר"ה וכ"ז למי שהובא בשבילו אבל לישראל אחר הותר מיד באכילה אפי' בו ביום וה"מ בפירות של כותי אבל בפי' של ישראל שהובאו מחוץ לתחום יש מתירין לכל ונראה שאין לחלק כלל ביניהן

נחזור לדברי ר"פ אם אין באותו מין במחובר תוך התחום מותר חוץ לתחום אסור והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר אפי' באכילה ומיהו דוקא בתוך ד' אמות או בתוך העיר דכולא מתא כד"א דמי' כמ"ש לקמן בסי' ט' והא דחוץ לתחום אסורין פרש"י לא שמעתי טעם מקובל בדבר דאי משום מוקצה אמאי מותר לישראל אחר ואי משום שנעשה בו איסור בשבילו א"כ לישראל אחר נמי אסור דכותי שהדליק את הנר תנן אם בשביל ישראל אסור ולא חילקו בינו לחבירו וי"ל דגבי איסור תחומין דרבנן לא אחמור כולי האי ודיין אם אסרוהו ע"ז ט"א נ"ל מחוץ לתחום אסורין גזירה שמא ישלח בשבילו והבא בשביל זה מותר לאחר דליכא למיגזר ביה שאינו מכירו ע"כ והאי ט"א שכ' נראה בעיני שאינו מלשון רש"י אלא הוא מפי' אחר שהגיה בחוץ כי רש"י לית ליה טעמא שמא יאמר כו' אלא משום שלא יהנה כו' וגם התי' ל"נ דלדעת התוספ' דס"ל משום שמא יאמר כו' לא מהני האי היתירא שאינו מכירו אלא שלא יאסר בכ"ש ואפילו במלאכה דאורייתא שרי אבל ביום עצמו שאסור משום איסור תחומין מ"ל היא מ"ל אחר אלא בע"כ צ"ל כתירץ רש"י שבתחומין הקילו וכן התוספ' לשם הקשו קושי' זו וכתבו תי' של רש"י וכ' הרשב"א בתשוב' דהא דאמרינן דבר שאין במינו במחובר שהובא מחוץ לתחום מותר למי שלא הובא בשבילו ה"מ בפירות כותי אבל בפי' ישראל אסורים לכל דמוקצה הם דכל שהם חוץ לתחום הוקצוהו הבעלים מדעת דשל ישראל צריכין הכן אבל של כותי א"צ הכן וכ' הר"ן דלדברי הרי"ף והרמב"ן שסוברים דתחום ג' פרסאו' דאורייתא אפשר שהטעם שהקילו להתירו לישראל אחר היינו טעם משום דהאיסור תחומין אינו שוה בכל שמה שהוא לא' חוץ לתחום הוא לאחר תוך התחום לפיכך הקילו בו' ע"כ ובת"ה סי' ע"ג נמי כ' דכותי שהביא דורון לישראל חוץ לי"ב מיל והוא דבר שאין בו חשש צידה או מחובר אע"פ שרוב הגאונים כתבו דתחומין די"ב מיל דאורייתא יראה דאין להחמיר כמו במחובר וצידה וטעמא משום דכיון דנהיגין כר"י וה"ג דמפרשים שהטעם שאסרו חכמים דורון שהביא כותי לישראל היינו משום גזירה שמא יאמר לכותי (להביא) לו מן המחובר או דבר הנצוד ויעשה איסור דאורייתא בשבילו (והאי) טעמ' לא שייך כ"כ בתחומין די"ב מיל דלא שכיח שיאמר לכותי להביא לו אוכל או משקה כ"כ מרחוק ע"כ וכ' הרא"ש הא דאמרינן חוץ לתחום אסור וא"צ (להמתין) לערב בכ"ש דלא החמירו חכמים אלא בדבר שנעשה בו איסורא דאורייתא ואין לחוש שמא הביאו כותי דרך כ"ה פכטי' ופלטיא דלא שכיחי האידנא ר"ה דס' כבוא בוקעי' בו והא דתנן בע' מ"ש כותי שהביא חלילין לא יספוד בהן ישראל במ"ש עד כדי שיבאו ממקום קרוב שאני מילתא דמת דאוושא טפי והכל יודעין שבשביל מת הביאו ואחמור טעי כדתנן התם אם עשה כותי קבר בשבת בשביל ישראל לא יקבר בו עולמות ולא שריא בכ"ש והרי"ף ז"ל כ' בתשוב' דאף בבא מחוץ לתחום צריך להמתין בכ"ש וכ"כ ש"ת ובסמ"ג דאין לסמוך על מה שחולק ר"י במת ומסתבר כדברי כ"י כיון שמצינו בקבר שנעשה בשביל ישראל דאסר עולמות ובשאר דברים שעושה בשביל ישראל כגון מינו במחובר מותר לעכב בכ"ש גם מהובא מחוץ לתחום יש לחלק וכ"מ מדל"ק חוץ לתחום אסורים לערב בכ"ש ולא מסתבר למימר דאאיסור דבעיל קאי דא"ה לימא ר"פ בכ"ש בסוף דבריו והי' קאי אתרווייהו אלא ודאי מדהזכיר בכ"ש אמינו במחובר מכלל דאין במינו במחובר מותר לערב לאלתר ע"כ והנה מ"ש הרא"ש דלא בקעי האידנא ס' רבוא הוא סברת תו' וסמ"ג וסה"ת אבל בפ"ק דשבת כתבתי דאיכא ס' רבוא אלא ט"ז אמות ומפולשין משער לשער אלא שהאידנא ליכא ר"ה במדברות וחשבינן כל המדבריות כיער וככרמל לפי שלא מצינו הולכי מדברות אבל כל היכא שכתב ט"ז אמה וממפולש משער לשער הוי כ"ה אף האידנ' וכמ"ש לשם סי' י"ב ולענין בכ"ש שכ' הרא"ש דבאיסור תחומין א"צ הסמ"ג לא כ"כ וז"ל ומשפט פירות אד דבר הבא חוץ לתחום בשבת בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר כדאי' בפ' בכ"מ ובפ' א"צ ולאותו ישראל שנעשה בשבילו צריך להמתין למ"ש בכ"ש אע"ג דהוי איסורא דתחומין דרבנן ויש קצת ראי' בפ' שואל כותי