ים של שלמה על ביצה מח

מה שעי הקונט' שהקטן יושב בתוכה לא נהירא דמאי קמ"ל פשיטא הא אין לך כלי מיוח' גדול מזה אה נ"ל דהיינו כלי שעושין לקטני' להתלמד להלוך והיא עומדת על שלשה אופנים ואוחז בה בידיו והיא מתגלגלת לפניו תמיד ע"כ וניטלת בשבת דתורת כלי עליה ואינ' נגררת אלא ע"ג כלי עי' בגדים מפני שעושה חריץ בקרקע וחופר חייב משום חורש ר' יהודא אומר כל הכלי' אין נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת ומסיק אמר רב נחמן זו דברי ר' יהודא פי' אפילו הת"ק אתי' אליבא דר"י אבל ר"ש אומר גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ וק"ל כר"ש: הדרן עלך יום טוב פרק שני אין צדין פרק שלישי

א דין דקצירה וטחינה ודישה וצידה אסור מן התורה אפילו לא הי' אפשר לעשותן מעי"ט ואוכל נפש ממש אפי' אפשר לעשותן מעי"ט שרי דאורייתא ומדרבנן אסור אם לא ע"י שינוי ואותן שמפיגין טעמן מאתמול מותר בי"ט בלא שום שינוי

אין צדין דגי' מן הביברין בי"ט ואין נותנין לפניהם מזונות אבל צדין חיה ועוף מן הביברים ונותנין לפניהם מזונות רשב"ג אומר לא כל הביברין שוין זה הכלל כל שמחוסר צידה אסור ושאין מחוסר צידה מותר מתוך פי' רש"י משמע דצידה אסורה מדאורייתא כי נתן טעם לדבר הא דצידה אסורה מדאורייתא טפי משחיטה ואפיי' ובישול משום דכל הני עדיפי טפי אם נעשו היום משנעשו מאתמול ויניחנה במצודה במים עד למחר ולקמן לא משמע הכי דמפליג ר' יהודא במכשירין בין אפשר לעשותן מאתמול ובין א"א לעשותן מאתמול מכלל דבאוכל נפש ל"פ אלא רבנן הוא דגזרי על קצירה ובצירה וטחינה לפי שאדם רגיל לבצור כרמו כא' ולקצור שדהו כא' ולטחון הרבה ביחד ולדרוך ענביו כא' לכן אסרו כל אילו דדמו לעובדא דחול ומטעם זה אסרו כמי צידה כי תעלה במצודתו דגי' הרבה ודמי לעובדא דחול ובירושלמי אסמיך לי' אקרא דגרסי' התם מנין שאין טוחנין ואין בוררין ואין מרקדין ת"ל אך אשר יאכל לכל נפש וגו' ושמרת' את המצו' כלומר מלישה ואילך מותר ולא מלאכות שקודם לישה תני חזקיה אך הוא לבדו הרי אילו (מיעוטין) מכאן שלא יקצור ולא ירקד בי"ט ע"כ דברי הרא"ש מדברי תו' אלא שהוא הוסיף עליהן שכ' דקצירה וטחינה וצידה אסורה מדרבנן והתו' ס"ל דאין צדין דאורייתא הוא משום דדמיא לקצירה וכ"ש קצירה ויש ראי' לדבריהם דמ"ה אין נותנין לפניהם מזונות דגזרינן שמא יצוד מהם ולא כמו שפירש"י משום דאין מזונותן עליך שהרי הדגים אוכלים עפר ועשבים והגדול אוכל את הקטן א"כ כי פריך לקמן מתני' דקתני צדין חיה ועוף מן הביברין ונותנין לפניהם מזונות אמתני' דקתני א"ל מהם ואין נותנין לפניהם מזונות ומשני כאן בביבר קטן כאן בביבר גדול והשתא תינח מצידה לצידה תרצת שפיר אלא מזונות אמזונות מאי תרצת דבמתני' אמרי' ונותנין לפניהם מזונות והתם אמרי' אין נותנין לפניהם מזונות לכך נ"ל דהא תליא בהא אם צידה מותרת מותר כמי ליתן לפניהם מזונות וה"פ א"צ דגים מן הביברין וכו' ואין נותנים לפניה' מזונות לגזיר' שמא יצודם דהא צידה שלהן אינה מותרת בי"ט והשתא כשמתרץ בגמרא מצידה ממזונות נמי ניחא דהא בהא תליא ומ"מ קשיא דמשמע הכא דהיכא דצידה שלהם אסורא אפי' לזרוק להם מזונות אסור ובפרק מי שהחשיך דקאמר גבי דברים שאסור ליקח מהן למשרי קמייהו שפיר דמי וי"ל דהתם מיירי בשבת דחמיר דאוכל נפש אסור ולא שייך למגזר שמא יקח מהן אבל הכא מיירי בי"ט דאוכל נפש מותר גזרינן דלמא כשיתן להם מזונות שמה יצוד מהם עכ"ל ובירושלמי איתא להדי' דדאורייתא ולא אסמכתא כמו שסבר הרא"ש דאי' התם תני אין בוררין ולא טוחנין ולא מרקדין והבורר והטוחן והמרקד בשבת נסקל בי"ט סופג את המ' וכו' מנין שאין טוחנין ואין מרקדין ר' יוס' בשם ר"ל אומר אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם מן ושמרתם את המצות כלומר מלישה ואילך למעט טחינה והרקדה וכ"ש קצירה ודישה והר"ן הביא נמי הירושלמי וכ' עליו הר"ן אין זה דרך גמרתנו דהא שרינן שחיקת פלפלין דכל הנדוכין כדרכן אע"ג דשחיטה ודאי תולדה דטוחן הוא והרי בירושלמי הוצרכו לומר דשל בית כ"ג שהיו שוחקין פלפלין ברחיים שלהם היינו משום שלא היה טחינה כדרכה והרמב"ן ז"ל כתב בספר המל' שלא כל המלאכות הותרו בי"ט אלא הכשר המאכלי' כגון אפי' ובישול וכיוצא בהן אבל לצוד ב"ח שאינן ברשות אדם וכן לעקור דבר מגידולם כגון קצירה ותולדות אלו וכיוצא בהן אסורין והכי הן בכלל מלאכת עבודה א"נ כמו שמפורש בירושלמי וכ"ז אינו מספיק לי למה יהא אסור לטחון חטין מן התורה ויהא מותר לדוך כל הדוכין כדרכן שהרי שחיקה ודאי תולדה דטוחן הוא אבל הקרוב אצלי לפי גמרתנו שכל מלאכת אוכל נפש האסורה בי"ט אינה אלא מדבריהם שחכמים אסרו המלאכות הנעשות לימים הרבה כקצירה וטחינה וכיוצא בהן ואף לקיטת פירות הנפסדים כתותים וענבים אסרו לעי שהלכו אחר רובן של לקיטה שאינן ליומא ואע"פ שהתירו שחיקת הפלפלין ולא הלכו אחר רובן של טחינה היינו טעמא לפי שאין אותה שחיקה שהיא ליומא נעשית באותו ענין שהיא נעשית לימים הרבה ואף צידת דגי' נמי אסרו לפי שאין דרך לצוד אותם יום ויום לפי שאינו סומך על הספק שלא לתקן מאכלו שהרי אינו יודע אם תעלה מצודתו ריקנית אלא עיקרה מיום לחבירו הוא ולפיכך אסרוהו מדבריהם ולא תיקשה לך הא דאי' בפ' המצניע ת"ר החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרות המכבד והמרבץ והרודה חלות דבש בשוגג בשבת חייב חטאת במזיד בי"ט לוקה את המ' דר"א דאפשר דכי היכי דלא קאי אמחבץ ואמגבן דהא גבון בי"ט לא קמיתסר אלא מדרבנן והכי מוכח מדלא אייתינהו הך ברייתא בע' ר"א דמילה כי איבעי לן מהו לגבן ומשמע ודאי דהזיד בי"ט לא קאי אמגבן ה"נ אפש' דלא קאי ארודה חלות דבש דמיתסר משום תולש כדאי' התם וכן נוטין דברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' י"ט שכל מלאכת אוכל נפש האסור' בי"ט אינה אלא מדבריהם ועדיין אין כ"ז מחוור לעי שהסוגי' דירושלמי מוכח שהן מן התורה ואף ברייתא זו שבפ' המצניע כפשטה הכי מוכחא ע"כ ואני אומר דברים אחרונים ישרי' ומוכחים שהוא מן התורה אף לפי גמרתנו כמ"ש התוס' והוכיחו דאין צדין דאוריית' כדפרי' וה"ט דלא שרינן אוכל נפש אלא מלישה ואילך כשעומד לאכילה מיד אבל תלישה וטחינה אינה עומדת מיד לאכילה אלא עומדת לימים רבים ולעשות ממנו אוצר וכ"כ הסמ"ג וז"ל אומר ריב"ש מכשירין דין הוא שיהיו מותרים מן התורה בכל ענין א"ל מיעט רחמנא הוא שהני כך יהיו טובים אם כעשו מאתמול כאילו נעשו היום אבל באוכל נפש ודאי אסור מן התורה אלא בדבר המתקלקל אם נעשו מאתמול ולהכי גזרינן בפירות הנושרים גזירה שמא יתלוש ובמשקין שזבו גזירה שמא יסחוט מפני שתלישה וסחיטה אסורין מן התורה בדבר שאינו מתקלקל אם נעשה מאתמול שאם נאמר שתלישה וסחיטה עצמו אסורי' מדרבנן גזירה י"ט אטו שבת א"כ היא גופא גזירה ואנן ניקום וניגזר גזירה לגזירה ע"כ אלמא דס"ל דתלישה דאורייתא ואע"פ שכתב לעיל מיני' מדקתני והמלח במדוך של עץ שמענו שכל מלאכת אוכל נפש מותרת ע"י שינוי אפי' בדבר שאינו מפיג טעמא ואפשר לעשותו מעי"ט אלמא דמדרבנן הוא דאסרו אוכל נפש שאפשר לעשותו מעי"ט ולכן התירו ע"י שינוי דאי דאורייתא אפילו ע"י שינוי אסור ומש"ה לא מצינו היתר גבי צידה וקצירה וטחינה ותלישה ע"י שינוי משום שהן דאורייתא אלא בע"כ צ"ל דוקא אלו מלאכות שעומדת מיד לאכילה כגון שחיטה וכן מלישה ואילך שעומדת לאכילה אבל כל שאר מלאכות האילו עומדת לימים רבים לעשות מהן גדיש או לעשות בביתו אוצר להסתפק ממנו או למכור ממנו כגון תלישת פירות וקצירת תבואה ואף טחינה דרך לטחון הרבה מידות ולעשות ממנו קמח הרבה ולעשות לימים רבים ומטחינת פלפלין אינה ראי' לפי שעומדי' לאכילה כי תבלין הנדוכין מזמן רב מפיגין טעמן ואף שמלח אינה מפיג טעמו ומ"מ אין הדרך לעשות ממנו אוצר אחר הדיכה אלא שדכין מה שהוא לצורך יום או יומים ומה ששנינו לעיל בפ"ק אין כותשין את הטיסני בי"ט כו' ואיכא במסקנא דאסור לכתוש אפי' ע"י שינוי ואסור לכתוש בין במכתשת גדולה בין בקטנה משום דאפשר לעשותו מאתמול כאשר כתב הסמ"ג ואע"פ שכ' לעיל דכל מלאכת אוכל נפש מותר ע"י שינוי אלא בע"כ צ"ל דכתישת הטיסני הוא כטחינת תבואה שהוא לימי' רבים שכותשין את הטיסני הרבה והרבה ביחד ואינו קרוי אוכל נפש לפי שעומדת לימים רבים וא"כ מ"ש נמי דאוכל נפש ודאי אסור מדאוריית' לאו באוכל נפש גמור אלא בטחינה ודישה וצידה וכל הדומה לזה דומי' דתלישה דאיירי בה ואין להקשות א"כ למאי צריכין אנו לומר דטעמא דתלישה דאסור' מן התורה משום דאפשר לעשותן מאתמול תיפוק ליה משים דאינה קרויה אוכל נפש כדפרי' אה"ו וה"ק כל אוכל נפש שאפשר לעשות מעי"ט ואינו מתקלקל ועומדת לימים רבים על הרוב א"כ אפי' הוא בענין שלא היה אפשר לעשותן מעי"ט לא מחלקינן באיסו' ואסור אף מן התורה וכן דרך התורה בכך בכל המצות שבטל הטעם המצוה לא בטלה והכלל העולה בידינו קצירה וטחינה ותלישה וצידה וכל הדומה להם שאינו עומדת לאכילה כגון שחיטה ולישה אסורה מדאורייתא ולא מהני' ליה שינוי אפי' נזדמן לו בענין שלא הי' אפשר לעשותן מבע"י ואוכל נפש ממש אפילו אם אפשר לעשותן מעי"ט מדאורייתא שרי ומדרבנן אסור וע"י שינוי שני ואם מפיג טעמו שרי אף בלא שינוי

ב דין דא"צ דנין מן הביברין בין מביבר קטן בין מביבר גדול וחיה ועוף כל שמחוסר צידה דהיינו שצ"ל הכא מצודה ונצודנה אסור לצודו אפי' בביבר קטן וכל שאצ"ל הבא מצודה כו' מותר לצודו ובארנו דמ"ה מותר לצוד דגים מארגז נקוב שבתוך המים וצריך זימון שיקשור חוט על הדג מעי"ט וכן הדין בתרגגולים ויונים שבבית

ופריך בסוגיא ורמינהו ביברין של חיה ושל עופו' א"צ מהן בי"ט ואין נותנין לששי מזונות קשי' חיה אחיה קשי'