ים של שלמה על ביצה מט

עופות אעופו' בשלמא חיה אחיה ל"ק הא כ' יהודא והא רבנן דתנן רי"א הצד צפור למגדול וצבי לבית חייב לבית הוא דחייב אבל לביברין לא וחכ"א ציפור למגדול וצבי לגינה ולחצר ולביברין אלא עופות אעופות קשיא וכ"ת הא נמי ל"ק הא בביבר מקורה עי' שיש לו גג הא בביבר שאינו מקורה והא בית דכביבר מקורה דמי ובין לכ"י ובין לרבנן ציפור למגדול אין לבית לא אמר כבה בר רב הונא הכא בציפור דרור עסקינן שאינה מקבלת מרות דתני דבי ר' ישמעאל למה נקרא שמה ציפור דרור שדרה בבית כבשדה פי' שיודעת להשמט בזויות הבית לכל צד השתא דאתית להכי חיה אחי' נמי ל"ק ולא מתוקמא כתנאי אלא תרווייהו כרבנן ומתני' בביבר קטן וכן ההיא מתני' דשבת דפליגי כ"י ורבנן פי' ואתי מתני' דלא כרבנן דהתם וברייתא דקתני א"צ בביבר גדול שיש לה להשמט ה"ד ביבר קטן וה"ד ביבר גדול א"ר אשי כל היכא דרהט אבתרא ומטי לה בחד שחיא פי' בפעם א' שהוא שוחה עליו לתופשו אין לו להשמט ממנו הוא ביבר קטן ואידך ביבר גדול א"נ כל היכא דאיכא עוקצי עוקצי פי' זויות להחבא לשם ביבר גדול ואידך ביבר קטן א"נ כל היכא דנפלו טולא דכתלי אהדדי מרוב קטנו וקצרו הוא ביבר קטן ואידך ביבר גדול תו מסיק א"ר יוסף א"ר יהודא אמר שמואל הלכה כרשב"ג ופריך א"ל אביי הלכה מכלל דפליגי רבנן עליה למימר כל הביברים שוין בתמי' והא אוקמינא בביבר קטן ומשום דנצוד ועומד א"ל ומאי נפק' לך מיניה פי' אי אמינא הלכה כ"ש דאי לא פליגי הלכתא היא א"ל גמלא גמור זמורתא תהא פי' משל הדיוט הוא כמו זבון וזבין תגרי איקרי כך גמרא גמור אומר לתלמיד שוטה למוד הן אמת הן שיבושין ויהי' לך לזמר ושיר ומסיק ה"ד מחוסר צידה א"כ יוסף א"כ יהודא אמר שמואל כל שאומר הבא מצודה ונצודנו וכ' התו' וז"ל וא"ת והרי אמרי' לעיל שיעור א' בביבר גדול ובביבר קטן ועי' הקונ' דאידי ואידי חד שיעורא היא ודוחק הוא דא"כ אמאי מפרש אותו עוד פעם אחרת והלא פי' לעיל ה"ד ביבר גדול וכו' לכך נ"ל דלעיל מיירי בבהמה וחיה והכא מיירי בעופות ואע"ג דלעיל קאמר הא בביבר מקורה מ"מ לא פי' שיעור הביבר בכמה לא הוי מחוסר צידה והשתא ניחא דפריך עלה מאווזים ותרנגולין ע"כ ודוחק הוא בעיני דא"כ ה"ל לפרש ה"ד מחוסר צידה בעופות גם הרי"ף והרא"ש לא הביאו אלא הא דרב יוסף אר"י אמר שמואל כל שאומר הבא מצודה ונצודנו ולדעת התו' לא קאי אלא אעופות אבל גבי חיות יש חילוק אחר ביבר גדול וביבר קטן אלא כראה בעיני דודאי אביי דא"ל לכ"י הלכה מכלל דפליגי בתמי' כו' ס"ל דחד שיעורא הוא מחוסר צידה הוא ביבר גדול ואין מחוסר צידה הוא ביבר קנון ונ"י הוא דדחי ליה לכתחילה מאי נפקא לך מינה אבל לפי האמת לאיזה טעם פסיק הלכה מאחר שאין כאן מחלוקת כלל וכי שמואל וכ"י ורב יוסף כולן שגו בזה אלא בודאי לא חשו לקושי' דאביי דבודאי פליגי דת"ק לא ס"ל לחלק אלא בין ביבר גדול ובין ביבר קטן אבל בביבר כל הביברות שוות ורשב"ג פליג עליה וס"ל אין חילוק בין גדול לקטן דפעמים אף בקטן אם הוא ממין עזים זכרים שצריך למצודה או תחבולה ואסור והלכה כרשב"ג ותו לא צריכין לחלק בין גדול לקטן ואף דחכמים דפליגי על ר' יהודא וס"ל דצבי הוא נצוד בביברין וגנות ופרדסים בקטנים קאמרי' וכענין שאצ"ל הבא מצודה ונצודנו סוף דבר הכל תלוי במה שא"א הבא מצודה ומש"ה באווזים ותרנגולי' אף בגדולי' שרי שאין צריכין מצודה לפי שנוח לתופשן בערב כשבאין לכלובן כדמפ' לקמן ולענין פסק הלכה הרמב"ם כתב בדגים דדינו כחיה ועוף וז"ל דגים וחיה ועופות שהן מוקצה אין משקין אותן בי"ט ואין נותני' לפניהם מזונות שמא יבא ליקח מהן וכל שאסור לאוכלו או להשתמש בי"ט מפני שהוא מוקצה אסור לטלטלו ע"כ ואף דבמתני' משמע דדגים גריעי מחיה ועוף וא"כ אי בחיה ועוף לא שרינן אלא בביבר קטן א"כ דגים בכל ענין אסורין צ"ל שהוא סובר דת"ק היה מחלק ביניהם ואין הלכה כמותו אלא כרשב"ג וסובר דרשב"ג קאי אדגים חיה ועוף הלכך דין כולם שוה דכל שאינו מחוסרין צידה לוקחין מהן בי"ט ונותני' לפניהם מזונות ואם הם מחוסרים צידה אין לוקחין מהן בי"ט ואין נותנין לפניהם מזונות וכן עי' המ"מ אבל דעת הראב"ד והרשב"א אינו כן דס"ל דרשב"ג לא קאי אלא אחיה ועוף אבל דגים בכל ביבר אסורין ואפי' הוא ביבר קטן והטעם מעני שהן מכוסין מן העין וכן יראה מדעת הטור שכ' סתם א"צ דגים מן הביברין ואין נותנים לפניהם מזונות וגבי חיה ועוף כתב כל שאין מחוסרין צידה מותר לצודן וליתן לפניהם מזונות ומשמע אפי' ביברין וכדרשב"ג ולענין הכרעה נ"ל דברי הרשב"א והראב"ד עיקר דאי כדעת הרמב"ם אביי דפריך לרב יוסף הלכה מכלל דפליגי בתמי' והיינו דהוה ס"ל ביבר גדול והבא מצודה חד שיעורא הוא וא"כ מתני' דשרי בחיה ועוף איירי בביבר קטן היינו שא"צ מצודה וא"כ בע"כ דגים דקאסרה מתני' איירי נמי אפי' בא"צ מצודה דאל"כ מאי חילוק בין דגים לחיה ועוף וא"כ אי נימא דרשב"ג קאי אכולא מתניתא אפי' אדגים א"כ פליג רשב"ג להדי' אדגים דר"מ ס"ל בכל ענין אסור והוא שרי באין מחוסר צידה וא"כ מאי עלה על דעתו דאביי למיפרך לי' אי לאו דקים לי' דרשב"ג לא קאי אלא אחיה ועוף דתלי היתר ואיסור שלהם במחוסר צידה או לא אבל דגים אסרי בכל ענין אפי' בביבר קטן ואינו מחוסר צידה ומ"מ נ"ל דוקא בביבר שהדגי' שטים במים כמו בבריכה ואוכלין מעפר הארץ ועשבים א"כ הצד אותם הוי כעוק' אותם ממקום גידולם ומ"ה אמרינן כמי בירושלמי ע' כלל גדול רבנן דקסריא אמרי ההוא דצייד כוורא וכל דבר שאתה מבדילו מחיותו חייב משום קוצר ומסתמא לא איירי שהניחו מבחוץ עד שמת כדאמ' שמואל בע' ח' שרצים דא"כ ס"ל חייב משום נטילת כשמה כמ"ש הירושלמי אח"כ גבי צד חלזון ופצעו אלא איירי בכל גווני אפי' החזירו אח"כ למים מ"מ חייב משום צידה דתחילת ציידתו הוה כאילו מבדילין מחיותו וממקום גידולו ומש"ה מחייב בכל ענין אפי' אינו מחוסר צידה ומ"ה לא קאמר דמחייב משום צד האב מלאכה דצד דהוה במשכן דהיינו חיות ועופות כולן מחוסרין צידה הן ואם אין מחוסרין צידה לא אבל גבי דגים שהן מכוסין מן העין וגדלין במים כל מה שאתה צד מהם הוי כקצירה שלהם ומ"ה חייב אפי' בי"ט ומ"מ דוקא בביברן שהן על הארץ אבל מה שיש ארגז מנוקב בתוך המים לא שייך בהו צידה כלל אפי' אם צריך מצודה קטנה להושיט מן הארגז אין שם צידה עליהן ושרי בי"ט לצוד מהן ומ"מ כר' לחלק ולומר דוקא אם כולה ליקח כולן ולבשלם כגון שיש לו אורחים הרבה לסעודת מצוה או שאין שם דגים הרבה אבל כשיש שם דגים מרובים ובי"ט רוצה ליקח מהן א' או שתים אסור אם לא יקשרו מבעי"ט בחוט דלא עדיף מיוני שובך ויוני עליה דאפי' באינה פורחת אסור אם לא זימן מבעי"ט להדי' שחורים או לבני' ולא יועיל אם אומר מאלה אני נוטל דלמא למחר מטלטל ובודק השמני' ונמצאו כחושים ושביק הא ושקיל אידך נמצא מטלטל מה שלא הזמין שהני לא היה דעתו אלא בכדי צרכו הלכך אומר זה וזה אני נוטל ולמחר ע"כ הני הוא דשקיל ולא אחריני אכן יש לחלק ולומר דוקא גבי יוני שובך שהאפרוחים כל מה שלא זימן מוקצין הן ואין אדם יכול להזמין אלא כפי אכילתו וצרכו וכמש"ל בפ"ק בסי' כ"ד ומש"ה פירש"י לשם דאי שביק להו נמצא שמטלטל מה שלא הזמין דהוי מוקצה וא"כ הני דגים שהוא קנאם והניחם בתוך הארגז בודאי לית בהו איסור מקוצה ול"ח דלמא שביק הני ונוטל אחריני דס"ס לא טלטל דבר מוקצה כי כולן ראויין הן אפי' בלא הזמנה ומש"ה כת' נמי הא"ז לעיל בפירקי' וז"ל מי שיש לו תרנגולת בביתו שהקצה אותה לגדל ביצים אל להזמין אותה מעי"ט אם עלה בדעתו לאכול מהן בי"ט ואותן שלא הזמין אסורין בטלטול דמוקצין הן אבל תרנגולת העומדת לאכילה אין לחוש אי מטלטל ושביק להו ויכו' לבכור איזה שירצה דכולן חזו לאכילה ומותרות כולן לטלטל ע"כ והיינו כדפרישית מאחר שהכניס התרנגולים לתוך ביתו ואין שייך בהו צידה גם אין שייך בהו זימן אלא שיש לחלק ולומר תרנגולים קטנים שהן (נתגדלו) בביתו ונולדו האפרוחים הוה נמי מוקצים בלא הזמנה ומ"מ כראה שלא לחלק דדוקא יוני שובך אותן אפרוחי' הן מוקצים שהני נולדו מן האמהות שפורחות ושייך בהן צידה גם באותן אפרוחים גופן כשיגדלו ויפרחו יהי' שייך בהו צידה א"כ עתה כמי קודם שמפריחין צריכים זימן ואי לאו אסורין משום מוקצה משא"כ באווזין ותרנגולים בין בהן בין באמן כולן מוכנים הן כבר בביתו וא"צ זימן וכ"ד הרמב"ם שכ' אווזין ותרנגולים ויונים שבבית הרי אילו מוכנים אכן בהגמ"י כתב בשם ראבי"ה מיהו י"ש יתן עיניו מתחילה ליטול ולא יברור ויניח דאע"ג דאינו מוקצה מ"מ חשו חכמים לטירחא וכ"כ רשב"ט ע"כ ולא נהירא דחשש דטרחא לא מצינו אלא בטלטל מוקצה כמ"ש אכן יש לפקפק ולמצוא איסור מאחר דלעי' בפ"ק אמר טעמא אחרינא א"כ משתכחי כולהון כחושי' ומימנע משמחת י"ט וא"כ לפ"ז ה"ה אווזין ותרגגולים נמי אסירי בלי זימון אלא שיש להשיב דדוקא גבי יוני שובך שאינן מצוין לפניו בכל עת שייך למימר דלמא משתכחי כולהו כחושי' אכן אווזי' ותרנגולים שהן בביתו דרך למשמש בהן בכל שעה ולראות אם הן שמנים או כחושי' נהי שאין כ"כ מדקדק על כל אחת וא' מ"מ ידע בהן דרך כלל ומסתמ' ידע בה מאתמול אם כולהו כחושים ולא סמך עלייהו ואם סמך עלייהו בודאי ידע שיש בהן שמנים או סמיך עליהן כמות שהן ולא קפיד וכ"ש גבי דגי' שג"כ ידע בהן וגם לא שייך בהו כ"כ שמא משתכחי כולהו כחושי' לפי שעל הרוב אין אדם מרגיש בזה קודם תיקונן אם הן כחושים או שמנים ג"כ אין מדקדקין כ"כ על שמנותן או כחושתיהן ולא מימנע משמחת י"ט ועוד אפי' מימנע אין שמחה אלא בבשר ומ"מ י"ש יזהר בדבר לכתחילה ויקשרם בחוט אותו שצריך לו מאחר ששני גדולי עולם הזהירו על זה וחשו לטרחא וא"כ איכא למימ' דלמא שביק האי ושקיל אידך או מחמת קטנותו או מחמת שרולה במין אחר וטרח בכדי וכן ג"כ תרנגולין ואווזין כמי יברור מבע"י לומר זה וזה אני נוטל

ג דין האווזין ותרננולים שבבית מותר לכתחילה לצוד אותם בי"ט בחצר ומ"מ י"ש יהא נזהר להזמין מעי"ט לומר זה וזה אני נוטל

נחזור לסוגיא א"ל אביי והא אווזין ותרנגולים שאומרים הבא מצודה ונצודנו ותניא הצד אווזים ותרנגולים ויוני הרדסאות פי' שנקראו ע"ש מקומן פטור אמר כבה בר כב הינא אמר שמואל הללו פי' אווזין ותרנגולים באין לכלובן פי' סל שמקנני' לערב וכוח לתופשן שם הלכך הרי הם נצודין ועומדים ומותר לצודם אפי' חוץ לכלובן והללו אין באין לכלובן לערב והרי יוני שובך ויוני עלייה דבאין לכלובן בערב ותניא הצד יוני שובך ויוני עליי' וצפרים שקננו בטפיחן פי' כמין (פכים) נותנים בחומות הבירות והמגדלות לקנן שם עופות הבר חייב אלא אמר רבר"ה אמר שמואל הללו באין לכלובן לעכב ומזונותן עליך והללו באין לכלובן ואין מזונותן עליך אלימא תימה