ים של שלמה על ביצה נא

שעושה בשביל ישראל אבל עשה בשביל עצמו מותר לערב מיד כדמוכח מההיא דמרחץ בפ' שואל שאם רוב גוים בעיר למ"ש רוחץ בה מיד כו' אין הפי' דדוקא לפי' כ"ת קאמר אלא ה"ה אף לפירש"י שפי' שלא יהנה ממלאכת שבת היינו דוקא כשנעשה בשביל ישראל אבל נעשה בשביל כותים א"צ להמתין בכ"ש כמו שפי' התוספ' בכ"מ דרש"י מודה בזה אלא בא לומר דאף לעי' ר"ת דגזרינן שלא יאור דלא תימא בכל דוכתא גזרינן שמא יאמר בפרט אם הובא בשבילו אפי' ניצוד או נתלש מאיליו או בעבור כותים ע"כ כתב דה"ט ליתא אלא בנעשה בשביל ישראל ומ"מ אפי' לא ידעינן שנעשה בשביל ישראל כל ספק מוכן אסור ומ"מ יש חילוק בין עי' כ"ת לפירש"י בישראל אחר שלא הובא בשבילו דלרש"י לכל ישראל אסור משום שלא יהנה דס"ס נעשית המלאכה בשביל ישראל ולדעת כ"ת דגזרינן שמא יאמר לא גזרינן בישראל אחר שלא הובא בשבילו כאשר כתב הרא"ש להדי' עוד יש חילוק ביניהם דלדעת רש"י אפי' מבשל בשבת בשוגג לר"מ ומזיד לנ"י צריך להמתין בכ"ש וכ"כ הסמ"ג והביא ראי' מן הירושלמי ולדעת כ"ת שהטעם הוא משום שלא יאמר כו' א"כ במבשל בשבת ליכא למיחש למידי כאש' כת' הרא"ש ולענין פסק הלכה נראה עיקר דברי ר"ת חדא שכ"פ ה"ג וקשה לחלוק עליהם בלא ראי' וכ"ש היכא שיש לדבריהם ראי' ולדברי רש"י וסיעתו אין כאן ראי' כדפרי' ועוד הלא אף רש"י גופא כתב שרבו עליו החולקי' בימיו ולא הועילו לו כל ראייותיו ואסרו כל ב' ימים גם הסמ"ג כתב וז"ל אמר לי מורי כ"י ב"ר יצחק כי רבו ר' יצחק בר שמואל היה נוהג הלכה למעשה כדברי ה"ג ואל השגיח בפרשת הקאר"ו מ"מ אין ראוי להקל ולסמוך על דברי ה"ג ולהתיר לאחר שלא הובא בשבילו לערב מיד הלא חיישינן נמי לטעמו של רש"י לחומרא שהטעם הוא משים שלא יהנה בפרט מאחר שהירושלמי מסייעו שכ' נמי זה הטעם שלא יהנה כו' וכמ"ש הסמ"ג ואסור אפי' לאחרים לערב בי"ט ראשון בכ"ש ולאותו שהובא בשבילו אסרינן כל ב' ימים ולערב בי"ט שני בכ"ש אבל לאחרים ביום ב' שרי לכ"ע ממ"נ והאוסרו לפי דעתי הוראה שאין בה ממש היא ואינה ראויה לשמוע ואחרים באו עלי לחלוק בזה ותפסו דברי הסמ"ק שכ' שיש להחמיר ולאסור כל הב' ימים אף לאחרים ומהרא"י בת"ה כתב להקל ולאכול לאחרים בי"ט שני אם הובאו בי"ט ראשין בשביל ישראל היכ' שיש אורחים נכבדים כו' ואני התרתי בכל ענין ובתשובה שכתבתי בימי חורפי הארכתי בענין נגד א חולקים

ו דין שיעור בכ"ש הוא שימתין עד שעה שיוכל להביא ממקום קרוב ובארנו דהיכא דאסור לאותו שהובא בשבילו ה"ה דאסור לכל בגי ביתו ולאורחים שלו ועוד בארנו שני י"ט שחלו ביום ה' ו' והובא ביום ראשון אסור עד מ"ש ומ"מ א"צ להמתין עד בכ"ש ואם הובא ביום ו' אסור עד מ"ש בש"ש ובארנו דדבר שנתלש מאיליו בי"ט ראשון של ר"ה אסור בשני ואם שבת ביוש א' אחר ר"ה ונתלשו פירות מאיליה ביום ה' אסור גם בשבת אפי' פירות שנאכלין חיין

פסק כתב הרא"ש וז"ל ולפי' כ"ת היה צריך להמתין בכדי שילך למקום שצד הכותי הצבי והדגי' ותלש הפירו' ויחזור לכאן דאלת"ה אלא בכדי תלישה וצידה בלבד אכתי איכא למיחש שמא יאמר לכותי בי"ט כדי שיאכל בלילה אחר שעה מועטת ושמא י"ל שלא החמירו כולי האי ויראה שימתין עד שיוכל להביא מאותו המין הנמצא בסמוך לעיר ולא נחמיר כולי האי בכדי שיבא מן המקום שהביא הכותי ע"כ ואיני יודע למה אם חשו שלא יאמר להביא בי"ט כדי להרויח שיהי' מוכן לו במוצאי י"ט מיד לא ניחוש שיעשה כדי שיהי' מוכן לו אחר שעה מועטת ועוד הלא הר"ן שהסכים לפרש"י שהטעם הוא משים שלא יהנה ואפ"ה כתב שצריך להמתין עד כדי שיבאו והביא ראי' לדבריו והאי כ"ש היינו שילך הכותי למקום שלקט ונגמרה המלאכה ויחזור לכאן ואם נסתפק לו מהיכן הביאן כדי שיבאו מחוץ לתחום והכי מוכח במס' מכשירין דתנן התם מלא בה ירק נמכר אם רוב כותים לוקח מיד כלומר למ"ש ואם רוב ישראל ממתין בכדי שיביאו ממקום קרוב מחצה על מחצה ממתין בכדי שיביאו ממקום קרוב והאי ירק ודאי אסורים משום מחובר הוא ולא הזכיר שיעור התלישה לפי שהי' נעשית בשעה מועטת קאמר דצריך להמתין כדי שיביאו ממקום קרוב אלמא שיעור הבאה נמי בעינן וכ"ד המ"מ ועיקר והא דאסור לאותו שהובא בשבילו לאו דוקא הוא לבדו אלא לכל בני ביתו נאסר כ"כ המרדכי והגמ"י וה"ה לאורחי' שלו והקאר"ו כת' וז"ל יש לדקדק בדברי בעל ת"ה שכתב בסי' ע"ה אם יש בדבר צורך כגון שזימן אורחים נכבדים וקא בעי ליה הך דורון נראה דיש לסמוך אדברי האשיר"י שכתב אפי' לפי' ר"י שרי לישראל אחר משום דליכא למיגזר בכה"ג ולכך נראה להתיר הואיל ולפרש"י לאותו ישראל שהובא בשבילו ע"כ ומשמע מדבריו שהאורחים דין ישראל אחר יש להם וזה נראה הפך ממ"ש בגמ' כל דאתא לבי כיש גלותא אדעתא דכלהו רבנן אתא ואין לומר שהוא סובר כמאן דפליג התם ואמר דבישראל אחר חשיבי דהיכי נשוי לבעל ת"ה חולק על כל הני רבוותא ונ"ל דרבנן הוו סמיכי תדיר אתכא דבי כ"ג והלכך כל דאתא לביתיה אדעתא דידהו אתא דהא כ"ע ידעי דא"א לתכא דר"ג בלא רבנן ומשם למדו המפרשי' לבני ביתא הסמוכים תדיר על שלחנו אבל מי שזימן אצלו אורחים כיון שאין רגילים לסמוך תדיר על שולחנו לא חשיבי מבני ביתו אלא כישראל אחר דמו ואפשר לחלק בענין אחר ולומר דאורחים נמי חשיבי כבני ביתו וכל ווה שאסור לבע"ה אסור נמי להם וה"מ כשזימנם קודם שהביאו לו דורון דאיכא למימר דאדעתא דידהו אייתוהו אבל אם זימנם לאחר שהביאו לו הדורון חשיבי כישראל אחר דליכא למימר דאדעתא דידהו אייתוהו וכי שרי בעל ת"ה לאורחים היינו כשזימנם לאחר שהביאו לו הדורון דאילו זמנם קודם לכן גם לאורחים אסור דאדעתא דידהו אתא וראשון נראה עיקר ע"כ דבריו. ותימה שמחבר כמותו יטעה בדבר הפשוט שאפי' קטון מן המשכילים לא ישגה בזה כי מעולם לא דיבר מהרא"י באותו שבא בשבילו שזימן אורחים אלא אחר שלא הובאו בשבילו אי שרי ליה כשזימן אורחים נהי דאסור לו מכח חומרא דסמ"ק מ"מ משום כבוד אורחים ראוי להיתר לו אבל אורחים של הבא בשבילו פשיטא דהוי כבני ביתו ואסור וכל זאת אינה לסברת מהרא"י אבל לעיל כתבתי דשרי לאחר ביום ב' אפי' בלא אורחים וכתב עוד הרא"ש שני י"ט שחלו ביום ה' ויום ו' והובא ביום א' כתב בה"ע שאסור עד מ"ש בכ"ש שלא יאמר לכותי להביא לצורך שבת והר"י מפרי"ש התירו בשבת שאין להחמיר כולי האי וכן מסתבר ע"כ ותו' כת' שיש להחמיר בדבר ואני אומר דינא הוא שאסור דאם חשו חכמים שיאמר לכותי להביא בשבילו כדי להרויח בו שיהי' לו מזומן למוצאי י"ט שהוא חול גמור לא ניחוש שיאמר לכותי להביא כדי שיהי' לו מוכן ליום השבת שכ"א להוט לכבוד שבתות וי"ט ומ"מ נראה שאין להחמיר כולי האי דלבעי בכ"ש למ"ש שהוא תרתי לריעות' שהוא כחוק וג"כ חול אבל אם הובא ביום ו' פשיטא שצריך להמתין במ"ש בכ"ש ופירות שנתלשו מאליהן או שתלשן כותי לצורך עצמו דאינו אסור אלא בי"ט א' לכ"ע וא"צ להמתין בכ"ש בשני י"ט של גליות אם לא בר"ה דקדושה א' היא אכן בי"ט הסמוך לשבת בין מלפניה או לאחריה אסורין כל ב' ימים כ"כ הטור והוא מהתו' דפ' בכ"מ שכ' וז"ל בשבת וי"ט אף לפרש"י אסור מזה לזה אף בדבר הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל ובדבר הנצוד ונלקט אפי' שלא בא בשביל ישראל יש לאסור בשבת וי"ט משום הכנה מידי דהוי אביצה שנולדה בזה אסורה בזה וכ"מ בריש ביצה דמשמע התם דרב דאסר ביצה אסר נמי עלים שנשרו מן הדקל וכ"כ הסמ"ג וז"ל ופסקינן נמי בפ"ק דביצה כרב דאמר אף בפסח עצרת וסוכות אם היו סמוכין לשבת לפניה או לאחריה דביצה שנולדה בזה אסורה בזה וכן הדין בפירות ודגים דאסורין עד החול והטעם דאע"ג דהלכה כד' זקנים ואליבא דר"א דאמ' ב' קדושות הן שבת וי"ט מ"מ אסורין משום הכנה דרבה דאמר רבה דאין י"ט מכין לשבת ואין שבת מכין לי"ט ע"כ ואיני יודע מאי הכנה שייך בפירות שהן נאכלין חיין וכבר הי' בעולם אלא שאסורי' משום תלישה ארי הוא דרביע עלייהו ואינה דומה לביצה שלידתה היא הכנתה שע"י לידה ראוי' לגדל ממנה אפרוח כדפרש"י בריש פירקן ובע"כ צ"ל שזו הכנה שהכינה למחר מה שנאסר היום והוא סברת הר"ן וכבר כתבתי בפ"ק סי' ג' דלית' להאי סברא כלל שיה' נקרא בעבור זה הכנה בשלמא פירות שאין נאכלין חיין לכן שייך בהו הכנה וא"כ אם כשרו ונצדו מאליהן בשבת אסורין למחר בי"ט דהא השבת הכין להם להיות מזומני' למחר דומי' דעצים שנשרו מן הדקל בשבת שלא היו ראוין כלל היום ובנפילתן מן העץ הוכן לצורך מחר ע"כ נראה מ"ש הסמ"ג וכן הדין בפירות או דגים כו' היינו בפירות שאין נאכלין חיין דומי' דדגים ונ"מ שאין שבת מכין לי"ט אבל איפכא ליבא למימר מי"ט לשבת הלא פירות שנשרו ודגים שנצדו אסורין כל היום אפי' בטלטול משום מוקצה ואיך יהי' ראוים הדגים למחר בשבת שצריך לאסרם משום הכנה הלא בשבת א"א לבשלם אלא בע"כ משבת י"ט קאמר וא"ת שזהו דוחק דא"כ לא מתוקמא דבכי הסמ"ג ותו' אלא משבת לי"ט ומשמעות דבריהם משמע בין מי"ט לשבת בין משבת לי"ט זה אינו דוחק לדברי שהרי בלא"ה א"א לומר דגים אנא משבת לי"ט ולא איפכא כדפי' א"כ ה"ה נמי עירות דקאמר איירי בכה"ג וכאשר בארנו בפ"ק סי' ז' וכן עיקר וכל מ"ש לא כתבתי אלא להלכה אבל לא למעשה כי חלילה לי להקל מאחר שהא"ז כ' להדיא לאיסור אפי' פירות שכבר נגמרו כבר דמשמע ראוין הן כך לאכול ולא מצאתי מחבר א' שהתירו להדיא גם התו' וסה"ת וסמ"ג והטור כתבו כולם סתמא שפירות הנושרים אסירים משום הכנה אלא שצריך אני לומר דאיירי בפירות אילן שנאכלין חיין דוקא וזהו דוחק גם מתשוב' הרשב"א שכ' לקמן מוכח להדי' דס"ל אף בעירות שנאכלין חיין שייך בהו הכנה וכל היכא דאסרי' משום הכנה ל"ע אם חל כ"ה ביום ה' ו' אי שייך בהו הכנה ביום א' לשבת מאחר דחשבינן ב' ימים של כ"ה קדושה א' לחומרא או לא ויש בו פלוגת' דרבוותא הכל בו כ' שנוהגין היתר חכמי לוני"ל וגם הראב"ד ז"ל בפירות או בביצה שנולדה בי"ט א' של ר"ה והוא ביום ה' בשבת לפי שב' ימים של ר"ה אינן קדושה א' אלא משים גזירה דהא אנן בקיאין בקביע' דירחא הלכך די לנו שנאסר אותו הדבר לעצמו של י"ט שני שב' ימים הם כיומא אריכת' ולא נאסר אותו ליום השבת משום גזירה אחרת דהכנה שאין לנו לגזור ב' גדרות זא"ז אמנם יש מן החכמים חולקים ע"ז בב' י"ט של ר"ה ע"כ והרשב"א כ' בתשו' מ"ש בכותי שהביא דורן לישראל בדברים שיש במינן במחובר לקרקע פי' ואפילו שלא מדעתו בי"ט א'