ים של שלמה על ביצה נ

אמאי עריך מהא דתרנגולים ואווזין הא כל פטורי שבת פטור אבל אסור כדתנן ברי' שבת וה"נ תנן כל שמחוסר צידה אסור וצ"ל הא דקאמר כל המחוסר צידה אסור ר"ל חייב וכן מוכח בפ' האורג דרשב"ג דהכא תני התם כל המחוסר צידה עטור וכל שאינו מחוסר צידה חייב והכא פי' כל המחוסר צידה פטור הצד לתוכו דלא חשיב כניצוד ועומד וממילא הצד מתוכו חייב וכתב הרא"ש ולפ"ז אסור לצוד בי"ט אווזין ותרנגולים ההולכי' בחצר ואין העולם רא בזה וב"הע (כתב) דפטור דאווזין ותרנגולין פטור ומותר קאמר ואף לדברי התוספ' איכא למימר מה שהוצרכו לתרץ דכל המחוסר צידה אסור היינו חייב משום דאביי הקשה כ"כ בפשיטות לר' יוסף מאווזין ותרנגולים אמתני' ומאי הוה לי' קושי כולי האי כיון דמצינו לפרש דפטור דאווזי' ותרנגולים הוי פטור אבל אסור קאמר לכך הוצרכו לתרץ דמחוסר צידה חייב הלכך אפי' אי מפרשת דאווזין ותרנגולין דפטור אבל אסור קאמר אכתי תקשה לך ומי' אפשר אף לדברי התוס' הוי עטור ומותר כיון דבאין לכלוב ומזונתן עליך לא מיתסר למצדינהו ע"כ דברי הרא"ש ול"נ דל"ק מידי דבודאי פטור אבל אסור קאמר לענין שבת וממילא בי"ט לצורך אוכל נפש שרי לגמרי והארכתי בזה בפ' כירה סי' מ"א

ד דין ספק מוכן בי"ט אסור אפי' הביאו פירות שהוא ספק אם יש במינו במחובר ונתלשו כבר אסור

מתני' מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מעי"ט לא יטול מהן בי"ט אא"כ יודע שניצודו מעי"ט ומעשה בגוי אחד שהביא דגים לכ"ג ואמר מותרין הן אלא שאין רצוני לקבל הימנו פי' שהי' שונאו ומסיק א"ר יהודא אמר שמואל אין הלכה כר"ג ולפי מה דמסקי בסוגיא דמ"ש כ"ג מותרים היינו בטלטול אבל באכילה היה מודה שאסור וא"כ אין הלכה כמותו אף בטלטול ואסור לטלטל אף ספק מוכן כדברי ר' יהושע דפליג עליה ואוסר לגמרי וכן פי' הר"ן ואיכא דמתני לה פי' להא דשמואל דאוסר ספק מוכן אהא דתניא ספק מוכן ר"ג מתיר ור"י אוסר אר"י אמר שמואל הלכה כר"י דאוסר ספק מוכן ואיכא דמתני לה אהא דתני' שוחטין מן הנגרין בי"ט והן בברין ע"ש שעושין שם נגרי מים וחריצין לשתות לחיות קרי להו נגרים אבל לא מן הרשתות ומן המכמורות פירש"י מצא חיה במצודתו ספק נצוד היום ספק נצוד מאתמול רשב"א אומר בא ומצאה מקולקלים מעי"ט בידוע שמעי"ט נצודו ומותרין בא ומצאה מקולקלין בי"ט כגון שבדקו' משחשכה ולא היו מקולקלים ועכשיו מצאן מקולקלים בידוע שבי"ט נצודו ואסורין ופריך הא גועה קשי' אמרת בא ומצאן מקולקלין מעי"ט בידוע שמעי"ט נצודו טעמא דבא ומצאן מקולקלין מעי"ט הא ספיקא אסורין אימ' סיפא בא ומצאן מקולקלין בי"ט בידוע שבי"ט נצודו טעמא דבא ומצאן מקולקלין בי"ט הא ספקא מעי"ט נצודו ומותרין ומשני ה"ק בא ומצאן מקולקלים בעי"ט בידוע שמעי"ט נצודו ומותרין הא ספיקא נעשה כמי שנצודו בי"ט ואסורין אר"י אמר שמואל הלכה כרשב"א דאמר ספק מוכן אסור וכ' המ"מ בפ"ב מהי"ט מבואר בגמ' שאם מצא המצודות מקולקלות מעי"ט בידוע שמעי"ט נצודו ולא כזכר בהלכות וגם לא כזכר בדברי רבינו לפי שדבר הכרחי הוא ופשוט ולא כזכר בגמ' אלא בגררא דאם אין ידוע שהוא אסור ע"כ ותימ' א"כ למנ"מ פסק הלכה כר"ש מאחר שאם מצא המצודות מקולקלי' בודאי שרי ול"פ ת"ק בזה ואין נפקותא בדברי נ"ש אלא שספק מוכן אסו' ות"ק נמי מודה בזה שהכי אמר אבל לא מן הרשתות וכדפרי' לעיל בשם רש"י ונראה בעיני דת"ק לא אמר אלא שמצא נצוד ברשתות ואפשר שנפרסו המצודות היום ובפרט מאחר שהיום נמצאו ומקודם לא ראינו אמרינן כאן היו היום ולא מקודם אבל אם ידוע שנפרסו מאתמול אמרינן מסתמא מיד אחר פריסתן באו הנצוד ולמה לנו לתלות האיסור במצודות היום בשלמא כותי שהביא דורון שיש במינו מחובר אמרינן נמי מסתמא ביום שהביא עשה מלאכתו אבל הכא שמלאכתו נתקן קודם י"ט אין לנו לאסור ובא רשב"א (לומר) דוקא שמצאן מקולקלי' בעי"ט אבל לא מצאן מקולקלים אפי' היו פרוסות מעי"ט אסור וא"כ חידש באיכא דמתני הכי הלכה קבוע לאסור כל ספק מוכן אפי' בדבר שחזקתו שהוא מוכן גם הקשו בישיבה מאי נפקותא באיכא דמתני דלעיל דקאי אברייתא דר"ג ור"י ממה שקאי על מתני' ואמר אין הלכה כר"ג אלא נראה דג"כ אתי לאסופי דממ"ש שמואל אמתניתי' דאין הלכה כר"ג בדגים היינו בספק כזה שהדגים לעולם הן בספק צידה שמא ניצודו היום מ"ה הם אסורי' וכן דורון שיש במינו במחובר אבל היכא שהביא גוי פירות וספק אם יש במינו במחובר ונתלשו כבר כה"ג נקר' ספק מוכן כ"ל ספק אם הוא מן המוכן כלומר שאין עוד במינו במחובר וא"כ נתלשו כבר והוכנו או אינו מן המוכן והוי קצת כעין ס"ס אפ"ה הלכה כר"י דכל ספק מוכן אסור והטעם דחשבינן כחד ספיקא דחיישינן שמא נתלשו היום מן המחובר ואסור. לקמן בסי' ז' נאריך בזה

ה דין דורון שיש במינו במחובר והביא כותי בשביל ישראל בי"ט ראשון אסור לכל ישראל עד בכדי שיעשה בערב ראשון ולאותו שהובא בשבילו אשור כל שני הימים עד בכ"ש במוצאי י"ט ולישראל אחר שלא הובא בשבילו מותר בערב ראשון אחר בכ"ש ואם הכותי עשה בשביל עצמו הותר לישראל מיד לע"ר וא"צ להמתין בכ"ש

אמר רב פפא כותי שהביא דורון לישראל אם יש מאותו מיך במחובר אסורין (עד) לערב בכ"ש וכ' רש"י שאפי' ר"ש מודה במוקצ' במחובר דכיון דלא לקטינהו מאתמול כגרוגרות וצימוקין דמו ומה שצריך נמי להמתין לערב בכ"ש פירש"י שלא יהנה ממלאכת י"ט ולמ"ד אעפ"י שהוא י"ט מותר ממ"נ אם הוא חיל הכי המתין בכ"ש ואם קדש הני הוא נלקט בחול והביא ראי' מביצה שנולדה בזה מותר בזה ומההוא טביא דאתציד בי' ריש גלותא בי"ט ראשון ופסק בסוף בכל מערבין דשרי בי"ט שני ועוד הביא ראייות וכלהו דלא חשבינן להו הני ב' יומין אלא א' קדש וא' חול וא"כ ממ"נ שרי וכן הסכים עמו ר"ג מ"ה ור"ק הזקן וכ"ד הרמב"ם ואף הראב"ד והר"ן והקשה הר"ן על הר"ז וכ"י שפי' משום מוקצה צריך בירור למה הוצרכנו כאן לאיסור מוקצה דהא אמרינן דלערב שכבר בטול איסור מוקצה ונולד איסורין בכ"ש והא למדנו דמשו' שלא יהנה ממלאכ' י"ט נגעו בה וכיון שכן כ"ש שמספיק טעם לאיסור י"ט עצמו ואין אנו צריכין בו לאיסור מוקצה ואף שיש לישב למאן דס"ל כותי שהדליק הנר בשביל ישראל או שמלא מים לבהמת ישראל או שעשה לו כבש בשבת וכמו ששנויין בע' כ"כ שכלן מותרין לישראל אחר ולפיכך הוצרך לומר דביש במינו במחובר דאסרינן אפי' למי שלא בא בשבילו והיינו משום דאית בי' איסור מוקצה אבל אינו מספיק על דעתו של רש"י ז"ל לפי שהוא כתב דכותי שהדליק את הנר בשבת דבשביל ישראל זה אסור לכל אע"ג דלא מצינן למיתי עלה מדין מוקצה כיון שכן לאיזו צורך הי' להזכיר איסור מוקצה בכאן והלא די הי' לו שיאמר שהן אסורין כדי שלא יהנה ממלאכת י"ט שהן אסורין לערב ע"כ לא אמר דבר זה אלא ללמדנו שאף פירות שתלש כותי לעצמו בי"ט שהן אסורין לישראל ביומן כדמוכח בפ' (בכל) מערבין בההוא ליפת' דאתי למחוזאי ובכה"ג אין לבא עליו אלא מטעם מוקצה ע"כ ואני אומר הר"ן שהקשה קושי' זו תפס דברי הרי"ף דס"ל מאחר שאסור באכילה ממילא אסיר בטלטול משום מוקצה אבל רש"י וסיעתו לא ס"ל האי סברא וכמ"ש בפ"ק דחולין סי' ל"ב ומ"ה הוצרך לפרש טעמא דמוקצה כדי שיהא אסור אף בטלטול וכן הוא עיקר והקשה ר"ת לפי רש"י דפי' משים שלא יהנה ממלאכת י"ט מהא דתנן המבשל בשבת בשוגג יאכל ואמאי והא כהנה ממלאכת שבת הוא ואפ"ה שרי וכ"ש כשהכותי עושה מלאכה לעצמו מעצמו דשרי וא"ל מבשל שאני משום דחזי לכוס והי' ראוי ליהנות ממנו בלא מלאכת שבת והא אמרינן בפ"ק דחולין השוחט בשבת בשוגג יאכל היכי דהוו חולי והבריא דלא אתקצאי בה"ש וגם איסור שבת ליכא בשוגג לר"מ ואמאי אינו אסור משום שלא יהנה ואף ר"י דאסר לבשל בשבת מפרש טעמא בע' הניזקין ומשום דקניס שוגג אטו מזיד ואמאי לא אסור משום שלא יהנה ממלאכת שבת אלא ש"מ דלא חיישינן להא כשהוא שוגג וכ"ש אם יעשה הכותי מעצמו וכתב הרא"ש ויש לישב פירש"י דיותר החמירו בכותי שעשה לצורך ישראל ממה שעשה ישראל בשוגג דמילתא דלא שכיח' לא גזרו ולא נ"ל כלל האי סברא בשלמא מה שגזרו איסור בדבר משום שמא יעשה או שמא יאמר איכא למימר בדבר דלא שכיח לא גזרו אבל לרש"י דפי' משום שלא יהנה ממלאכת י"ט ואין חילוק בין הביא בשבילו ללא הביא בשבילו דלא חש לשמא יאמר אלא שגנאי הוא לאדם שיהנה ממלאכ' שבת א"כ אין חילוק בין שכיח ללא שכיח ומ"ה נוי אמרינן גבי מבשל בשבת בשוגג לר"י ומזיד לכ"מ דאסיר ביומי' ה"ה נמי דאסור במ"ש עד כ"ש משום שלא יהנה. וכמו שפירש"י גופא בפ"ק דחולין (בכ"י המחבר מ"כ עיין פ"ק דחולין סי' ל"א ואין להקשות הא מסקינן בסוגיא דגמ' לרשב"ג גבי ספק מוכן דאסור ושרי בטלטול היינו משום דמדין שרי אף באכילה אלא שהחמירו בספק ולא החמירו כ"כ לאסור אף בטלטול וכן פירש"י) ור"ת עי' הטעם שצריך להמתין לערב בכ"ש משום גזירה שמא יאמר לכותי להביאו בי"ט כדי שיאכל לערב מיד ולה"ט צריך להמתין נמי לערב שני בכ"ש דחיישי' שמא יאמר לכותי להביאו ביום א' כדי שיאכל בי"ט שני וה"ט לא שייך אלא בכותי שעושה בשביל ישראל אבל אם עשה בשביל עצמו מותר לערב מיד כדמוכח בפ' שואל גבי מרחץ דאם רוב גוים למ"ש רוחץ בה מיד דאפי' ביום השבת מותר ליהנות ממה שעושה הכותי לעצמו. כדתנן מלא מים לבהמתו משקה ישראל בהמתו אחריו הדליק את הנר מותר להשתמש לאורו וכן אם עשה כבש לעצמו או בדבר הנצוד מאיליו לא שייך הך גזירה הלכך מהאי טביא אינה ראי' שנצוד מאיליו וכ"ש מביצה ואין להביא ראי' לדברי רש"י מהא דע' בכ"מ הנהר בני גינאי דגזי להו כותים אסא בי"ט שני ושרו להו רבינא לאורוחי לאלתר אלמא קסבר כי בעינן בכ"ש היינו בי"ט ראשון משום דבקיאים בקביעא דירחא וראשון עיקר ואינה ראי' דדילמא רבינא לית ליה בכ"ש לא בי"ט ראשון ולא בי"ט שני וה"ה לדידי' אי גזו להו בי"ט ראשון הוה שרי להו לאלתר ומה שהוצרך הגמרא להזכיר שהמעשה היה בי"ט שני ולא נקט בי"ט סתם י"ס דלא גרסי בי"ט שני אלא סתמא ואפילו לפרש"י דגרס בי"ט שני איכא למימר דקמ"ל דלפי המסקנא אפילו בי"ט שני צריך להמתין בכ"ש כדאית' לשם וכת' הרא"ש על דבני כ"ת שפי' הטעם דחיישינן שמא יאמר כו' וה"ט לא שייך אלא בכותי